מה הסיכוי שספר תורה חדש יגיע למצפה אבי"ב?

שמי שמואל פיטרושקה, ואני תושב מצפה אבי"ב שבמשגב. ראיתי לנכון לשתף אתכם בסיפור אישי שלי על אמונה. ראשית, ברצוני לספר שאני אדם מאמין, אך לא אדם דתי.

כהקדמה לסיפור  שלי אספר לכם שלפני כשנתיים, בא' באייר תשע"ו, מצאתי את בתי הבכורה דניאל בת ה-20 ללא רוח חיים. היא נפטרה במיטתה ביום הראשון לחייה באזרחות לאחר סיום השירות הצבאי כחובשת ולאחר הטיול שאחרי הצבא. עד  היום לא נמצאו הסיבות למותה – "מוות בנשיקה".

כיום אני מבצע הרצאות וסדנאות בנושא יציאה ממשברי החיים, כולל סיפור ההתמודדות עם אובדנה, שיכול להיות מאמר בפני עצמו. אך זהו אינו הסיפור שיש לי לספר לכם.

משפחה של תורמים עשירים בארצות הברית, משפחת אבי דוד (דני, יעל, ועטרה), רצתה לתרום ספר תורה לעילוי נשמת אמם, וחפשו מקום בארץ הקודש.

המשפחה שלי בארצות הברית (חנה תירם) סיפרה את הסיפור לאחת האחיות של התורמים, ובקשה ממנה לבחון את האפשרות לתרום את הספר התורה למצפה אבי"ב, כמחווה למותה של דניאל פיטרושקה ז"ל.

המשפחה של התורמים אכן הגיעה במיוחד לארץ, ביקרה כמובן בבתי כנסת מפוארים ומכובדים  אחרים בארץ, ואף קבעה ביקור גם בבית הכנסת במצפה אבי"ב.

האמונה הראשונה שעלתה לי לראש היא כי הסיכוי שיתרמו לנו ספר תורה דומה בערך לסיכוי שהליקופטר ינחת במצפה אבי"ב וישאל אותי האם אני זקוק לטרמפ.

למה אני מספר לכם את זה? כי בית הכנסת שלנו הינו מקלט קטן עם כיסאות פלסטיק וארון פשוט מאוד לספרי התורה, והדוכן הינו שולחן ישן. אפילו מדפי הספרים הכי פשוטים שיש, ואם מוסיפים לזה את הנושא שאנחנו נלחמים כל שבת שיהיה לנו מניין – כנראה אני צודק, והסיכוי שיתרמו לנו ספר תורה שואף לאפס.

למה שייתרמו לנו ספר תורה לבית כנסת שכזה, כשקיימות אופציות לתרום לבתי כנסת מפוארים יותר?

נכון להיום, לאחר שתרמתי מספר כיסאות מרופדים וחברי לבית הכנסת תרמו דוכן מכובד ושולחנות לבית הכנסת, וכן מספר אבזרי קדושה – יש שיפור קל במראה בית הכנסת, ויש לנו אפילו תכנון לבנות בית כנסת מכובד שיקרא "היכל דניאל" כמחווה לדניאל פיטרושקה ז"ל.

לאור חוסר האמונה שלי החלטתי לא להגיע לפגישה עם התורמים, מתוך מחשבה שחבל על הזמן שלי, וודאי חבל לאבד יום עבודה בשביל זה, כשברור שהסיכויים אפסיים. לכן שלחתי את הבת שלי, נוי, שתספר את הסיפור של האובדן של דניאל, ובקשתי מנציגי בית הכנסת לפתוח להם את בית הכנסת.

התורמים אכן הגיעו לבקר במצפה אבי"ב, התרשמו מבית הכנסת ושאלו אם יש לנו מניין קבוע בשבת. כמובן אמרנו את האמת, שלפעמים יש ולפעמים אין, ואנחנו  מוצאים את עצמנו בשבתות מחפשים מניין.

אני מספר את הסיפור בעיניים דומעות ובכאב על חוסר האמונה שלי, כי בניגוד לכל סיכוי אפשרי, בח' בתמוז תשע"ח (21/6/2018) זכינו בתרומה של ספר תורה כל כך מפואר ומכובד, שגורם לנו להתרגשות ולהוריד דמעה על הכבוד שנפל בחלקנו, ולי אישית – למעט בושה על חוסר האמונה.

אירוע הכנסת ספר התורה היה מרגש ועצמתי. המשפחה המורחבת של התורמים הגיעה במיוחד מארצות הברית, והגיעו גם אורחים רבים מהישוב ומהסביבה, כולל בני נוער מבני עקיבא שבמורשת – ישוב דתי שקרוב אלינו – שחגגו ושימחו אותנו מאד. מעבר לתהלוכה, זכינו בסעודת הודיה של מלכים שנתרמה גם היא ע"י התורמים.

בסיום האירוע סיפרה לי פסיה, מהמשפחה של התורמים, שאחד האורחים שלה, שהגיע במיוחד מבני ברק, סיפר לה שזכה בחייו להרבה אירועי הכנסת ספרי תורה, ושמעולם לא חווה התרגשות ועוצמות כאלה בהכנסת ספר התורה, כמו שחווה אצלנו.

ולמה אני מספר לכם את זה? כי אני קבלתי את השיעור שלי, ובגדול, על גודלה ומשמעותה של  האמונה שהבלתי אפשרי – אפשרי.

כיום, תודה לא-ל, יש לנו מניין קבוע בבית הכנסת בשבתות. יש לנו גם שיעורי גמרא קבועים בימי שני, וכן שיעור תורה בימי חמישי. כיום אנחנו חולמים על בית כנסת גדול ומכובד שיקרא  "היכל דניאל", לכבוד בתי דניאל פיטרושקה ז"ל, ואנחנו חדורי אמונה שנצליח.