הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך בנושא ריבית

שאלה: האם מותר לומר לחבירו, אכול עמי מה שהאכלתני?

תשובה: אסור לומר כך לחבירו, כיון שזה נראה כאילו הלוה לו, ועכשיו הוא פורע חובו, ויש לחוש שיאכילהו יותר, וזה נראה כריבית, אע"פ שמדינא זה לא ריבית (כיון שלא התכוין לזה כשהאכילו בראשונה).

מקורות: שו"ע א"ח ק"ע י"ג, משנה ברורה ק"ע ל"א, וע"ע ברית יהודה פרק ב' ס"ק ס"א.

הערות: אבל מותר לומר לחבירו, אכול עמי ואכול עמך פעם אחרת, כיון שהוא לא מתכוין בזה לחוב כלל, רק שלא יסרב להזמנתו לאכול בחינם, ומותר אז לאכול עמו בפעם אחרת אפילו סעודה יותר גדולה, והט"ז חוכך להחמיר גם בזה (שו"ע א"ח ק"ע י"ג, משנה ברורה ק"ע ל"ב).

***

ריבית - לומר לחבירו עזור לי היום ואעזור לך למחר

שאלה: האם מותר לומר לחבירו, אם תעזור לי בעשיית מלאכתי היום, אני אעזור לך בעשיית מלאכתך ביום אחר?

תשובה: אם עשיית המלאכה של חבירו יותר קשה, זה אסור משום ריבית.

מקורות: שו"ע י"ד ק"ס ט', וע"ע שו"ע י"ד קע"ו ז', דברי סופרים ק"ס נ', עמק דבר שם ק"ס קמ"א.

הערות: ויש אומרים (דעת הטור) שאפילו אם רק יתכן שהמלאכה של חבירו תהיה יותר קשה, זה אסור, ויש אומרים (דעת הראב"ד) שאפילו אם יודעים שאינה מלאכה יותר קשה, מכל מקום אסור אם היא מלאכה שונה מהראשונה (משום סאה בסאה בשני מינים) (ברית יהודה י"א א', ס"ק א', דברי סופרים ק"ס מ"ט, בירור הלכה שם קס"ב ה' אבל) [וע"ע ברית יהודה עיקרי דינים פרק י' ס"ק ל"ה].

בענין אם שני עובדים באותו מקום עבודה יכולים להחליף ביניהם משמרות, עיין ברית יהודה פרק י"א ס"ק ו', קיצור דיני ריבית המצויים עמ' קצ"ה, תורת ריבית י"ד ל"ב.

הוספות: אמנם בשותפים לא שייך בזה משום ריבית (ברית יהודה פרק י"א סוף ס"ק א', דברי סופרים בירור הלכה ק"ס ט' על) [וע"ע ברית יהודה עיקרי דינים פרק י' ס"ק ל"ה].

***

ריבית במכירה כשמשלם יותר

שאלה: המוכר חפץ ששוה מאה ש"ח, במאה ועשר ש"ח, כיון שהקונה קונהו בהקפה (או בתשלומים), האם יש בזה משום איסור ריבית?

תשובה: זה אסור משום ריבית.

מקורות: שו"ע י"ד קע"ג א', וע"ע ברית יהודה פרק כ"ב.

הערות: ואם עבר ומכרו בהקפה במאה ועשר ש"ח, הוא צריך להחזיר לקונה את העשר ש"ח הנוספים כדי לצאת ידי שמים, וכדין כל אבק ריבית (חלקת בנימין קע"ג ו').

הוספות: גם בחפץ השוה מאה ועשר ש"ח, אם מפרש (דהיינו שאומר לו שאם ישלם מיד, הוא ימכור לו במאה ש"ח), דעת רוב הפוסקים שאסור לקנותו בהקפה במאה ועשר ש"ח (ברית יהודה כ"ב ז', דברי סופרים קע"ג כ"א, חלקת בנימין קע"ג ל"ז) [וע"ע ברית יהודה כ"ב ח', חוט שני על ריבית עמ' צ"ב], אבל לכו"ע מותר לקנותו במזומן במאה ש"ח (עיין ברית יהודה פרק כ"ב ס"ק י"ד).

