כך נבנה המקווה הסודי של הקהילה היהודית ברוסיה

מספר הרב אריה קפלן זצ״ל, סיפור מאלף שסיפר לו חברו, אודות פגישה חשאית שהיתה לו עם משפחה יהודית צעירה באחת מערי רוסיה:

בעבר הייתי מבקר ברוסיה פעמים רבות, שם נפגשתי מספר פעמים עם משפחה יהודית צעירה. שוחחנו בינינו על הבעיות העומדות בפני הקהילה היהודית שם. במשך הזמן זכיתי באמונו של ראש המשפחה, גבר גבוה וחסון בשם יעקב. כאשר התכוננתי לעזוב את המקום, פנה אלי יעקב ואמר לי: ״חכה, יש לי דבר מעניין, שאני רוצה להראות לך״.

הוא ניגש עמי לארון, באופן אינסטינקטיבי הסתכל לצדדים, לוודא שעיניים בלתי רצויות אינן עוקבות אחרינו. לאחר שהשתכנע שאין חשש, פתח את הארון, הזיז הצידה קופסאות אחדות, ובזהירות הרים דלת מוסווית. מתחת לקרשי הרצפה הייתה מערכת מדרגות, שהובילה לבריכה קטנה. ״זהו המקווה של העיר!״ - הכריז בגאוה, יותר מארבעים משפחות משתמשות בו״.

יעקב תיאר לי את הסכנות שהיו כרוכות בבניית המקוה הזה: ״שום מבנה דתי לא היה יכול להיבנות בלי אישור ממשלתי מיוחד, ובנייה בלי אישור היא סיבה לעונשים כבדים ביותר. חוץ מזה: הבית הוא רכוש ממשלתי, ולו הייתי נתפס, הייתי צפוי לתקופת מאסר ממושכת בגלל ״השחתת פני הבית״. לכן כל עבודתי היתה צריכה להיעשות בסודיות מוחלטת. אפילו מחברי הטובים ביותר הסתרתי והעלמתי את הנעשה. יום יום חתרתי תחת הבית רק מעט, והוצאתי כמות קטנה של עפר, כדי שיהיה אפשר לפזר את העפר המוצא בלי לעורר חשד. קניתי כמויות קטנות של מלט ״בשביל תיקונים קטנים״ - כפי שהסברתי בחנות, עד שצברתי כמות מספקת לבניית המקווה. בתחבולות דומות הייתי צריך להשתמש כדי להשיג צינורות בשביל מערכת המים. כמו כן היה צורך כמובן למלא אחר הדרישות הקפדניות של ההלכה היהודית, שהוא דבר קשה לכשעצמו בכל מקוה, כל שכן בתנאים שכאלו. כל עוד לא הושלם המקוה, לא העזתי לספר אודותיו לאיש. רק לאחר שנשלמה הבניה, התחלתי לשתף בסוד את חברי הקרובים ביותר. בהדרגה, אחד אחד, הוזמנו עוד משפחות להשתמש במקוה הנסתר. רובן לא האמינו תחילה במה שהוצע להן, אבל הן באו בכל זאת. במהרה הפך ה״מפעל הסודי ביותר״ שלי למקוה של הקהילה היהודית בעיר״.

כשנה לאחר פגישה זו, הצליחו סוף סוף יעקב ובני משפחתו לעלות לארץ ישראל. כל ילדיו נשארו יהודים שומרי תורה ומצוות, אף על פי שנולדו וחונכו ברוסיה. כאשר שאלתיו, מדוע לקח על עצמו את כל ההוצאות והסכנות הכרוכות בבניית מקוה, הסביר יעקב: ״בלי מקוה לא יכולתי לחיות כיהודי״. (״מימי גן עדן״- בהקדמה)