כיבוד הורים: איסור חמור להכות את אביו או את אימו

איסור מן התורה להכות כל אדם

המכה כל אדם מישראל, עובר באיסור לא תעשה מן התורה, והריהו חייב מלקות ארבעים. וכך כותב הרמב"ם (מצות לא תעשה ש): הזהירנו מהכות כל איש מישראל, שנאמר (דברים כה ג): פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (חושן משפט סימן תכ ס"א).                             

חומרת האיסור

אמר ריש לקיש: המגביה ידו על חברו להכותו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר (שמות ב יג): "ויאמר לרשע למה תכה רעך", למה 'הכית' לא נאמר, אלא למה 'תכה', שאף על פי שלא הכהו, נקרא רשע. רבי חנינא אמר: נקרא חוטא. רב הונא אמר: תיקצץ ידו. רבי אלעזר אומר: אין לו תקנה אלא קבורה, ופירש רש"י שראוי להמיתו ולקברו. אמר רבי חנינא: הסוטר לועו של אדם מישראל, כאילו סוטר לועו של השכינה. (סנהדרין נח ע"ב)

יש אומרים שאם אדם הכה את חברו, הריהו בחרם מהקדמונים, ואין לצרפו למנין לעשרה, עד שיעשו לו התרה. ומכל מקום מאחר והדבר תלוי באלו נסיבות היו המכות, ובלאו הכי יש אומרים שאין דין זה נוהג בזמן הזה, לכן הנכון לעשות שאלת חכם. והעיקר להתריע על הדבר הרע הזה, שלא יִשְׁנֶה חס ושלום, וירבו אהבה ואחווה שלום ורעות. (חושן משפט סימן תכ ס"א, תכא סי"ג, ובפתחי תשובה)

איסור נוסף למכה אב או אם

המכה את אביו או את אמו, לבד מאיסור תורה שעבר על הכאת אדם מישראל, עובר איסור נוסף מן התורה, שנאמר (שמות פרק כא פסוק טו): "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת".

הוצאת דם - הכה את אביו או את אמו, עד שהוציא להם דם, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו ממיתים אותו מיתת 'חנק', אולם אם לא הוציא להם דם, היו מלקים אותו מלקות ארבעים, ככל מכה אדם מישראל. (סימן רמא סעיפים א ב)

בן שהכה את אביו על אזנו וחרשו, חייב מיתה, מאחר ואי אפשר שיֵעשה חרש בלא חבורה, ואם כן בודאי שיצא מעט דם באוזן, ועל ידי כך התחרש האב. (סימן רמא ס"ב)

בן שהכהו אביו

גם אם האב הכה את בנו שלא כדין, אסור לבן להכות את אביו כלל. ואדרבה ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה, לא היה יכול לסרב בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו. (רמב"ם הלכות ממרים פ"ו ה"ז. סימן רמ ס"ג)

ומכל מקום אין הבן צריך להשאר עומד ולקבל מכות, אלא ילך משם שלא יכהו אביו עוד ויכשל באיסור. ועל כל פנים, אם יש חשש סכנה לחייו של הבן, רשאי הבן להתגונן על עצמו מפני אביו, אף אם יצטרך בשל כך להכות את אביו. (ב תקלג)

הוצאת דם מהאבא לרפואה

אם יש צורך שהוא לקחת מהאבא דם לבדיקה וכיוצא, אף אם הבן רופא מומחה, והאב מוחל לבנו, לא יקח הבן דם מאביו. וכמו כן, אם היה לאב קוץ תחוב בבשר, לא יוציאהו הבן, שמא בטעות יצא דם לאביו. (סימן רמא סעיף ג)

אם האב חפץ שדוקא בנו יטפל בו, לבני אשכנז רשאי הבן לקחת דם מאביו או לנתחו וכדומה, ובפרט אם אין שם רופא אחר שיעשה את הרפואה לאביו. ולבני ספרד, יש להתאמץ ולהשתדל מאוד לחפש רופא אחר, אך אם לא השיגו, יש לסמוך על המתירים בזה. והנכון ביותר, שרופא אחר ינתח, אך הכל יהיה בהדרכתו הצמודה של הבן. (ב תקלט, תקמד, תקמח)

אם האב זקוק לקבל זריקה בכל יום, וקשה עליו לחפש אדם שיזריק לו בכל יום, או שהדבר כרוך בהוצאות וטרחות, רשאי הבן להזריק לאביו, מאחר ובדרך כלל אין יוצא דם בעת הזריקה שבתוך הבשר, ובלבד שיבקש מחילה מאביו שמא יגרום לו איזשהו צער. ואולם אם הזריקה נעשית בתוך הוריד, מאחר ויוצא דם, דינו כמבואר בהלכה הקודמת. (ב תקמה)

תספורת לאבא

מותר לבן לספר את שערות אביו בראשו או בזקנו, מאחר ואין חשש שיצא דם. ואמנם אם יש לאבא פצעים בעורף, יש להזהר שלא לגלח שם בסכין, שהרי בדרך כלל יוצא מהם דם. (ב תקנ)

לגרד את הגב

מותר לבן לגרד את גבו של אביו, מאחר ולא יוצא מכך דם, אך אם יודע שיש לאביו פצעים בגבו, ובגרדו יצא מהם דם, לא יגרד. (ב תקנ)

לעורר מעלפון

בן שראה את אביו מעולף, רשאי לסטור לו כדי להעירו מעלפונו, ובלבד שאין שם אחר שיעשה כן במהרה. (ב תקנג)

ילד קטן שהכה

בן קטן שהכה את אביו או את אמו, ועתה ברוך ה' גדל, ומתחרט על מעשיו, מן הדין אינו צריך לעשות תשובה, מאחר שכאשר הכה לא היה בר דעת כל כך. ומכל מקום טוב שיקבל על עצמו חיזוק מסוים, והנכון שיקבל על עצמו לשנן הלכות כיבוד אב ואם, ויחזק גם את האחרים בלימוד ההלכות, כגון בחלוקת חוברות אלו. [ואין זה נכון כלל להתענות תעניות באופן שיבטלו אותו מלימוד התורה או משיעורי תורה, שאין לך דבר המכפר על העוונות יותר מעסק התורה.] (ב תקנה)