כשאין מחיר ידוע לחפץ, בסתם: אם אין מחיר ידוע לחפץ, בסתם (דהיינו שאינו אומר לו שאם ישלם מיד, הוא ימכור לו במאה ש"ח), הוא יכול למכור לו בהקפה במאה ועשר ש"ח (שו"ע י"ד קע"ג א') [וע"ע ברית יהודה כ"ב י"א, ס"ק ד', חוט שני על ריבית עמ' צ"ד], ויש מי שמחמיר בזה (דברי סופרים קע"ג ט') [וע"ע חלקת בנימין קע"ג י'].

מה שמותר בסתם, זה רק אם מעלה במעט את המחיר, אבל אם מעלהו בהרבה, עד שניכר שמעלהו בגלל שקונה בהקפה, גם בזה אסור (שו"ע י"ד קע"ג א'), ובענין השיעור ממתי זה נחשב להרבה, עיין ברית יהודה פרק כ"ב ס"ק ט"ו, דברי סופרים עמק דבר קע"ג נ', חלקת בנימין קע"ג כ"ח.

כשאין מחיר ידוע לחפץ, במפרש: אם אין מחיר ידוע לחפץ, במפרש (דהיינו שאומר לו שאם ישלם מיד, הוא ימכור לו במאה ש"ח), אסור לקנותו בהקפה במאה ועשר ש"ח (שו"ע י"ד קע"ג א') [וע"ע ברית יהודה כ"ב ס"ק ד', י"ד, חוט שני על ריבית עמ' צ"ד], אבל מותר לקנותו במזומן במאה ש"ח (ברית יהודה פרק כ"ב ס"ק י"ד).

אם המוכר אמר בפניו למישהוא אחר הרוצה לקנות במזומן, שימכור לו במאה ש"ח, אפשר שגם זה נחשב כמפרש (ברית יהודה פרק כ"ב ס"ק י"ג) [וע"ע שם, חוט שני על ריבית עמ' צ"ב, דברי סופרים בירור הלכה קע"ג א' ובלבד, חלקת בנימין קע"ג כ"ב].

אם המוכר שאל אותו איך הוא משלם, במזומן או בתשלומים, ועל פי זה אמר לו המחיר בתשלומים, בלי לומר לו המחיר במזומן, יש אומרים שגם זה נחשב כמפרש, ואסור לקנות בתשלומים (חלקת בנימין קע"ג כ"ב), ויש אומרים שמותר (ברית יהודה עיקרי דינים י"ד ט"ז) [וע"ע ברית יהודה פרק כ"ב ס"ק י"ג].

אם המוכר חשב שהוא רוצה לשלם מיד, לכן אמר לו שזה עולה מאה ש"ח, ואחר כך נתברר לו שהוא רוצה לקנות בהקפה, אם עוד לא נגמר המקח, המוכר יכול לומר לו שהוא חוזר בו מהמחיר שאמר, וזה עולה מאה ועשר ש"ח אפילו אם ישלם מיד, ואז מותר למוכרו במאה ועשר ש"ח גם בהקפה (ברית יהודה כ"ב ט', דברי סופרים קע"ג י"ג) [וע"ע ברית יהודה פרק כ"ב ס"ק כ"א, חלקת בנימין קע"ג כ"ה].

***

ריבית במכירה כשמשלם פחות

שאלה: המוכר חפץ ששוה מאה ועשר ש"ח, במאה ש"ח, כיון שהקונה משלם עליו מראש, ואינו מקבל החפץ מיד, האם יש בזה משום איסור ריבית?

תשובה: אם בשעת התשלום, החפץ נמצא אצל המוכר, מותר, אבל אם החפץ עדיין אינו נמצא אצל המוכר, זה אסור משום ריבית.

מקורות: שו"ע י"ד קע"ג ז', וע"ע פתחי תשובה י"ד קע"ג ח', ברית יהודה פרק כ"ג, חוט שני על ריבית עמ' ק'.

הערות: וזה בסתם, אבל במפרש, דהיינו שהמוכר אומר לו שאם ישלם רק בשעת קבלת החפץ, הוא ימכור לו במאה ועשר ש"ח, גם אם החפץ נמצא אצל המוכר, זה אסור (שו"ע י"ד קע"ג ז') [וע"ע ברית יהודה פרק כ"ג ס"ק ז'].

ואם המוכר קבע לו זמן לקבלת החפץ, יש מי שמחמיר שאסור, אע"פ שהחפץ נמצא אצל המוכר (ברית יהודה פרק כ"ג ס"ק י"א, ברית יהודה עיקרי דינים ט"ו ו') [וע"ע חלקת בנימין ציונים קע"ג שי"ד].

