כיבוד הורים: כיבוד אב ואם על ידי שליחים

לעיתים לא מתאפשר לבן לקיים מצוות כיבוד הורים אלא ע"י שליח. באיזה מצבים זה מתאפשר? מתי עדיף להמנע מכך?

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

שלוחו - כמותו

ישנן מצוות שאפשר לעשותן על ידי שליח, דהיינו שהאדם ממנה שליח שיעשה בעבורו את המצוה, ונחשב למשלח כאילו הוא בעצמו עשה את המצוה.

למשל: יכול אדם למנות שליח שיקדש לו אשה. ואף על פי שרק החתן יכול לקדש אשה לעצמו, ואין איש אחר יכול לקדש עבורו, בכל זאת חידשה התורה שאם החתן ממנה שליח, אנו אומרים "שלוחו של אדם - כמותו", דהיינו שלוחו של האדם הוא כמו האדם עצמו, וכאשר השליח נותן לאשה את הטבעת, כאילו החתן עצמו נתן, והאשה מקודשת לחתן. אך לולי מינוי שליחותו של החתן, אינה מקודשת לו כלל.

אמנם במצוות שהן בגופו של האדם בלבד, כגון: לבישת ציצית, הנחת תפילין, נטילת לולב, אין מועיל למנות שליח, אלא רק האדם עצמו יכול לקיים את המצוה. אי לכך, במצות כיבוד אב ואם - אם המצוה היא בגופו בלבד, כגון לעמוד לכבוד הוריו, לא מועיל שימנה שליח שכאשר יכנסו הוריו, יעמוד השליח במקום הבן. אך באופן שאין המצוה בגופו בלבד, כגון: להאכיל את הוריו, להלבישם וכיוצא, שזה בגופם של ההורים, רשאי הבן מן הדין למנות שליח שישרת את הוריו.

אלא שעדיין המעלה היותר גדולה בקיום המצוה, כשנעשית היא על ידי האדם עצמו ולא על ידי שליח, כי הרי כלל בידינו: "מצוה בו יותר מבשלוחו". על כן, גם כאן ישתדל הבן לעשות את המצוה בעצמו, אך אם קשה לו מאיזו סיבה שהיא, רשאי למנות שליח, ויצא ידי חובת המצוה.

אם ההורים מקפידים שרק הבן יעשה את מבוקשם, וכגון בדברים אישיים, שמתביישים הם שאחר ישרת אותם, יתאמץ הבן בעוז ותעצומות לעשות הוא את מבוקשם, ולא על ידי שליח. אך אם אינו יכול, רשאי למנות שליח, רק שיסביר להם בצורה יפה שאין באפשרותו לעשות הוא. (רכד)

לכבד אפילו שקשה

גם אם הכיבוד גורם לבן צער וקושי, חייב בכיבוד. לפיכך אב זקן שזקוק לטיפול תמידי וממושך, ומצריך את הבן להיות זמן רב עם אביו, חייב לכבדו. אלא שרשאי גם למנות שליח שיטפל באביו כהוגן. ומכל מקום אם הכיבוד גורם לבן שיחלה ויפול למשכב, ואי אפשר למנות שליח, פטור הבן מקיום המצוה. מפני שהתורה דרכיה דרכי נועם, לחיים ניתנה ולא שיקיים את המצוה ויהיה חולה. (לקט יושר, בשמים ראש, בנין עולם. ב קפו)

ובמושב זקנים יהללוהו

לכתחילה אין לשלוח את ההורים למושב זקנים, אלא יכניסם לביתו, והוא ובני ביתו יטפלו בהם כיאות. אך אם לא נוח להורים לגור בבית בנם, אלא מעדיפים הם ללכת למושב זקנים, ישלחם למושב זקנים, אך יקפיד לבקרם פעמים רבות מאוד. וכשישנם כמה אחים ואחיות, יעשו תורנות ביניהם כפי הצורך, והעיקר שיזהרו שלא להזניחם שם חס ושלום, שדבר זה מצער אותם, ועוונם חמור מאוד. (רכט)

תשלום למושב זקנים

כפי המבואר לעיל, ההוצאות של כיבוד ההורים הוא מכספם של ההורים, אלא שבמקרה ואין כסף להורים, צריכים הבנים לטפל בכל צרכי המימון לזה, כפי שידם משגת, כדי שיוכלו ההורים להיות רגועים ושמחים. ואם אין לבנים כדי כל הצורך, יעשו את כל המאמצים להשיג ממקומות שונים, וזכות מצוה זו תגן עליהם אלף המגן, וישלם ה' פעלם, ותהי משכורתם שלימה מעם ה', ויזכה אותם ה' יתברך לבריאות איתנה, לאורך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים. (רכט)

לטובת ההורים

אם לתועלת ההורים, עדיף שיהיו במושב זקנים, וכגון שאינם בקו הבריאות כל כך, ושם במושב זקנים, לבד מכל מה שדואגים להם לכל צרכם, כאכילה, רחיצה, כיבוס הבגדים ועוד, ישנו גם צוות רפואי זמין שיטפל בהם בשעת הצורך, כדאי שיסבירו להורים בצורה יפה ועדינה מאוד, שדבר זה הוא לטובתם, ולא שחס ושלום רוצים להתפטר מלכבד אותם, ויבטיחו להם שלא יזניחו אותם כלל ועיקר, ויבקרו אותם ככל היותר, עד שיקבלו זאת בשמחה ובהבנה. וטוב גם שקודם לכן, יקחו אותם לבקר במקום ולראותו, והעיקר שהכל יהיה באווירה שמחה, בכבוד והדר. (רכט)

