המרכזת ביקשה לדעת לאן כדאי לצאת לטיול עם הבנות

איכשר דרא עד כדי כך שהממוּנוֹת על תחום חינוכן של בנות ישראל באות להיוועץ עם הרבנים על כל דבר וענין, אפילו להיכן לצאת לטיול.

מרכזת באחד מבתי הספר דיווחה על טיול שנערך לבנות הכיתה וביקשה להתייעץ על המקום המתאים שכדאי לקחת אליו את הבנות. שאלנו אותה באיזה יום אמור הטיול להיערך, וכשהמרכזת השיבה שהתכנון הוא ליום חמישי, אמרנו לה שאם כן אני ממליץ לנסוע ל...גן חיות.

תמכתי את יתדותיי בשני ציטוטים מתוך דברי רש"י, האחד במסכת תמיד והשני במסכת ראש השנה. המקור הראשון היה פירושו של רש"י על הגמרא במסכת תמיד (דף ל"ג עמוד ב') האומרת שביום חמישי היו הלוויים שרים בבית המקדש את הפסוק 'הרנינו לאלקים עוזנו הריעו לאלקי יעקב', ומפרש רש"י:

'בחמישי שבו נבראו מיני בעלי חיים, ויש בזה פלאים, מפני החילוק שבמיניהם, ותנועתם מעצמם, ופלאים אחרים שיש בבעלי חיים - אומר הרנינו לאלקים עוזנו, לפי שבשעה שרואין אותם, משבחים הבורא ומגדלים אותו'.

דהיינו, שהסיבה שמזמרים ביום חמישי את המלים 'הרנינו לאלוקים עוזנו' היא מפני שביום זה נבראו בעלי החיים, המצביעים על פלאי־פלאותיו של השם יתברך בעולמנו, הבאים לידי ביטוי בחילוק שבמינים, שכאשר אדם רואה את האריה מצד אחד ואת צפרי־הדרור הקטנטנות מן הצד השני, 'ותנועתם מעצמם', שהם זזים ורצים מכאן לשם, 'ופלאים אחרים שיש בבעלי חיים', מי שרואה את כל זה משבח ומהלל לבורא יתברך, ומגדל אותו.

ולכן אין אתר המתאים יותר לטיול ביום חמישי, מאשר גן החיות, אמרתי למרכזת של הבנות.

במסכת ראש השנה (דף ל"א עמוד א') מְפָרֶשֶׁת הגמרא בעצמה את הטעם, ואומרת 'בחמישי היו אומרים הרנינו לאלקים עוזנו, על שם שברא עופות ודגים לשַׁבֵּח לשמו'. ורש"י מוסיף, 'שברא עופות ודגים לשבח לשמו - כשאדם רואה עופות משונים זה מזה נותן שבח למי שבראם'. והיינו כנ"ל.

להטמיע את המסר

בבית הספר הוסיפו ושאלו, על איזה פרטים אפשר יהיה להתמקד בגן־החיות, ולהוכיח מהם את פלאיו של השם יתברך? - נתתי להם כמה דוגמאות מתוך הספר 'תעלומות מהחי', שחיבר הרה"ג ר' ליאור רושנרוז.

בספר זה מובא לקט נבחר מחז"ל עם תכונות בעלי החיים והלקח הנלמד מהן. הקראתי בפניהם, למשל, כמה פרטים המובאים על הנשר שהוא מלך העופות (חגיגה, דף י"ג עמוד ב'), ולכן פתחה בו התורה במנין העופות בספר ויקרא, כמו שמביא שם בעל הטורים.

והנה, למרות שאין לנו גדול מן הנשר, עם כל גודלו ואימתנותו הוא פוחד מהסנונית, כמו שמביאה הגמרא במסכת שבת (דף ע"ז עמוד ב'). הסנונית היא עוף קטן, והנשר ירא ממנה, מפני שהיא נכנסת תחת כנפיו ומעכבתו מלעוף.

המהרש"א במסכת שבת מביא שיש מכאן רמז לאדם, שיידע שלמרות שהוא נמצא לפעמים ברום־גבהו, והכל 'הולך לו', ולכאורה אף אחד אינו יכול לו, אם השי"ת ירצה להפילו חלילה, הוא יכול לעשות זאת בדבר קטן, ובאדם קטן, בדיוק כמו שהסנונית שהיא עוף קטן, מפחידה את הנשר באמצעות מעשה קטן, שנכנסת תחת כנפיו.

אתן יכולות ללכת עם הבנות לגן החיות, וכשתעמדו בפני הכלוב של הנשרים, תטמיעו את המסר הנ"ל בליבן, אמרתי למרכזת. לידע להודיע ולהיוודע שאף אחד, יהיה מי שיהיה, לא יוכל לעולם לברוח ולהתחבא מפני השי"ת, ולהסתתר מעונשו. גם אם האדם מצוי בשיא חוסנו, הוא צריך לדעת שיש ביד השם יתברך להפילו רח"ל בדבר קטן אחד, וכנ"ל.

