"אינני נביא וגם לא צדיק גדול, אבל אבן הכותל שידרה לי מסר"

בימים הקשים שהתרגשו על מדינת ישראל לפני למעלה מ-17 שנה, כאשר רצפת אולמי 'ורסאי' קרסה במפתיע וגרמה למותם של 23 חוגגים ולפציעתם של 380 נוספים, רבים בישראל כעסו, ובצדק, על אותם אנשים שטענו בביטחון רב מדי שאסון זה נגרם בשל הריקודים המעורבים שהתקיימו באולם. ובכלל, כל קישור ישיר ומוחלט בין חטאים לאסונות, שלא נערך על ידי אחד או יותר מגדולי הדור, גורם לאי נוחות במקרה הטוב, ולזעם במקרה הרע, בקרב אנשים רבים.

הגמרא המפורסמת המופיעה במסכת בבא בתרא, דף י"ב, עמ' ב', אומרת כי: "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים, וניתנה לשוטים ולתינוקות". ואכן, העיסוק בהסברם של חשבונות שמיים, ראוי שיישמר לצדיקים מובהקים ולגדולי הדור, אשר נמצאים בדרגות גבוהות במיוחד, ומשום כך רואים ומבינים דברים שרובו ככולו של הציבור אינו מסוגל להבינם.

יחד עם זאת, וללא כל סתירה, מפשט דברי תורתנו הקדושה, הן זו שבכתב והן זו שבעל פה, עולה ממקורות טובים ורבים כי על האדם להשתדל להבין מה הקב"ה רוצה לומר לו כיחיד, ולעם ישראל ככלל, באמצעות הדברים שמתרחשים חדשות לבקרים בעולם, ובכלל זה מהתרחשותם של אסונות שהתגשמו או שנמנעו.

"אין לנו וודאות, אך יש לנו השערה"

אנו מאמינים באמונה שלמה שאין מקרה בעולם, אלא הכל מושגח בהשגחה פרטית ומדויקת מאת הבורא, ולכן יש לנסות להבין מה הקב"ה רוצה להגיד לנו בכל דבר שמתרחש, גדול כקטן. בעניין זה, הבעל שם טוב אף מרחיב ואומר, כי כל דבר שאדם רואה בימי חייו, קטן ככל שיהיה, זומן לו על ידי ה' בהשגחה פרטית, כדי לפעול פעולה כלשהי. אמנם אין אנו שומעים דברי אלוהים חיים, ולכן אין לנו וודאות מוחלטת של סיבה ותוצאה, אך השערה מסויגת, שתפקידה לרומם אותנו, היא בוודאי מבורכת.

אתמול בבוקר אי אפשר היה שלא להזדעזע ממראה אבן-הענק שהתנתקה ללא כל התרעה מוקדמת, מחומת הענק שמרכיבה את הכותל המערבי, אשר צנחה במהירות ובכבדות ארצה, שם התנפצה ועוררה בהלה גדולה.

אינני נביא, וגם לא צדיק גדול, אך כמעט ואין מנוס מהרגשת תחושת קשר כלשהו בין האירועים האחרונים והמצערים שהתרחשו אתמול בארצנו, לבין אותה נפילה מהדהדת, שרק בנס הסתיימה ללא אבידות בנפש. החטאים הבאים שיתוארו כאן הם בוודאות הפך רצון ה', ולכן גורמים צער לקב"ה. ואולי נפילת האבן, הייתה דרכו לומר לנו זאת.

אין זה סוד שט' באב, אחד הימים המשמעותיים בלוח השנה היהודי, לא זוכה לכבוד הראוי לו במדינת ישראל, מיום היווסדה. באזורים רבים ברחבי הארץ, זה כבר 70 שנה, אווירת היום ומנהגיו אינם ניכרים במרחב הציבורי, וכמו כן בהתנהגות הפרטית של אנשים רבים בבתיהם. עם זאת, השנה הגדישו רבים את הסאה, ופגעו אנושות במיוחדותו של יום זה.

בתחילה, לצערנו כי רב, היו אלה שחילקו והדביקו ברוב עם מדבקות המעידות על כך שבתי תענוגות יהיו פתוחים בדווקא ביום הצום המקודש לעם ישראל מדורי דורות. אחריהם החרו החזיקו רבבות אשר לא בחלו בשום אמצעי שהיה בידם, והפכו את יום האבל הלאומי של עם ישראל ליום בו הועלה על נס 'המאבק' להשגת זכויות הכרוכות בגילוי עריות. ציפיתם שהעיר תל אביב תהיה נבוכה? למרבה הצער זה לא קרה.

"עזרת ישראל?" כמה כואב

ואם כל זה לא מספיק, לדאבוננו, כדאי וחשוב לדעת שנפילת האבן התרחשה במה שמכונה בצביעות רבה: 'עזרת ישראל', הגם שמתי מעט מישראל פוקדים אותה. עזרה זו, השוכנת בפאתי שריד בית מקדשנו, אשר הושגה לאחר מאבק הרסני שהרבה מחלוקות בישראל, מכילה בתוכה אנשים שאינם נוהגים כמנהג ישראל, ובוודאי גורמים צער גדול בירושלים של מטה ובירושלים של מעלה.

בעזרה זו, מתפללים יחד ללא כל מחיצה גברים ונשים – תוך רמיסת כללי ההלכה הבסיסיים שעליהם מסרו יהודים רבים בכל הדורות את נפשם. ובעניין זה, כמעט שאפשר לשמוע את קול ה' צווח דרך פיו של הנביא ישעיהו: "כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי". בנוסף לכל זאת, בעזרה זו נשים מתעטרות בתפילין, ומתעטפות בטלית, ונוהגות במספר מנהגים שאותם לא שערום אבותינו.

נוכח כל זאת, ונוכח עוולות ורעות אחרות המתרחשות בקרב כלל המגזרים והקהלים במדינת ישראל – ללא יוצא מן הכלל, כדאי לנו, ביום שכזה, בו מתרסקת אבן קדושה מאבני הכותל, ומזעזעת את כל מי שצפה במחזה זה בסרטונים שהועברו בהתרגשות כאש בשדה קוצים בכל המדיות האפשריות, לעשות חשבון נפש אמיתי ופנימי, בבחינת 'והחי יתן אל לבו'.

על כל אחד ואחת מאיתנו, כולל כותב שורות אלה, לחשוב היטב היום (ובכל יום) מה נוכל לשפר בחיינו הפרטיים, ומהם הדברים הציבוריים, הכלליים והלאומיים, העולים באופן ברור מדברי תורתנו הקדושה ככאלה שמצערים את הקב"ה, אשר בעקבות כך, בפעם המיליון – אולי ורק אולי, גרמו לו לתת לנו היום סימן מזעזע שכזה שיסעיר את ליבנו, ואשר יזכיר לנו שיש אנשים עם לב של אבן, ויש אבנים עם לב אדם.