איך נעצים בילדינו את השאיפה לדעת את כל התורה כולה?

העצה התועלתית ביותר שאפשר לתת להורים המעוניינים לגדל את ילדיהם לתורה, היא, שלצד הדיבורים והחיזוקים אודות לימוד התורה, ירגילו את הילדים בדברים מעשיים, ובאפקטים שיעניקו לדור הצעיר את ההרגשה הכי־אמיתית שהתורה היא העסק המשתלם ביותר.

כדאי למקד את החלקים המעשיים הללו בתִרְגוּלים לצבירת ידיעות מרובות ובקיאות עניפה במסכתות הש"ס, כמו גם בתגבור עומק העיון בלימוד. ולמשל, ראיתי משפחות המעודדות את ילדיהן ללימוד הש"ס, על ידי שהאבות קונים עליית 'חתן תורה' בשמחת תורה, במחיר לימוד הש"ס כולו, והלימוד מחולק במשך השנה לכל בני המשפחה.

באופן זה מִתְּרַגְלִים גם הילדים הקטנים לדעת את התורה לאורך־ולרוחב, ואינם מצטמצמים רק בשיעורי המלמדים שהם שומעים בת"ת. ככל שנוטעים בהם את ההרגלים הללו בגיל צעיר יותר, כך יעפילו הילדים לגְבָהִים גבוהים יותר בלימוד התורה.

והנה כמה שאלות מעניינות שהובאו בפני הגר"י זילברשטיין בענין 'חתן תורה'. בקהילה מסוימת החליטו להעניק את העלייה המכובדת של חתן תורה ליהודי שלא נשא בתואר רב, ולא היה ת"ח מיוחד, אבל עמל ויגע בתורה.

הידיעה על העלייה שתינתן לו ביום שמחת תורה הגיעה אליו עוד לפני חג הסוכות, וכדי לפָאֵר את כבוד התורה ולרוממו, החליט לקנות לעצמו חליפה נאה שבה יתלבש ביום שמחת תורה.

אלא שאז התעורר בקרבו ספק האם ללבוש את החליפה כבר ביום הראשון של סוכות, ולברך שהחיינו, או להשאיר את הבגד עד ליום שמחת תורה, שהרי לשם כך קְנָאוֹ.

יש להם חלק במצווה

שאלה שניה הגיעה מבית כנסת שבו נוהגים למכור את העליות בשמחת תורה בכסף. בבית הכנסת ההוא יש גביר גדול הרוכש תמיד את חתן־תורה לעצמו, ומשלם על כך טבין ותקילין. כיון שה'פלא יועץ' כותב שכל יהודי ישתדל לעלות לפחות פעם בחייו לחתן־תורה, ביקשו עוד מתפללים לזכות בעלייה הנכספת הזו, אבל לא הצליחו להגיע לסכומי הכסף של הגביר. הם באו בשאלה האם יש דרך לעקוף את הגביר ההוא, ולזכות בעלייה.

הרב הציע להם להתאגד כמה מתפללים יחדיו, וכל אחד ישלם סכום מסוים, עד שהסכום הכללי שיֵאסף יעלה על זה של הגביר, ואז יקנו יחדיו את העלייה ויעשו גורל מי יעלה בשנה זו ומי בשנה הבאה, וכו'.

ובאשר לטענת המתפללים שאמרו שהרי בשנה זו, כשהם משלמים את הכסף, הם לא עולים לתורה, אמר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכיון שסכום הכסף שלהם מאפשר לאדם שזכה בגורל לעלות לחתן־תורה, נחשב הדבר שגם להם יש חלק במצווה.

שאלה נוספת הגיעה מבית כנסת מסוים, שבו התברר שאחד הגבירים נתן שוחד אישי לגבאים על מנת שיתנו לו חתן־תורה. כספי־השוחד שולשלו כמובן לכיסם הפרטי של הגבאים. כשנודע הדבר, הכחישו הגבאים את האשמה מכל וכל, אבל האיש עצמו שנתן את השוחד התעורר בתשובה, ואמר ש'הלוואי שהטענה הזו עליי לא היתה נכונה', ובא לשאול האם מותר לו לעלות לחתן־תורה...

