"אמרתי לו תודה", השיב הילד בפשטות אופיינית

יש פעולות שכאשר הן נעשות על ידי ילדים, אפשר להצביע בבירור שהם ראו את הדוגמא לכך בביתם, אצל ההורים, ולא יתכן שפיתחו את ההתנהגות הזו בכוחות עצמם.

כאשר נוכחים לדעת שהשי"ת מברך את פרי בטנו של האדם, אפשר להסיק מכך שהברכה הזו באה בד בבד עם ההשקעה שהוא משקיע בילדיו. ככל שהוא מוכיח יותר ויותר שהוא יודע להעריך את גודל המתנה שניתנה לו, ואת חשיבותו של האוצר שהתברך בו, וככל שהוא מספיג בבניו ובבנותיו ערכים חינוכיים, כך יתברך האוצר הזה גם מן השמים.

כותב לנו ת"ח אחד: אני מרגיש את עצמי מחויב לשתף את הציבור בדבר שראיתי אצל אחד מילדי השכנים שלנו בבנין, ועשה עליי רושם בל־יימחה, ולימד אותי על טיבה ואיכותה של המשפחה בה גדל ילד זה.

באחד הבקרים השקפתי מחלון ביתי לעבר 'פארק ברוקלין', הפארק של רמת אלחנן, והבחנתי בילד כבן 11 המתקרב אל מנקה־הרחובות שישב על הספסל בפארק, ולצידו עגלת־נקיון.

הילד ניגש אל האיש, אמר לו מילה או שתיים, וחזר הביתה.

'אבא ואמא לימדו אותי'

גם מחלון הבית שבו השקפתי, אפשר היה לראות את החיוך שעלה לרגע על פניו של האיש, כבן 70 פלוס, רוסי, המנקה מדי בוקר את רחובותיה של רמת אלחנן.

הרגשתי שאני חייב לרדת מהבית ולשאול את הילד על דבר ה'עסקים' שיש לו עם המנקה ההוא.

'מה אמרת לו'? - שאלתי את הילד.

והילד השיב, בפשטות אופיינית: 'אמרתי לו תודה' - - -

והוסיף: 'אבא ואמא לימדו אותי שכשמישהו עושה לך טובה, צריך לומר לו תודה, אז הסתכלתי מהבית שלי וראיתי איך הפועל הזה מנקה לנו את הפארק ואת הרחובות, וראיתי צורך לומר לו תודה' - - -

יש לנו להוסיף מילה אחת: מי שמכיר את הורי הילד, ויודע את יְפִי־מידותיהם, אינו צריך להתפעל כל־כך שאֵלו הם הילדים היוצאים מהם; זה דוקא מאוד מתאים - - -

לזאת ייקרא חינוך! ילד כזה לא יגיע לעולם לכדי פֶּשַּׁע כלשהו. הוא לא יעשה לעולם כל נזק לבריות.

כי מי שיודע לומר תודה לאדם שכזה, והוא מרגיש זאת בכל ליבו, ורואה את הדברים בפשטותם - 'אבא ואמא אמרו לי שכעושים לך טובה, צריך לומר תודה' - הוא המחונך האמיתי!

ואשריהם להורים היודעים מה הוא החינוך האמיתי!

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.