הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך בנושא סוף התפילה ובית הכנסת

הפסק בין השמונה עשרה לתחנון

שאלה: האם מותר להפסיק בין השמונה עשרה לתחנון?

תשובה: אין להפסיק ולעסוק בדבר אחר לגמרי ביניהם, אבל שיחה בעלמא מותר.

מקורות: שו"ע א"ח קל"א א', משנה ברורה קל"א א', וע"ע משנה ברורה נ"א ט', חידושי בתרא על המשנה ברורה נ"א ט'.

המפסיק בין השמונה עשרה לתחנון, אין תחינתו שמתחנן בנפילת אפים מתקבלת כל כך (משנה ברורה קל"א א') [וע"ע ערוך השלחן קל"א ג'].

הערות: אמנם יש לציין שלדעת הזוהר והאר"י ז"ל אין להפסיק כלל ביניהם, ואפילו שיחה בעלמא אסור (כף החיים קל"א א', ד') [וע"ע כף החיים נ"ג ט"ז, קי"א י"א, קכ"ד א'].

מי ששכח להתפלל מעריב, הוא צריך להתפלל פעמיים השמונה עשרה של שחרית (שו"ע א"ח ק"ח ב'), ויתפלל השמונה עשרה השניה רק אחרי תחנון, כיון שאין להפסיק בין השמונה עשרה לתחנון (משנה ברורה ק"ח י"ב).

אסור להפסיק בין השמונה עשרה לתחנון באמירת שנים מקרא ואחד תרגום (ארחות יושר (מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ל' כ"ח), או באמירת תהלים, ואפילו אשר יצר יותר טוב לברך אחרי תחנון (שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א) [וע"ע שאלת רב ח"א עמ' ר"ל, קנה בשם ח"ב סי' ח'].

הוספות: מותר להתפלל השמונה עשרה במקום אחד, ולומר תחנון במקום אחר (משנה ברורה קל"א ב') [וע"ע שיח הלכה קל"א ד'].

***

ישיבה בנפילת אפים

שאלה: האם צריך לשבת בנפילת אפים?

תשובה: צריך לשבת בנפילת אפים, ובשעת הדחק מותר גם לעמוד.

מקורות: שו"ע א"ח קל"א ב', משנה ברורה קל"א י' [וע"ע משנה ברורה שם, שו"ע הרב קל"א א', משנה הלכה קכ"ג ב' ד"ה ועיין, חידושי בתרא על המשנה ברורה (בהשלמה) קל"א י'].

הערות: ואם אינו יכול לשבת, יסמוך עצמו על דבר (כף החיים קל"א ל"ט), באופן שאם ינטל אותו דבר הוא יפול (אשי ישראל פרק כ"ה ס"ק ל"ה) [וע"ע ארבע אמות של תפילה סי' ב' ס"ק י"ב].

גם השליח ציבור צריך לשבת בנפילת אפים, ויכול לעקור ממקומו כדי לשבת (משנה ברורה ק"ד ט') [ועיין ערוך השלחן קל"א ה' בשם הרמב"ם, וע"ע שו"ת הריב"ש סי' תי"ב], ויש לציין שבערוך השלחן (קל"א ה') כתוב דאמנם המנהג אינו כן, אלא השליח ציבור נשאר במקומו ונופל על פניו מעומד, ובבאר משה (ח"ה סי' ל"ד) כתב דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד [וע"ע עבודת אפרים ח"א ז' ו', שבט הקהתי ח"ג ס' ב'].

הוספות: ראוי לומר "ואנחנו לא נדע" בישיבה, ו"מה נעשה" בעמידה (משנה ברורה קל"א ט') [וע"ע קיצור שו"ע כ"ב ג', ארחות יושר ל' ל"ד, איש על העדה עמ' רכ"ה, ישראל במעמדם ח"א פרק י"ג ס"ק נ"ט], ויאמר שניהם בקול רם (באר היטב קל"א ג').

***

הטיית הפנים בנפילת אפים

שאלה: האם צריך להטות הפנים לצד אחד, בנפילת אפים?

תשובה: צריך להטות פניו לצד ימין (דהיינו שהעורף יפנה לצד שמאל והפנים לצד ימין), ולא מספיק מה שנופל על יד שמאל לבד (ולענין שחרית, עיין בהערות), וצריך לכסות פניו עם בגד, ולא מספיק לכסות פניו עם היד אם אין הפסק בגד ביניהם.

