האם לתת פרס גם לילד שידע את התשובה על החידה, אך לא השיב כי היא לא מדויקת?

בחנוכה הילדים חוזרים מוקדם מהרגיל, ולכן אחד המלמדים פתח ביוזמה עצמית, כדי שהתלמידים לא ישתעממו, והוא עושה להם חידות, ומי שיודע מקבל פרס.

באחד הימים אמר להם המלמד, היום יש לי חידה קשה, ולכן הקצבתי עליה פרס גדול במיוחד. החידה היא, מה הקשר בין פרשת וישב למגילת רות? ואין כוונתי לכך שבשני המקרים עוסקות הפרשיות בהולדת המשיח, דהיינו אבותיו של דוד המלך, כי זו תשובה פשוטה.

למחרת הגיע אחד הילדים כולו קורן מאושר, ואומר למלמד יש לי תשובה לחידה. גם בפרשת וישב וגם ברות כל הפסוקים מתחילים בוא"ו חוץ משמונה פסוקים, וכן כתוב במדרש זוטא (רות ב ח) אמר רבי חייא בר אבא, כל ראשי פסוקים של רות ווי"ן, חוץ משמונה פסוקים, מפני שדבקה לבני ברית שניתנה לשמונה, ומפני זה כל ראשי פסוקים ווי"ן, כלומר ווי לדור שגבוריו ירודין.

וכן כתוב במדרש לקח טוב (סוף פרשת וישב) וז"ל: ואתנה לבי לדעת חכמה כי הפרשה כולה התחלת הפסוקים בוי"ו, חוץ משמונה פסוקים, וסימנם אל"ה א"ב ככ"ב, למה כנגד מילה שניתנה לשמונה, שכל הפרשה סיפורים של ווי"ם - ווי היה במכירת יוסף, ווי במיתת אשת יהודה ובניו, ווי באשת פוטיפרע, ווי בבית האסורים, ווי לסריסי פרעה, חוץ משמונה פסוקים שזכתה אסנת בת פוטיפרע להזדווג למולים. כיוצא בדבר רות כולן ווי"ן, חוץ משמונה פסוקים שנזדווגה רות עם בועז ויצא ממנה מלכות.

התשובה היא נפלאה, והילד סיפר שאביו גילה לו זאת. והנה, לפתע פורץ אחד הילדים בבכי. לכששאלו אותו לסיבת בכיו, אמר גם אני שמעתי את פתרון החידה, אך הלכתי ובדקתי ומצאתי שבפרשת וישב יש תשעה פסוקים, ולכן לא אמרתי את הפתרון. המלמד נותר נבוך ובדק ואכן יש תשעה פסוקים, וגם מצא לכך תשובות בספרים.

כעת נשאלה השאלה, האם לילד שידע את התשובה האמיתית ולא ענה מסיבה מוצדקת, מגיע חלק מהפרס, וצריך לחלק את הפרס ביניהם, או לעשות גורל, או כיון שלמעשה לא השיב, לא מגיע לו על כך שום פרס?

תשובה

עיקר הפרס מגיע על העמל התורה, ועיקר מטרת החידות היא לחדד התלמידים, ולכן הפרס מגיע יותר לילד השני, מאשר לילד הראשון, כי הילד שענה על החידה ששמע מאביו, הרי לא עמל על פתרון החידה ולא יגע בה, אלא שמע והעביר הלאה, וגם על זה מגיע פרס, אך לא כל כך גדול, אבל הילד השני, שהלך לבדוק אם הדבר נכון, ומצא שיש תשעה פסוקים, יתכן שמגיע לו פרס גדול יותר.

וכעין ראיה לזה ששמשון הגבור חד חידה לפלשתים ואמר להם שאם יפתרוה, יתן להם שלושים סדינים, ושלושים חליפות, והם במרמה הוציאו את פתרון החידה מאשתו, ומבואר בפסוק (שופטים, י"ד י"ט) שנתן להם שלושים חליפות, ולא כתוב שנתן להם סדינים. וכתב הרד"ק שנתן להם גם הסדינים אף על פי שלא זכרם, או החליפות לבד, כי די היה להם אחר שבמרמה לקחום ממנו. וכן פירש המלבי"ם שכיון שהיה לו טענה כנגדם, לכן לא נתן להם אלא החצי, כדין ממון המוטל בספק. אך יש לחלק ששם לכן לא רצה לתת להם, כיון שהוציאו את התשובה במרמה מאשתו, אבל לא בגלל שלא יָגְעוּ.

והנה בשו"ת רב פעלים (ח"ד חו"מ סימן ה) דן, על ראובן שאמר לשמעון חידה, והבטיח לו שאם יפתרנה יתן לו זהוב אחד, ושמעון כאשר ראה עצמו שלא יוכל לפתור החידה, הלך בצנעה אצל חכם אחד, פיקח הרבה, והגיד לו הענין ובקש ממנו שהוא יפתור לו החידה, כדי שילך ויאמר הפתרון בבית השליש ולא יפסיד הזהוב, וכן עשה החכם והגיד לו הפתרון, והלך שמעון ואמר הפתרון, ולקח הזהוב שלו. ועתה בא השואל ושאל אם פשע החכם בזה שהגיד הפתרון לשמעון, וגרם שיפסיד ראובן הזהוב שלא כדין, כי ראובן והשליש חשבו ששמעון פתר החידה מעצמו.

והשיב הרב פעלים: בהשקפה הראשונה עלה בלבי לדמות זה הענין למעשה שהביא המדרש רבה (איכה רבה פרשה א יד) מעשה באחד שנכנס לבית הספר ששם התינוקות יושבין לפני רבן, והרב שלהם לא היה שם עמהם והיה שואל להם דבר חכמה והיו משיבין אותו, ואמרו בואו ונעשה בינינו שכל מי ששואל דבר חכמה ומנצח את חבירו, שאינו יודע להשיב, שיקחו לו את בגדיו אמר להן הן, אבל אתם תאמרו ראשונה מה שאשאל מכם, שאתם בני העיר ואני איש נכרי. א"ל לא כן אלא אתה איש זקן ולך נאה להשיב ראשון, ואז אמרו לו חידה אחת ולא היה יכול להשיב להם, ועמדו ולקחו את בגדיו. והוא הלך אצל רבי יוחנן רבן, וא"ל כ"כ רעה יש ביניכם שכאשר יבא איש אורח אליכם, אתם באים ולוקחים את בגדיו, א"ל רבי יוחנן שמא דבר שאלה אמרו לך ולא יכולת להשיבם, א"ל כן. ואז הגיד לו ר"י פתרון החידה, ומיד הלך זה לבית הספר והשיב להם הפתרון, והחזירו לו בגדיו והרגישו שרבי יוחנן רבן אמר לו הפתרון, וקראו עליו המקרא הזה לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי ע"כ. ומכאן יש להוכיח דלא חטא החכם בזה, יעו"ש.

הרי שכתב שאין עוול במה ששמע את הפתרון מאדם אחר, ומכל מקום גם בשאלתו משמע שמי שיגע על פתרון החידה, הפרס מגיע לו בדין, יותר מאשר למי שלא יגע על החידה (וראה להלן שהארכנו בדברי ה'רב־פעלים').

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.