הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך בנושא יורה דעה - שונות

נגיעת בשר בלחם שעל השולחן

שאלה: באכילת בשר, האם צריך ליזהר שהבשר לא יגע בלחם שעל השולחן?

תשובה: צריך ליזהר שהבשר לא יגע בלחם, שאם יגע בו, אסור לאכול הלחם עם גבינה, וחוששים שישכח ויאכל הלחם עם גבינה.

מקורות: שו"ע י"ד צ"א ג', ש"ך י"ד צ"א ד'.

הערות: והוא הדין באכילת גבינה, דצריך ליזהר שהגבינה לא תיגע בלחם (שו"ע י"ד צ"א ג').

וכל זה רק אם הבשר או הגבינה (או הלחם) לחים [אפילו רק קצת (חכמת אדם מ"ב ה')] (ש"ך י"ד צ"א ד', ערוך השלחן י"ד צ"א ה') [וע"ע יד יהודה פירוש הארוך צ"א י', כף החיים י"ד צ"א ב', ט"ו].

אם זה רק מעט לחם, והוא רוצה לייחדו לבשר (או גבינה), לא צריך ליזהר בזה, ומכל מקום לכתחילה ראוי להתרחק מזה (יד יהודה פירוש הקצר צ"א ט') [וע"ע דרכי תשובה צ"א י"ב, בדי השלחן צ"א י"ז, מעדני השלחן מטעמי השלחן צ"א ז', שאלת רב ח"א עמ' צ"ג].

***

מאכל שהתבשל בסיר בשרי-אכילתו עם חלב

שאלה: לדעת הרמ"א, האם מותר לאכול עם חלב, מאכל פרווה שהתבשל בסיר בשרי בן יומו?

תשובה: לכתחילה אין לאוכלו עם חלב.

מקורות: מאכל פרווה שהתבשל בקדירה של בשר, אם הקדירה אינה בת יומא (והמאכל אינו דבר חריף) מותר לאוכלו עם חלב, ואם הקדירה בת יומא לכתחילה אסור לאוכלו עם חלב, ובדיעבד (שכבר נתנו עם חלב) מותר (רמ"א י"ד צ"ה ב').

הערות: אמנם יש לציין שבמחבר (י"ד צ"ה ב') כתוב שמותר לאכול המאכל עם חלב אפילו אם הקדירה בת יומא.

הוספות: לכתחילה אסור לבשל מאכל פרווה בקדירה של בשר בת יומא, כדי לאוכלו עם חלב אפילו לדעת המחבר (ש"ך י"ד צ"ה ג'), והחכמת אדם (מ"ח ב') מחמיר בזה אפילו אם הקדירה אינה בת יומא.

***

הפסק בין אכילת דג לבשר

שאלה: איזה הפסק צריך לעשות בין אכילת דג לבשר?

תשובה: צריך לעשות קינוח (לאכול דבר) והדחה (לשתות משהו) ביניהם [* ויש מקילים שמספיק לשתות משהו ביניהם].

מקורות: שו"ע י"ד קט"ז ג', משנה ברורה קע"ג ד' [* שער הציון קע"ג ב', שונה הלכות קע"ג ב', כף החיים קע"ג ד', וע"ע שמירת הגוף והנפש ח"א סי' א' ס"ק ל"ב].

הערות: דין הקינוח שבין דגים לבשר הוא כמו הקינוח שבין גבינה לבשר (שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א), דהיינו שצריך לקנח פיו ולהדיחו, והקינוח הוא שילעס פת או כל מאכל שירצה חוץ מקמח, תמרים, וירקות [* ויש אומרים שהכוונה רק לירקות עליים], כיון שהם לא מקנחים יפה (שו"ע י"ד פ"ט ב') [* איסור והיתר הארוך מ' ח', הכשרות פרק י' ס"ק קי"ב, ספר הלכות בשר בחלב א' מ"ו, ועיין רש"י חולין קה., משנה ברכות ו' א', שו"ע א"ח ר"ג א', ר"ז א', תע"ג ה', תפ"ו א', וע"ע שו"ע א"ח קנ"ח ד', קע"ז א', קצ"ז ב', ר"ה א', ועוד] [וע"ע חלקת בנימין ביאורים קט"ז ג' וכן].

בענין אם צריך גם כן ליטול ידים בין אכילת דג לבשר, עיין שו"ע א"ח קע"ג ב', י"ד קט"ז ג', משנה ברורה קע"ג ג', ד', דרכי תשובה קט"ז ל"ב, כף החיים י"ד קט"ז כ"ז-כ"ט, שבט הלוי ח"ו קי"א ד', מנהגי ותיקין (בספר זכור לדוד) א' י"ג, פסק"ת קע"ג ב'.

הוספות: אין לשתות מים אחרי אכילת דגים משום סכנה (רע"א י"ד קט"ז ה' בשם תוספות, ערוך השלחן י"ד קט"ז י', דרכי תשובה קט"ז י"ז, כף החיים א"ח ק"ע ע"ט, מבית לוי על יורה דעה עמ' צ') [וע"ע כף החיים (פלאג'י) כ"ד מ"ז], ויש לציין שדעת הגר"נ קרליץ שליט"א שבזמנינו לא צריך לחוש לזה ומכל מקום יש מחמירים בזה ע"כ (חוט שני על שבת ח"ד עמ' שצ"ט) [וע"ע בן איש חי שנה שניה פנחס סעיף ח'].

דעת הגר"נ קרליץ שליט"א (חוט שני על שבת ח"ד עמ' שצ"ט) שקפה, תה, מים מתוקים, קולה וכדומה, דינם כמים לענין זה, ודעת הגר"ש ואזנר זצ"ל (מבית לוי על יורה דעה עמ' צ') דנראה שמים מתוקים ומי סודה אינם בכלל מים לענין זה.