כן היה מעשה ביהודי זקן שהיה גר לבדו בביתו, והנה בוקר אחד כשחזר מתפלה בנץ החמה, ראה שכל ביתו הפוך, והוברר הדבר שבאמצע הלילה באו גנבים לביתו, ובחסדי ה' הוא היה רגיל לצאת מוקדם מאוד לבית הכנסת, וכך ניצל מהם. אך מאז בניו חששו לשלומו, ושאלו את הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, אם לשולחו למושב זקנים, ואמר להם הרב, שיראוהו את המקום, ואם יתרצה לזה, יקחוהו. וכן היה, הלכו עמו לראות את המקום ומצא חן בעיניו, והסכים ללכת. והיה מזכה שם את הרבים מידי יום ביומו, ומארגן את המנין לתפלות בשבת וחול, והיה הולך לכל הזקנים הסעודיים שלא היה באפשרותם, ומניח להם תפילין. וגם בחג הסוכות, לא היה רוצה להתארח אצל בני משפחתו, מחמת שהיה הולך מזקן לזקן, ומזכה אותם שיטלו ארבעת המינים.

שלום בית

אם רוצה הבן להכניס את הוריו לביתו, ולטפל בהם בעצמו במסירות, אך אשתו אינה מסכימה, כיצד עליו לנהוג? ראשית, עליו להשתדל ולדבר על לבה על חשיבות המצוה והמעלה לטפל בהוריו ולשמחם, וכמה שכרה רב ועצום אצל הקב"ה, ולפי גודל הקושי בעשיית המצוה, כך גודל שכרה פי כמה וכמה, וכמו שאמרו חז"ל (אבות דרבי נתן פרק ג משנה ו) "גדול שכר המצוה הנעשית בדוחק וצער וקושי, פי מאה ממצוה הנעשית בריוח ולא בצער". (רכט) [ועיין במדרש שיר השירים רבה על הפסוק "האלף לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את פריו", רבי חייא בר רבי אבא אמר: העושה בצער נוטל אלף, שלא בצער נוטל מאתים בשכרו. ממי אתה למד, משבט יששכר ומשבט נפתלי. שבט נפתלי על ידי שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער, נטלו שכר אלף, שנאמר (דברי הימים א יב לה): ומנפתלי שרים אלף, אבל שבט יששכר על ידי שהיו לומדים תורה שלא בצער, שהרי זבולון היה דואג לכל מחסורם, נטלו שכר מאתים, שנאמר (שם לג) ראשיהם מאתים.]

אין לאדם מושג, עד כמה מעשים אלו שהוא מתאמץ עבור הוריו, מְגִנִּים עליו ועל בני ביתו, מפני דברים לא טובים חס ושלום, כמסופר בהרחבה לעיל בשער האגדה במאמר "טרחה תמורת טרחה", עיין שם ותרווה נחת.

ומכל מקום אם ההורים אינם נוחים, ומתערבים בענייני בני הזוג, ונפגם השלום בבית עם אשתו, רשאי לשולחם למושב זקנים, אלא שבכל אופן כדאי שישאל חכם, ויעשה זאת בכל הכבוד וההדר, שלא יצטערו חס ושלום. (רכט)

שלא יצא שכרו בהפסדו

מסופר על יהודי שעלה עם אמו האלמנה מחוץ לארץ להתיישב בארץ ישראל, ורצה לשכן את אמו בביתו עם כל משפחתו, כדי שיוכל לדאוג לכל מחסורה, אך הלך קודם לכן לשאול את פי הגאון החזון איש. אמר לו הרב זצ"ל: לא זו הדרך הנכונה, כי מאחר שישהה עמה בקביעות, לא ימלט שברוב הזמן ומרוב המעמסה, לא יפגע פעם בכבודה, ואז יצא שכרו בהפסדו, לכן עדיף שידאג לה לבית משלה, ולכל צרכיה, וישלח לה מבנות המשפחה שיבואו לעזרתה, וכך תהנה היא יותר, ויקיים מצות כיבוד אם כראוי וכהוגן. (שאל אביך ויגדך. רלב)

ועל כל פנים, באופן שלא שייך להניח את ההורים בביתם, ומוכרחים להיות עמם, או שיש להם צער כשהם לבדם, ומביאם הבן לביתו, יזהר שלא יכשל חס ושלום באיסורים, כי מחמת הטורח והיגיעה לכבודם, יכול לדבר דברים שאינם כפי כבודם או לרמוז רמיזות שאינם לפי כבודם, ויצא שכרו בהפסדו.

השתבשה דעתם

מי שנטרפה דעת אביו או דעת אמו, ישתדל לנהוג עמם כפי דעתם, עד שירחם עליהם ה' ויחזרו לדעתם הצלולה. אך אם השתגעו ביותר, ואי אפשר לו לטפל בהם כראוי, רשאי ללכת ולצוות לאחרים שיטפלו בהם כראוי להם. (סימן רמ ס"י)

שכחה

אם אביו או אמו חלו במחלת השכחה, יש להשגיח עליהם בעין פקוחה, שלא להניחם ללכת לבד ממקום למקום, כדי שלא יאבדו חס ושלום. ויש לתת על צוואריהם טס שחרוט עליו את שמם, ואת מקום מגוריהם, ומספר הטלפון.

תגיות:כיבוד הוריםשליחים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה