הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך בנושא נטילת ידיים

נטילת ידים לאכילת פרי שטוף

שאלה: המחזיק בידו פרי (או ירק) שטוף כדי לאוכלו, והוא עדיין לח טופח על מנת להטפיח, האם הוא צריך ליטול ידיו?

תשובה: הוא צריך ליטול ידיו בלי ברכה (אפילו אם אינו נוגע במקום הלח), או שינגב הפרי (או הירק) לפני האכילה.

מקורות: שו"ע א"ח קנ"ח ד', משנה ברורה קנ"ח י"ב, י"ד, וע"ע שערי הברכה פרק א' ס"ק פ'.

הערות: דבר שטיבולו במשקה שהדרך לאוכלו ביד, צריך ליטול ידים לפני אכילתו, אפילו אם אוכלו על ידי כלי (משנה ברורה קנ"ח כ"ו).

במגן אברהם כתוב שהעולם נוהגים שלא ליטול ידים לדבר שטיבולו במשקה ויש להם על מה לסמוך ע"כ, אבל הרבה אחרונים החמירו מאוד בדבר וכתבו שהעיקר כמו רוב הפוסקים שצריך נטילה מדינא, וגם הגר"א החמיר בזה מאוד, לכן אין להקל לאכול דבר שטיבולו במשקה בלי נטילת ידים (משנה ברורה קנ"ח כ') [וע"ע חיי אדם ח"א ל"ו ד', ערוך השלחן קנ"ח ד', קיצור שו"ע מ' י"ז, חכמת אדם מצבת משה (בהתחלה)].

***

נטילת ידים למי שיש לו תחבושת

שאלה: מי שיש לו תחבושת (או פלסטר וכדומה) על ידו, האם צריך להסירה לפני שנוטל ידיו לסעודה?

תשובה: אם יכול להסיר התחבושת, צריך להסירה לפני נטילת ידים (שזה חציצה), ואם אינו יכול להסירה מחמת כאב המכה [* או מחשש לזיהום], יטול ידיו עם התחבושת [* אפילו אם רוב היד מכוסה בתחבושת], ולא צריך שהמים יגיעו על התחבושת, אבל יזהר לשפוך רביעית על ידו בבת אחת.

מקורות: שו"ע א"ח קס"ב י', משנה ברורה קס"א ה', קס"ב ס"ח, ע"א [* פסק"ת קס"ב ט"ז (א')], וע"ע שערי הברכה פרק א' ס"ק נ"ח, פסק"ת קס"ב ט"ז.

הערות: אמנם יש לציין דהחזו"א מצדד שאם אינו יכול להסיר התחבושת, יכרוך ידו במפה [או כפפה וכדומה], ויטול רק את היד השניה (שונה הלכות קס"ב ט"ו) [וע"ע בהלכה הבאה].

כשנוטל ידיו עם תחבושת בשבת, דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דטוב ליזהר שהמים לא יגיעו על התחבושת (מחשש כיבוס, ושיכול לבוא לידי סחיטה), אבל יש מקילים שלא צריך ליזהר בזה כלל (לב אברהם ח' ב', נשמת אברהם ח"ד קס"א א') [וע"ע משנה ברורה קס"ב ע"א, שערי הברכה פרק א' ס"ק ס"א, פסק"ת סי' קס"ב ס"ק 89].

הוספות: אם נפלה התחבושת באמצע הסעודה, צריך ליטול שוב ידיו (משנה ברורה קס"ב ע"א) [וע"ע פסק"ת סי' קס"ב ס"ק 92], ואם החזיר התחבושת למקומה [בדיוק, בלי להרחיקה ממקומה הראשון (עיין שער הציון קס"ב נ"ו, נ"ז)], אולי אינו צריך ליטול שוב ידיו (שער הציון קס"ב נ"ח) [ועיין שונה הלכות קס"ב ט"ו], ובחזו"א (כ"ד כ"ה) כתוב שאפילו אם החזירה למקומה צריך ליטול ידיו, וצריך עיון ע"כ.

***

נטילת ידים למי שיכול ליטול רק יד אחת

שאלה: מי שאינו יכול ליטול יד אחת כלל (כגון שיש לו שם מכה וכדומה), איך יטול נטילת ידים לסעודה?

תשובה: אם אינו יכול ליטול ידו כלל, יכרוך ידו במפה [* או כפפה וכדומה], ויטול רק את היד השניה.