ראיה ממצוות מתנות לאביונים

שאלה רביעית הגיעה מבן תורה שנדר ללמוד 1,000 דפי גמרא כדי לקבל עלייה חשובה בשמחת תורה, ואירע המקרה והבחור שכח לגמרי מהנדר שלו, ורק כשהגיע חודש אלול של השנה הבאה נזכר בכך...

הבחור, שהיה שקדן גדול, סיפר שבמשך השנה הוא למד ולמד 1,000 דפים, ואולי אף יותר, אבל לא עשה זאת לשם הנדר שקיבל על עצמו, ובא לשאול מה דינו.

והנה, בספר 'סמא דחיי' מובאת שאלה דומה, בעניינו של מי שנדר ללמוד 18 פרקי משניות ביום, ונדר גם ללמוד מדי שבת את משניותיה של מסכת שבת. אירע פעם שלפני שבת הגיע סדר־הלימוד הקבוע שלו (ב־18 הפרקים היומיים) למסכת שבת, ובא איש זה לשאול האם הוא יכול לצאת ידי חובת שני הנדרים בלימוד 18 פרקים ממשניותיה של מסכת שבת.

ה'סמא דחיי' הביא לו ראיה ממצוות מתנות לאביונים, בה כתוב שאסור לשלם אותה בכסף מעשר, שהרי מצוה זו היא חוב על האדם, ואיך יוכל לפרוע חובו מכספי מעשר. הוא הדין גם בשאלת ח"י הפרקים, השיב הגאון ההוא, אי אפשר לצאת בשני הנדרים.

אבל בנידוננו, אמר הגר"י זילברשטיין, יתכן שהדפים שלמד הבחור במשך השנה יוציאוהו ידי חובת 1,000 הדפים שקיבל על עצמו בשמחת תורה, שכן במקרה זה הולכים על פי רצונם של הגבאים בבית הכנסת.

והגבאים עצמם - כפי שביררנו - חיוו את דעתם שהמטרה העיקרית במכירת העליות באמצעות דפי הגמרא, היא, שהבחורים לא ילכו בטל, ולא ישתעממו, ומי שמקבל על עצמו ללמוד 1,000 דפי גמרא הרי הוא 'מסודר' בכל 3 סדרי הלימוד שלו.

וממילא אם הבחור מעיד על עצמו שהספיק ללמוד במשך השנה 1,000 דפים, אין נפקא־מינה בכך אם עשה זאת לשם הנדר. העיקר - שלמד והתמיד בלימודו.

הישועות

ומהשאלות בענין חתן־תורה, נעבור לסַפֵּר על דבר אחד שאודותיו אין כל שאלה... מי שקונה את עליית חתן־התורה ומתכוון לרומם ולהדר בכך את כבוד התורה, יזכה לדברים טובים.

עדות על כך שמענו ממשפחה ברמת אלחנן שהאבא והבנים רכשו את העלייה המכובדת, ולפני התקדש שמחת תורה של השנה הבאה, שיגרו מכתב לגבאי בית הכנסת המרכזי, וסיפרו על ההצלחות הגדולות שליוו אותם במשך כל שנת תשע"ג.

אבי המשפחה מספר ומפרט: 'פרנסה לא היתה - ויש; הבן שבמשך 3 שנים לא היו לו ילדים, נפקד; הבת ילדה לשלום; בזכות עול תורה ניצלתי מנסיון של עבודה בחול המועד; ראינו סיעתא דשמיא מיוחדת בגידול הילדים על הדרך הישרה; וכנ"ל בתחום הבריאות, שלא נזקקנו לשום טיפול רפואי'.

הדברים מדברים בעד עצמם. ומן הסתם קיבלו בני המשפחה את הלימוד, לשם שמים, וכדי להאדיר את כבוד התורה, ולכן זכו לכל מה שזכו.

וכפי שאמרנו, זה החינוך המעשי ללימוד תורה ולרכישת ידע מקיף בכל מקצועותיה.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.