כתוב בשערי דן (בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א) שאין לשתות מים אחרי אכילת דגים גם כשהוא עדיין באמצע אכילת הדגים, אמנם אם אכל משהו אחרי אכילת הדגים לא מקפידים בזה, ומכל מקום באכילת שניצל דג נראה שזה לא נחשב שאכל משהו אחרי אכילת הדג אע"פ שיש ציפוי על הדג ע"כ, ובחוט שני (על שבת ח"ד עמ' שצ"ט) כתוב שלא נודע לנו (לדעת המחמירים בזה) אם מועיל להפסיק באכילת פת (וכדומה) או בשתיית יין (וכדומה), בין אכילת הדגים לשתיית המים, שלא יודעים עד מתי יש בזה סכנה.

***

זיעת אדם

שאלה: האם צריך ליזהר מלהכניס זיעה לפיו?

תשובה: כל זיעת האדם היא סם המות, חוץ מזיעת הפנים שאין בה סכנה [* לכן צריך ליזהר שלא תיפול שום זיעה לאיזה מאכל או משקה, מלבד זיעת הפנים].

מקורות: שו"ע י"ד קט"ז ד' [* ערוך השלחן י"ד קט"ז י"א].

וסימנך בזיעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג' י"ט) (ש"ך י"ד קט"ז ב', משנה ברורה ד' נ"ב).

הערות: הזיעה שבשערות הראש, אינה נחשבת לזיעת הפנים (דרכי תשובה קט"ז ל"ג).

צריך ליזהר שלא למצוץ או ללוק בלשונו על בשרו, שמא יהא שם זיעה ויזיק לו (בן איש חי שנה שניה פנחס סעיף ט"ו).

הוספות: זיעה שנתערבה במאכל יש מחלוקת אם בטלה בששים, או שגם בששים יתכן דאינה בטלה (דרכי תשובה קט"ז ל"ג), ודעת הבית שלמה שאינה אוסרת כלל התערובת, וכן משמע קצת מהשבות יעקב (חלקת בנימין ביאורים קט"ז ד' שכל).

***

כמה חותמות צריך במשלוח דגים ע"י גוי

שאלה: השולח דגים על ידי גוי, האם צריך שיהיה שני חותמות כמו בבשר?

תשובה: השולח בשר או דגים על ידי גוי או ישראל חשוד, צריך שיהיה שני חותמות.

מקורות: שו"ע י"ד קי"ח א', ש"ך י"ד קי"ח ד', וע"ע שו"ע י"ד קי"ח ז', ט"ז י"ד קי"ח י"א, ערוך השלחן י"ד קי"ח כ"ו.

הערות: במשלוח דגים, אם ניכר שהדג כשר (שיש עליו קשקשים), לא צריך שני חותמות (ש"ך י"ד קי"ח ב').

בענין אם צריך שני חותמות גם כאשר השליח אינו נהנה בהחלפת הבשר (או הדגים), עיין שו"ע י"ד קי"ח ב', קי"ח י', גליון מהרש"א ומטה יהונתן שם, ערוך השלחן י"ד קי"ח ל'-ל"ב, דרכי תשובה קי"ח ע"ה, תשובות והנהגות ח"ב סי' שע"ב, כשרות והכשרים בהלכה ב' א' (ו').

בענין מה נחשב לחותם, עיין שו"ע י"ד קי"ח ג', ד', ק"ל ד'-ז', ערוך השלחן י"ד קי"ח י"ז-כ', כשרות והכשרים בהלכה ב' ב', ארחות רבנו ח"ג עמ' פ"ג.

הוספות: השולח יין על ידי גוי, צריך שיהיה שני חותמות (שו"ע י"ד קי"ח א') [וע"ע ש"ך י"ד קי"ח ד'], ויש אומרים שבזמן הזה מספיק חותם אחד (ט"ז י"ד קי"ח ד', ערוך השלחן י"ד קי"ח י"ג).

ואם היין מבושל, לכו"ע מספיק חותם אחד (שו"ע י"ד קי"ח א', ק"ל ג'), ובענין ממתי נחשב היין למבושל, עיין יין מלכות א' ב', ג'.

השולח קמח עבור המצות של פסח על ידי גוי, צריך שיהיה שני חותמות (שדי חמד ח"ח עמ' 444 סעיף ו') [וע"ע שם, ביאור הלכה תנ"ג ד' ולפחות, דעת תורה תנ"ג ד', מעדני שמואל (על הקיצור שו"ע) ק"ח כ"ח].

אסור לשלוח ציצית על ידי גוי, אלא אם כן יש שני חותמות (משנה ברורה כ' ה') [וע"ע ערוך השלחן כ' ד', כף החיים כ' ט"ו, שיח הלכה כ' ז', פסק"ת כ' ג'].

השולח עורות מעובדים לכתיבת סת"ם, על ידי גוי, צריך שיהיה שני חותמות, כיון שבכל דבר האסור מדאורייתא צריך שני חותמות, ויש אומרים שעבוד העורות לשמה הוא מדאורייתא (תורה לשמה סי' רמ"ה).

***

השתמשות בכלי הצריך הגעלה

שאלה: כלי שצריך הגעלה (או ליבון), האם מותר להשתמש בו בצונן בלי להכשירו?

תשובה: אין להשתמש בו אפילו בצונן בלי הגעלה (או ליבון), גזירה שמא ישתמש בו בחמין.

מקורות: שו"ע א"ח תנ"א א', י"ד קכ"א ה', ש"ך י"ד צ"א ג', משנה ברורה תנ"א ט"ו.

