חדשות ומשמעותן: מה יקרה ביום שהאדמה תרעד?

ישראל מועדת לרעידות אדמה. מיקומה של הכינרת בשבר הסורי-אפריקאי הופך אותה למועדת לרעידות, והצפי המדעי הוא שאחת ל-80 עד 200 שנה תהיה רעידת אדמה גדולה. סטטיסטית, כל 80 או 100 שנה מתרחשת רעידת אדמה גדולה באזור שלנו. ב-1837 התרחשה באזור רעידת אדמה קשה בעוצמה של כ-6.6 בסולם ריכטר, שהביאה לחורבן של צפת וטבריה, ושכתוצאה ממנה, לפי הרישומים, נהרגו 5,000 איש. 90 שנה בדיוק לאחר מכן, ב-11 ביולי 1927, נרשמה רעידת אדמה קשה נוספת, בעוצמה של כ-6.25 בסולם ריכטר. הפעם נהרגו כתוצאה ממנה 500 איש. ובשבוע שעבר, 90 שנה בדיוק לאחר הרעש הגדול ההוא, הורגשו יותר מ-30 רעידות אדמה בעוצמה של בין 3 ל-4.5 באזור טבריה, ואפילו במרכז הארץ.

רעידות האדמה שהורגשו בצפון הארץ לאורך הימים האחרונים מזכירות לנו פעם נוספת עובדה אחת פשוטה: ישראל לא ערוכה כראוי להתמודדות עם רעידות אדמה. זו עובדה שלא צריכה להפתיע אף אחד. מבקרי המדינה לדורותיהם מתריעים כבר קרוב ל-20 שנה על המחדל הידוע מראש, ולמרות החלטות ממשלה רבות בנושא, כמעט שלא נעשה דבר בנושא.

הרעידות האחרונות מעלות שוב את השאלה האם מדינת ישראל מוכנה לרעידת אדמה משמעותית, אם וכאשר זו תגיע. צריך להדגיש, לפי מומחים בתחום השאלה אינה האם צפויה בישראל רעידת אדמה משמעותית, אלא מתי היא תתרחש. בעוד שלא ניתן לחזות את התשובה לשאלה הזו, המומחים, מגובים במחקרים, מזהירים שמצבור של רעידות קטנות מקדימות פעמים רבות רעידת אדמה גדולה.

ב-2001 פרסם מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, דו"ח בנושא "עמידות תשתיות ומבנים ברעידות אדמה". בדו"ח צוין כי לא הוקצו כלל תקציבים לחיזוק מבנים ותשתיות לשם הגברת עמידותם ברעידת אדמה. המבקר העיר: "אף שסכומו של התקציב הנדרש ניכר, אם תיפרס ההקצאה על פני שנים, יקל הדבר את הנטל התקציבי של חיזוק המבנים".

ב-2004 גיבש אותו מבקר דו"ח מעקב שבדק את הטיפול בליקויים שהעלה הדו"ח של שלוש שנים קודם לכן. המבקר כתב כי הממשלה לא תיקנה את מרבית הליקויים, בעיקר בשל ריב בין משרדים. במרס של אותה שנה הוקמה ועדת היגוי בהשתתפות נציגים ממשרדי התשתיות הלאומיות, הבינוי והשיכון, המשרד להגנת הסביבה ומנהל התכנון שבמשרד הפנים. בעקבות עבודת מטה שנערכה לאורך שנה, הוחלט לאמץ שם תרחיש היערכות לרעידות אדמה.

התכנית הציגה תרחיש אימים שבו רעידת אדמה חזקה בעוצמה של 7.5 דרגות תפקוד את אזור הצפון ותגרום לאבדות קשות בנפש וברכוש. כמו כן, נלקחה בחשבון פגיעה ואף הרס של תשתיות שונות, ובהן מתקנים ציבוריים, מפעלי תעשייה ועוד. לפי ההערכה, אם תרחיש זה יתממש – הוא עלול לגבות את חייהם של לא פחות מ-16 אלף ישראלים, כ-6,000 בני אדם צפויים להיפצע קשה ו-83 אלף באורח קל. זאת לצד 377 אלף מפונים, 10,000 מבנים הרוסים ונזק כבד שייגרם ל-20 אלף מבנים אחרים ונזק קל עד בינוני ל-104 אלף בניינים אחרים.

דו"חות המבקר בשנים הבאות הציגו אף הם שורה של ליקויים בהיערכות ובהתנהלות מול רעידת אדמה גדולה, אם וכאשר היא תתרחש. פרויקט תמ''א 38, במקורו תוכנית לחיזוק מבנים, לא התקדם כמצופה, ובניינים רבים, בעיקר באזורים המועדים מראש לרעידות אדמה, לא השתתפו בפרויקט.

יש כיום כ-80 אלף מבנים שהמדינה לא מחזקת אותם, אף על פי שהוקמו לפני 1980, השנה בה עודכן תקן הבנייה כך שיתאים לרעידות אדמה. המשמעות היא שבמקרה של רעידת אדמה חזקה – לא מעט בניינים עלולים לקרוס, וישראל עומדת למעשה בפני סכנה שהיא איננה מבינה את היקפה וחומרתה. במדינות רבות בעולם אשר סבלו מרעידות אדמה חזקות, האוכלוסייה המקומית שילמה מחירים כבדים ומלאכת השיקום נמשכה עשרות שנים.

רק לפני שנה נערך תרגיל חירום לאומי בתרחיש רעידות אדמה בעוצמה 7.1 שהביא לאלפי הרוגים, 150 אלף אזרחים עקורים מבתיהם, בעיות תשתיות לאומיות ולכודים ברחבי הארץ. בתרגיל השתתפו גופי החירום וההצלה, 164 רשויות מקומיות, משרדי ממשלה שונים ומפעלים חיוניים. האם הופקו ממנו הלקחים? קשה לומר.

עם זאת, בגל האזהרות וההפחדות, חשוב לזכור דבר אחד: התרחישים הללו ברובם מדברים על רעידת אדמה בעוצמה גבוהה מאד, כזאת שהסיכוי להתכנותה אינו גבוה במיוחד. רעידת אדמה בעוצמה 6 ומעלה מתרחשת אחת לכמה מאות שנים, ורעידת אדמה בעוצמה של 7 ומעלה מתרחשת אחת לכמה אלפי שנים. רוב הסיכויים הם שגם אם תתרחש רעידת אדמה גדולה, ישראל תשרוד.