מקורות: משנה ברורה קס"ב ס"ט [* משנה ברורה קס"ג ה'], וע"ע שערי הברכה פרק א' ס"ק ס"א, פ', פסק"ת קס"א י"א, סי' קס"ב ס"ק 93.

הערות: ויש מחלוקת אם יברך על נטילת ידים, דעת הערוך השלחן (קס"ג ב') שיטול ידו בלי ברכה, ודעת הכף החיים (ד' ז') שיברך, וכן דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (לב אברהם ח' א', ב') [וע"ע פסק"ת קנ"ח ג'].

שיעור המקום שצריך לכרוך במפה, הוא כשיעור שצריך ליטול ידיו במים (שער הציון קס"ג ז').

הוספות: צריך שישאיר המפה על ידו כל זמן שאוכל, כיון שאם מסיר המפה אסור לו לאכול כך (משנה ברורה קס"ב ע"א), ואפילו מה שאינו לחם וכן שתיה, אסור לו לאכול ולשתות בלי המפה, אמנם בשעה שאינו אוכל כלל ואינו שותה, יכול להסיר המפה מידו (אבני ישפה ח"א ל"ב ד').

***

נטל ידיו לסעודה ונגע ביד חבירו

שאלה: מי שנטל ידיו לסעודה, ובעוד ידיו לחות [טופח על מנת להטפיח], נגע בהן ביד חבירו, מה דינו?

תשובה: אם חבירו לא נטל ידיו, הוא צריך לנגב ידיו, ולחזור וליטלם (כיון שיד חבירו טימאה המים שעל ידיו, והמים טימאו ידיו), ואם חבירו נטל ידיו, אינו צריך לחזור וליטול.

מקורות: שו"ע א"ח קס"ב ד', משנה ברורה קס"ב מ"ה, מ"ו, וע"ע שער הציון קס"ב ל"ו, אוצר הלכות קס"ב י"ט, פסק"ת קס"ב י"א.

הערות: וזה רק אם נגע ביד של חבירו, אבל אם נגע בחבירו למעלה מחיבור היד עם הזרוע, אין לחוש, כיון דשם אינו מקום טומאה, וכן אם נגע ביד חבירו כשידיו כבר אינן לחות [טופח על מנת להטפיח], אין לחוש (משנה ברורה קס"ב נ"ו).

אם עוד לא בירך על נטילת ידים, לכתחילה יטמא ידיו קודם שיחזור ויטלם (דעת תורה קס"ב ד' בהערה מנכד המחבר), ואם כבר בירך על נטילת ידים, יחזור ויטלם בלי ברכה (משנה ברורה קס"ב מ"ט).

אם רק ביד אחת נגע ביד חבירו, אינו צריך לחזור וליטול רק היד שנגע בה, ומכל מקום המחמיר לחזור ליטול שתי ידיו תבוא עליו ברכה (אוצר הלכות קס"ב כ"א).

הוא הדין בכל זה אם נטל ידו האחת, ונגע בה בידו השניה כשעדיין לא נטלה (משנה ברורה קס"ב נ"ו), וכן אפילו אם נגע ביד תינוק בן יומו (כף החיים קס"ב ל"א) [וע"ע פסק"ת סי' קס"ב ס"ק 60].

הוספות: במקומות ציבוריים יש ליזהר מלנגב ידיו במגבת לחה (טופח על מנת להטפיח), כיון שרבים מנגבים בה ידיהם [מנטילת ידים לסעודה], ובודאי יש מהם שלא נטלו ידיהם כהלכה, ואם כן זה יטמא ידיו (שבט הלוי ח"ז כ' א') [וע"ע שערי הברכה פרק א' ס"ק קל"ב, ברכת שמים ח"ב ב' י"ט, פסק"ת קס"ב י"ד].

יש לציין כלל יסוד בזה והוא, שאין מים נטמאים אלא אם כן הם על ידיו בשעה שנוטל ידיו לסעודה, אבל כשנוטל ידיו לנקיות או לתפילה אין המים נטמאים (שו"ע א"ח ק"ס י"א, שער הציון קס"ב מ"א) [ועיין שו"ע הרב קס"ב י"ג, וע"ע פסק"ת קס"ב א'].