הערות: אמנם מותר להשתמש בו בצונן דרך עראי, וכגון שנמצא בבית גוי, או בשעת הדחק [שאין לו כלי אחר (ש"ך י"ד קכ"א י"א)], אבל צריך הדחה ושפשוף היטב (שו"ע י"ד קכ"א ה', משנה ברורה תנ"א ט"ז) [וע"ע בדי השלחן צ"ד ל"ט בביאורים], ואין להניח בו דברים חריפים לחים (ש"ך י"ד צ"א ג', קכ"א י') [וע"ע בדי השלחן צ"א ט"ו, חלקת בנימין ביאורים קכ"א ה' להשתמש], ובסכין צריך נעיצה (שו"ע י"ד קכ"א ז', ש"ך י"ד קכ"א ט').

כלי שאי אפשר להכשירו, וכגון כלי חרס, אסור להשתמש בו בצונן, אפילו דרך עראי או בשעת הדחק (בדי השלחן צ"א ט"ו, שם ציונים צ"ד צ"א, חלקת בנימין קכ"א מ"ב), ויש מי שמצדד להקל בזה בשעת הדחק כשאין לו אפשרות אחרת (מעדני השלחן פ"ז ב', שם פאר השלחן צ"ד קצ"ז), או בערב שבת לצורך שבת (מעדני השלחן מטעמי השלחן צ"א ו').

בענין אם מותר להשתמש בכלי שאי אפשר להכשירו, בצונן, כאשר נמצא בבית גוי והכלי של הגוי, עיין מעדני השלחן מטעמי השלחן צ"א ו', חלקת בנימין קכ"א מ"א, מ"ב.

***

כפילת שלום לגוי

שאלה: האם מותר לומר לגוי שלום שלום?

תשובה: אין לומר פעמיים שלום לגוי [* וזה רק אם אומר המילה שלום].

מקורות: שו"ע י"ד קמ"ח י' [* ט"ז י"ד קמ"ח ו', ברכי יוסף י"ד קמ"ח י', וע"ע ש"ך י"ד קמ"ח ז'], וע"ע ברכי יוסף א"ח קנ"ו ד', ציץ שלמה פרק ג'.

הוספות: אסור לברך גוי משום לא תחנם (מגן אברהם קפ"ט א', שו"ע הרב קפ"ט ד') [וע"ע ספר לא תחנם ג' ח'].

***

אם מותר לשבח גוי

שאלה: האם מותר לשבח גוי, כגון לומר שהוא עושה עבודה טובה [* מאוד]?

תשובה: אין לשבח גוי, והאיסור הוא משום לא תחנם.

מקורות: שו"ע י"ד קנ"א י"ד [* ספר לא תחנם ג' ג'], וע"ע ציץ שלמה פרק א'.

הערות: בענין אם מותר לשבח גוי כשיש בזה תועלת ליהודי, החזו"א (י"ד ס"ה ד') והגרש"ז אויערבאך זצ"ל (נשמת אברהם ח"ב עמ' מ', שולחן שלמה על רפואה ח"א עמ' ק"מ) מתירים, והבצל החכמה (ח"א סי' מ"ו) אוסר.

***

הסרת שערות לבנות מתוך השחורות

שאלה: מי שחלק משערותיו הם שערות לבנות, האם מותר לו להסירם?

תשובה: אסור לאיש להסיר שערות (ואפילו שערה אחת) לבנות מתוך השחורות מראשו [* או זקנו], משום לא ילבש.

מקורות: שו"ע א"ח ש"מ א', י"ד קפ"ב ו' [* רמב"ם הל' עבודה זרה י"ב י', וע"ע מלבושי כבוד ותפארת פרק ד' ס"ק י'], וע"ע ביאור הלכה ש"מ א' ומלקט, באר משה ח"ח ח' ו', כרם שלמה קפ"ב י"ט, משנה ברורה הוצאת דרשו סי' ש"מ הערה 5.

הערות: וכן אסור לצבוע את השערות הלבנות בשחור (שו"ע י"ד קפ"ב ו'), ובענין אם מותר לצבוע אותן כדי למנוע בושה, עיין אמרי יעקב על שו"ע הרב ביאורים ב' י"ח עבד, כרם שלמה קפ"ב כ"ג, לב אברהם כ"ה ד', מלבושי כבוד ותפארת ד' י', ו' ט"ו, ט"ז, משנה ברורה הוצאת דרשו סי' ש"מ הערה 5, נשמת אברהם ח"ב י"ד קפ"ב ב', ח"ה י"ד קפ"ב א', קובץ תשובות ח"ג סי' קכ"ח, שמחת אי"ש א' ט'.

מותר לאיש להסתיר שערה לבנה על ידי תחיבתה בין השערות השחורות (כרם שלמה קפ"ב כ', שבט הקהתי ח"ב סי' רנ"ז).

הוספות: מותר לאיש להסיר שערות שחורות מתוך הלבנות, או לצבוע אותן בלבן (ט"ז י"ד קפ"ב ז'), ויש מי שאוסר (פרישה י"ד קפ"ב ט').

***

כיבוד אב בבקשת טובה מאחרים

שאלה: הרוצה לבקש מאדם שיעשה לו טובה, והוא יודע שיעשה לו הטובה בין אם יבקש בזכות עצמו ובין אם יבקש בזכות אביו, האם מותר לבקש ממנו שיעשה לו הטובה בזכות עצמו?

תשובה: הוא צריך לבקש ממנו שיעשה לו הטובה בזכות אביו (ולא יבקש בזכות עצמו), כדי לתלות הכבוד באביו.

מקורות: שו"ע י"ד ר"מ ו', ועיין ערוך השלחן י"ד ר"מ כ"ג.

הערות: וכל זה רק כשרוצה להזכיר שיעשה לו בזכות עצמו, שבזה יש קפידא דצריך לתלות הכבוד באביו, אבל אם אינו רוצה להזכיר זכות עצמו, אלא מבקש בסתם שיעשה לו הטובה, דעת הפתחי תשובה (נחלת צבי י"ד ר"מ ו') והערוך השלחן (י"ד ר"מ כ"ג) שבזה אינו צריך לבקש בזכות אביו, ודעת הבן איש חי (שנה שניה שופטים סעיף י') שגם בזה צריך לבקש בזכות אביו [וע"ע אוצר כיבוד אב ואם ר"מ רכ"ה].

