הילדה צנחה מגובה 15 מטר. לא תאמינו מה הציל אותה ממוות בטוח

רבי משה טולידנו בסיפור אמיתי מצמרר: היה זה ימים ספורים לפני חג הפסח, כשאחד השכנים המבוססים בבנין, גמר אומר להחליף את הספה בסלון ביתו לקראת החג, בספה חדשה ויוקרתית. כדי שלא להשחית לריק את הספה הישנה שמצבה טוב וראוי לשימוש לחלוטין, פרסם כי ישמח למסור את הספה הישנה למשפחה נזקקת.

בינתיים חולפים הימים, ומועד אספקת הספה מתקרב ובא, אך איש אינו מבקש את הספה הישנה. בלית ברירה הוא מוביל אותה אל חצר הבנין, שם הוא מציבה בפינה – באופן שאינו מפריע לאיש. נכון, הוא יכול גם להשליכה לפח האשפה הקרוב, אך המחשבה עד כמה הספה תועיל למשפחה הזקוקה לה– לא מאפשרת לו לעשות כן, והוא חפץ באמת ובתמים להיטיב עם זולתו.

השכן מקומה רביעית, שראה את הספה הזרוקה, התפרץ בזעם: "מה אתה מניח כאן את הספה שלך? זה הבית שלך כאן? זה הבנין של כולנו, ואל תנסה לפרסם שקנית ספה חדשה באמצעות השארת הספה הישנה בחצר של כולם!"

השכן היה המום לרגע, הן בכל כוחו ניסה להיטיב ולהועיל, ובוודאי שלא התכוון לעורר מחלוקת. רגע לפני שהטונים עולים מעל ומעבר לרמתם המוכרת, רגע לפני שאש המחלוקת פורצת במלוא עוצמתה, עבר במקום רב מוכר, שהביט במהומה ונחפז להשכין שלום. הרב החל לשוחח עם הצדדים הניצים, ואז קרב לשכן המתלונן ואמר לו בחום: "האמת היא שאני מבין אותך, זה באמת עשוי להפריע… אבל הרי באמת שלא כדאי לריב בשביל זה…"

לבו החל להיפתח, והרב הוסיף ואמר: "הרי השלום הוא מקור הברכה, זכות השלום גדולה ומגינה עד מאוד. כמה כדאי ועדיף לך לוותר, כדי להמשיך לחיות בשלום, כדי להמשיך את ההגנה השמימית השורה על בנין השרוי בשלום, כדי להמשיך את הזכות הנפלאה של חיי שלום ואחווה בין שכנים. הרי תהיה לך זכות עצומה של העברה על מידותיך, של ויתור אצילי למען השלום, תאמין לי – הרבה יותר כדאי לך לוותר ולשמור על השלום והאחווה!"

דבריו של הרב שכנעו את השכן הנרגן, והוא הסכים לוותר למען השלום. הספה המשיכה לשכון בחצר, אך השלום והאחווה שבו לבנין כמקדם. וכאן מגיעה ההתפתחות הדרמטית.

למחרת, בתו של השכן מקומה 4 – שהתרצה להותיר את הספה בחצר, עסקה באוורור מצעים ושמיכות שהיו מונחים על סורג החלון, תוך הישענות על הסורג. לפתע, בלי כל התראה מוקדמת, התנתק הסורג מקיבועו וצנח למטה, ואחריו, היישר מהקומה הרביעית, צנחה ילדה צעירה אל…

האמת שלא היה לה סיכוי להישאר בחיים. נפילה מגובה כ-15 מטר, אינה מותירה כל סיכוי. ההורים ששמעו את זעקותיה רגע לפני שהתעופפה מבעד לחלון, נחפזו לחלון וגילו את גודל האסון, ולא העזו להביט למטה, לראות את המחזה קורע הלב…

אלא ש'ספת השלום' היתה מונחת היישר מתחת לחלון, ותפסה בזרועותיה את הבת הצונחת. היא נפלה היישר על ריפודי הספה הנוחים, מסוחררת, מבוהלת, כאובה – אך בריאה, חיה ושלימה!

דקות ארוכות לקחו להורים להירגע מהטראומה, כוחות ההצלה שהוחשו לזירה היו מופתעים, כיצד צונחת ילדה מקומה 4 לחצר, נותרת ללא שריטה, ורק מבקשת כוס מים… אין זאת אלא שאותה ספה – שאביה הסכים להותיר בחצר ובוויתורו השכין שלום בבנין– עמדה לו והצילה אותו, הגנה עליו מאסון נוראי.

כן, לפעמים זה לא קל, כאשר שכן מבקש לבנות ומתחילה מחלוקת אם ועד כמה הבניה תפריע, כאשר יש מי שמבקש לנצל את החצר המשותפת ושטחי החניה ויש מי שלא מסכים, כאשר אחד מבני המשפחה מבקש מאחרים לוותר על משהו, או כשהחבר בבית הכנסת מבקש לעשות שינוי כלשהו שייטיב עמו, כולל אפילו פעולה זוטרה כמו לכוון אליו את המזגן, או לסגור ולפתוח את החלונות.

אלה הרגעים באמצעותם פועל שטן המחלוקת. אותם הוא מנצל כדי לזרוע הרס, ליצור מהומה, לפתח מריבה קנטרנית ומזיקה, ובעיקר – מיותרת, מיותרת כל כך ועצובה מאוד.

הבה נאמץ את גישת השלום, נחתור לברוח ממחלוקת, נאמץ את האהבה והאחווה כערך עליון בחיינו – ונזכה להגנה ושמירה, למלאך של שלום ושלווה שילווה אותנו, לכך ש"הרחמן הוא יברך את עמו ישראל בשלום!"