מקורות: משנה ברורה קל"א ג', וע"ע ביאור הלכה קל"א א' להטות, מטה משה סי' ר"ו, אבני ישפה ח"א כ"א ד', ה', כרע רבץ עמ' תק"ו.

כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל (שו"ע א"ח קל"א א'), היות והשכינה מימין המתפלל, לכן כשהוא מטה לצד שמאל (על יד שמאל) [והיינו שמטה פניו לצד ימין (שיח הלכה קל"א ו')], פניו כלפי השכינה, ואם היה מטה לצד ימין (על יד ימין) היה להיפך, ולא יתכן לעבד שאחורי פניו יהיה כלפי אדוניו (משנה ברורה קל"א ד', שו"ע הרב קל"א א').

הערות: בשחרית כשמניח תפילין בשמאלו (שאינו איטר), יטה לצד ימין (על יד ימין) [דהיינו שהעורף יפנה לצד ימין והפנים לצד שמאל], משום כבוד התפילין (רמ"א א"ח קל"א א', משנה ברורה קל"א ו', שו"ע הרב קל"א א') [וע"ע משנה ברורה קל"א ה', ז'], ויש אומרים שגם בזה יטה לצד שמאל (על יד שמאל) (מחבר א"ח קל"א א', משנה ברורה קל"א ו' (בשם הגר"א), כף החיים קל"א ל') [וע"ע פסק"ת קל"א ג'], ומכל מקום אם מתפלל במקום שמטים לצד ימין (כדעת הרמ"א), אסור לו להטות לצד שמאל משום לא תתגודדו (משנה ברורה קל"א ו'), אמנם איטר (המניח תפילין בימינו) ומי שאין לו תפילין, יכולים להטות לצד שמאל, ואין בזה משום לא תתגודדו, כיון שגם הם עושים כדעת הרמ"א (שיח הלכה קל"א ט') [וע"ע תשובות והנהגות ח"א סי' קל"ג, שיח הלכה קל"א י"ג].

יש טועים בנפילת אפים במה שהם יושבים (או עומדים) זקוף ומרימים היד על העינים, כי החיוב הוא להיפך בכפיפת הראש (יוסף אומץ סי' ש"ח), ואין זה נפילת אפים כלל, אלא כיסוי הפנים (מעורר ישנים כ"ו כ"א, תשובות והנהגות ח"ג סי' נ"ו) [וע"ע משנה ברורה קל"א ג'].

כתוב באר"י ז"ל שצריך ליזהר שלא ליפול על כף היד אלא על הזרוע [על ידי הפסק השרוול וכדומה (שלחן שלמה קל"א א', בית ברוך (על החיי אדם) ח"ב ל"ב קס"א)], כיון שהעוונות כתובים על כף היד (באר היטב קל"א ב', קצות השלחן כ"ד ג', באר משה ח"ה סי' ל"ה), ויש סכנה אם יפול על ידו (קשר גדול (מהחיד"א) י"ט י"ג), ויש מקילים בזה, אבל מכל מקום צריך לכסות היד עם בגד (או טלית) (כף החיים קל"א מ"ז, מאמר מרדכי קל"א ב') [וע"ע משנה ברורה קל"א ג'].

הוספות: שליח ציבור הנמצא מימין הארון הקודש (דהיינו שהארון הקודש משמאלו), כשמטה לצד שמאל, טוב שיטה ראשו מעט כלפי הארון הקודש (מגן אברהם) (משנה ברורה קל"א ו') [וע"ע שיח הלכה קל"א י"א], והוא הדין לכל מי שנמצא מימין הארון הקודש (מגן אברהם קל"א ג', שו"ע הרב קל"א א'), ויש לציין שהאליה רבה (קל"א ב') חולק ואומר שזה דין רק לשליח ציבור [וע"ע מחצית השקל קל"א ג'].

***

אמירת הקדושה דסידרא בציבור

שאלה: האם צריך לומר הקדושה דסידרא שב"ובא לציון" בציבור?

תשובה: לכתחילה צריך לאומרה בציבור.

מקורות: משנה ברורה קל"ב ג', וע"ע מנהג ישראל תורה קל"ב ב', פסק"ת קל"ב ג'.

