איה קרמרמן: השם מערער לנו את הבית כדי שנזכור שלו בעצמו אין בית

בואו נשים את הדברים על השולחן: רובנו היינו מעדיפים למחוק מלוח השנה את חודש אב.

אפילו ט"ו באב לא חגיגי ומרגש מספיק כדי לגרום לחודש להתחבב על יושבי ציון. הוא גם מפליא לעשות ומביא להקת חימום, י"ז בתמוז שמה, שתחמם את הקהל ותזכיר את הבאסה המתקרבת, לפני שהשואו הגדול מתחיל. אפילו סלוגן לקמפיין המציאו לו החכמים: משנכנס אב ממעטים בשמחה. קליט. יודעים מה? אם זה היה רק למעט בשמחה היינו שורדים את הגזירה, אומרים לעצמנו: לא נורא, שלושה שבועות לא נחייך, גם ככה חם סחוניה, הילדים בחופש והתחילו לנדנד שמשעמם להם. חוץ מזה אנחנו פולנים, שלושה שבועות בלי חיוך בשבילנו זה כמו אספרסו. דוגמית.

אז החלטתי לחשוב על הדברים שחסרים לי בתשעת הימים ולנסות להבין איך צולחים את התקופה הקשה.

מוזיקה

אוי, טאטע. כולם מדברים על רנסנס המוזיקה היהודית. על האומנים החוזרים בתשובה. אז בין ישי ריבו לאהרון רזאל עם איזה אביתר בנאי באמצע, אף אחד מהם לא יכול לכתוב אלבום ווקאלי? למה אני חייבת לשמוע שוב ושוב את הדיסק הנוראי של הילדים, עם הקולות הדרמטיים בצורה מוגזמת, על חורבן בית המקדש? איך אני אמורה לנקות את הבית בלי בוב מארלי? כנראה ששלושת השבועות באים להבהיר לי, אחת ולתמיד, שצו"לניקית בגלגול הזה אני כבר לא אהיה. אני אוהבת מוזיקה. שמה מוזיקה בפול ווליום ורוקדת עם הילדים. הם חושבים שאני פסיכית ואני חושבת שאני בת 20, בליל ט"ו באב, בחוף צמח. בקיצור, עד שהמשיח יגיע והלוויים יחזרו לנגינתם, או אולי כדי שהמשיח יגיע, יאללה שולי, תוציא כבר עוד סינגל.

מקלחת

כבר כמה שבועות עברו מאז שדוד השמש שלנו החליט שהוא מברצלונה והיומית שלו מתחילה בעשר וחצי בבוקר, פוסט זמן מקלחות. בכל בוקר אני מנסה לחמם את המים ולוקח לי כמה דקות עד שנופל האסימון שזה לא יקרה. סניליות שלום, טוב שנזכרת להגיע. לא ברור לי למה אני לא מזמינה את איש הדוודים כדי שיבדוק מה קרה לטאלנט המחמם שבאחריותו, או לחילופין, בחוסר רצון להתמודד עם אנשי הדוודים, שהם טאלנטים בפני עצמם, למה אני לא פשוט מדליקה בוילר לשעה ומתקלחת בפאנן. בתכל'ס, אני מהדרת בהלכות תשעת הימים כבר מחודש סיון, ושורדת כדי לדבר על זה. אז כשבא לכם להתלונן למה ה׳ החליט לשלוח את מחריבי בית המקדש בחודש הכי חם בשנה, אני מציעה שתחשבו על אופציה ב': להתקלח במים קרים באמצע ינואר.

ולמהדרין שלא מתקלחים כל תשעת הימים, שכויח. אבל לא נראה לי שזה שיושב לידכם באוטובוס חושב בליבו שעל המחמיר תבוא הברכה. נדבר אחרי טוש+סיבון+חפיפה+קרצוף בין אצבעות הרגליים עם ספוג הפלא.

לאכול בשר

לפני כמה שנים הייתי אצל חברתי שגרה בבני ברק, ושם ראיתי שעל דף שלם בעיתון היו כתובים פסקי ההלכה של הרב אלישיב זצ"ל לקראת תשעת הימים. הייתי בשוק. איזו גאונות. כזה שירות לציבור. בכלל לא זכרתי שאסור לילדים לאכול בשר! התחלתי לחפש בפאניקה איזה רב שיתיר לי לאכול את כל מה שנשאר משבת. כאילו שהילדים לא הכי שמחים לפסטה ברוטב עגבניות. עסיסית כזאת שעושה כתמים שאי אפשר להוריד אחרי שהם ישבו על הבגד תשעה ימים.