כאשר הוא מסופק אם יעשה לו הטובה רק בזכות עצמו, או גם בזכות אביו, יכול לבקש איך שרוצה (ש"ך י"ד ר"מ ח', חיי אדם ח"א ס"ז ה', ערוך השלחן י"ד ר"מ כ"ג) [וע"ע ש"ך י"ד ר"מ ט', ט"ז י"ד ר"מ ח', אוצר כיבוד אב ואם ר"מ רכ"ב].

ואם הוא יודע שלא יעשה לו הטובה בזכות אביו, אלא רק בזכות עצמו, אל יבקש בזכות אביו, כיון שזה גנאי לאביו שלא יעשה בזכותו (חיי אדם ח"א ס"ז ה', ערוך השלחן י"ד ר"מ כ"ג, אוצר כיבוד אב ואם ר"מ רכ"ג, כיבוד הורים כהלכתו עמ' ה' ס"ק א') [וע"ע ש"ך י"ד ר"מ ט', ט"ז י"ד ר"מ ח'].

הוספות: וכל זה כשמבקש מאדם שיעשה לו טובה, אבל כשמבקש מד' לא שייך זה, שרק לפני בני אדם יש להראות כבוד אביו (בן איש חי שנה שניה שופטים סעיף י').

***

חיוב לימוד הלכה

שאלה: מי שלומד כמה שעות ביום, האם מותר לו ללמוד רק גמרא?

תשובה: הלומד רק שלוש או ארבע שעות ביום לא ילמד רק גמרא, אלא צריך שילמד דוקא גם ספרי הפוסקים (כל אחד כפי השגתו).

מקורות: משנה ברורה קנ"ה ג', ש"ך י"ד רמ"ו ה'.

הלומד רק מעט, נכון שעיקר לימודו יהיה בלימוד הלכה, כדי שידע איך להתנהג למעשה (משנה ברורה קנ"ה ט').

לימוד חלק אורח חיים: אף שבכל מה שהאדם לומד אפילו בקדשים ובטהרות הוא מקיים מצות עשה דתלמוד תורה, מכל מקום עיקר לימודו צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה, ונראה שחלק אורח חיים הוא היותר מוקדם ללימוד, אף שכל ארבעה חלקי השו"ע הם נצרכים למעשה, מכל מקום חלק זה הוא מוקדם לכל, כי ידיעתו הכרחי בכל יום לקיום התורה ובלעדו לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו (משנה ברורה בהקדמה לח"א).

כבר העיד הגאון בעל אורים ותומים בספרו יערת הדבש כי אי אפשר כלל במציאות שהאדם ינצל מאיסור שבת אם לא ילמד כל הדינים על בורים היטיב היטיב (משנה ברורה בהקדמה לח"ג).

כשם ששמירת שבת שקולה ככל המצוות, כך ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצוות (אגלי טל בהקדמה ד"ה ובחרתי).

לימוד חלק יורה דעה ואבן העזר: ביקשו ממני לחבר חיבור על שו"ע יורה דעה כדי שגם הבעלי בתים שאין להם פנאי לעסוק ביורה דעה ילמדו בו, ולהוציא הטעות מלבם מה שמורגל בפי האנשים לומר שיורה דעה שייך לרבנים, כי באמת זו טעות גדולה דאע"פ שהרבה הלכות שייכות לרבנים, מכל מקום רוב יורה דעה הוא צורך גדול לכל ישראל, וגם סידרתי מחושן משפט כל הדינים השייכים לכלל, מכיון שבבין אדם לחבירו יש שני חלקים צדק ומשפט, צדק זה שלא יעשה דבר שיצא מזה עול, ומשפט זה כאשר כבר נעשה העול שאז הבית דין שופט, וגם באבן העזר יש כמה וכמה דינים שצריך כל אדם לדעת (חכמת אדם בהקדמה ד"ה וכאשר).

הבעלי בתים שרוצים לדעת וללמוד, ואין להם פנאי ללמוד מתוך השו"ע, יכולים ללמוד מחיבורי ויהיו יודעים את כל הדינים, ואם לא ירצו ללמוד הדינים השייכים לרבנים על כל פנים הם צריכים ללמוד שאר ההלכות שהם חיוב לכולם, כגון הלכות מליחה, הלכות תולעים, והלכות מאכלי עכו"ם בסימן ס"ה עד סוף הספר, ואם ירצו ידלגו בהלכות נדה סימן קפ"ז קצ"א וקצ"ב, אבל שאר ההלכות ודאי שזה חיוב גמור על כל אחד ואחד לדעת אותם (חכמת אדם בהקדמה ד"ה והנה (השני)).

מי שאינו יכול ללמוד הרבה, צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן ההלכות הנצרכות לכל אדם לדעת אותם, והם דברים שאי אפשר לשאול תמיד רב או שלא יהיה יודע לשאול ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחילה, דהיינו כמעט כל אורח חיים ומיעוט יורה דעה ומעט מאבן העזר ומחושן משפט, וגם מי שיכול ללמוד ולזכור כל התורה יש לו ללמוד ולחזור תחילה על ההלכות האלו הנצרכות למעשה, כי יש להן דין קדימה על שאר ההלכות שאינן נצרכות כל כך למעשה, וילמד גם ספרי מוסר, וכל זה חוץ מהקריאה בתנ"ך לעתים מזומנות שיש לזה דין קדימה על הכל (שו"ע הרב הל' תלמוד תורה ב' ט').