הערות: אם הציבור התחילו לומר ואתה קדוש והוא עוד לא אמר אשרי, למנצח, ובא לציון, יאמר עמהם הקדושה דסידרא, ואחר כך יאמר אשרי, למנצח, וההתחלה של ובא לציון (משנה ברורה קל"ב ג'), והגר"ח קניבסקי שליט"א כתב שה"ה אם התחיל לומר אשרי, או למנצח, או ובא לציון (אשי ישראל פרק כ"ו ס"ק י"ח), ויש לציין שלדעת האר"י ז"ל אמירת אשרי, למנצח, ובא לציון צריכה להיות דוקא על הסדר, ולכן אין לומר הקדושה דסידרא לפני זה, אפילו כדי לאומרה בציבור (כף החיים קל"ב ח').

האומר הקדושה דסידרא ביחידות, נכון שיהדר לאומרה בניגון הטעמים [פסוקי הקדושה כתובים בישעיה ו' ג', ויחזקאל ג' י"ב] (כף החיים נ"ט כ"ג) [וע"ע משנה ברורה נ"ט י', י"א, חוט שני על א"ח עמ' קע"ח, אשי ישראל פרק כ"ה ס"ק י"ג, פסק"ת נ"ט ד'].

הוספות: דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א שבקדושה דסידרא נכון שהשליח ציבור יאמר גם הפסוק ד' ימלוך בקול רם (שאלת רב ח"א עמ' רל"ד), ודעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהשליח ציבור לא יאמר הפסוק ד' ימלוך בקול רם, דמה שצריך לומר הקדושה של ובא לציון בציבור, זה רק הפסוקים של קדוש וברוך, אבל לא ד' ימלוך, כיון שד' ימלוך מוזכר בתורה, מה שאין כן קדוש וברוך שהם מוזכרים בנ"ך (ול"י ח"א עמ' ש') [וע"ע מקור חיים (מהחות יאיר) קיצור הלכות נ"ט ג'].

נראה מהאבודרהם שכל יחיד צריך לומר הפסוק של ד' ימלוך בלחש (שערי תשובה קל"ב א'), אבל מדברי האר"י ז"ל משמע שיש לאומרו בקול רם (כף החיים קל"ב י') [וע"ע שערי אהרן קל"ב ז'].

***

אמירת התרגום שב"ובא לציון" בלחש

שאלה: האם מותר לומר התרגום שב"ובא לציון" (כגון ומקבלין דין מן דין וכו') בקול רם?

תשובה: צריך לומר התרגום בלחש, כיון שאינו נאמר בציבור, ועל ידי שכל אחד אומרו בלחש, זה לא נחשב לאמירה בציבור.

מקורות: שו"ע א"ח קל"ב א', משנה ברורה קל"ב ד'.

הערות: אמנם יש לציין שהאר"י ז"ל לא היה חושש לזה, והיה אומר התרגום בקול רם (שערי תשובה קל"ב א', כף החיים קל"ב י') [וע"ע שם, אשי ישראל פרק כ"ו ס"ק כ"א, וזרח השמש (מהגר"ש דבליצקי שליט"א) עמ' י"ג, פסק"ת קל"ב ד'].

מי שאינו מתפלל בציבור, הוא יכול לומר התרגום שב"ובא לציון" בקול רם (משנה ברורה קל"ב ד') [וע"ע שיח הלכה קל"ב ג'].

***

אמירת יקום פורקן ביחידות

שאלה: האם מותר ליחיד לומר יקום פורקן בשחרית של שבת?

תשובה: אין לומר יקום פורקן ביחידות, אלא בציבור.

מקורות: משנה ברורה ק"א י"ט, וע"ע אשי ישראל פרק ל"ו ס"ק ק"ס, בירור הלכה תניינא רפ"ד ז', פסק"ת רפ"ד ט"ז.

הערות: הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר שהמתפלל בציבור ולא אמר יקום פורקן עם הציבור, הוא יכול לומר לבד אח"כ, אפילו אחרי תפלת מוסף (אשי ישראל פרק ל"ו ס"ק ק"ס) [וע"ע פסק"ת סי' רפ"ד ס"ק 140].

