"אם השידוך היה יוצא לפועל, הייתי כיום אשתו של מְתַדְלֵק־בנזין"...

החינוך הטוב ביותר שאפשר להעניק בבית, הוא להוכיח לילדים שהאבא מקפיד על כבודה של האמא. הילד, בראותו את כל זאת, לומד אף הוא להתייחס בסבלנות לכל נברא, והרי זה תפקידנו לאורך כל החיים!

כמה נוח ונעים לשהות במחיצתו של אדם המעוטר במידות טובות ואציליות! כמה טוב להיות ליד מי שלא מרגיש שחייבים לו משהו, ליד מי שמרגיש שהוא חייב לתת לאחרים את כל עולמו! ולהוותנו, כמה אנשים כאלה נותרו בעולמנו. כמה?

סיפר לנו ת"ח אחד שהזדמן לו לנסוע במונית יחד עם רב גדול אחד, וזוגתו הרבנית, ומאחור ישב הילד שלהם. באמצע הדרך עצר נהג־המונית בתחנת דלק והחל לתדלק את הרכב. בינתיים הציצה הרבנית מבעד לחלון וראתה את האיש המתדלק הלבוש בסרבלו, המלא בכתמי בנזין.

היא פונה בהתרגשות לבעלה, ואומרת לו: 'איזה סיעתא דשמיא גדולה היתה לי; לפני שנים הציעו לי להשתדך עם האיש הזה. תאר לעצמך, בעלי היקר שליט"א, אם השידוך היה יוצא לפועל, הייתי כיום אשה של מתדלק־בנזין'...

והרב, ברוב אצילותו, פונה אל רעייתו הרבנית ואומר לה: 'רעייתי היקרה, אילו היה זוכה האיש־המתדלק ההוא להינשא לך, היה הוא היום רב גדול בתורה' - - -

החליט לשכוח מעצמו

כששמעתי את הדברים יוצאים מפי הגאון שליט"א, התרגשתי מאוד, עד שממש לא ידעתי היכן אני נמצא - מספר לנו הת"ח; והוא מנסה לפַשֵּׁט את הדברים:

הרי גם אם הרב ההוא התכוון לומר לאשתו שכל תורתו לא באה לו אלא בגללה, ולכן יתכן שאם המתדלק היה זוכה להינשא לה, היה מגיע לדרגה דומה בתורה וביראת שמים, פשוט וברור הוא שאין הדברים נכונים במלואם, שהרי אי אפשר להתעלם מעמלו־שלו בתורה, של הרב, ומכשרונותיו הברוכים, וכל יתר קנייני התורה שהתברך בהם. כלל לא בטוח, אפוא, שאם האשה היתה מתחתנת עם אותו אדם, היה הוא מגיע לאותה דרגה.

אבל הגאון שליט"א החליט לשכוח מעצמו, להתעלם מכל מעלותיו הנכבדות, ולהתייחס רק למעלותיה של אשתו, ולכן אמר שאם המתדלק היה זוכה להינשא לה, היה הוא היום רב גדול בתורה... שהרי במסירות שֶׁאַתְּ מגלה לבעלך, כל אחד יכול לצמוח ולגדול!

כמה צניעות וענווה יש בדברים אלה!

והילד ראה כל זה, ולמד.

וכבר מילתנו אמורה על הנעימות לשבת במחיצתו של אדם כזה. שהרי אם נמשיך להרהר בדבר, נגיע למסקנה שאף אחד לא מפסיד מאומה מענווה שכזו!

בכפל־כפליים

גם אם לכאורה ביטל הרב את כל ישותו, והפקיד את המלכות ועטרת־הזהב בידי אשתו, הרי היא - בראותה את צניעותו וענוותו - תשיב לו לאחר מכן בכפל־כפליים של הערכה וכבוד, ותשרת אותו מעתה ביתר־נאמנות. שלום־הבית שלו יגדל ויפרה, יתרבה ויתעצם. והרי כולנו יודעים שאין אדם מאושר יותר ממי שחי בשלום עם אשתו.

יוצא אפוא, שדוקא בשל התבטלותו המוחלטת לרעייתו, יצא הוא־עצמו נשכר ומֻרְווח מכל העסק. גם אם הוא לא התכוון 'לעשות רווחים' מסיפור זה, הרווח הזה השתלשל לכיסו - מאליו!

המסקנה שלנו מהסיפור צריכה להיות שאורח־חיים שכזה ראוי לכל חיקוי! חבל לנו להתעסק בזוטות, ולכבד את עצמנו בכל־מיני כיבודים זולים. יותר ויותר כדאי, לכבד את הזולת ולהעניק לו את מירב תשומת־הלב - כי שם ציווה ה' את הברכה, חיים עד העולם (תהלים, פרק קל"ג פסוק י"א).

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.