כאשר ילדים באים ושואלים שאלות

אירועי התקופה שבה אנו חיים מעמידים לא פעם את ההורים והמחנכים בפני שאלות צורבות שמעלים בפניהם הילדים. הדבר קורה למשל כאשר הם שומעים על צדיקים וצדקניות העוסקים בחסד כל ימיהם, ומוסרים את נפשם על מנת להטיב לזולת, ולכל כלל ישראל, והנה אף הם נתקפו בצרות וביסורים גדולים, והם־עצמם חולים במחלות קשות.

פשוט וברור הוא שאדם שהתגדל והתחנך על ברכי האמונה, לא צריך להרחיק את השאלות הללו מליבו, כי הן אפילו לא מתקרבות אל הלב שלו... יודע הוא באמונה וודאִית שהכל מאתו יתברך, והכל־הכל לטובה, ועלינו להתאזר באמונה בבורא־עולם, גם אם בעיני בשר־ודם הדברים נראים הפוך־על־הפוך.

אבל, יש מקרים שהילדים שואלים שאלות, וצריך להשיב להם. אסור להתעלם מהדילמה הטורפת את מנוחתם, על הצרה שפקדה את פלוני המוסֵר את עצמו למען הכלל.

אדרבה; כדאי לנצל את העיתוי הזה כדי ללבן יחד איתם את הסוגיה, ולהעלות בפניהם מאמרי חז"ל בהם אפשר לראות בבירור שכל מה שהשי"ת עושה, לטובה הוא עושה. דוקא כשהנפשות הרכות מתעוררות לשאול, צריך להשיב להם דבר דבור על אופנו.

'צדיק תמים'

כדאי להביא לידיעתם גם את דברי הרמח"ל בכמה מקומות שהשי"ת מביא צרות קשות רח"ל דוקא על אנשים כאלה שאם היו שואלים אותנו 'האם מגיע להם להיענש', היינו אומרים שהם האחרונים שמגיע להם...

וכך כותב הרמח"ל ב'דעת תבונות', סימן קכ"ד: 'כי זה הוא הנסיון, לראות היעמדו בני האדם באמונתם, ולא תמוש מלבבם היתד התקועה לאמר, ודאי א־ל אמונה ואין עוול, אף על פי שאין אנו מבינים דרכיו, ועל זה נאמר צדיק באמונתו יחיה, וכו'.

'ועתה צא וחשוב כמה יהיו חביבים לפניו יתברך הצדיקים אשר יעמדו בנסיון כזה, וכמה שכר גדול ינתן להם לעתיד לבוא חלף עבודתם, והרי זה מכלל כבודו יתברך, שאפילו החושך הגדול של הֶסְתֵּר פני טובו, אינו אלא לכבודו, והוא הגורם שכר טוב, כפול ומכופל, לצדיקים'.

ובסימן ק"ע כותב הרמח"ל: 'כי אי אפשר לְשׁוּם אדם לעמוד על בוריים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא יתברך מתנהג פעם בדרך השכר ועונש, ופעם בדרך המזל; וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שיודע אם מן השכר־ועונש הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל. ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו.

'אבל מי שהוא נאמן לה', צריך שיתקע יתד אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה', יהיה באיזה דרך שיהיה, ישר ונאמן הוא ודאי, ואין עוולה ח"ו, ולא כרשעים שהיו אומרים "לא יתכן דרך ה' ", אלא על משמרתו יעמוד לעבוד את בוראו בעבודה תמה, בהשוואה אחת בכל מידה ומידה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש'.

הרמח"ל מתייחס בדבריו לאדם שנתקל בהנהגה 'לא־מובנת', כביכול - ואז 'הלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו'. אלא שבד־בבד צריך לדעת שהקב"ה מעמיד דוקא את הצדיקים בנסיון כזה, כדי לשלם להם את השכר העצום, וכדי לקדש את שמו ש'הרי זה מכלל כבודו יתברך, שאפילו החושך הגדול של הֶסְתֵּר פני טובו, אינו אלא לכבודו, והוא הגורם שכר טוב, כפול ומכופל, לצדיקים'.

והאדם שאינו שואל שאלות, אלא מקבל את הדין באהבה, זוכה להיקרא 'צדיק תמים', ושכרו גדול מאוד על פי פעלו.

אף אחד אינו פטור מכך!

מלבד הדברים הנ"ל שיש לשנן שנן־היטב בפני הילדים, כדאי להעמיס במחשבותיהם גם את הידיעה הברורה שכאשר מתרגשים עלינו דברים אשר לא טובים המה, הרי שיחד עם הצרה העניק לנו השי"ת גם את כל הכוחות הדרושים על מנת שנוכל להחזיק את עצמנו ולהתגבר על כל המכשולים.

ואף אחד אינו פטור מכך. אף אחד אינו מורשה לומר 'אני לא מסוגל'. אין דבר כזה לא מסוגל. כי כולנו חונכנו על ברכי חז"ל שאמרו ברוח קדשם שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואין הוא מבקש מהם לעשות דבר שאין ביכולתם לעשות.

ולכן ברור כשמש שאם הוא מכניס את האדם לתקופה לא קלה, הרי שמראש הֻסְפְּגוּ באותו אדם כל הכוחות על מנת שיוכל לעבור את התקופה בשלום.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.