הגר"נ קרליץ שליט"א אמר שמותר לחולה לומר יקום פורקן ביחידות (על פי הגמרא בשבת יב:) (מים חיים גליון 206, 260).

***

אופן קריאת המילה א-לוה בהלל

שאלה: האם נכון לקרוא בהלל, מלפני א-לו[הַּ]ה יעקב?

תשובה: לא, אלא צריך לקרוא, מלפני א-לו[אַ]הּ יעקב.

מקורות: אות ה"א הבאה בסוף מילה אחרי תנועה גדולה (צירי, חיריק, חולם, ושורוק), ותחתיה פתח, היא נקראת כאילו היה כתוב אל"ף לפני האות ה"א, והאל"ף מתבטא בפתח והאות ה"א בשוא נח, וכן באותיות חי"ת ועי"ן, וכמו שקוראים נח ומזבח (המסורת השלם עמ' קס"ה-קס"ז) [ועיין אם למקרא ולמסורת פרק י"ג, דקדוקי שי פרק ט'].

הערות: יש לציין שלמנהג הספרדים, אות ה"א הבאה בסוף מילה אחרי צירי או חיריק, ותחתיה פתח, היא נקראת כאילו היה כתוב יו"ד לפני האות ה"א, והיו"ד מתבטא בפתח, ואם האות ה"א באה בסוף מילה אחרי חולם או שורוק, ותחתיה פתח, היא נקראת כאילו היה כתוב וא"ו לפני האות ה"א, והוא"ו מתבטא בפתח, וכן באותיות חי"ת ועי"ן (אם למקרא ולמסורת י"ג ב', דקדוקי שי ט' ד').

הוספות: למנהג האשכנזים, בפרשת זכור צריך ליזהר לקרוא ואתה עיף ויג[אַ]ע, ולא ויג[עַ]ע, וכן ב"אתה הוא עד שלא נברא העולם" צריך לקרוא ובישועתך תרים ותגבי[אַ]הּ קרננו, ב"נשמת כל חי" א-לו[אַ]הּ כל בריות, ב"עזרת אבותינו" משפיל גאים ומגבי[אַ]הּ שפלים, ב"והוא רחום" בך תוחלתנו א-לו[אַ]הּ סליחות, כי אין לנו א-לו[אַ]הּ אחר, ב"על הכל" (ביציאת הספר תורה בשבת) א-לו[אַ]הּ כל הנפשות, ב"קוה אל ד' " כי מי א-לו[אַ]הּ, בימים נוראים ואין א-לו[אַ]הּ מבלעדיך, בסוף הסליחות וביום כיפור א-לו[אַ]הּ סליחות.

***

שהיה בין המילים בעלינו

שאלה: האם יש תיבות שצריך להפסיק ביניהן בעלינו לשבח?

תשובה: צריך להפסיק מעט בין "אל אל לא יושיע" ל"ואנחנו כורעים ומשתחוים" [* כדי שלא יהא נראה כחוזר למעלה].

מקורות: שו"ע א"ח קל"ב ב' [* טור סי' קל"ג].

הוספות: וכן צריך להפסיק מעט בין "אמת" ל"מלכנו", כיון שאם אומרם ביחד לפעמים מבליע האל"ף של "אמת", ונראה כאומר מת מלכנו ח"ו (עולת תמיד קל"ב ד').

***

חליצת התפילין של ראש לפני ספר תורה

שאלה: האם מותר לחלוץ התפילין לפני ספר תורה?

תשובה: מותר לחלוץ התפילין של יד לפני ספר תורה, אבל אין לחלוץ התפילין של ראש לפניו (עד שיחזירוהו להיכל), ואם מסתלק לצדדים או אם חולצם מתחת לטלית גדול, מותר.

מקורות: שו"ע א"ח כ"ה י"ג, משנה ברורה כ"ה נ"ח.

הערות: ויש מחמירים דגם אין לחלוץ התפילין לפני ההיכל כשהדלתות פתוחות (פסק"ת כ"ה כ"ו).

הוספות: כתוב בסידור הגר"א שאסור לחלוץ התפילין בבית הכנסת לפני הארון הקודש, דלא גרע מחולץ תפילין לפני רבו שאסור, ולכן יצא מבית הכנסת עם התפילין (ארחות יושר (מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ל' ל"ז).

