איך תדע אם אתה באמת אוהב את ה' ואת תורתו?

כל אדם שומר תורה ומצוות, מגדיר עצמו כאוהב תורה ולומדיה, גם אם הוא עצמו אינו זוכה להסתופף בחצרות בית ה' ולהשקיע את רוב יומו בלימוד התורה. אולם כיצד ניתן לבחון אם באמת ובתמים אוהב תורה הוא, או שמדובר במס שפתיים?

הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל רגיל היה לומר כי ההוכחה החותכת לכך היא אם בלבו חפץ האב לראות את בניו אחריו עוסקים בחיי עולם – בתורה, או שהיה מעדיף לראותם עוסקים בחיי שעה. גם אם האב עצמו עוסק בתורה, לעתים הדבר נעשה רק מהרגל, ולא מאהבה. אולם כאשר מחנך גם את בניו בדרכי התורה, הוברר למפרע כי הינו אוהב את ה' ואת תורתו.

סמך מצא לדבריו בפסוק בפרשתנו: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" – מתי באה לידי ביטוי אהבת ה' שלך? כאשר "ושננתם לבניך"!

ובדרוש שכתב על פרשת בא, נשא על כך משל קולע מהעישון, וזה לשונו: "כאשר נראה איש אשר יעשן תמיד טוטון [טבק], והמקטרת לא תמוש מפיו, או כי שותה יין ושכר למכביר, וברצוננו לדעת אם הוא עושה ככה בעבור אהבתו מאד לטוטון או ליין ושכר ואינו חושב בו נזק, או כי יודע כי נזק רב כרוך אחריו, רק מחמת ההרגל לא יוכל לעזוב הרגלו, הנה תיכף נוכל להביאו בכור הבחינה מהנהגתו עם בנו, כי אם נראה שגם את בנו הוא מרגיל לעשן, וקונה לו את כל מכשירי העשן, אות היא לעולם כי מאהבתו את הקטרת יעשן הוא תמיד. ועל כן מאהבתו לבנו חפץ שגם בנו יתענג ויורגל בדבר טוב כזה. אולם אם נראה כי בעת שיראה בנו מנסה את העשן, גוער בו בנזיפה ויקרענו מידו לגזרים, ויוכיחו כי יזיק לבריאות, אות היא כי הוא אינו מעשן רק מחמת ההרגל. והיה אם ישאל הבן את אביו מדוע תעשן אתה, אבי? יענה – הלוואי אם לא הייתי מעשן, אך מה אעשה, כבר הורגלתי בכך ולא אוכל לעזוב. אבל אתה בני, מאהבתי לך אין רצוני שתתרגל בדבר המזיק.

"כן הוא הדבר ממש בתורתנו הקדושה, ישנם אנשים שאוהבים את ה' באמת ולומדים תורה, בעבור כי יודעים את חן ערכה כי יקרה היא מפנינים, וישנם אנשים שמתפללים ג' פעמים בכל יום בצבור ושומרים מצות ה' ולומדים גם גמרא בכל יום בקביעות, והכל רק מחמת ההרגל, כי אביו היה ירא את ה' באמת והרגילו ללכת בדרכי ה' וללמוד בכל יום, אך הוא לעצמו – התורה אינה חשובה בעיניו כלום...".

ובדידו של רבי מצליח הווה עובדא. כאשר גדלו בניו שליט"א, אשר ניחנו במוח חד ומהיר, פנו אליו גופים שונים בבקשה להוציא את בניו ללימודי חול, ולאפשר להם להשתלם במקצוע חופשי, כדי שיוכלו לנצל את הפוטנציאל המצוין שלהם וירכשו מקצוע טוב לעתיד. אך רבנו לא שעה לדבריהם. הוא דחה אותם פעם אחר פעם. אהבת התורה העמוקה אשר פיעמה בלבו בכל עוז, גברה על כל חשקי העולם הזה!

לא אחת היו לו שיחות עם ידידים, ש"ריחמו" על בניו ופנו אליו בסגנון של "תראה, היום העולם השתנה, אי אפשר לחיות בלי לדעת צרפתית...". הרחיק לכת נשיא הקהילה שפעם אמר לו בלגלוג: "אם בניך לא ילמדו צרפתית היום, איך יתפרנסו מחר?! וכי יהיו גנבים?!". רבי מצליח לא נאלץ לחשוב ולוּ לרגע כשפלט בחדות מהולה בעוקצניות: "אל דאגה! כשיגדלו בנַי, יֵדעו צרפתית, הרבה יותר ממה שיודעים בניך לימודי קודש...".