לימוד חלק חושן משפט: כמו שלא יתכן לשמור שבת בלי לדעת הלכותיה ולא יתכן להשמר ממאכלות אסורות בלי לדעת האסור והמותר, כך לא יתכן להשמר מגזל וחמס בלי ללמוד הלכות שבין אדם לחבירו, ואין ספק דמי שלא למד ולא חקר לדעת אותם הוא גוזל וחומס בכל שעל מבלי משים (חזו"א אמונה ובטחון ג' י"ב).

מכיון שקשה ללמוד כל השו"ע חושן משפט וגם רבים מהעוסקים בלימוד הלכה ומהם לומדים מופלגים טוענים שהם לא לומדים חושן משפט, כיון שהם עוד לא גמרו ללמוד אורח חיים ויורה דעה לכן הם לא יכולים ליכנס לים הגדול של חושן משפט, נראה שהפתרון הוא ללמוד שו"ע הרב על חושן משפט, וכנראה שבשביל אנשים כאלו הוא עשה חיבורו על חושן משפט באופן מקוצר (שלא כמו באורח חיים) ואסף בו ההלכות המצויות, והוא כעין קיצור שו"ע על חושן משפט, וכל מי שילמד שו"ע הרב על חושן משפט ידע עיקרי הדברים הנצרכים לכל אחד, ובפרט אם ילמד אותו עם ה"אמרי יעקב" (אמרי יעקב (מהגרי"מ שטרן שליט"א) על שו"ע הרב עמ' 6).

הוספה: על ידי לימוד שני סעיפים ביום אפשר לגמור בשנה כל הקיצור שו"ע (גאנצפריד) על יורה דעה (חוץ מהלכות אבלות) ואבן העזר, וכן על ידי לימוד סעיף אחד ביום אפשר לגמור בשנה כל השו"ע הרב על חושן משפט (לקמן בעמ' של"ד מובא לוח יומי לסדר לימוד זה).

***

כתיבת פסוק מן התורה

שאלה: האם מותר לכתוב פסוק מן התורה, כדי לתלותו כקישוט על הקיר וכדומה?

תשובה: אסור לכתוב פסוקים מן התורה [* או מן הנ"ך], אלא אם כן יש בהם ספר (חומש או נביא) שלם, אמנם לצורך לימוד מותר, ועיין בהערות.

מקורות: שו"ע י"ד רפ"ג ב', ט"ז י"ד רפ"ג א', משנה ברורה תרל"ח כ"ד [* שו"ע הרב א"ח רפ"ד ד', בני יונה (בס' דעת קדושים) רפ"ג ב', וע"ע ערוך השלחן י"ד רפ"ג י"ג, תשובה מאהבה ח"א סי' ס"ז ד"ה וידע], וע"ע משנה ברורה כ"ד ט' [שערי תשובה כ"ד ב', גינת ורדים א"ח ב' כ"ו], משנה ברורה מ' ג' [מחצית השקל מ' א', רע"א על מגן אברהם מ' א'], פתחי תשובה י"ד רפ"ג ב', מקדש מעט רפ"ג ג', דעת תורה א"ח א' א', צדקה ומשפט פרק ט"ז ס"ק צ"ד.

מה שנוהגים היתר בכתיבת פסוקים, היינו דוקא כדי להתלמד, אבל שלא לצורך, אסור (משנה ברורה תרל"ח כ"ד), לכן אותם הכותבים פסוקים על הקיר לסימן טוב, לאו שפיר עבדי (ט"ז י"ד רפ"ג א'), ויש לגעור בהם (ערוך השלחן י"ד רפ"ג י"ג).

הערות: אמנם בש"ך (י"ד רפ"ג ו') כתוב שנתפשט המנהג להקל לגמרי בכתיבת פסוקים, אבל כתוב בבכורי יעקב (תוספת בכורים תרל"ח י"ח) שמכל מקום לכתחילה ודאי שטוב להחמיר בזה, וכן כתוב בבני יונה [בס' דעת קדושים] (רפ"ג ב') דשלא במקום הצורך, יותר טוב להמנע מזה, ובחוט שני (על סוכות עמ' רל"ד) כתוב דכיון שהש"ך מקיל, אין למחות ביד המקילים בזה [וע"ע ערוך השלחן י"ד רפ"ג י"א, ועתה כתבו ביאורים רפ"ג ד' אסור].

לכו"ע מותר לכתוב פסוקים אם אינו כותב יותר משלוש תיבות בשורה אחת (שו"ע י"ד רפ"ג ג'), כיון שיש בזה שינוי (ש"ך י"ד רפ"ג ה'), וה"ה שמותר אפילו בשורה אחת, אם אינו כותב יותר משלוש תיבות ביחד, אלא מרוחקים זה מזה, כיון שגם בזה יש שינוי (בני יונה (בס' דעת קדושים) רפ"ג ג'), ולפי זה אפשר דהוא הדין שמותר, אם כותב באלכסון או בעיגול (צדקה ומשפט (מהגרי"י בלויא זצ"ל) פרק ט"ז ס"ק צ"ד).

הוספות: נראה שאיסור כתיבת פסוק, הוא אפילו בחצי פסוק, אם יש לו משמעות בפני עצמו, וצריך עיון (צדקה ומשפט (מהגרי"י בלויא זצ"ל) פרק ט"ז ס"ק צ"ד).

איסור כתיבת פסוק, הוא הכתיבה, אבל אם הפסוקים כבר נכתבו (או הודפסו), מותר לתלותם על הקיר וכדומה (ספר הסוכה השלם מילואים י"ד ד'), ולכן מותר לקנות קישוטים שכתוב עליהם פסוקים (חוט שני על סוכות עמ' רל"ד).

***

כתיבת פסוק בלי שרטוט

שאלה: האם מותר לכתוב פסוק על דף חלק ללא שורות (וכגון שכותב לצורך לימודו)?

תשובה: אסור לכתוב בכתב אשורית (כתב שכותבים בו הספר תורה) שלוש תיבות מפסוק מהתנ"ך בלי שרטוט.