אין נכון לחלוץ התפילין בבית הכנסת, ולפחות יזהר שלא לחלוץ אותם לפני הארון הקודש (סידור הגר"א בנגלה ובנסתר ח"א דף קמ"ז ע"ב).

***

זמן חליצת התפילין

שאלה: האם מותר לחלוץ התפילין לפני סוף התפילה?

תשובה:א) אין לחלוץ התפילין עד לאחר אמירת הקדושה דסידרא שב"ובא לציון", והמדקדקים נוהגים שלא לחלוץ אותם עד לאחר הקדיש שאחרי ובא לציון, ועיין בהערות.

ב) ביום שיש בו קריאת התורה (במקום שמחזירים הספר תורה אחרי ובא לציון), נוהגים שלא לחלוץ התפילין [לפחות] עד שיחזירו הספר תורה לארון הקודש.

ג) כשיש ברית מילה [* באותו מקום אחרי התפילה], ראוי שלא לחלוץ התפילין עד אחרי הברית מילה.

ד) בראש חודש חולצים התפילין לפני מוסף.

מקורות: שו"ע א"ח כ"ה י"ג, תכ"ג ד', משנה ברורה כ"ה נ"ה, נ"ו, ל"ד י"ד [* כף החיים כ"ה צ"ב], וע"ע משנה ברורה כ"ה נ"ט, ס"ב, תכ"ג י', אליה רבה כ"ה כ"ה, קיצור שו"ע י' י"ט, פסק"ת כ"ה כ"ה, כ"ז.

הערות: האר"י ז"ל לא היה חולץ התפילין עד אחרי על כן נקוה לך (משנה ברורה כ"ה נ"ה), והיינו אחרי אמירת לראות מהרה בתפארת עוזך (ארצות החיים המאיר לארץ כ"ה ק"ח) [וע"ע כף החיים כ"ה צ"ה], ויש אומרים שאין לחלוץ אותם עד סוף עלינו לשבח (שערי תשובה כ"ה ט"ו, אליה רבה כ"ה כ"ד), ובמקומות שנוהגים לומר קדיש יתום אחרי עלינו לשבח [ולנוסח ספרד ועדות המזרח אחרי שיר של יום], טוב שלא לחלוץ אותם עד אחרי הקדיש יתום (משנה ברורה כ"ה נ"ו), ויש אומרים שאין לחלוץ אותם עד סוף התפילה, וכן נהגו הרבה מהגדולים (ארצות החיים המאיר לארץ כ"ה ק"ח) [וע"ע בית ברוך (על החיי אדם) ח"א י"ד רס"ד].

בפורים ביום אין לחלוץ התפילין עד לאחר קריאת המגילה, אפילו אם כבר התפלל (משנה ברורה תרצ"ג ו').

הוספות: אנשי מעשה נוהגים ללמוד אחרי התפילה עם התפילין, אבל יש ליזהר שלא לדבר עמם דברים בטלים, דמלבד איסור דיבור דברים בטלים, בא על ידי זה לידי היסח הדעת (משנה ברורה ל"ז ז'), ויש שאין משהים עליהם התפילין יותר מן החיוב, כיון שצריכים גוף נקי, והכל לפי מה שהוא האדם (משנה ברורה כ"ה נ"ה).

***

אופן הסרת כריכות התפילין שעל האצבע

שאלה: כאשר מסיר הכריכות של רצועת התפילין שעל האצבע (לפני חליצת התפילין של ראש), האם צריך לעמוד?

תשובה: צריך לעמוד בעת הסרת הכריכות שעל האצבע.

מקורות: משנה ברורה כ"ח ו'.

הערות: וזה גם לנוהגים לחלוץ התפילין של יד בישיבה (משנה ברורה כ"ח ו', שו"ע הרב כ"ח ד') [וע"ע כף החיים כ"ח ו'].

הוספות: וכן צריך לעמוד בשעה שכורך הרצועה על האצבע, אחרי הנחת התפילין של ראש (מחצית השקל כ"ח ג', אליה רבה כ"ז ח', כף החיים כ"ה ס"ח), וזה גם לנוהגים להניח התפילין של יד בישיבה (עיין מגן אברהם כ"ח ג', כף החיים כ"ה ל"ג).

***

יציאה מבית הכנסת לפני סוף התפילה

שאלה: האם מותר לצאת מבית הכנסת בתפלת שחרית לפני סוף התפילה?