מה שמותר כאשר החפץ נמצא אצל המוכר, לכתחילה זה רק אם גם הקונה יודע שהחפץ נמצא אצלו (ויש מחמירים בזה אפילו בדיעבד), וכן לכתחילה שניהם צריכים לכוין (בשעת התשלום) לשם קנין (חלקת בנימין קס"ג ט', קע"ג ק"ג) [וע"ע שם].

ואם אין מחיר ידוע לחפץ, גם אם החפץ אינו נמצא אצל המוכר, הוא יכול למכור לו במאה ש"ח, ובלבד שלא יאמר לו שאם ישלם רק בשעת קבלת החפץ, הוא ימכור לו במאה ועשר ש"ח (שו"ע י"ד קע"ג ז') [וע"ע דברי סופרים קע"ג ס', חלקת בנימין קע"ג ק"ח, ק"ט], וזה מותר רק אם מוריד במעט את המחיר, אבל אם מורידו בהרבה, עד שניכר שמורידו בגלל שמשלם מראש, אסור (ברית יהודה כ"ג ג'), ובענין השיעור ממתי זה נחשב להרבה, עיין חלקת בנימין קע"ג ק"י.

הוספות: אין לעשות הנחה (או לתת מתנה) עבור התשלום מראש בעשיית מנוי לעיתון (כיון שהעיתון של מחר עדיין אינו נמצא אצל המוכר) (ברית יהודה כ"ג ז', ס"ק כ', תורת ריבית י' ס"ה), אמנם נראה דיש מקום להקל בזה (ברית יהודה עיקרי דינים ט"ו ד'), ומותר לעשות הנחה עבור התשלום מראש בקניית כרטיסיית נסיעה וכדומה (כיון שאפשר להשתמש מיד בכולה), וכן בתשלום מיסים (ברית יהודה כ"ג ז', ס"ק כ') [וע"ע חוט שני על ריבית עמ' צ"ח, ק"ו, ק"ז, חלקת בנימין קע"ג צ"ט].

מי שעשה מנוי לעיתון ושילם מראש, ואחר כך מחיר העיתון עלה, והודיעו דמי ששילם מראש אינו צריך להוסיף עבור עליית מחיר העיתון, יש בזה חשש שזה נחשב כמפרש (שמוזילים לו בגלל התשלום מראש), ואסור (ברית יהודה פרק כ"ג ס"ק כ') [וע"ע שם, חוט שני על ריבית עמ' צ"ט, חלקת בנימין קע"ג צ"ט].

בענין אם מותר לעשות הנחה עבור התשלום מראש בעשיית אחריות למוצר חשמל וכדומה, עיין ברית יהודה פרק כ"ג ס"ק כ"א, ברית יהודה עיקרי דינים פרק י"ח ס"ק י"ב.

עוד מענייני ריבית: הקונה חפץ במזומן בתנאי שיוכל להחזירו תוך שבוע אם לא ירצה לקנותו, אסור לקונה להשתמש בחפץ לפני שיעבור השבוע [חוץ אם החליט בדעתו שלא יחזירנו], כיון שאם יחזיר החפץ, למפרע התשלום ששילם היה הלואה למוכר, ולכן ההשתמשות בחפץ היא ריבית (חוט שני על ריבית עמ' נ"ט, ק"ז, קיצור דיני ריבית המצויים (מהגר"מ שטרנבוך שליט"א) ט' ה', דברי סופרים קע"ד ב') [וע"ע שם, ברית יהודה כ"ח א'-י', ברית יהודה עיקרי דינים פרק י"ז ס"ק ו', חלקת בנימין קע"ד ג'].

וכן הקונה חפץ בתשלומים, וכתוב בחשבונית שהחפץ אינו עובר לרשות הקונה עד שיסיים לשלם את כל התשלומים, אסור לקונה להשתמש בחפץ לפני שיסיים לשלם עליו, כיון שהתשלום שהתחיל לשלם הוא בינתיים הלואה למוכר (שהרי עוד לא קנה החפץ), ולכן ההשתמשות בחפץ היא ריבית (חוט שני על ריבית עמ' צ"ד) [וע"ע שם].

מי שמכר חפץ ונמצא בו מום המבטל את המקח, אסור למוכר להחזיר לקונה יותר כסף, או חפץ אחר השוה יותר ממה ששילם, כיון שלמפרע התשלום ששילם היה הלואה למוכר, ואם רוצה לתת לו אותו חפץ (כאשר היה לו עוד מאותו חפץ בשעת המכירה), אע"פ שבינתיים החפץ התייקר, יש צדדים להקל בזה (ברית יהודה כ"ח ט"ז, ס"ק מ"ד, מ"ה).

