חינוך ילדים
הילדה התעלפה מפגיעת הכדור והובהלה לבית החולים
להפתעת הצוות הרפואי התגלה בחלל הבטן, קרוב מאוד ללבלב, גידול סרטני מסוכן מאוד, והרופאים החליטו על ביצוע ניתוח דחוף להסרת הגידול. הניתוח הצליח ובס"ד הגידול הוּצא ממקומו. "נס גדול אירע לכם ולילדתכם"
- משה מיכאל צורן
- פורסם כ"א תמוז התשע"ח |עודכן
(צילום: Shutterstock)מאמינים בני מאמינים יודעים שהקב"ה שומר על האדם יותר ממה שהוא שומר על עצמו. וזה כל כך פשוט, ולוּ מפני הסיבה שהאדם אינו יודע ממה וכיצד לשמור על עצמו...
אחד הרבנים שיגר אלינו מכתב ובו סיפור מופלא הקשור לענין הנ"ל. הגיעו אליי זוג הורים עם ילדתם בת ה־11, סיפר הרב ההוא, והודיעו שהילדה צריכה לברך 'הגומל', ושאלו כיצד לעשות זאת. ביקשתי לדעת מה היה הענין, והם סיפרו שלפני כמה חודשים שיחקה הילדה בכדור בחצר בית הספר, והנה נבעט אליה לפתע כדור בעוצמה רבה, עד כדי כך שהיא נפלה ארצה, והחלה להתפתל מכאבים עזים, ואף התעלפה.
אמבולנס שהוזעק למקום הבהיל את הילדה לבית החולים, ושם הצליחו בס"ד לייצב את מצבה, אבל כיון שאחרי הכל היה מדובר במקרה חמור, שבו ילדה מתעלפת מבעיטת כדור, החליטו להשאירה בבית החולים לסדרת בדיקות וצילומים.
להפתעת הצוות הרפואי התגלה בחלל הבטן, קרוב מאוד ללבלב, גידול סרטני מסוכן מאוד, והרופאים החליטו על ביצוע ניתוח דחוף להסרת הגידול. הניתוח הצליח ובס"ד הגידול הוּצא ממקומו.
'נס גדול אירע לכם ולילדתכם', אמרו הרופאים; 'אלמלא הבעיטה שפגעה בה, הגידול היה נחשף בשלבים מאוחרים יותר, ואז מצבה היה מסוכן מאוד'.
לאחר 6 חודשים מהניתוח הגיעה הילדה לביקורת, והתברר שהכל תקין, והגידול לא הותיר אחריו גרורות.
הרב ההוא הוסיף במכתבו להגר"י זילברשטיין שאמר להורים ש'הגומל' החשוב ביותר יהיה כשיתחילו לשמור שבת וטהרת המשפחה. 'אם ברצונכם להודות להשם יתברך על הנס הגדול שעשה עמהם, תתחילו לשמור את מצוותיו'.
מאז האירוע, ההורים אכן עומדים איתי בקשר רצוף, והעניינים הנ"ל של שמירת המצוות, מתקדמים והולכים.
חיים שלווים ושקטים
וכי אדם בשר־ודם יכול היה לִצְפּוֹת הצלה שכזו, שתבוא דוקא מתוך 'פורענות' של התעלפות, אשפוז בבית חולים, סדרת בדיקות מסיבית, ועד לגילויו של הגידול והסרתו בהצלחה? וכי היה בכוחו של מאן־דהוא ליישם הצלה מֵעֵין זו? - בודאי ובודאי שלא! ובמיוחד כשבמקרה דלעיל שמתוך המכה והרפואה הגופנית יצאה ההצלה הרוחנית לכל המשפחה.
נשנן כל העת לילדינו שהאדם ששָּׂם בטחונו על מי שאמר והיה העולם, חי חיים שלווים ושקטים. יודע הוא, באמת ובתמים, שיש לו על מי לסמוך, ושהצלתו עשויה לבוא עליו בכיסוי על גבי כיסוי, עד לישועה השלימה.
כך חיו יהודים בכל הדורות, וזה מה שהחזיק אותם גם במצבים הקשים ביותר, שבן־דורנו אינו מסוגל אפילו להעלות בדעתו. הם הבינו שגם אם בשטח נראים הדברים כהכי־בלתי־נסבלים, אבל השי"ת בורא רפואה למכה, ורק הוא יודע כיצד להצילנו מכל הפורעניות שלא תבואנה לעולם. הוא ורק הוא, יודע וָעֵד; והוא ורק הוא לעולם אינו מועֵד.
מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.