תשובה: אסור לצאת מבית הכנסת לפני אמירת הקדושה דסידרא שב"ובא לציון", ועיין בהערות.

מקורות: שו"ע א"ח קל"ב ב', משנה ברורה קל"ב ו'.

הערות: מה שהותר לצאת לפני סוף התפילה אחרי הקדושה דסידרא, זה דוקא באקראי ולאיזה צורך נחוץ, אבל ההולך בקביעות לפני סוף התפילה, כמעט שנאמר עליו ועוזבי ד' יכלו (ארחות יושר (מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ל' ל"ח) [וע"ע אשי ישראל כ"ו כ"ג, פסק"ת קל"ב ה'].

הוספות: אין להקדים לומר ובא לציון ביחידות, כדי שיוכל לצאת (אם לא בשעת הדחק), כיון שלכתחילה צריך לומר הקדושה דסידרא בציבור (משנה ברורה קל"ב ה').

***

יציאה מבית הכנסת כשמשאיר מתפלל לבד

שאלה: האם מותר לצאת מבית הכנסת, כאשר נשאר בו עדיין מתפלל שלא גמר להתפלל השמונה עשרה, ועל ידי יציאתו הוא ישאר לבד?

תשובה: בלילה (במעריב) חייב להמתין לו, כדי שלא יתבלבל בתפלתו, אבל ביום אינו חייב להמתין לו, ויש מחמירים שבכל התפלות חייב להמתין לו.

מקורות: שו"ע א"ח צ' ט"ו, וע"ע נקיות וכבוד בתפילה עמ' קצ"ד.

אם נשאר אדם יחידי בבית הכנסת אחרי תפלת מעריב, יש חיוב על האחר הנמצא שם שלא ילך מבית הכנסת עד שיסיים תפלתו, דכמו שאדם חייב לעשות גמילות חסד בממונו כך חייב לעשות גמילות חסד בגופו, ואין לך גמילות חסד יותר מזה שחבירו לא יפחד ולא יתבלבל בתפלתו, ויש מחמירים שחייב להמתין לו גם בשחרית [ומנחה], כיון דלבו של אדם עגומה עליו כשנשאר יחידי (ערוך השלחן צ' י"ט).

הערות: ואם הוא מאריך בתחנונים, אין חיוב להמתין לו (שו"ע א"ח צ' ט"ו), וכן אם הגיע מאוחר, והתחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים עם הציבור, אין חיוב להמתין לו, דכיון שהתחיל להתפלל אע"פ שידע שלא יוכל לסיים עמהם, איגלאי מילתא שאינו מפחד להישאר לבד, ומכל מקום גם בזה מדת חסידות להמתין לו (משנה ברורה צ' מ"ח) [וע"ע ערוך השלחן צ' י"ט].

הוספות: כתוב בסדר היום שאם יכול להתעכב בסוף התפילה עד שלא ישארו עשרה בבית הכנסת, טוב לו (משנה ברורה צ"ג א') [וע"ע שו"ע א"ח צ' י"ד].

***

יציאה מבית הכנסת בפתח אחר

שאלה: היוצא מבית הכנסת, האם הוא צריך לצאת בפתח אחר מהפתח שנכנס בו?

תשובה: אם התפלל שם, מצוה שיצא בפתח אחר.

מקורות: הנכנס להתפלל בבית הכנסת בפתח אחד, מצוה שיצא בפתח אחר, שכתוב "ובבוא עם הארץ לפני ד' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות, יצא דרך שער נגב", והטעם הוא כדי שיהיה נראה כמחבב המקום (שו"ע א"ח קנ"א ה', משנה ברורה קנ"א כ"א) [וע"ע כף החיים קנ"א ל"ז, מקור חיים (מהחות יאיר) קנ"א ה'].

הערות: מה שכתוב דמצוה לצאת מבית הכנסת בפתח אחר, הגר"נ קרליץ שליט"א הסתפק אם זה רק כאשר שני הפתחים הם אחד בצפון ואחד בדרום דומיא דמה שכתוב בפסוק, או אפילו אם שני הפתחים הם באותו צד (קובץ זכרון משה (שרייבר) עמ' ס"ט, בית יהודה י"א י"ב) [וע"ע שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א, משכן דוד ד' כ"ב].

