"לא עניין אותי איזו בעיה רפואית יש לי – רק שאשתחרר בזמן לחלק את העלונים"

שמואל לוי נשמע מופתע מעט כשאני מתקשרת לראיין אותו כמי שמפיץ את עלון הידברות. זה לא נשמע לו כמו משהו מיוחד, אלא כמובן מאליו. זיכוי הרבים כמו טבוע בו, והוא משקיע בו דמים מרובים.

"באחת השנים בתחילת הדרך של הידברות ראיתי את העלון באחד מבתי הכנסיות באזור שלי", הוא מספר. "מיד ראיתי עלון שמושך את העין ועושה חשק לקחת. ככה זה, יש עלונים רגילים, ויש עלונים שבלי לרצות לוקחים אותם ונמשכים אליהם. מיד נמשכתי לעלון, ומשם הדרך להפצה היתה פשוטה. ראיתי פרסומים שמציעים להפיץ את העלון, התקשרתי ובררתי מה צריך לעשות, והתחלתי להפיץ. קל ופשוט. התחלתי עם 50 עלונים, אבל ככל שהתקדמתי עם החלוקה של העלונים – ראיתי שהביקוש לא נעצר. תקופה לא ארוכה אחר כך עליתי ל-100 עלונים בשבוע, והיום אני כבר מפיץ 200 עלונים בכל שבוע".

זיכוי הרבים, כאמור, טבוע ממש בדמו של לוי, ועלון הידברות אינו היחיד אותו הוא מפיץ. "יש לי עוד ארבעה עלונים שאני מפיץ. זה תקציב לא קטן בכלל, אבל אני לא מתלונן – אני עושה את זה בשמחה, כדי לזכות את הרבים. המזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, כך נאמר בפרקי אבות, ככה שב"ה, יש לנו זכויות".

עם השנים, למד לוי לבצע את ההפצה ביעילות. "יש לי חמשה סוגים של עלונים, אז לפני החלוקה אני עושה סטים – שם את כל חמשת העלונים ביחד, כמו קלסר. אני יוצר 50 'קלסרים' כאלה, ואותם אני מחלק באופן אישי בכל השכונה. בכל רחוב יש לי 4-6 מוקדי חלוקה. אני גר בשכונה ענקית – שכונת עמידר בבית ים – וזה לוקח הרבה זמן, אבל זו הזכות שלי. יש מקומות שאני מגיע אליהם, ואנשים אומרים לי: 'אתה מזכה אותנו'. אני תמיד עונה להם – 'אתם מזכים אותי. אם לא הייתם פה, לא הייתי זוכה'".

כאמור, 50 ה"קלסרים" הללו הם רק ההתחלה, ואת הכמות הנותרת של עלוני הידברות מפיץ לוי במסירות כמעט בלתי נתפסת. "ב"ה, כרגע אשתי בחופשה, ואני עברתי תאונת עבודה לאחרונה, אז יש לי יותר זמן להקדיש לעלונים. אני יושב עם אשתי ומכין שקיות של עלונים, כותב על כל שקית לאיזה בית כנסת היא שייכת. אגב, אין לי רשימות. אני זוכר הכל בראש. אני מכין שקיות כאלה ליותר מ-10 בתי כנסת, ובכל בית כנסת יש לי נציג שדואג להפיץ את העלונים בתוך בית הכנסת עצמו. ככה אני יודע שאני את שלי עשיתי.

"אני מגיע לאנשים שאומרים לי 'תשמע, בלי העלון הזה אין לנו שבת'. זה נותן את החשק והמרץ להמשיך להפיץ. היו מקומות שבהם אנשים, גם כאלה שאינם דתיים כלל, ראו בבית הכנסת את העלון ושאלו אותי איפה אפשר להשיג אותו. לא פעם אחד כזה ששאל אותי – שאלתי אותו בחזרה איפה הוא גר, ומאז התחלתי להביא לו את העלון הביתה בכל שבוע. גם ככה אני מגיע כמעט לכל רחוב בשכונה, אז עכשיו אני יודע שיש מישהו מסוים שרוצה אותו, ומקבל אותו עד לתיבת הדואר, או על האוטו. אני תמיד מחפש מקומות מתאימים להניח את העלון, גם בחורף ובגשם אני מוצא מקומות מוגנים מגשם".

אף שלוי מחלק, כאמור, סוגים נוספים של עלונים, הוא טוען ללא ספק שעלון הידברות הוא העלון מספר אחת. "כשאני מחלק עלונים – אין אחד שלא שואל אותי 'יש לך הידברות?'. יש כאלה שמבקשים באופן אישי עלונים לא רק לעצמם, אלא גם לאמא, לסבתא, לאחות. יש כאלה שאומרים שעלון אחד לא מספיק להם, מרוב אנשים שרוצים לקרוא אותו".

לוי נוכח בביקוש הגבוה לעלון לפני חודשים ספורים ביתר שאת. ההוצאה הכספית אותה הוא משקיע עבור כל העלונים אותם הוא מפיץ גדולה, ולעיתים קשה. הוא רוכש 150 עלונים להפצה, ואת 50 העלונים האחרונים הוא מקבל כתרומה. "היה מישהו שתרם 50 עלונים, ואני זכיתי בהם. אבל אחרי תקופה – זה הפסיק, ועד לפני חודש נאלצתי לחזור לחלק רק 150 עלונים. הייתי צריך לצלם את מה שקרה בתקופה הזו, כדי להסביר לאנשים מה זה הידברות. המתפללים בבתי הכנסת פשוט באו והתחננו לעוד אחד, עוד שניים, עוד ארבעה, ולא היו לי מספיק עלונים. ניסיתי להוריד קצת ממקום אחד ולהוסיף לשני, לדאוג שכולם יהיו מרוצים. היה פשוט מדהים לראות את הביקוש, כמה אנשים חיכו לזה וחפשו את זה. ב"ה, לפני כחודש קבלתי שוב תרומה של 50 עלונים, ואין מאושר יותר ממני".

המסירות של לוי ניכרת בכל מילה שלו. הוא מסור מעומק לבו, מתוך אהבה של ממש לזיכוי הרבים, וגם באופן מודע, מתוך הבנה של השליחות. "כל דבר שעושים – צריך לעשות בשמחה", הוא אומר. "לא כדי לרצות מישהו או בשביל הגאווה, רק בשביל ההרגשה הטובה. 'שליח' – זה בגימטריא 'שמח'. זה דבר חשוב מאד. אני משתדל להיות תמיד שמח, כי אני יודע שאני בסך הכל שליח. כשאני עושה טוב למישהו ואני משמח אותו, זה חוזר גם אלי וטוב לי.

"פעם היתה לי בעיה רפואית, והיו צריכים לפנות אותי לבית החולים באמבולנס. אני זוכר שלא כל כך עניין אותי מה יש לי – יותר עניין אותי אם אצליח לצאת מבית החולים בזמן כדי לחלק את העלונים. על זה התמקדו התפילות שלי. ב"ה, אכן השתחררתי בזמן וחזרתי להפצה.

"לפני תקופה יצאתי לחופשה, אבל לא הפסקתי לעבוד. לקחתי איתי עלונים גם לחופשה, כדי לחלק שם. התגובות של אנשים שוות הכל – כל מי שמדבר איתי מספר לי שהעלון עושה לו את השבת. זה עושה הרגשה כל כך טובה, שפשוט חייבים להמשיך הלאה".