מקורות: שו"ע י"ד רפ"ד א', ב', משנה ברורה ל"ב כ', וע"ע פתחי תשובה י"ד רפ"ד א', ערוך השלחן י"ד רפ"ד א', ב'.

הערות: ואין חילוק בזה בין כתיבה לחקיקה (שו"ע י"ד רפ"ד ב').

אמנם מותר לכתוב פסוק בלי שרטוט, אם אינו כותב יותר משתי תיבות בשורה אחת (פתחי תשובה י"ד רפ"ד ב', ערוך השלחן י"ד רפ"ד ג').

הוספות: מספיק לשרטט רק השורה העליונה של הדף (שו"ע י"ד רפ"ד ב'), כיון שסתם בני אדם יודעים לאמן ידם לכתוב כל השורות ישרות, אחרי שכתבו השורה העליונה ישרה (משנה ברורה ל"ב כ'), וזה אפילו אם כותב דברי חול בשורה העליונה (פתחי תשובה י"ד רפ"ד ה'), ומכל מקום אם אינו יודע לאמן ידיו יפה, צריך לשרטט כל השורות (ערוך השלחן י"ד רפ"ד ז').

***

כתיבת דברי חול בכתב אשורית

שאלה:   האם מותר לכתוב דברי חול בכתב אשורית (כתב שכותבים בו הספר תורה)?

תשובה: אסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית.

מקורות: שו"ע י"ד רפ"ד ב', וע"ע גנזי הקודש י"א א'-ג', מנהג ישראל תורה על נישואין כ"ו ו'.

הערות: מותר לכתוב כתובה בכתב אשורית, כיון שזה לא נחשב לדבר חול לענין זה (שבט הלוי ח"ח רפ"ו ה'), אמנם יש מקום להחמיר בזה (אגרות משה י"ד ח"ג ק"כ א').

הוספות: בענין אם מותר לכתוב דברי חול בכתב מרובע, עיין גליון מהרש"א י"ד רפ"ד ב', אגרות משה י"ד ח"ג ק"כ א', ארחות רבנו ח"ה עמ' ז', צדקה ומשפט פרק ט"ז ס"ק צ"ח, גנזי הקודש י"א ד', מנהג ישראל תורה על נישואין כ"ו ו'.

***

חיוב הפרשת חלה

שאלה: מי שיש לו עיסה או מצות (וכדומה) שאין בהם (וגם לא היה בהם) שיעור חלה, האם יש אופנים שחייב להפריש מהם חלה?

תשובה: אם מצרף העיסה עם עיסה אחרת (או המצות עם מצות אחרות), וביחד יש בהם שיעור חלה, הם חייבים בחלה, ואם לאו פטורים.

מקורות: שו"ע א"ח תנ"ז א', י"ד שכ"ד א', שכ"ה א', וע"ע שו"ע י"ד שכ"ו א', רע"א על ט"ז י"ד שכ"ד י"ד, ערוך השלחן י"ד שכ"ד ל"ח, כף החיים תנ"ז כ"ג.

הערות: ובענין שיעור חלה: דעת הגר"ח נאה שראוי להפריש חלה בלי ברכה מעיסה שיש בה קמח במשקל 1.250 ק"ג, ולהפריש עם ברכה ממשקל 1.670 ק"ג (שיעורי תורה ג' ג', ד') [ובספרו שיעור מקוה (עמ' קפ"א) כתב שראוי להפריש חלה בלי ברכה ממשקל 1.230 ק"ג, וע"ע בירור הלכה תליתאה עמ' שע"ט], ודעת החזו"א שצריך להפריש חלה בלי ברכה ממשקל 1.200 ק"ג (ועוד משהו), ולהפריש עם ברכה ממשקל 2.250 ק"ג (שיעורין של תורה שיעורי המצוות סעיף י"ט, כ') [וע"ע תשובות והנהגות ח"ה סי' קכ"ט].

***

צירוף להפרשת חלה

שאלה: הרוצה להפריש חלה ממצות (או חלות, וכדומה), ואין בהם שיעור חלה בכלי אחד, איך צריך לצרפם ביחד כדי שיהיה צירוף לשיעור חלה?

תשובה: צריך להניח כל המצות (או החלות) בכלי אחד ^א, ויזהר שיגעו זה בזה ^ב, ואם יוצא מהם למעלה מדפנות הכלי, לכתחילה צריך לכסותם במפה ^ג, ואם הם מונחים בכמה כלים, צריך להניחם בכלי אחד, או בתוך מפה, וישים המפה עליהם גם מלמעלה (וזה מועיל אפילו אם קצת מגולה באמצע, כיון שמכוסה מהצדדים) ^{ד, ה}.

מקורות והערות: (א) שו"ע א"ח תנ"ז א', י"ד שכ"ה א'. (ב) משנה ברורה תנ"ז ז', וע"ע שער הציון תנ"ז ט', ערוך השלחן תנ"ז י"ב, כף החיים תנ"ז כ"א. (ג) ביאור הלכה תנ"ז א' שיתן, והסל, וזה רק אם יוצא מצה (או חלה) שלמה מחוץ לכלי (שו"ע י"ד שכ"ה א', ביאור הגר"א י"ד שכ"ה ז', ט"ז י"ד שכ"ה ב', ערוך השלחן י"ד שכ"ה ה'), ויש מחמירים שזה גם אם יוצא חלק ממנה, והחלק השני בתוך הכלי (ש"ך י"ד שכ"ה ד' בשם הב"ח). (ד) משנה ברורה תנ"ז ז', ביאור הלכה תנ"ז א' והסל, שונה הלכות תנ"ז ב', פסק"ת תנ"ז ו', ובענין אם מועיל להניחם בתוך כלי או מפה כשהם עדיין בכליהם, או עטופים בניילון וכדומה, עיין דרך אמונה הל' בכורים ביאור ההלכה ו' ט"ז ואין, מבית לוי על יורה דעה עמ' שנ"ז, מנחת יצחק ח"ח סי' ק"ט, שלמת חיים סי' תקפ"ג, הליכות שלמה על פסח פרק ז' ס"ק כ"ה, שיעורי קנה בשם על פסח (מהדורה תשס"ח) ו' כ"א, לקט העומר ו' ד', שמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק מ"ב ס"ק ל"ט, ארחות רבנו ח"ב עמ' מ"ב, מ"ד. (ה)אמנם יש לציין שלדעת הערוך השלחן (א"ח תנ"ז ד', י"ד שכ"ה ה') מספיק לכסותם במפה, ולא צריך להניחם בתוך כלי או מפה.

