בכל חודש מצאו תירוץ ונסעו מן הקיבוץ החילוני לתל אביב כדי לטבול

סיפר הצדיק ר׳ ברוך ידלר זצ״ל, שבשהותו בבית החולים, שכב לידו חולה, ובניו סעדו אותו במסירות רבה, התחלפו בתורנות וממש לא משו ממיטתו. דתיים היו, נעימי הליכות ואצילי מידות, ורבי ברוך ציין אותם לשבח באזני אביהם - ״בנים לתפארת״, אמר לו, ״זכות גדולה היא!״.

נהרו פניו של החולה, ואמר: ״אכן כן, מי שיער שכך יהיה?! מבית חילוני אני, נולדתי בקיבוץ חילוני!״.

השתאה רבי ברוך, והחולה הבחין בתמיהתו. ״ספור ארוך הוא״, אמר, ״אבל בבית חולים יש פנאי למכביר...״ והוא פתח וסיפר את סיפורו.

״בהיותי בקיבוץ התחשק לי שבת אחת לנסוע לירושלים. לקחתי טנדר מהקיבוץ, ונסעתי. ירדתי ברחוב שטראוס - ונקלעתי אל ״ככר השבת״. לפתע הותקפתי בילדים שהתגרו בי וצעקו ׳שבת׳, ׳שבת׳. עצרתי את המכונית והתחלתי לרדוף אחריהם. הם נעלמו בסמטאות, ואני שבתי אל הרכב, רוטן וזועם. והנה הם מגיעים אחרי, לועגים וצועקים. התרגזתי והתחלתי לקלל. בעומדי כך, ניגש אלי יהודי לבוש שחורים, ואמר לי בנועם ובסבר פנים יפות: ״למה אתה מגדף את כל הדתיים, הלוא אני יהודי ואתה יהודי. הילדים מתגרים, למה לך להיגרר אחריהם?! הנח להם והירגע, מהיכן אתה?״. נקבתי בשם הקיבוץ, והוא אמר: ״דרך ארוכה עשית. בוא לביתי, תנוח מעט, תשתה דבר מה״. התלוויתי אליו, הוא גר בקרבת מקום. שוחחנו מעט, אפשר לומר שהתידדנו. בינתיים ירד הערב, וחזרתי לקיבוץ״.

כעבור ימים מספר הגיע אותו יהודי לקיבוץ, לבקרני. הצגתי אותו בפני רעייתי, שוחחנו מעט, ואז היה עלי לשוב לעבודה. התנצלתי ובקשתי מהאורח לבוא פעם  אחרת בשעות הערב, אז נוכל לשוחח בנחת. ואכן, כעבור שבועות מספר, הוא הגיע בשעות הערב, ישבנו - אני, אשתי ושלושת ילדינו - לשוחח עימו. כך התהדקו הקשרים, עד שפעם אמר: ״מתאים לכם שתהיו דתיים. אלא מה, אתם חברי קיבוץ - אין בעיה, יש גם קיבוצים דתיים...״ הרעיון חלחל ונקלט, ויום אחד אכן עברנו לקיבוץ דתי ושינינו את אורחות חיינו. כמה שנים לאחר מכן קבלנו שילומים מגרמניה בגלל אשתי שהיתה פליטת שואה, ואז עברנו להתגורר בירושלים, כדי להתחזק יותר בשמירת הדת. ובאמת, זכינו לילדים לתפארת, דתיים ומסורים עד מאוד...״

החולה סיים את סיפורו, ורבי ברוך שקע במחשבות. לאחר רגע ארוך אמר: ״מקרה מופלא הוא. אני רואה בו את יד ההשגחה העליונה. לא לחינם החלטת לערוך טיול לירושלים, לא לחינם נקלעת לככר השבת. והילדים שהתגרו, והאיש שהגיע בדיוק באותה שעה, והציע אירוח, ושמר על קשר כה הדוק וממושך... לא, אין זה מקרה! שמורה לכם איזו זכות בשמים, שבזכותה אירע כל העניין. תאמר לי, איזו זכות עומדת לך, איזו מצוה עשית, שבגללה זכית לכזו השגחה?״

״איני יודע״, אמר החולה, ״חשבונות שמים - מי ידע?״. פנה לבנו, ואמר: ״הדיבור ייבש את גרוני, תוכל להכין לי כוס תה?״. ״ודאי״, אמר הבן, ומיהר אל המיחם אשר במסדרון.

עתה הנמיך החולה את קולו: ״קלעת למטרה!״, אמר, ״אכן זכות גדולה עמדה לנו. אשתי ניצולת שואה, הגיעה לקיבוץ כנערה צעירה ומיד התחברנו. יצאנו יחד שנתיים, ואז בקשתי שתינשא לי. אמרה: ״יש לי סוד גדול, ועלי לגלותו לך״. היא סיפרה שהיתה בת שבע שנים כשהנאצים באו ולקחו את אמה לדרך האחרונה. לפני הליכתה חיבקה אותה אמא, נשקה לה ואמרה: ״בתי, אביך כבר איננו. אני הולכת, ואת תישארי לבד, לא תדעי דבר. אך זאת זכרי, בתי. זכרי שבקשתה האחרונה של אמך היתה, שתשמרי על טהרת המשפחה!״.

היא שאלה בקול חנוק: ״מה זה, אמא?״ והאם אמרה: ״כשתתבגרי, תלכי לרב, הוא יסביר לך. תשמרי על כך במסירות נפש, כי זה יסוד המשפחה היהודית״. ואז נשקה לה שוב, והלכה לבלי שוב. כעבור שנים פגשה ברב, וקבלה הסבר. ״ועתה, אם תסכים תינשא לי״ - אמרה לי. עכשיו הייתי אני זקוק להסבר. אמרתי שעלי לחשוב על כך, וכעבור כמה ימים הודעתי על הסכמתי. בכל חודש מצאנו איזה תרוץ ונסענו לתל אביב, כדי שתוכל לטבול. אני חושב, שזו הזכות״...

הבן חזר עם כוס התה, ושמע את המילים האחרונות. ״מה הזכות, אבא?״, שאל.

האב לא ענה. רבי ברוך ענה במקומו, בעינים לחות: ״אבא סיפר שהיתה לך סבתא צדקת. זכותה עמדה לכם״.

אכן כן, אך לא רק להם. לכל אחד מאיתנו עומדת זכות דורות של אמהות צדקניות, ששמרו במסירות, בחירוף נפש, על מצוה זו שהיא יסוד הבית היהודי, טהרתו וחוסנו. אין ספק שמעתירות הן במרום עבורנו אנחנו נכדיהן ונכדותיהן, שיערו עלינו רוח טהרה ממרום, להתחזק במשמרת הטהרה, ללכת בדרכן ולשמור את מורשתן. להתגבר על כל המכשולים, ולהיות איתנים בהחלטה החשובה. (מחשבת הטהרה)

ונחתום בדברי הגמרא (יומא פה עמוד ב) אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מִטהרים, ומי מטהר אתכם - אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו כה) ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם״. ואומר (ירמיהו יז יג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה׳, מה מקוה מטהר את הטמאים - אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. יהי רצון שה׳ יתברך ברחמיו הרבים יטהרנו מכל חטא, עוון ואשמה, ונזכה לעבדו בלבב שלם, בקדושה ובטהרה, אמן.