סיפורים אישיים
הנציב הבריטי עמד המום, והרב זוננפלד פרץ בבכי מר
הרב זוננפלד פרץ בבכי מר, כשליבו מרוסק מכאב ומצער זעק לעבר הנציב הבריטי: "כשלאבא שלי יש בקושי חורבה, האם אני ראוי לדירה יפה ונאה?" סיפור מיוחד לתשעה באב
- הרב אשר קובלסקי
- פורסם י' אב התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)לא נותר לנו עוד הרבה זמן, ימי 'בין המצרים' כבר עומדים לחלוף. הבה ננצל את הימים הספורים, בהן אבא שבשמים קורא לנו ואומר: "בואו בניי, הצטערו עמי, התחברו עמי, הבה נחווה את הכאב יחדיו!", כי החיבור הזה עם אבא שבשמים יביא לנו את הגאולה בקרוב.
סיפור מופלא המתואר בספר תולדותיו של הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, מעניק פרספקטיבה חדשה על החיים בצל החורבן.
הרב זוננפלד כיהן כרבה של ירושלים בעת שלטון הבריטים. כאשר התעורר נושא מסוים, החליטו הבריטים להכיר את רבם הנערץ של היהודים, ושלחו את הנציב העליון להיפגש עמו.
כשנקבע תאריך הפגישה, החלו מקורבי הרב לבקש ממנו כי הפגישה תתקיים בדירה מכובדת יותר. הן הרב מתגורר בדירה טחובה וצפופה מתחת לבנין, ללא ריהוט מכובד וכורסאות נוחות, היתכן לפגוש את הנציב הבריטי העליון בבית כזה?!
הרב סירב להצעה, ואמר כי את הפגישה יקיים בביתו הפשוט והדל בשכונת בתי מחסה, וללא כל שינוי.
כשהגיע הנציב הבריטי לפגישה וירד מרכבו, נעמד מול הבית והחל מחפש: היכן הבית היפה, הראוי למנהיג היהודים. הוא תר בעיניו אנה ואנה, עד שמקורביו הובילוהו אל בית הרב, השכן מתחת לבניין. עם כל מדרגה שירד הנציב לכיוון הקומה שמתחת לבנין – בה שכן בית הרב, הלכו עיניו והתעגלו בתדהמה.
הנציב הגיע לפתח הבית ועמד המום: רב היהודים מתגורר בדירה טחובה, אי שם מתחת לאדמה, דירה צפופה ופשוטה שהדלות זועקת מקירותיה.
לאחר שהושיט את ידו לשלום, התפרצה מפיו השאלה: "האומנם זה ביתו של הרב?! מתחת לאדמה?! היתכן?! הרי שמו של הרב נערץ בפי כל, שמעו הגיע עד לממלכת בריטניה שאני פועל בשליחותה. האם לא ניתן היה למצוא לרב בית ראוי יותר לגדלותו?!"
תדהמתו של הנציב היתה כה גדולה, עד ששכח את נושא השיחה לשמה הגיע. דבר אחד בלבד ביקש להבין: מדוע רבה של ירושלים מתגורר בבית פשוט כל כך?
בתגובה, נחרש מצחו של הרב זוננפלד קמטים. במקום תשובה, ביקש מהנציב שיבוא עמו אל החלון היחיד בבית. לאחר שהוסט הוילון, התגלה הכותל המערבי.
"לאבא האהוב אין בכלל בית"
"אתה רואה את הקיר עם האבנים הגדולות?", שאל את האורח. "שם היה הבית של אבא שלי. והבית הגדול והקדוש, בו שכנה שכינתו של בורא העולם, הפך למאכולת אש ונחרב עד היסוד"...
דמעות נצצו בעיניו של הרב. "כשאבא שלי, אין לו אלא חורבה, כשהוא לא זוכה לבית יפה משלו כבימי קדם, כשלאבא אין בית – האם אני צריך יותר מחורבה? האם ראוי לי לטרוח עבור ביתי שיהיה יפה ונאה? הלא לאבא שלי אין בית בכלל, לאבא שלי לא נותרה אלא חורבה עלובה, שועלים הילכו בה!"
הרב סיים את דבריו ופרץ בבכי מר, לנגד עיניו הנדהמות של הנציב הבריטי. הוא חשב שבא לפגוש אישיות רוחנית מנהיגותית, והנה הוא פוגש לב מרוסק, שבור וכאוב, הקורא לעברו בכאב: "כשלאבא שלי יש בקושי חורבה, האם אני ראוי לדירה יפה ונאה?"...
אם נתבונן בחסר של אבינו שבשמים, בצער העמוק על הגלות המתארכת וסאת הייסורים המדממת הפוקדת את עם ישראל הבזוי – יקבלו קשיי החיים שלנו את מקומם האמיתי, והצער עליהם ייכנס למידתו הנכונה. לאבא שבשמים אין בית כבר 1,950 שנה. ירושלים נתונה לביזה, וזה כואב כל כך.
הבה נייחד את הימים הקרובים לצאת קצת מהמחשבות על תנאי חיינו ומצבינו, עתידנו ודאגותינו האישיות. את הימים הבאים, ששיאם הוא יום הצום – נייחד להתחברות לגודל הכאב והצער שלנו כשאבא בגלות ואנחנו מרוחקים ממנו.
נתחזק באחדות, באהבת ישראל, בתפילות מעומק הלב ובחיזוקים רוחניים – כך נזכה לקרב את ביאתו של גואל צדק ובניין הבית הגדל במהרה בימינו אמן.