הבן יצא מן הבית, והתקשר אל אביו מהטלפון של השכן

הבה נאזין לסיפור שסיפר לנו ת"ח אחד, וממנו נוכל ללמוד שיש הורים המבזבזים כוחם לריק, ואינם יודעים מה הוא הדבר העיקרי שיש לעסוק בו בחיים. במקום להשקיע את כל כישוריהם וכוחם בילדים שנתן להם ה', הם מעדיפים לְתַקְשֵׁר עם כל העולם, ואת הילדים מניחים בצד.

הנהגה טובה צריכה להיות אצל ההורים שכאשר ילדיהם חוזרים מלימודם, שלא ישוחחו אז בטלפון ולא יעסקו בדברים אחרים, אלא ימתינו להם בפנים מחוּיָכות, ויוכיחו עד כמה הם מאושרים בכך שזכו לגדל בני תורה ולשמש להם כאכסניה.

זו הנהגה הראויה לכל בית יהודי המעונין לגדל את צאצאיו לתורה וליראה. יש בתים ומשפחות שכאשר הילדים חוזרים הביתה, הם מוצאים את ההורים עסוקים כל אחד בענייניו, ללא רגע של פנאי להאזין לחוויותיהם ולשמוע כיצד עבר עליהם היום.

ילדים אלה עלולים לחוש שהתורה שהם לומדים אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של ההורים, והרגשה זו עלולה להשפיע עליהם גם לאחר שנים מרובות.

המעשה שהת"ח היה עֵד לו, התרחש במשפחה שההורים עסוקים תמיד בענייני מסחרם, ואף פעם אין להם פנאי עבור ילדיהם. גם כאשר האבא מגיע כבר הביתה, הוא עונה לקריאות טלפוניות של מנהלי העבודה והַסַּפָּקִים שלו, ואין לו ראש לילדיו...

על הקו היה הילד

יום אחד, הגיע האבא לביתו, ודקה לאחר מכן צלצל הטלפון. לפני שהספיק לומר שלום לבני הבית, ניגש האב אל מכשיר הטלפון, ולמרות טרדותיו התאמץ לומר את ה"הלו" בקול נינוח.

על הקו היה, להפתעתו המרובה, בנו בן ה־10, שהיה עד לפני רגע בבית.

"מה קרה לך, יצחק'לה, מדוע עזבת את הבית כדי להתקשר אלי מבחוץ?" שאל האב הנדהם.

וקולו הרכרוכי של הבן המיס גם את לבבו "התפוס" של האב. "אבא'לה, הרי גם אתה יודע שבכל פעם שהינך נכנס הביתה, ואני ניגש אליך כדי לספר את אשר עם ליבי, ולתאר בפניך מה עבר עלי היום בחיידר, ומה היו תוצאות המבחנים וכו', אתה אומר שאין לך זמן, וניגש לעיסוקיך. אבל בו־ברגע שמגיעה שיחת טלפון מבחוץ, ויהיה המטלפן אשר יהיה, אתה ניגש אל השפופרת ומשוחח איתו לפעמים זמן רב, והכל בניחותא.

"החלטתי אפוא שאם ברצוני לשפוך את נפשי לפניך, ולשוחח עמך בניחותא, כדאי גם לי לצאת החוצה, אל הטלפון של השכן, ומשם אדבר איתך - ובניחותא"! - - -

לא היה צריך להוסיף מילה על המילים שיצאו מליבו הטהור של הילד.

בשל סערת התקופה

אין כמו מעשה זה כדי ללמדנו ולאלפנו בינה על חובתנו המוסרית והמצפונית להיות אבות לבנים, ולהקדיש להם את הזמן המגיע להם. לא מספיק להיות אב בעצם; צריך גם למלא את מה שהקב"ה דורש מאביו־מולידו של הנער.

בשל סערת התקופה והלחצים המוטלים עלינו מכל עבר, יש מקרים שהאבות אינם מצליחים ליצור את המגע הנפשי, הלבבי, הפנימי, עם ילדיהם. מגע שבתקופתנו זו הוא נחוץ בכפלי־כפליים מכל תקופה אחרת.

מצב אבסורדי זה מביא לכך שהילד צריך להתקשר אל אביו מטלפון חיצוני, על מנת לקבל את מנת תשומת הלב המגיעה לו, לפחות כמו שהיא מגיעה לכל אדם אחר המתקשר אל האבא עם הַגיעו הביתה.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.