כל ילד התבקש לומר מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול

בואו נדבר על קטע המשתייך לאמירת אמת, ולקשר ההדוק שצריך להיות בין המלמד לתלמידיו.

אנחנו עוסקים עתה במסיבת חנוכה שנערכה באחד הת"תים בעיר נתניה, בניהולו של המחנך הרה"ג רבי ברוך שיש זצ"ל. לקראת סיום האירוע, לאחר דרשותיהם של הרבנים והופעתה של מקהלת הת"ת, הכריז המנהל בהתלהבות, שעכשיו יעלה כל ילד לבימה, ויגיד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול...

למותר לציין שכל הילדים תיארו את פסגת שאיפותיהם בערכים רוחניים, כמו 'להיות הגאון מווילנא', 'לדעת את כל הש"ס', וכיו"ב. ברם, לפתע עלה לבימה ילד שאביו חזר זה־עתה בתשובה, ואימו עדיין לא. האווירה ששררה בביתו של ילד זה היתה בינתיים לא הכי־חרדית.

'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול'? - שאל המנהל. והילד השיב: 'אני רוצה להיות אופנוען'...

למשמע הדברים, השתרררה דממה פתאומית באולם הגדול, ואביו של הילד לא ידע היכן למצוא את עצמו מרוב בושה... ככה לפני כולם מכריז הבן שלו על שאיפותיו להיות אופנוען...

וכאן אנחנו מגיעים לאהבה הגדולה שאהב המחנך הרב שיש את כל תלמידיו. גם הוא הבין לאן חותרים הדברים, ואיזו בושה מכסה עתה את פניהם של הקרובים, מה שעלול להמיט כליה רוחנית על עתידו של הילד.

ורק מכוחה של אהבה זו, יכול היה לעשות הרב שיש את מה שעשה עכשיו. לא עבר חלקיק־שנייה מאז אמר הילד מה שאמר, והרב שיש מזנק אל המקרופון, ואומר לפני כל הקהל:

'תראו איזה צדיק הילד הזה; איך הוא אומר את האמת, ורק את האמת. בעוד שאצל חבריו, יתכן שהשאיפות שהציגו כאן הן דמיונות, הרי שהשאיפה של הילד הזה היא אמיתית, והוא לא התבייש לומר את האמת לפני כולם.

'ילד שאינו פוחד מהאמת, ואומֵר רק את האמת, יכול להגיע רחוק־רחוק', אמר הרב שיש, וטפח על שכמו של הילד.

הילד ההוא הגיע לנחם את משפחתו האבלה של הרב שיש, שנפטר בסוף חורף תשע"ד, והנה הוא אברך ת"ח חשוב, שהקים משפחה לתפארת. 'אם לא חוכמתו של אביכם, ואלמלא האהבה העצומה שרחש לכל תלמיד, שהביאה אותו לְאַלְתֵּר פתרונות מיידיים לכל בעיה, הייתי היום במקומות אחרים', אמר הת"ח.

כי כמו מי שאוהב את עצמו, והיודע ברגעי מצוקה להמציא לעצמו תשובות מידיות, כך גם מי שאוהב את זולתו אהבת־אמת, יידע תמיד לייצר פתרונות ללא שהיות ועיכובים, לכל בעיה המתעוררת בשטח.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.