האם כדאי להביא את הילדים לבית הכנסת?

שאלה ידועה שמתחבטים בה ההורים היא האם ומתי לקחת את הילדים לבית הכנסת ומה התועלת בכך כאשר הילד עדיין לא למד להתפלל.

על כך מלמדת אותנו המשנה (אבות ב', ט') על אחד מענקי התנאים ומגדולי מייסדי ההלכה מדור דור, הלא הוא רבי יהושע בן חנניה, שאמו היתה מכניסה אותו לבית הכנסת בעודו תינוק בעגלה, והמשנה תולה את הצלחתו הבלתי רגילה באמו ובמעשיה, ומכנה את אמו בתואר "אשרי יולדתו".

טבעו של אדם הוא שדבר שאליו התחנך בילדותו מתוך אהבה, ונחקק בלבו בעת ינקות כדבר נעים – הרי שהדבר נחקק בו בעומק רב, ולעומת זאת דבר שנחקק בינקות כדבר בלתי נעים, קשה מאוד לעקור אותו.

וזאת מכיוון שבשנות ילדותו של האדם, הוא מתפעל מאוד מכל העובר עליו, בהיות שנים אלו השנים הראשונות להוייתו בעולם, ובהיות נפשו נקיה וטהורה, וכמאמר המשנה (אבות ד', כ') אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.

האדמו"ר מסטראפקוב זצ"ל כותב בספרו דברי יחזקאל שרגא (תליתאה, פ' חוקת) בפירוש הגמרא (חגיגה ג', א') אנשים באים ללמוד נשים לשמוע דבר ה', טף למה באו ליתן שכר למביאיהם. כי יש חוב על האבא והאמא להסביר לבן למה באו - כדי להתלמד תורה ומצוות, "ומזה יש שכר הרבה לאבות שמלמדים ומודיעים לבניהם מה היא התועלת בבוא למקדש ה' ולבית המדרש, כדי שיכנסו לתוך האזנים קול תורה ותפלה, ומזה מושרש בלב הבן אור תורה, ושורש זה פורה ורבה אחר כך בימי גדלותו שיתחשק לו ללמוד ולקיים מצות ה', כמו רבי יהושע בן חנניה שהכניסתו אמו בעריסתו לבית המדרש (אבות ב', ט') ועל ידי זה לבסוף נתגדל למובחר תלמידי רבי יוחנן בן זכאי".

ובזה מפרש את הגמרא (חולין כ"ד, ב') רבי חנינא היה בן שמונים שנה והיה עומד על רגל אחת, ואמר חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי עמדה לי בזקנותי, "חמין" רומז על התעוררות התלהבות ללימוד ותפלה, ו"שמן" רומז לחכמה, שהסבירה לו אמו את גודל חשיבות תורה ומצוות, וזה הביא את היראת שמים שלו לכל ימי חייו עד כאן דבריו הקדושים.

מכך אנו לומדים כי החשיבות המיוחדת של לקיחת הילדים לבית הכנסת, היא כדי להחדיר להם את האהבה והנועם שבשהייה במקום קדוש בבית הכנסת. ומכאן אנו מבינים כי עלינו לוודא כי נשאר בילדים 'טעם מתוק בפה' מהשהות בבית הכנסת. (זה אולי הסיבה שרבים נהגו להביא לילד מיני מתיקה שיאכל בבית הכנסת – בהתאם לגיל הילד ובגרותו כמובן).

מלבד זאת, יש חשיבות מיוחדת בעניית אמנים, שהילדים עונים על ברכות הש"ץ בבית הכנסת. עניית האמנים, גורמת – מלבד עצם הזכות הגדולה של הילדים ועניית האמנים - לכך שהילדים יהיו פעילים בבית הכנסת והשתתפותם בתפילות לא תהיה מקומית בלבד אלא גם כן תהיה להם שייכות מעשית לקדושת בית הכנסת על ידי עניית האמנים.

לא לחינם נהגו חסידים ואנשי מעשה להתחיל את חינוך הילדים בעניית האמן, שהרי אומרים חז"ל "גדול העונה יותר מן המברך", מכיון שעניית האמן – שמשמעותה אמונה שלימה בברכת השם, היא הצורה הקלה ביותר בה יכול ילד שעדיין אינו מכיר את נוסח הברכות בשלימותם, להצטרף לברכה.

וכתוב בזוה"ק כי חלה ברכה מיוחדת וגדולה למי שמחנך את בניו לברך את השם יתברך, ועליו נאמר "וברכה לראש משביר".

אמנם צריך להיזהר ששהיית הילדים בבית הכנסת לא תגרום, חלילה, לתוצאה הפוכה. אם הילדים מתנהגים בבית הכנסת באופן בלתי מתאים למקום קדוש, אזי לא זו בלבד שאין תועלת משהייתם שם, אלא להיפך בכך הוא חוקק בילדים חלילה זלזול בלתי מורגש במקום קדוש זה שהשכינה שורה שם. וכמו שכתב האר"י הקדוש בפרי עץ חיים שער התפילה "וירגיש וירתע עצמו בהכנסו לבית הכנסת מרוב פחדו וימתין וישהה מעט... ואחר כך יכנס". חובה זו מוטלת ממילא גם על האב לחנך ולהרגיל גם את בניו הקטנים בקדושת בית הכנסת ובית המדרש וישגיח עליהם שלא יקפצו וידלגו שם.

נכתב ע"י הרב יהודה וינגרטן, מחבר ספר "חסידות מפורשת" ויו"ר מכון יסוד החסידות, כתובת המייל: 9260874@gmail.com