כשכתבי התורה של הבן הצילו את האם

אני בחור שלומד בישיבת "אור החיים" בירושלים, ישיבתו של מזכה הרבים הרב ראובן אלבז שליט"א.

באחד מן הימים בתחילת סדר א', פנה אלי החברותא שלי וביקש ממני בבקשה שנקדיש את הלימוד לרפואת יפה בת מזל....

שאלתי אותו מי זאת, הוא השיב שמדובר באמו שנדרסה, וכרגע נמצאת בבית החולים.

ישבתי עם עצמי וחיפשתי דרכים שבהן אוכל לשמח את ידיד נפשי. הצעתי לו שנלך כמה בחורים מהישיבה לבקרה, כדי לשמחה ולשפר את מצב רוחה. הוא שאל את אמו והיא הסכימה.

כשהגענו לבקרה ראינו אישה שבניגוד למצבה ולכאבים שחשה, הייתה במצב רוח מרומם ביותר. ואז החלה לספר לנו את הנס העצום שחוותה: במוצאי שבת קודש פרשת "קורח" (ג' בתמוז תשע"ח) היא עברה במעבר חצייה, כשלפתע מכונית הגיחה מרחוק ולא הספיקה לבלום, ופשוט התנגשה בה בעוצמה רבה. כתוצאה מהעוצמה היא התעופפה באוויר, התרסקה על הכביש ואיבדה את הכרתה.

מיד הגיעו כוחות ההצלה ופינו את האישה לבית החולים. הרופאים הכניסו אותה לחדר צילום כדי לראות את עוצמת הנזק, ועשו לה צילום CT. לאחר הצילום הרופאים פנו למשפחה ובישרו להם  שיש לה שבר בגולגולת ודימום מח מתפתח, שאפילו אם יתבצע ניתוח – ישנו ספק אם תחייה. אך אנו יודעים מה כתוב בתורתנו הקדושה, "אני ה' רופאך". כאשר החברותא שלי שמע את הדברים הוא פנה לר"מ שלנו בכיתה, בנם של קדושים הרב מאיר אלבז, בנו של ראש הישיבה הי"ו, וסיפר לו את דברי הרופאים. הרב לא חשב יותר מידי ופשוט אמר לו "קח את כל הסיכומים שלך במסכת קידושין הנלמדת בישיבתנו, תשים לה מתחת לראשה, והיא תהיה בריאה ושלימה". כאן המקום לציין שהחברותא שלי ניחן בכושר כתיבה אשר חנן אותו ה', והוא היה מסכם את כל השיעורים של הרב.   כאשר שמע את דברי רבו הוא לא התמהמה, ופנה לבית החולים כשבידו הסיכומים, סיפר לאמו את דברי הרב והניח את הסיכומים מתחת לכרית. למחרת היא הייתה צריכה לעבור צילום CT נוסף, בו גילו הרופאים כי הדימום במח נעצר. הסיכומים עדיין היו מתחת לכרית עליה הניחה ראשה. בינתיים מספרת לנו אמו שביקשה והתחננה לקב"ה שישאיר אותה בחיים, שכן בנה יתום מאב, ואם היא לא תהיה בחיים – לא יהיה  מי שידאג לחתן אותו.

כעבור יום היא עברה צילום CT בפעם השלישית, ובו הרופאים בעצמם ראו את הנס ואת ההשגחה הפרטית מבורא עולם. הרופאים הסתכלו בצילום וראו שלא רק שנעצר הדימום במח – אלא הפליא הקב"ה לעשות והדימום במח נעלם כלא היה.

באותו שבוע נודע לה שקרובת משפחתה עברה גם היא אותה תאונה בדיוק במעבר חצייה וגם לה היה דימום במח, אלא שלמרבה הצער היא נפטרה לבית עולמה.

כשסיימה לספר את החסד העצום אשר עשה איתה ה', אחזה בידה את הסיכומים ובהתרגשות עצומה אמרה לנו "תדעו לכם, זה מה שהציל אותי... הייתי בין חיים למוות, אבל בזכות זה שבני היקר זכה ללמוד תורה, הקב"ה ריחם עלי והציל אותי".

היא ביקשה מאיתנו להפיץ את הסיפור העצום הזה כדי לקדש את שמו יתברך בעולם. עוד סיפרה לנו בשבח בנה שלא מש ממיטתה והיה ישן על כיסאות לידה, וכאשר הייתה מסתובבת ומחפשת תנוחה נוחה לישון, הייתה משמיעה קולות של כאב, ובנה היה מתעורר ובודק לשלומה. היא הייתה אומרת לו תחזור לישון, אני מרגישה בסדר, והוא היה משיב לה (כמבואר בגמרא מסכת קידושין ל"א בתוספות ד"ה רבי טרפון): "אמא זה כלום, ר' טרפון היה שם את כפות ידיו תחת רגלי אמו כדי שלא תלך יחפה"...

עוד סיפרה לנו שבנה רצה להישאר איתה באותו יום עד הצהרים, אבל היא ברוב אהבתה לתורה הקדושה הלכה והביאה קרובת משפחה בתשלום כדי שתישאר עמה, כל זאת כדי שבנה לא יבטל תורה ויחזור לישיבה. ב"ה, כעבור שבוע היא שוחררה לביתה בריאה ושלמה. כעבור כמה ימים חשה שוב בכאבים, והיו צריכים לפנותה לבי"ח. בנה היקר הביא שוב את הסיכומים מהישיבה, הניח מתחת לראשה – וכבר למחרת הרגישה טוב יותר. ממעשה מופלא זה ניתן לראות שאין ספק שמי שמוסר נפש על התורה, התורה לא נשארת חייבת, ופועלת ישועות למענו מעל הטבע.

נשמח שתפיצו את הסיפור ותקדשו שם שמיים. כמו כן, תמשיכו להתפלל לשלומה, שתזכה לחזור לאיתנה במהרה. לרפואת יפה בת מזל.

תזכו למצוות.