בענין אם אפשר לכתחילה לנגב ידיו (אחרי נטילת ידים לסעודה) במכונה ליבוש ידים הפועלת על ידי זרם אויר חם, עיין שונה הלכות קנ"ח ט', חוט שני על פסח עמ' שי"ב, נהרות איתן ח"א סי' ט', שערי הברכה פרק א' ס"ק קל"א*, אוצר הלכות קנ"ח ל"ג, חיי משה קנ"ח י"ב, פסק"ת קנ"ח כ"ח.

***

היסח הדעת בין נטילת ידים להמוציא

שאלה: האם מותר לעשות מעשה המצריך דיוק, בין נטילת ידים לברכת המוציא?

תשובה: אין לעשות שום מעשה הגורם להיסח הדעת, בין נטילת ידים לברכת המוציא.

מקורות: משנה ברורה קס"ו א', וע"ע שערי הברכה פרק א' ס"ק קל"ז, פסק"ת קס"ו א'.

הערות: לכן אין למזוג כוס בחמין, בין נטילת ידים להמוציא, דצריך דקדוק שלא יחסיר ולא יותיר, וכל כיוצא בזה (משנה ברורה רע"א ס"א, שער הציון קס"ו א').

***

שהיה בין נטילת ידים להמוציא

שאלה: האם מותר לשהות (אפילו בלי לדבר) בין נטילת ידים לברכת המוציא?

תשובה: אין לשהות כלל בין הניגוב לברכת המוציא, אם לא לצורך.

מקורות: משנה ברורה קס"ו ה'.

***

נטילת ידים באמצע הסעודה לפני אכילה

שאלה: מי שנגע בידיו במקומות המכוסים, או שעשה צרכיו, וכדומה, באמצע סעודה של פת, האם הוא צריך ליטול ידיו לפני שימשיך לאכול?

תשובה: הוא צריך ליטול ידיו לפני שימשיך לאכול.

מקורות: שו"ע א"ח קס"ד ב', ק"ע א', משנה ברורה קס"ד י"ב, וע"ע שערי הברכה פרק א' ס"ק קמ"ח, ברכת שמים ח"ב ד' א', ג', ד', ז', פסק"ת קס"ד ב', ד'.

הערות: ואם נגע במקומות המכוסים רק ביד אחת, הוא צריך ליטול רק את היד שנגע בה (שו"ע א"ח ק"ע א', משנה ברורה ק"ע ד'), והיינו נטילה כהלכה על כל היד, ויש מחמירים ליטול את שתי הידים (כף החיים ד' פ"ו) [וע"ע שיח הלכה ז' ט"ו, ט"ז].

הנוגע במקומות המכוסים כאשר חתיכת לחם בפיו, אסור לו לבלוע אותה עד שיטול ידיו (משנה ברורה קס"ד ח') [וע"ע ברכת שמים ח"ב סי' ד' ס"ק ד'], אמנם יש לציין שהערוך השלחן (קס"ד ה') והכף החיים (קס"ד י') מקילים בזה [וע"ע שערי הברכה פרק א' ס"ק קמח*, אוצר הלכות קס"ד ה'].

בענין אם צריך להסמיך הנטילה לאכילה, עיין משנה ברורה קס"ה ב', חזו"א כ"ה י"ג [וע"ע שם ס"ק ט'], שונה הלכות קס"ו א', שו"ע הרב קס"ה א', שערי הברכה פרק א' ס"ק קל"ה, ברכת שמים ח"ב ד' ב', פסק"ת קס"ה ב'.

בענין אם צריך לברך על נטילת ידים בנטילה זו, עיין שו"ע א"ח קס"ד ב', משנה ברורה קס"ד י"ג, ק"ע ג', ו', ביאור הלכה קס"ד ב' לחזור, חזו"א כ"ד ל' ד"ה נטל ידיו, כ"ה ט', שונה הלכות קס"ד ב', כף החיים קס"ד ט"ז, י"ז, שערי הברכה פרק א' ס"ק קנ"א, פסק"ת קס"ד ה'.

ולכו"ע אינו צריך לברך שוב המוציא לפני אכילתו (משנה ברורה ק"ע י').

הוספות: אם הושיט ידיו סמוך למקומות המכוסים, והוא מסתפק אם נגע בהם או לא, אינו צריך ליטול ידיו, אפילו לצאת ידי הספק, כיון שמעמידים את הידים על חזקתם שהם בטהרה (משנה ברורה ק"ס נ"ג) [וע"ע ביאור הלכה ק"ע א' אם].