מי שלוה עשר ביצים ונמצא דם בשתים מהם, הוא צריך להחזיר רק שמונה ביצים, ואם מחזיר עשר ביצים, יש בזה חשש ריבית דרבנן (שבט הלוי ח"י סי' קל"ג) [וע"ע שם ח"ז קע"ב ב', ברית יהודה עיקרי דינים פרק י"ב ס"ק ג', תשובות והנהגות ח"א סי' תתכ"א, שבט הקהתי ח"ו סי' תמ"ט, עלינו לשבח בראשית סי' נ"ט, חשוקי חמד על בבא מציעא עמ' ר"ה].

הגובים כסף בגביה חודשית (כגון מוסדות, מפעילי גנרטור של שבת, וכדומה) וקובעים לשלם כל חודש סכום מסוים לפי ערך הדולר (בארץ ישראל), ראוי שיקבעו את התשלום בש"ח (ויעדכנו אותו לעיתים תכופות אם ירצו), כדי לא ליכנס לשאלה של סאה בסאה דרך מקח (חוט שני על ריבית עמ' ק"א) [וע"ע שם עמ' פ"א].

המלוה כסף לחבירו, ומתנה עמו שאם יהיה דין ודברים ביניהם הם יתדיינו בבית דין פלוני (או אצל רב פלוני), יתכן שזה אסור משום ריבית (כיון שהולכים אחר הנתבע), וצריך עיון (שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א).

***

ריבית בשכירות כשמשלם פחות

שאלה: המשכיר דירה במאה ש"ח לחודש (אלף ומאתיים ש"ח לשנה), ואמר לשוכר שאם ישלם לו מראש לכל השנה, הוא ישכיר לו באלף ש"ח (לכל השנה), האם יש בזה משום איסור ריבית?

תשובה: זה מותר, ואין בזה משום ריבית.

מקורות: שו"ע י"ד קע"ו ו', וע"ע ברית יהודה כ"ו א', ב', ס"ק ט', דברי סופרים קע"ו ל"ו, חלקת בנימין קע"ו ס"ד.

הערות: בענין אם זה מותר גם כאשר אינו נכנס מיד (בשעת התשלום) לגור בדירה, עיין ברית יהודה פרק כ"ו ס"ק ב', חוט שני על ריבית עמ' ק"ז, דברי סופרים קע"ו מ"ז, חלקת בנימין קע"ו נ"ו.

הוספות: והוא הדין בשכירות פועל, שמותר לפועל להוזיל המחיר כאשר הבעל הבית משלם לו מראש (שו"ע י"ד קע"ו ו'), אמנם יש בזה שלושה תנאים: א) שעיקר התשלום הוא עבור מלאכת הפועל ולא עבור החומרים, ב) שהפועל עושה המלאכה בעצמו ולא על ידי פועלים אחרים (ואם יכול לעשות המלאכה בעצמו, אע"פ שעושה אותה על ידי פועלים אחרים, אפשר שמותר, וצריך עיון), ג) שהפועל יתחיל ממש מיד (בשעת התשלום) בעשיית המלאכה (ברית יהודה פרק כ"ו ס"ק ז') [וע"ע שם, ברית יהודה עיקרי דינים פרק י"ח ס"ק י"א, חוט שני על ריבית עמ' ק', חלקת בנימין קע"ו ס', ס"א, פ"א, פ"ה, פ"ו].

ורופא שיניים המטפל בכמה שיניים לאדם אחד, אם קבע מחיר כולל לכל הטיפול, מספיק שיתחיל בטיפול שן אחת, כדי שיחשב שהתחיל בעשיית המלאכה, אבל אם לא קבע מחיר כולל לכל הטיפול, תחילת הטיפול אינו נחשב שהתחיל במלאכה לכל הטיפול (ברית יהודה עיקרי דינים פרק י"ח ס"ק י"ב).

בענין אם מותר לעשות הנחה עבור התשלום מראש בהזמנת אולם (כולל האוכל והמלצרים) או בית מלון וכדומה, עיין ברית יהודה עיקרי דינים פרק י"ח ס"ק ב', י"א, חלקת בנימין קע"ו ס"א, וע"ע חוט שני על ריבית עמ' צ"ח.