למה שלא נקל על התנאים במחנה האימונים הצבאי?

לשם מה נוצרנו בכלל? התשובה היא אולי מפתיעה: כדי ליהנות ולהתענג!

נצטט את דבריו הנפלאים של רבנו משה חיים לוצאטו [הרמח"ל] בספרו "מסילת ישרים" (פרק א - בבאור כלל חובת האדם בעולמו):

"והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה', ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא... וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): "וַאֲנִי, קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב". וכן הוא אומר (בפרק כז): "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה', אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". כי רק זה הוא הטוב, וכל דבר אחר שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה!... ומקום העידון הזה באמת, הוא העולם הבא..."

בעולם הבא זוכה הנשמה לתענוג נפלא שאין אנו מסוגלים לתאר. ואמרו חז"ל: (מסכת אבות ד יז): "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" - זאת אומרת, שאם ניקח את כל ההנאות הגדולות ביותר שיש במשך כל ימי חייו של אדם הכי מאושר בעולם כנסיך בן מלך, כל רגעי אושרו, וכל רגשות שמחתו - עדיין אין זה מגיע לשעה אחת של הנאה ושמחה אמיתית בעולם הבא!

וכאן מתחדדת השאלה - אם כה טוב הוא העולם הבא, כה אצילי, נפלא ומרומם - אם כן לשם מה הגענו לעולם הזה, המלא צרות וטרדות?

נסביר זאת בסיפור.

במחנה האימונים

מסופר, על אב מסור שבנו התגייס לצבא ליחידה קרבית נבחרת. יום אחד החליט האב ללכת לבקר את בנו היקר במחנה האימונים, לעמוד מקרוב על התנאים במקום. בהגיעו אל המחנה, נדהם ונחרד למראה עיניו: המחנה היה ממוקם בשטח הררי וסלעי, כולו מלא סלעים, קוצים ושיחי בר. החיילים בעת האימונים היו צריכים להתייגע עד מאוד בריצה מאמצת על גבי ההר, כשעל גבם משאות כבדים, תוך קפיצות ודילוגים מעל המכשולים הרבים.

מתוך דאגה כנה לרווחת החיילים, ניגש האב הדואג אל מפקד החטיבה, ושטח בפניו את הצעתו: "מוכן אני לעזור לכם בכל האמצעים העומדים לרשותי! בשלב ראשון, אביא לכאן פועלים שיוציאו את כל הסלעים, ויעקרו את הקוצים והשיחים. שלב שני - כיסוי כל שטח המחנה באספלט. שלב שלישי - בניית מדרגות נוחות במורדות ההרים..."

האב עוד התכונן להמשיך בהצעת התוכנית לקידום ושיפור תנאי המחנה, אלא שבשלב זה לא הצליח המפקד לבלום את צחוקו. הוא פנה אל האב הנבוך ואמר לו: "האמן לי, כי לא חסר לצבא שטחים ומגרשים בתנאים נוחים. אולם עבור היחידה הנבחרת הזו, נבחר בקפידה דווקא המקום הזה. המקום הזה עוד יצמיח לנו חיילים אמיצים וגיבורים לתפארת!"

כן - העולם הזה הוא בעצם מחנה אימונים, המכשיר ומאמן את הנשמה שלנו להיות דבקה בה'! העולם הזה איננו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להכשיר אותנו לחיי העולם הבא. כל הנסיונות, הקשיים והאתגרים שאנו נתקלים בהם בימי חיינו - הם אותם "תנאי מחנה קשים" שבאים לחשל ולחזק אותנו, להכשיר את נשמתנו לחיים רוחניים, נאצלים ונעלים. על ידי עמידה באתגרי העולם הזה, תוכל הנשמה בהגיעה אל העולם הבא לממש את תכלית קיומה - להתענג וליהנות, ברמה עילאית, שאיננו מסוגלים לתאר.

"מדריך לחייל"

אולם כיצד נדע מהם האתגרים שלנו בעולם הזה? כיצד מאמנים ומכשירים את הנשמה לחיי העולם הבא?

לשם כך נתן לנו בורא עולם בתורה הקדושה מערכת של הנחיות, אזהרות וציוויים, שהם המדריכים אותנו ב'מחנה האימונים' - בעולם הזה, כיצד להכשיר את נשמתנו לחיי נשמות, ומאלו מוקשים מסוכנים להיזהר.

ישנן בתורה "מצוות עשה", שהן מזון רוחני לנשמה - משפרות ומעלות את "איכות החיים" של הנשמה בעולם הבא, כמו: הנחת תפילין, ציצית, לימוד תורה, גמילות חסדים, כיבוד הורים, ועוד.

וישנן אזהרות של "לא תעשה" - אזהרות מפני מוקשים העלולים להזיק לנשמה בבואה אל העולם הבא, כגון: חילול שבת, אכילת מאכלות אסורים, דיבורי לשון הרע, ועוד.