אז למרות שלהכניס עוף לתנור זה הכי מהיר, קל וטעים, אני מבטיחה שאפשר לשרוד כמה ימים בלי פולקע על הצלחת. וגם בלי האנטיביוטיקה שכלולה במחיר. מה שכן, זה די מזכיר את סיפור המקלחת הקרה. גם כאן מגיע רגע של הבזק רעיוני שאומר: תראו איזה יופי, לא צריך לשמור שש שעות. אפשר לאכול מגנום מתי שמתחשק. ובאמת, אני מסתדרת מצוין בלי בשר.

כביסה

הגזירה הקשה מכול. כל אישה מכירה את הפאניקה הכרוכה בהכנסת הגרב המלוכלכת האחרונה למכונת הכביסה 10 דקות לפני השקיעה של ראש חודש. או את ההתלבטות האם מותר לי להגניב לכביסה יחד עם הבגדים של התינוק גם את החצאית שנשפך עליה הרוטב של הפסטה. לא ייאמן שהיצר הרע הגיע גם לכאן.

האמת היא שאני שונאת לעשות כביסה. תמיד. ויותר מזה שונאת לקפל אותה. והכי - להחזיר לארון. זה נורא. זו המלאכה הכי סיזיפית וגם הכי תחמנית. מתחילה מהחלק הקל, יאללה מה זה לדחוף כמה בגדים למכונה... פחחח. שקר גס. זה לא נגמר פה. זה ממשיך. עכשיו צריך לתלות אותה, ואז לקפל אותה, ואז להחזיר לארון, ואז לגלות שהבנים עשו שם בלגן נוראי. ועכשיו, צריך לסדר את כל הארון. אז את מוציאה את כל הבגדים. כי אי אפשר להכניס כביסה מקופלת לתוך הכאוס הזה. ואז את מנקה הכול, כי מה זה שווה לסדר אם הארון מלא אבק? ולמה העוזרת לא ניקתה שם? חצי יום עבר ועכשיו את מאיימת שהפעם, אם הם לא ישאירו מסודר, תזרקי להם את הבגדים. שוב שקר. את יודעת בליבך שזה לא יקרה, כי אין לך כוח לצאת מהבית בחום הזה. וגם ככה שלושת השבועות ואי אפשר לעשות שופינג, שזה ממש בגדר גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. בייחוד שכל שנה איקאה עושים בדיוק בתקופה הזאת סייל ונגמרו לי המפיות הלבנות.

בקיצור, השם מערער לנו את הבית כדי שנזכור שלו בעצמו אין בית, שהוא אוכל מרורים כל השנה ושאנחנו משאירים לו את הכביסה המלוכלכת שלנו בכל מקום. בינתיים מישהו יכול לפחות לכתוב לו איזה שיר נחמה?

סלט קינואה אדומה

קינואה אדומה שונה לחלוטין מהלבנה. טעמה אגוזי, והיא מתאימה בול לתשעת הימים. קלה ומשביעה. תנו לילדים לקצוץ את הירוקים, לתבל בשמן ומלח ולסחוט את הלימון.

חומרים:

1 כוס קינואה אדומה / חצי כוס פרחי כרובית (אפשר להשתמש בקפוא) / 1 כוס ירוקים קצוצים (כוסברה, בצל ירוק או קייל) / רבע לימון (לקרצף את הקליפה) / 1 כף שמן זית / מיץ מחצי לימון / חצי כפית מלח

אופן ההכנה:

משרים את הקינואה במים קרים לחצי שעה / מבשלים את הקינואה עם 1.5 כוסות מים רותחים, כמו אורז / מתבלים את הקינואה החמה במלח ובמיץ הלימון / מניחים את הכרובית על נייר אפייה, מזלפים מעט שמן ומכניסים לצלייה בתנור בחום של 230 מעלות, עד שהיא משחימה (כרבע שעה) / קוצצים את רבע הלימון, עם הקליפה / מערבבים את כל המרכיבים ומוסיפים את שמן הזית

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".