מי ששמח בלימודו, יישאר בלימוד כל חייו

כל מי שחובש את ספסליו של בית המדרש, יודע שאחד המחסומים הקשים בדרך אל ההצלחה, ואל השמחה בלימוד, נובע מכך שהלומד רוצה להגיע אל הפסגה בתוך זמן קצר. וכשהוא אינו מצליח לעשות זאת, הוא נופל ברוחו.

והנה, רש"י על הפסוק 'ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה' וכו' (במדבר, פרק י"ג פסוק ל'), אומר: 'עלה נעלה - אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות, ועלו שם, נצליח בכל דבריו'.

והסביר האדמו"ר מאוסטרובצא את הדברים, שמי שמייעץ לעלות בבת־אחת, לא חייבים לשמוע לו, אבל רב המדריך את תלמידיו לעלות למדרגות הגבוהות בדרך של קמעה־קמעה, כדרך שעולים בסולם, חובה לציית לו.

והיתה בכך תשובה לדברי הקטרוג של המרגלים, שאמרו שכדי לכבוש את ארץ ישראל, יצטרכו למעשים גדולים ולשידוד מערכות. ואמר להם כלב, יתכן שנצטרך להגיע לדברים אלה, אבל רק דרך הסולמות, שלב אחרי שלב...

זכורני מעשה שהיה אצל הסבא שלנו, רבי אריה לוין זצ"ל, שבאו אליו שני אחים, וסיפרו שאביהם התגלה בחלומם, ופניו כעוסות מאוד, ודרש מהם לשמור שבת! האחים, שנבהלו מאוד מהחלום, אמרו לר' אריה ש'אין בכוחם' לשמור על כל דיני השבת.

הרגיעם הצדיק, ואמר להם: 'בואו ונעשה הסכם. אל תקבלו הכל בבת אחת. בשלב ראשון תשמרו על חלק מסוים ממצוות השבת, ולאחר כמה שבתות, לכשתראו ותרגישו בנועם השבת ומתיקותה, תקבלו על עצמכם עוד חלקים מן השבת'. גם עצה חכמה זו, בנויה על 'סולמות'.

דרך ה'סולמות' הבטוחה

דרך זו, של ה'סולמות', היא הבטוחה ביותר גם עם תלמידים. אי אפשר להקפיץ אותם במהירות אל פסגת העבודה והבנת־הלימוד, ולתרץ מיד קושיות שהאחרונים השאירו בצריך עיון.

העליה חייבת להיעשות בשלבים. תפקידו של הר"מ, בראש ובראשונה, הוא לנטוע בתלמידים את עומק הפשט, ולהחדיר בהם כלי־מלחמה נגד הבנה שטחית, הן בגמרא ובראשונים והן בלימוד גדולי האחרונים.

כך ניתן יהיה להגיע אל ההישג הגדול ביותר, של יצירת חוש בקורת מפותח. הן בבקורת עצמית, דהיינו כשהתלמיד לומד את הגמרא, שיֵדע לבקר עצמו האם הבין היטב את הדברים, האם הסברא שאמר היא חזקה ואיתנה, האם לא חסר בה שלב כלשהו המחבר את כל חלקי הבנין, והן בבקורת בהאזנה לדבריהם של אחרים.

בחור צריך לדעת שבהגדרת המושג 'חידושים' נכלל גם סיכום הסוגיה. 'חידוש' זה יפַתח בו את מידת הסדר בלימוד, והיא ברכה בפני עצמה, כי בהמשך הזמן יהיה בכוחו לחבר ספרים בעצמו, ובמיוחד להביא ברכה מרובה בשטח של הלכה למעשה. זאת מלבד שעצם הלימוד באופן זה, ביגיעה אמיתית על התורה, הוא ברכה בפני עצמה.

בלימוד הפשט, יש לציין פרט חשוב שיש להקנותו לתלמידים, והוא, 'לראות' היטב את הפרטים, דהיינו שיהיה ברור להם במה בדיוק מדובר.

ולמשל, שאלו פעם ילד שהיה בשנות הלימוד הראשונות שלו בחיידר, האם הוא יכול להצביע על אילן־פרי מסוים, שהיה בגן־עדן, שהרי התורה אינה מגלה לנו את מיני הפירות שצמחו שם.

ומה השיב הילד? עץ תאנים, והסביר את עצמו: הרי התורה מספרת שאדם וחוה תפרו להם עלי־תאנה, אם כן ברור שהיה שם עץ תאנים...

מי ששמח בלימודו - מובטח לו שיִשָׁאֵר ליד הגמרא עד זקנה ושיבה

'לשים לב לפרטים', הוא כלל יסודי וחשוב מאד בלמוד העיוני, כי בכך שהתלמיד יודע אל־נכון על מה מדובר, יש באפשרותו להבין את הסוגיא על בוריה.

רק כך הוא יוכל לתרץ הרבה מן הדברים הקשים שיתעוררו לו במהלך הלימוד, וכך תיסלל בפניו הדרך להגיע מהשלב של הלימוד העיוני לדרגה של מחדש וממציא.

אבל העיקר, כפי שאמרנו, הוא לטפס יחד עימו לאט לאט. לא לדלג על שלבים. תהיה זו עליה איטית, אבל בטוחה, והיא תיטע בילד ובנער שמחה של ממש בעצם הלימוד, בעצם 'איסוף הידיעות' שלו בתורה, ומי ששמח בלימודו - מובטח לו שיישאר ליד הגמרא עד זקנה ושיבה.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.