"הייתי נותן הכל לחזור אחורה": אב שבתו הפעוטה טבעה בבריכה ביתית, בפוסט מצמרר

אחרי שתסיימו לקרוא את האייטם המצמרר הזה – כבר לא תהיו אותם אנשים. משהו בכם ישתנה, איזה מיתר עלום שם בפנים יתחיל לזוז, ולנגן בכם את ניגון החיים. חיים שרבים מאיתנו שוכחים לחיות באמת, שוכחים לאהוב באמת – רגע אחד לפני שהם הופכים למשהו אחר, למשהו שאיש לא חלם שיקרה.

את המילים קורעות הלב הללו כתב אב ששכל את בתו הקטנה, הלל חנה ז"ל, שטבעה בבריכה ונמשתה ממנה כשכבר היה מאוחר מדי.

האסון התרחש בבריכה פרטית, בחג השבועות האחרון. "אז איפה מתחילים? לא יודע", כותב האב השבור. "עובר עליי ועל משפחתי הנורא מכל – הפחד הכי גדול שיכול להיות לאדם, התגשם והתגשם עליי, עלינו. אני, אשתי, הבנות הרכות, המשפחה המורחבת. אני, שכשהאחות הייתה עושה לילדה חיסון הייתי בורח מהחדר כדי לא לראות אותה סובלת לשנייה, אנחנו שעל כל פיפס היינו מזמינים רופא הביתה.

"אנחנו שלא הסכמנו לאף ילדה ללכת לגן השעשועים לבד, שבכל לילה – הרבה אחרי שהבנות נרדמות היינו עוברים אחת אחת לוודא שהן נושמות ונעים להן, ואין שום סיכון מהשמיכה או משום דבר אחר".

כשהלל הגיעה לגיל שבו מכניסים ילדים למעון, התחנן האב לאשתו שהיא תישאר בבית. "התחננתי לאשתי שתשאיר לי אותה. זאת החיים שלי, היא נותנת לי כוחות, משמחת אותי. כשהשנה עלה שוב עניין המעון אמרתי למירב: 'איך אני יכול להיפרד ממנה לשמונה שעות? לא יכול, מצטער'. ואני זה שנגזר עליו להוציא את הילדה מהמים, ולהתחנן..."

"לא לבזבז זמן על מריבות וכעס, כי הכל זמני פה"

אך גם שם, בשיא השבירה ובשיא האסון הלא נתפס – ראו בני הזוג איך הקב"ה עוזר להם לעבור את זה. "מרגע שקרה האסון נעטפנו באהבה אינסופית, אהבה אמיתית ונתינה מושלמת ובלתי נתפסת. אני לא מעז להתחיל להגיד שמות כי אני בעצמי לא יודע הכל עדיין, אלפי אנשים עברו כאן במהלך החודש וכולנו נפעמנו מההירתמות הלא הגיונית הזאת. כל מה שאני אכתוב לא משתווה למאית מהעוצמה האדירה של מה שהיה פה. אנשים עשו הכל כדי שנתעסק בכאב שלנו, באיסוף השברים ובנחמה אחד של השנייה – מבלי לדאוג למה שמסביב. תודה במקרה הזה היא מילה קטנה, כי זה הרבה מעבר".

ממשיך האב ומשבח את האנשים המדהימים שזכה להכיר במסע הזה, "אנשים שאני לא אשכח להם את זה בחיים, וקצרה היריעה מלהכיל. אנחנו מצדיעים לכם אנשים יקרים".

בנקודה זו פונה האב לעם ישראל ומבקש להעביר מסר קטן שהוא פשוט ענק. "חברים, תקשיבו לי ואני מתחנן שתפנימו: קמתם בבוקר, ואתם רואים מסביבכם את בן או בת הזוג ואת הילדים? תחייכו את החיוך של החיים, תסתכלו למעלה ותגידו 'תודה לך אבא'. אם רק באמת הייתם מבינים, הייתם רוקדים משמחה. כל השאר זה שטויות, ואין לכם מושג כמה הכל פשוט כלום. אם יכולתי להושיט יד לגעת בכל אחד מכם לרגע רק כדי שתבינו מה ההרגשה, רק לרגע...אז אולי הייתם מצליחים להבין באמת כמה אתם ברי מזל. פשוט תאהבו, תנצלו כל שנייה שאפשר להיות יחד – לאהוב. כל השאר פשוט כלום. תאהבו אחד את השני, תחבקו. לא לבזבז זמן על מריבות וכעס, הכל זמני פה...".

"נוחי על משכבך בשלום, יפתי"

אילו היה ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית... "הייתי נותן הכל כדי לחזור אחורה, להריח אותה עוד שנייה, לחבק אותה, לשמוע אותה צוחקת, לראות אותה רוקדת או מתעקשת ללבוש בגדים ונעליים גדולים ממנה. בכל אירוע ידענו מראש שיגיע השלב שהצלם יתמקד בה רוקדת ומתמסרת למוזיקה. כל כך אהבה לשמוח ולהפיץ שמחה סביבה. מלאכית. אף פעם לא העליתי תמונות שלה לפייסבוק, כי פחדתי מעין הרע. ידעתי שהיא מיוחדת מדי, וכל סרטון שלה יכל להיות ויראלי.

ולא כי היא הבת שלי.

היא הייתה מיוחדת, ילדה ממכרת.

אי אפשר לסיים פוסט כזה באמת.. אני לא יודע אם באמת העברתי מעט ממה שרציתי, אבל עכשיו כבר אין ממה לפחד עליה, כי היא במקום טוב. ליד בורא עולם.

האהבה הגדולה שלנו..הללי קטנה שלי.. אנחנו נעשה הכל כדי להנציח את זכרך, נהיה חזקים למען הבנות, נקדש את החיים. נוחי על משכבך בשלום יפתי... תשמרי עלינו אהבת חיי, ותעשי שיהיה יותר קל. אנחנו מתפוצצים מגעגועים.

אוהבים אותך לנצח.

תהלים לעילוי נשמת הלל חנה בת מירב ז"ל, תהי נשמתה צרורה בצרור החיים:

מזמור מט:

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם. גַּם בְּנֵי אִישׁ. יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע. עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם. וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ. וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם. מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: זֶה דַרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ. וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ: אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל. כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁיר אִישׁ. כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ. וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ: תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו. עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר: אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ:

מזמור טז:

מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַה` אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: ה`, מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת ה` אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי ה` לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח: