"ה’ הטוב ברחמנות שלו החזיר אותי אליו": איך שולי רנד עשה תשובה?

שולי רנד, שחקן, זמר, תסריטאי ובמאי, נולד לבית דתי לפני 56 שנה. בהיותו בגיל 15 נטש את העולם הדתי. ב-1997 עשה את צעדיו הראשונים בחזרה לעולם התורה, והצטרף לחסידות ברסלב. רנד, אב לשבעה וסב לנכדים ממשיך להשפיע וליצור.

במהלך שנותיו הראשונות בעולם התורה, העניק רנד ראיונות מרתקים לכלי תקשורת רבים. בראיונות השיב על שאלות מאתגרות רבות: מדוע הורדת את הכיפה בגיל ההתבגרות, ו"כשאתה מסתכל היום על שולי החילוני – איך הוא נראה לך מהצד?", ליקטנו עבורכם ציטוטים נבחרים מאיש והדרך.

"גם כשהייתי חילוני – הייתי דתי מאוד"

בראיון ל'מקור ראשון', התייחס רנד ליציאתו מעולם היהדות כשהיה בגיל הנעורים. "לא עמדו מאחורי זה שאלות פילוסופיות, וגם לא היו לי אכזבות מי יודע מה. כשעזבתי לא הייתה לי תחושה של מרד, וגם לא הייתה לי משנה של אפיקורס. אפילו לא שיקרתי לעצמי וניסיתי להמציא תירוצים". רנד מוסיף ומפתיע: "למעשה, גם כשהייתי חילוני – הייתי דתי מאוד".

רנד מסביר את כוונתו: "גם כשהייתי חילוני – הייתי דתי מאוד במובן הפנימי, במובן של השייכות והקשר עם הקב"ה. בכל מקרה, הוא לא היה נעדר. תמיד הוא היה קיים ונמצא".

"כשאתה מסתכל היום על שולי החילוני, איך הוא נראה לך מהצד?", נשאל שולי והשיב: "אדם די מבוהל".

"ממה?", נשאל והשיב: "מאיזה משחק שצריך לשחק. אפילו מבוהל מהמרחק בינו לבין הקב"ה, למרות שזה לא היה במודע. היצירה הייתה המקום היחיד שבו מצאתי מנוחה לנפש שלי. שיחקתי בצורה מאוד אובססיבי, מוחלטת, טוטאלית. הייתי חי בתוך דמויות, נמצא ושוהה בתוכן. זו הייתה בריחה מפחד מאוד גדול מהיעדר אלוקים – כך אני מפרש את זה היום. עבודה על תפקיד הייתה אצלי דבר טוטאלי לחלוטין, אבל ברגע שהעסק נגמר – בהלה, ואז מיד פרויקט חדש, וחוזר חלילה. היום אני הרבה יותר מרוחק מהעבודה".

עוד התייחס רנד לתהליך ההתקרבות ליהדות. תהליך, שלדבריו, אף פעם לא מסתיים. "היו בתהליך ההתקרבות שלי הרבה עליות וירידות. זה לא תהליך שהסתיים אצלי. הוא אינסופי כמו אצל כל אחד. אם בתחילת התהליך רציתי לתפוס את כל העולם ולהפוך את עורי לחלוטין, היום אני מבין שהמלחמה היא על שינויים קטנים. כל דבר קטן שאני מצליח לכופף את עצמי ואת הטבע שלי – זה גם טוב", אמר ל'מקור ראשון'.

בשיחה עם תלמידי ישיבת 'תורה מציון', שהובאה ב-ynet, שאלו התלמידים את שולי גם שאלות נוקבות: "היית דתי כמונו בישיבה תיכונית עם כיפה סרוגה; למה עזבת?". התשובה של רנד לתלמידים היתה כנה ומרתקת: "היה לי משהו שגרם לי לנטוש עוד לפני שהתחלתי בכלל לדעת. זה לא שמאסתי בדרך, אפילו לא ידעתי מהי. ברוך השם, ה' הטוב ברחמנות שלו החזיר אותי אליו".

עוד הוסיף שולי ואמר לתלמידי הישיבה: "אני מקנא בכם, אתם יכולים היום לבחור בעתיד נקי וטהור קרוב לקדושה, אני את הבחירות שלי עשיתי, את המחירים אני משלם, קולות מהעבר קוראים לי לעצור, אבל אתם... אני ממש מקנא בכם, ואני מקווה שה' יעזור שתצליחו".

שולי רנד מברר מהי בדיוק אהבה – לבן/בת זוג, לילדים, לקב"ה. איך שומרים על האהבה הזו, ואיך יכול אדם לחוש שהוא חי חיים של אהבה?

"קח אתה מתוך העושר של התורה את מה שמדבר אליך"

בראיון נוסף ל'מקור ראשון' תיאר שולי את חייו – כאב למשפחה חרדית ברוכת ילדים. "אתה יודע, כשהתקרבתי ליהדות היו לי דמיונות כאלה עם שולחן שבת שבו כולם יושבים בשקט, הילד מצביע ואומר 'אבא, אני יכול לשאול שאלה בפרשת השבוע?', והאבא עונה לו", מתאר שולי בחיוך סמוי.

"אבל, בפועל, שולחן שבת אצלנו זה שישו ושמחו. מעבר לזה יש לנו, ברוך השם, שני ילדים שיש להם משיכה מאוד עצומה לתורה. הם יודעים שזה הכי חשוב בסדר העדיפויות, ושמי שמביא תורה לבית – הוא מלך", הוא אומר בלהט.

בראיון שהעניק ל-mako נשאל רנד מהו יום הכיפורים בשבילו. "זה יום שמח דווקא, יום של תקווה", הוא השיב. "זה יום שבו הרחמנות של הקב"ה מתגלה ובאה לידי ביטוי באופן הכי חזק, והנקודה היהודית מקבלת דגש".

"למה ברסלב?", נשאל רנד על ידי תלמידי ישיבת 'תורה בציון', וענה בחיוך: "כי זה מה שדיבר אלי! קח לך את האמת שלך, את מה שמחיה אותך", פנה לתלמיד השואל. "איני אומר שכל האמת היא אצלנו בברסלב, אבל התורות והעצות של רבנו עזרו לי מאוד ואני נאמן להם, קח אתה מתוך העושר של התורה את מה שמדבר אליך".

"פעם העולם היה יותר רגוע, אבל אנחנו דור לחוץ, ממהר ונחפז. צריך לקבל את זה", אמר ל'מקור ראשון'. "למזלי יש לי שעה ביום שבה אני עוצר את הכל והולך לעשות התבודדות. זו שעה שהיא הישועה שלי. ר' נחמן אמר שזה העניין: כל היום האדם מתרוצץ וזז מפה לשם, אבל שעת ההתבודדות היא מן יישוב דעת, שבה האדם מסתכל על עצמו, מסתכל על העולם".

האומנות, היהדות ומה שביניהם

בראיון ל'מענה', התייחס רנד לקשר עם הבורא בתוך תהליך היצירה והאומנות. "אני בתור חסיד ברסלב אומר שהתבודדות זה למעשה MUST בדבר הזה. אני יכול לחלק את החיים שלי לתקופות שהייתי מחזיק את הדבר הזה כמו שצריך, ולתקופות שאני פחות מחזיק. אני יכול לחלק את זה בהפרדה ברורה. זה דבר שהוא ברור לי כשמש בצהריים. והרבה תפילה על הדבר הזה. תפילה תפילה על הדבר הזה".

בראיון ל'בקהילה', סיפר רנד על מחשבותיו לעזוב את עולם הבמה, עם התקרבותו לתורה. "היו לי שאלות הלכתיות והתחבטויות קשות בנוגע לפרישה. עליתי למעונו של הגרמ"מ שפרן, והצגתי בפניו שאלות פרקטיות, כדוגמת משכורת, פנסיה ועוד שאני עלול להפסיד. הייתי בטוח שהוא יורה לי לעזוב ויהי מה. לא מדובר בבית מדרש, הנושא הוא תיאטרון... הופתעתי מאוד כאשר הוא שאל אותי בכמה הצגות בממוצע אני משתתף בשנה. השבתי לו בעשר. הוא הציע לי להישאר בשלב זה, אך לפחות הצגה אחת אעשה ברוח היהדות כדי להשפיע באמצעותה על קהל הצופים.

"אך מנוי וגמור היה עמי לעזוב", הוסיף רנד. עשיתי זאת בקצב איטי בשל התחייבותי, עד שפרשתי כליל. ההצגה האחרונה, שבה הופעתי הייתה לי קשה ביותר".

היה זה הרב שלום ארוש, שהורה לשולי להישאר בעולם האומנות. "הרב שלום ארוש הרב אמר לי ככה: 'שמע, אתה צריך ללכת ולספר ליהודים על הקב"ה, על החויה שלך. אבל כדי שהם ישמעו לך, אתה צריך לתת להם את ההרגשה שאתה לא יותר טוב מהם. אבל כדי שאתה תוכל לתת להם את ההרגשה הזאת, תזכור, שנינו יודעים, אתה באמת לא יותר טוב מהם. תזכור את זה כל הזמן', מצטט רנד את דבריו של הרב ארוש, שהפכו נר לרגליו בעבודתו כבמאי וכזמר.

"אני חושב שזה מפתח מאוד עמוק ומאוד יסודי", הוסיף רנד ואמר ל'מענה'. "כשאתה רוצה להעביר את הדברים שלך, אתה צריך לבוא ממקום של לספר את החוויה שלך ולא לבוא מצד של כביכול מצאתי את האור, אני יודע ואני יותר טוב. לא לבוא מלמעלה כי אז אף אחד לא יקשיב לך. תמיד תבוא מלמטה וכדי לבוא מלמטה, אתה צריך לזכור שאתה באמת למטה. השורה התחתונה, שאתה לא מדומיין. וזה גם סוד מאוד גדול. אתה רוצה לבוא לאנשים, תזכור שגם אם אתה בר מזל ואתה עכשיו שומר תורה ומצוות ויודע על הקב"ה, ולא מכחיש אותו, זה רק כי אתה בר מזל, ולא שיש לך איזו סגולה מיוחדת. אתה בר מזל ואף אחד לא יכול להבין חשבונות שמים למה אתה זכית להאמין, לרצות ולראות ולהאמין, ואחר לא זכה. זו נקודה מאוד חשובה".

את הנקודה הזו הדגיש רנד גם בשיחה לתלמידי 'תורה בציון'. "הדבר המסוכן ביותר", אמר, "זה ההתנשאות והגאווה. מאחר שכשאדם חושב שהוא יותר טוב מאחרים, אין סיכוי שהוא יצליח לקרבם".

"מה המשאלה שלך?", נשאל רנד בראיון ל-mako, וענה ברגש: "שיהיה שלום קודם כל בתוך עם ישראל, ושנוכל להסתכל אחד לשני בעיניים. אני חושב שהפילוג מחליש אותנו, ומונע מאיתנו גם שלום אחר. הכאב הכי גדול שלי זה חוסר היכולת שלנו להיות קשובים וסובלניים, אז הייתי מבקש קצת יותר סובלנות בעם ישראל".

מדוע "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד" נאמר דווקא בארמית? איך הקב"ה מפיק טוב בעולם גם דרך הרע? ומהי המשמעות של הרע שקיים בעולם כיום? שולי רנד יוצא לבדוק. צפו