הנשר - עוף גֵאֶה

תופעה דומה נראית גם במטוסי הענק הממריאים עם מאות איש לחו"ל, והפחד של הטייסים מתמקד תמיד בציפורים הקטנות העלולות לחדור אל המנועים הכבדים, ולגרום לסכנות איומות, חלילה.

ההבדל היחיד בין המטוס ובין הנשר הוא בכך שבעוד שחברת התעופה משתדלת להתקין במטוסים אמצעים שימנעו את הגישה של הציפורים, בגופו של הנשר אין אפשרות להתקין את האמצעים הללו, ולכן הסנונית מפחידה את הנשר.

יש בכך מסר רב־חשיבות במיוחד בתקופתנו, רבת־הדמיונות, כאשר האדם חושב שיש בידו, באמצעים כאלה ואחרים, 'לשלוט על העולם', ואין הוא יודע שאפשר להפילו בדבר קטן.

ולמשל, אדם עשיר שיש לו נכסים בכמה מדינות, ונראה לו שגם אם במדינה אחת יצנח שער הכסף, הרי שבמדינות האחרות ימשיך השער לעלות, צריך לדעת שאם הקב"ה ירצה להפילו חלילה, הוא יוכל לעשות זאת באמצעות פעולה קטנטנה, כמו למשל שמאן־דהוא ילשין עליו במדינה אחת שהוא התחמק מתשלום המסים, או מע"מ, וזה ימוטט אותו בשאר המדינות.

בספרו של הרב רושנרוז מובא עוד ממדרש־רבה (שמות, כ"ג י"ג) שכיון שהנשר הוא עוף גֵאֶה, הניחוֹ הקב"ה תחת כסא המרכבה, לבל יתגאה בעולם, ויידע שיש מלכות שמים מעליו, וכל זה הוא לרמוז לאדם לבל יתגאה בגבורתו.

גם לאדם יש כנפיים גדולות...

עוד מובא שם מרבי סעדיה גאון הכותב שהנשר מגביה־עוּף יותר מכל העופות, לפי שהוא בעל־שכל, ויודע שכל מה שיגביה לעוף יותר, כך יוכל לראות דברים יותר רחוקים (רלב"ג, איוב ל"ט ל'). זאת כיון שיש לו רְאִיָה חזקה, ולכן הוא עף למעלה לכיוון האור, בניגוד לעטלף הסולד מן האור, ואינו עף למעלה.

וכאשר ישלמו לנשר 10 שנים, כותב רס"ג, הוא מגביה עפיפותו עד מאוד, עד שהוא מתקרב לגלגל האש, ולְרוב החמימות מחבט ומפיל עצמו לים. והנה הוא נמרט, ואחרי כן יתחדש ויעלה אבר כבתחילה (דהיינו שכל אבריו יתחדשו). וכן מנהגו כל 10 שנים, עד 100 שנים, ובשנה המאה מתקרב ביותר לגלגל האש, ומגביה העפיפה כמנהגו, ונופל בים, ומת.

מסיים הרב רושנרוז וכותב, שהנה ישראל נמשלו לנשר, שנאמר (תהלים, פרק ק"ג פסוק ה') 'תתחדש כנשר נעורייכי', והנשר נמשל לתורה, שנאמר 'כנשר יעוף בשמים' (משלי, פרק כ"ג פסוק ה'), על כן יראה האדם לחדש כוחו בהתעלות בתורה ביתר־שאת, וכיון שיש לו בטבע את הכוחות הללו, כנ"ל, תהיה לו גם סיעתא דשמיא גדולה מלעילא.

בספר הנ"ל מובאים עוד פרטים מרתקים בעניינו של הנשר, מהם יוכל כל אדם ללמוד חוכמה ומוסר, כמו למשל דבריו של הגר"ש וולבה זצ"ל ב'עלי שור' (חלק ב', עמוד רנ"ה) הכותב שהגם שהנשר הינו עוף כבד, הוא מתרומם בקלות בשל הכנפיים המאוד־גדולות שלו, הנושאות אותו בקלות למרומים, וכפי שאנחנו רואים בעינינו.

גם האדם, כותב הגר"ש וולבה, הוא כבד מאוד, וכמו שכותב ה'מסילת ישרים' (פרק ו') שהעפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה, ואם רוצה הוא להתרומם בקלות, עליו להיות 'קל כנשר'.

גם לך, האדם, יש כנפיים גדולות, ואם כן הינך יכול להשתמש בהן ולהתרומם. ומה הן הכנפיים של האדם? - השמחה בעבודת השם! כמו שכתב רבי חיים ויטאל בשערי קדושה.

תעמדו עם הבנות ליד כלובי הנשרים ותעבירו לבנות את המסרים הנ"ל, והדברים יתרמו להן רבות, אמרתי למרכזת. אפשר גם לגלות להן את מהותן של השמות שניתנו לחיות, שבכל אחד מהם יש משמעות מיוחדת, כמו 'עכבר' שהוא עוקף את הבר (התבואה), 'חתול' המסתירה (מְחַתֶּלֶת) את צוֹאָתָהּ, 'כלב' - כולו לב, המגלה נאמנות מוחלטת לבעליו, וכן הלאה.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.