"סליחה, יש כאן ילדים שהמתינו זמן רב"

מתוך עיון בפסוקים בספר בראשית, נוכל ללמוד מסר חינוכי רב־רושם, הקשור לאיסור לבזות ילד. הפסוקים הם: 'אל אראה במות הילד' (פרק כ"א פסוק ט"ז), והפסוק הבא אחריו 'וישמע אלקים את קול הנער'.

כאשר הגר תועה במדבר, היא קוראת לישמעאל 'ילד', "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים", "אל אראה במות הילד"; אולם השי"ת, עם שלוחיו המלאכים, קוראים לו 'נער'. "וישמע אלוקים את קול הנער", "כי שמע אלוקים אל קול הנער", "קומי שאי את הנער".

מה פשר החילוק?

והתשובה, הגר ראתה בישמעאל ילד קטן, וממילא לא התייחסה בחומרה למעשיו, אבל השי"ת מכנה אותו נער, וזאת כדי ללמדנו שכל ילד הוא בבחינת נער, וגם אם הוא בגיל צעיר מאוד, יש בו את כל התכונות הנדרשות למיצוי תכליתו בחיים. אי לכך, כבר מגיל זה, מתקופת העריסה, יש לדאוג שהרְשמים והמְסרים שיגיעו אל הילד, לא יחרגו חלילה מציוויי התורה.

יש כאן גם הוראה כללית לא לבזות ילד, אלא אדרבה; להעניק לו את הזכויות המגיעות לכל בן־אנוש, כאילו הוא נער מבוגר.

זו העת לסַפר עד כמה התייחסה הרבנית עליזה־שושנה זילברשטיין ע"ה לכל ילד, ועל כך אפשר ללמוד מהסיפור הבא.

אחד הילדים הוציא לאור, יחד עם חבר נוסף, חוברת מרשימה עם חידושים על פרק המפקיד, ואף קרא לה שם: "תורת אש" ('אש' - על שם מְחַבְּרֶיה, ששמות המשפחה שלהם מתחילים באותיות הללו). הם עלו לביתו של הרב, על מנת להראות לו את פרי־יצירתם.

הרב עדיין לא הגיע מהכולל. הרבנית ע"ה הציעה לנו להמתין, סיפר אחד הילדים, באומרה שהרב בודאי ישמח לראות את פרי־עמלנו, וביקשה שנכנס לחדר המיועד להמתנה. בינתיים הגיעו אנשים נוספים שהצטרפו לַתּוֹר שהלך וגדל.

והנה, ממשיך הילד לספר, אך הגיע הרב וכבר נכנסו אחריו האנשים המבוגרים, ואנחנו נשארנו בחוץ. כילדים, אף אחד לא שם לב אלינו, ואולי אף אחד גם לא שׁיעֵר שבעצם גם אנחנו עומדים בתור ורוצים להכנס אל הרב.

לפתע ראינו את הרבנית ממהרת אל חדרו של הרב, ואומרת: סליחה, הילדים האלה היו כאן לפני כולם, ואין זה הוגן שהם יישבו וימתינו בחוץ, ואחרים יכנסו לפניהם. הרבנית קראה לנו להכנס וכמובן שגם הרב התייחס אלינו, ואל החוברת, בצורה הטובה ביותר, סיפר הילד.

צריך להתייחס לילד במלוא הכבוד, וליצור בבית אווירה כזו שהילדים ירגישו טוב בחברת ההורים, ובחיקם. בית כזה שהילדים 'יריבו' כדי לזכוֹת לדבר עם האבא ולקבל את לטיפתו, יוציא מתוכו גידולים לתפארת.

זה יקרה רק אם ההורים יתייחסו לכל ילד מילדיהם כאל 'נער', וכזה שמגיעות לו כל הזכויות, ועל אחת כמה וכמה שלא יבזוהו.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.