הערות: אם היה שיעור חלה בכל עיסה בפני עצמה (ושכח להפריש חלה בעודה עיסה), לא צריך להניחם בכלי אחד כדי לצרפם להפרשת חלה, דהבית מצרפם, אמנם אם הם מונחים בכמה כלים, לכתחילה צריך לקרב הכלים זה לזה [* שיגעו זה בזה] ושיהיו פתוחים מלמעלה, כדי שיפריש מן המוקף, ומכל מקום בדיעבד אינו מעכב, דענין מוקף אינו אלא למצוה לכתחילה (שו"ע א"ח תנ"ז א', משנה ברורה תנ"ז ז', ח', שער הציון תנ"ז י"ג) [* הליכות שלמה על פסח ז' י"ט, הלכות חג בחג על פסח ט"ו י"ד, וע"ע הפרשת חלה כהלכתה ה' ב'] [וע"ע משנה ברורה תנ"ז ו', י', שער הציון תק"ו מ"ד, שו"ע הרב תנ"ז י"א, י"ב, הליכות שלמה על פסח ז' י"ט, מראה דבר ח"ג נ"א א', טוב הארץ הל' חלה ב' פ"ו].

כשאפשר יותר טוב להפריש חלה מן העיסה, דעיקר מצות חלה לכתחילה היא בשעה שהיא עדיין עיסה (משנה ברורה תנ"ז ה'), ומי שיש לו שתי עיסות ורוצה לצרפן לשיעור חלה, ידבק העיסות זו בזו, עד שאם יתפרדו יתלשו אחת מחברתה מעט, שכזה דיבוק מחשיבן לעיסה אחת (שו"ע א"ח תנ"ז א', משנה ברורה תנ"ז ג').

הוספות: העושה שמחה ושלחו לו חבריו עוגות [וכן המקבל בפורים עוגות כמשלוח מנות, וכדומה], אפילו אם אין בכל אחד מהם שיעור חלה, יש לחוש שיצטרפו אצלו לשיעור חלה, לכן יזהר לצרפם בכלי, ויפריש מהם חלה (בלי ברכה) מכל אחד ואחד, אבל לא יפריש מאחד על השני אלא אם כן הם מבעל הבית אחד, ואם יש לו עוגות שעשה בעצמו ועוד לא הפריש מהם חלה, יצרפם ביחד ויפריש חלה משלו על כל האחרים (דרך אמונה הל' בכורים ו' קמ"ב), וכל זה רק בעוגות שאינו מקפיד על תערובתם, דאם מקפיד על תערובתם אינם מצטרפים (דרך אמונה הל' בכורים ו' קל"ה), ויש מחמירים דאפילו אם מקפיד על תערובתם, מצטרפים (כיון שזה לאחר האפיה), כל שאינו מקפיד על נגיעתם (הפרשת חלה כהלכתה פרק ה' ס"ק 152, מראה דבר ח"ג נ' י"א) [וע"ע לקט העומר פרק ו' ס"ק ח', הבית בכשרותו עמ' קל"ט].

***

אמירה לחולה או אבל שישב

שאלה: הבא לבקר את החולה או את האבל, והחולה או האבל קמים מפניו, האם מותר לומר להם שישבו?

תשובה: לא יאמר להם לשבת, דמשמע שב בחולי שלך, או שב באבלותך.

מקורות: שו"ע י"ד שע"ו ב'.

הערות: וכן לא יאמר לו אל תקום, אלא יאמר לו אל תטרח, או שב בבריאות, וכדומה (דברי סופרים שע"ו ט').

***

שאלת שלום בבית הקברות

שאלה: האם מותר לשאול שאלת שלום בבית הקברות?

תשובה: אין לשאול שאלת שלום בבית הקברות אלא מחוץ לארבע אמות של קבר, אמנם אם יש שם מת שטרם נקבר, אסור לשאול שאלת שלום בכל הבית הקברות.

מקורות: שו"ע י"ד שמ"ג ב', וע"ע בית לחם יהודה שמ"ג ב'.

הערות: בשעה שמלוים המת אין לשאול שאלת שלום (גשר החיים ח"א פרק י"ד (סעיף א') ס"ק ט"ז) [וע"ע דברי סופרים (על השו"ע) בירור הלכה שמ"ג ב'].

כשמתאספים אצל בית המת ללוותו אין לשאול שאלת שלום (שלמת חיים סי' תר"ז, הנהגות ופסקים הגרי"ח זוננפלד עמ' 154).

כשמת אדם גדול, כל זמן שלא נקבר אין לשאול שאלת שלום בכל העיר, אפילו בעיר גדולה (ערוך השלחן י"ד שמ"ג ד').

הוספות: בכל ימי השבעה אין לשאול שאלת שלום בבית האבל (לא לאבל, ולא לאחרים הנמצאים שם), כיון שאין להזכיר שלום בבית האבל (ערוך השלחן י"ד שפ"ה ד').

אין לשאול שאלת שלום זה לזה בבית האבל, כיון שהוא מקום צער, לכן לא נאה להתראות בשלום, ויש מקילים בזה כיון שהשאלת שלום שלנו אינה כשאלת שלום שלהם, אבל חלילה להקל בזה (ערוך השלחן י"ד שמ"ג ד').