וכל זה רק כאשר נכנס לבית הכנסת כדי להתפלל, אבל אם נכנס בו כדי ללמוד (ולא התפלל בו), אינו צריך לצאת בפתח אחר (שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א, משכן דוד ד' כ"ג, בית יהודה י"א י"ג) [ועיין לבוש קנ"א ה', ערוך השלחן קנ"א ח', שונה הלכות קנ"א י"ב].

***

אמירת ד' נחני ביציאתו מבית הכנסת

שאלה: מה צריך לומר ביציאתו מבית הכנסת?

תשובה: קודם יציאתו מבית הכנסת יאמר: ד' נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ, ומשתחוה [* מול ארון הקודש] ויוצא.

מקורות: שו"ע א"ח קל"ב ב' [* דרכי משה קל"ג ד', קיצור שו"ע כ"ה ז', וע"ע בית לחם יהודה י"ד קמ"א ו'], וע"ע איש על העדה עמ' ס"ט, בית יהודה ב' ד', ה'.

הערות: ראוי לומר ד' נחני ביציאתו מבית הכנסת, וזה רק ביציאתו אחרי התפילה, אבל לא בכל פעם שיוצא מבית הכנסת (שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א), וכן מה שצריך להשתחוות ביציאתו זה רק ביציאתו אחרי התפילה (דרך שיחה (תשובות מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ח"א עמ' שכ"א).

הוספות: כשיצא מבית הכנסת לא יצא ואחוריו להיכל אלא יצדד (ראשית חכמה) (מגן אברהם קל"ב ו'), ויחזיר פניו להיכל (ראשית חכמה שער היראה ט"ו מ"ג) [וע"ע משנה ברורה קכ"ח ס"א, חסד לאלפים קל"א כ"ז, בית יהודה פרק ב' ס"ק י'].

***

הליכה במהירות ביציאתו מבית הכנסת

שאלה: היוצא מבית הכנסת, האם מותר לו לפסוע פסיעה גסה?

תשובה: אסור לו לרוץ או לפסוע פסיעה גסה, אלא אם כן יוצא על מנת לחזור או אם הולך מבית הכנסת לבית המדרש ללמוד תורה.

מקורות: שו"ע א"ח צ' י"ב, משנה ברורה צ' מ"ג.

ביציאתו מבית הכנסת לא ירוץ ולא יפסע פסיעה גסה, שבזה נראה שהוא שמח ביציאתו וששהייתו בבית הכנסת היתה עליו למשא, אלא ילך לאט להראות שקשה עליו פרידתו מבית הכנסת (ערוך השלחן צ' ט"ז).

הערות: מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת, וכן לכל דבר מצוה, ואפילו בשבת (שו"ע א"ח צ' י"ב), ובפרישה כתוב שעיקר הריצה תהיה סמוך לבית הכנסת דשם ניכר שהוא רץ לבית הכנסת (משנה ברורה צ' מ'), וכתוב באפיקי מגינים (חידושים צ' ל"ד) שלפי דברי הפרישה אפשר שגם כשיוצא מבית הכנסת האיסור לרוץ הוא רק סמוך לבית הכנסת, וכן כתוב בבאר יעקב [על השו"ע] (צ' י"ח) שהאיסור לרוץ הוא רק עד שיהיה רחוק מבית הכנסת, ובחסד לאלפים [מהפלא יועץ] (קל"א כ"ז) כתוב שביציאתו מבית הכנסת אפילו אם ממהר מאוד לא יפסע פסיעה גסה לפחות עד שיצא מחצר בית הכנסת, אלא ילך לאט לאט [וע"ע כף החיים צ' פ"ו, מקור חיים (מהחות יאיר) צ' י"ב].

הוספות: בתורת חיים (צ' י"ט) נשאר בצריך עיון אם ההיתר לרוץ מבית הכנסת לבית המדרש, הוא רק לבית המדרש או גם לכל דבר מצוה, ובחסד לאלפים [מהפלא יועץ] (צ' י"ד) ובמור וקציעה (סי' צ') כתוב שהוא הדין לכל דבר מצוה.

***

נישוק בנו בבית הכנסת

שאלה: האם מותר לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת?

תשובה: אסור, והטעם הוא כדי שיקבע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום.