מה הדאגות עושות לנפש? מאמר חובה לכל הלחוצים

במאמר הקודם הסברנו עד כמה חשובה ונחוצה היא ההרפיה, אך כדי להבין כיצד מגיעים למצב רצוי זה, עלינו להעמיק בתחילה בהשפעת הלחצים הנפשיים, אשר אנו חשים את תוצאותיהם המרות.

ריבוי הדאגות והעמסתם על הנפש, גורם לנפש להתכווץ ו"להילחץ" בתוך עצמה. הדאגה עצמה נקראת בלשון הפסוק (תהילים ד, ב) "צר", בהיותה מביאה את האדם לידי מצב של מיצרים המגבילים את תנועת השכל, ואילו הלחץ הנפשי מכונה בתורת הקבלה "מיצר". תהליך זה מורכב משלבים שונים המושפעים ישירות מהדאגות, חומרת הדאגות וריבוים.

1. המידע המדאיג מגיע למוח. המוח המקבל בשורה המנוגדת בתכלית לכל רצונותיו ותוכניותיו, מתכווץ ותהליכי עיבוד המידע יורדים בדרגה – כפי חומרת הדאגה, תהליך הגורם לכך שנוצר עומס במוח.

2. המוח ממשיך לאכסן את המידע ההרסני, ובמידה ואין לו דרך להתמודד עמו ולהתייחס אליו בצורה שתאפשר את מהלך החיים התקין, הוא מפסיק לעבוד בצורה תקינה, ועובד בצורה של פעילות חירום – פעילות לא מסודרת והמתייחסת רק למה שצריך לעשות ברגעים הקרובים.

3. המוח מנסה להפריד בין המידע לבין הרגשות, כדי שלא יגרום לקריסת מערכות. כיוון שהדבר אינו נעשה בצורה בריאה, התוצאה היא התנתקות רגשית בין פעילות המוח למרכז הרגשות שבלב וההסתעפות לכל חלקי הרגש שבנפש.

מדובר בתהליך שבו מחשבותיו של האדם מבולבלות מריבוי הדאגות המוטלות על האדם, ואינן מסוגלות להתפשט לשלב של עיבוד הנתונים וניתוח מעמיק בישוב הדעת. תהליך זה הוא בעצם תהליך של התכווצות המחשבות, ועצירת התהליך הטבעי והרצוי שלהם, הוא התפשטותם לתוך כל כוחות הנפש.

כאשר תהליך כזה מתרחש, האדם עלול להגיע למצב בו אין לו כמעט שליטה על כוחות הנפש שלו, וכל שכן על מעשיו. הוא מרבה לשכוח, מתקשה להתרכז וכמובן לפתוח את לבו ולשמוח. מצב כזה הינו פתח לכל חורבן, נפשי ומעשי.

דאגות שיש עמם בהלה וחיפזון מזיקות מאד לנפש. כך למשל אנו רואים שכאשר אדם נמלט בבהלה ממקום כל שהוא, הוא עלול להיתקל בשעת מנוסתו בחפץ שיזיק אותו, או להחליק. וזאת מפני שכשאדם נבהל ונלחץ, הוא מאבד את ישוב דעתו. לעומת זאת שונה בתכלית היא ריצה שבאה דווקא מתוך ישוב הדעת וחכמה, כגון אדם הרץ במחשבה תחילה כדי לקיים מצוה כל שהיא או ללמוד תורה, שהריצה אינה גורעת מישוב הדעת אלא להיפך – מחדירה בו זריזות ומהירות המחשבה.

על כך מסופר כי בשעת מנוסתו של הרב אהרן מבעלזא זצ"ל ממלחמת העולם השניה, כאשר עברו את הגבול בחיפזון ומנוסה, ביקש הצדיק הקדוש לעצור באמצע המנוסה, במקום המסוכן ביותר, התיישב על אבן מסוימת והתבונן במחשבתו דקות אחדות, רק אז הסכים להמשיך במנוסתו. לשאלת מקורביו הסביר לאחר מכן, כי הוא הגיע למסקנה שכל הסיבה שכוחות הטומאה הביאו אותו למצב של סכנה ובריחה מבוהלת כזאת, היא רק כדי להביא אותו למצב של העדר ישוב הדעת – וכשהבין זאת החליט לשוב ולהחזיר את ישוב דעתו דווקא במקום שבו כוחות הטומאה השקיעו כוחות על מנת לאבדו ממנו.

תהליך זה נקרא בתורת הקבלה "מצרים". בכתבי האר"י הקדוש מבואר, כי עיקר הגלות שבה גלו ישראל במצרים הינה גלות נפשית, כאשר באמצעות טומאת מצרים, ובצירוף פעולותיו של פרעה בשעבוד הגברים והנשים באופן מבזה ומחפיר, שנועדו במטרה מכוונת למנוע מישראל זמן פנוי של ישוב הדעת ומנוחת הנפש, נפלו בני ישראל למצב של "מיצרים" - חסימה המפריעה ומונעת מכוחות המחשבה להתפשט בתוך הנפש.

בשעה שבני ישראל היו במצרים, הם איבדו בשלבים שונים את מהלך המחשבה של "בן חורין". במקום להיות בני חורין, שאחראיים לפעולותיהם וכל מעשיהם הם ביטוי של מחשבותיהם – הפכו ישראל ל"עבדים", אדם שמבצעים את הפעולות המוטלות עליהם על ידי אדוניהם מבלי להקדיש לכך כל מחשבה. מעין "מכונת עבודה". מצב זה הוא אחד מהמצבים השפלים ביותר הקיימים עלי אדמות. מצב זה נקרא בלשון הפסוק "לחץ" - "הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם".(שמות ג, ט)

באותו אופן, גם אנו מוצאים לפעמים את עצמינו או אנשים הסובבים אותנו, כשפניהם נפולות ומצחם חרוש קמטים במידה זו או אחרת, ושמחת החיים הטבעית שלהם מסתתרת אי שם בעומק הנפש.

חשוב לדעת: כל דאגה שבן אדם נושא בקרבו, נוטלת נתח הגון משמחת החיים, מהתפתחות המחשבה ושליטתה על הרגש, ומבריאות הנפש שלו.

מכיוון שכך, כדי להחזיר את הנפש למצב של תפקוד מלא, עלינו לגעת בשורש הבעיה, לבדוק מה הם הדאגות המעיקות עלינו, וכיצד ניתן לגרום להם לחלוף כלעומת שבאו ולהגיע לדרגה עמוקה יותר של רוגע מאשר לפני התקופה שבה הדאגות השונות השתלטו על הנפש. ויותר מכך: כיצד אכן נגרום להרפיה להיות ברת קיימא ולא מצב ארעי וחולף.

בסדרת מאמרים זו נלמד כיצד ההרפיה אינה על ידי בריחה מהמטלות המוטלות על האדם, אלא להיפך – כיצד ההרפיה באה על ידי ישוב הדעת, שעל ידי חיזוק תפקוד המוח, בצורה של חיבור כח המחשבה לשורש השורשים של השכל, ובמילה אחת - השם יתברך, המלך הטוב והמטיב לכל. שלמרבה הצער והבושה נתפס אצל אנשים רבים – שלא קיבלו חינוך נכון - כגורם ללחצים, למרות שהיא השורש של כל הרוגע והטוב שבעולם.

בדקו את עצמכם היטב: אם המילה "הבורא", "תורה" ו"מצוות", גורמים לכם לנוע באי נוחות – גם אם דקה מן הדקה, כתוצאה מהרגשה של ריחוק נפשי מסוים מהבורא, במקום להעניק לכם תחושה של רוגע ושמחה אמיתיים, מאמרים אלו מיועדים לכם: בתום קריאת מאמרים אלו, תחשבו אחרת.

הרב יהודה וינגרטן הוא יו"ר מכון יסוד החסידות וארגון "יסודות החינוך". הרשמה למאמרים בתחומים שונים Y3268992@gmail.com