***

מנהגי אבלות על פטירת סבא

שאלה: האם נכד צריך לנהוג מנהגי אבלות על פטירת סבו?

תשובה: הוא צריך לנהוג קצת אבלות מהקבורה עד מוצאי שבת הסמוך לקבורה, והיינו שלא להתרחץ במים חמים (אפילו לא הפנים), ולא ללכת לסעודה (כגון סעודת ברית מילה) [* ולא לשמוע כלי שיר], וזה רק אם האבלים יושבים שבעה באותה עיר, ויש אומרים שזה אפילו אם הם יושבים בעיר אחרת.

מקורות: רמ"א י"ד שע"ד ו' (חכמת אדם קס"א ה', קיצור שו"ע ר"ג ב', שער הציון קכ"ח קכ"ו), ש"ך י"ד שע"ד ו', ז', פתחי תשובה שע"ד ד', דברי סופרים (קיצור הלכות) כ"ב ה', ו', ט"ו, כ', בדי השלחן שע"ד נ"ז, ס', מבית לוי על יורה דעה עמ' שס"ו, שמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק ס"ה ס"ק פ' [* דברי סופרים (קיצור הלכות) כ"ב ל"ו, נטעי גבריאל על אבלות ח"א קכ"ו י"ח].

הערות: ויש שאינם נזהרים בזה, ובמקום שנהוג נהוג, ובמקום שלא נהוג לא נהוג, כי מעיקר הדין אין חיוב, אבל בסתמא נוהגים בזה, וכמו שכתוב ברמ"א, שאחריו אנחנו הולכים (ערוך השלחן י"ד שע"ד ט"ז) [וע"ע בצל החכמה ח"ג סי' ק"ז, פני ברוך פרק ט' ס"ק כ"ו, עמ' תפ"א].

כל קרובי המת הפסולים לו לעדות צריכים לנהוג קצת אבלות (שו"ע י"ד שע"ד ו'), וזה רק בקרובים ממש, אבל לא בקרובים על ידי קידושין (ש"ך י"ד שע"ד ו'), חוץ מעל חמיו וחמותו שנוהג קצת אבלות אע"פ שזה קרבה שעל ידי קידושין (פתחי תשובה שע"ד ג', דברי סופרים (על השו"ע) עמק דבר שע"ד נ"ז), אמנם על פטירת בן דוד לא נוהגים אבלות כלל, אע"פ שהוא קרוב הפסול לו לעדות (דברי סופרים (קיצור הלכות) כ"ב ט', פני ברוך עמ' תק"א) [וע"ע ארחות רבנו ח"ד עמ' קט"ז, תשובות והנהגות ח"ד סי' רע"ג].

בענין אם מותר למי שנוהג קצת אבלות, להסתפר או ליטול צפרניו, עיין דברי סופרים (קיצור הלכות) כ"ב ל"א, מבית לוי על יורה דעה עמ' שס"ו, בדי השלחן שע"ד נ"ה, נטעי גבריאל על אבלות ח"א קכ"ו י"ז, פני ברוך פרק ט' ס"ק כ"ז, שמירת שבת כהלכתה ח"ב ס"ה כ"א.

ובענין אם מותר לו להתרחץ במים חמים בערב שבת, עיין ט"ז י"ד שע"ד ב', דברי סופרים (קיצור הלכות) כ"ב כ', כ"ד, בדי השלחן שע"ד ס' בביאורים, מבית לוי על יורה דעה עמ' שס"ו, נטעי גבריאל על אבלות ח"א קכ"ו ט"ו, שמירת שבת כהלכתה ח"ב ס"ה כ"א.

הוספות: כתוב בשבות יעקב שכאשר הקרובים הנוהגים קצת אבלות מנחמים את האבלים, יאמרו להם המקום ינחם אתכם ואותנו עם שאר אבלי ציון וירושלים (דברי סופרים (קיצור הלכות) כ"ב מ'), ויש מי שנראה מדבריו שאינם צריכים לכלול עצמם בניחום עם האבלים (בדי השלחן שע"ד נ"ח).

***

דיבור האסור בניחום אבלים

שאלה: האם מותר לומר לאבל "מה אתה יכול לעשות, הרי אי אפשר לשנות מה שהיה"?

תשובה: אסור לומר כן, דמשמע שאם היה אפשר לשנות, היה משנה, וזהו כגידוף [* כיון שמן הראוי להיות כרצון ד', ולא כרצון האדם] [** אלא יאמר לו כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, וכיוצא בדברים אלו], ויקבל עליו גזירת ד' באהבה.

מקורות: שו"ע י"ד שע"ו ב' [* ט"ז י"ד שע"ו א'] [** ערוך השלחן י"ד שע"ו ה'], וע"ע נהרות איתן ח"ד סי' כ"ט.

הערות: אמנם כתוב בספר שבט יהודה דמנהגנו לומר לאבל מה לך לעשות, כי אי אפשר לשנות, ולהוסיף על זה כי כך גזרה חכמתו יתברך, ואין לערער על זה, דכיון שמסיים כי כך גזרה חכמתו יתברך, מותר לומר כן, שבזה הוא מצדיק עליו את הדין (דברי סופרים שע"ו י"ג).

כתוב במהרי"ל שאין לומר צר לי על מיתתו, דנראה כאילו מתרעם על מדת הדין, אבל מותר לומר צר לי עליו, וכן מותר לומר שיש היזק גדול במיתתו (דברי סופרים (קיצור הלכות) פרק כ"ח סעיף ס"ב, ס"ק ס"ב) [וע"ע שם פרק י"ד ס"ק ק"ב].

הוספות: וכן אין לומר כן למי שאירע לו כל צרה (בדי השלחן שע"ו כ"ב).