עמירם בן לולו לקראת התכנית החדשה: "הייתי הילד הכי ביישן בעולם"

כל עיתונאי יודע שיש מרואיינים ויש מרואיינים. יש כאלה המתמסרים מיד, נטולי פוזה וגינוני כבוד; יש הנפתחים ככל שהשיחה מתארכת, כמו מבקשים למכור את אמונם טיפין טיפין, ויש שלא פותחים את סגור לבם כלל וכלל. במקרים האלה בדרך כלל הכוויות והצלקות מאפילות על הכל. 

עמירם בן לולו, 32, נשוי ואב לארבעה המתגורר באלעד - אברך ביום, שדר רדיו מוביל בצהרים ותקליטן בלילה, מתגלה מיד בתחילת שיחתנו כמרואיין משוחרר וגלוי לב, מה שכמובן מעלה על שפתי חיוך גדול. ואכן, בן לולו, הרגיל להיות בדרך כלל בצד המראיין ולא המרואיין - לא מאכזב, ופותח בווידוי שלדבריו לא סיפר עד כה מעולם: "כמעט אף אחד לא יודע את זה עלי, אבל הייתי הילד הכי ביישן בעולם. בחיים לא חלמתי שאי פעם אתקרב למיקרופון.

"בגיל הנעורים נפלטתי מעולם הישיבות. ברוך ה' יש לי משפחה טובה, שעוסקת המון בחסד וזיכוי הרבים, והם לא רצו שאסתובב ברחובות. דוד שלי, הרב משה בן לולו מערוץ 2000, הזמין אותי לתחנת הרדיו שלהם, ויום אחד ביקש ממני להגיד כמה מילים בשידור. אנשים כנראה אהבו את זה, המשכתי לשדר פה ושם, עד שקיבלתי תוכנית קבועה. מפה לשם, זה מה שאני עושה בהנאה גדולה כבר 15 שנה".

קודם כל אברך

בעוד שידורי הרדיו של בן לולו מוכרים לציבור הרחב, לימודיו התורניים מוכרים פחות, ואכן נימת קולו הופכת שקטה ונינוחה יותר כשהוא מספר עליהם. "ב"ה כל בוקר אני לומד בכולל באלעד של הרב חיים רומנו. עם הזמן נדבק לו השם 'כולל האמנים' כי לומדים בו חברים יקרים כמו יניב בן משיח, אלעד שער, יהודה שוקרון ועוד. גם גד אלבז היה מגיע בתקופה שבה הוא היה בארץ. בכולל לומדים בעיקר גמרא, הלכה, ומוסר, אבל הכל באווירת רבי נחמן מברסלב.

"מה שמשותף להרבה מהחבר'ה אצלנו הוא העבודה במה שנקרא 'התעשייה'. אנשים שעובדים בלילות ומסיימים בשעות לא שעות, באים לכאן בבוקר ולומדים תורה כמו שצריך. האווירה החברית הזו מחזקת אותנו כי אנחנו עוברים את אותם דברים, ועוזרים זה לזה. במהלך העבודה שלנו אנחנו נחשפים להמון רוח וצלצולים, אבל מתאפסים בכולל. ומעל הכל, פשוט באים כדי ללמוד תורה. ב"ה אני מסיים חמש מסכתות בשנה. אני קודם כל אברך כולל, ואחר כך כל השאר".

לדבריו של בן לולו, לאחר סיום הלימודים בכולל, הוא מקפיד על טבילה יומית במקווה, ושם את פעמיו לעבר הרדיו. "אני מגיש כבר עשר שנים ב'קול ברמה' את 'המבוקשים', תוכנית המשודרת מדי יום בארבע. התוכנית קובעת את סדר היום של המוזיקה הדתית הים תיכונית, והיא הבית החם שלה.

"אחרי הרדיו אני מגיע הביתה, ואז בדרך כלל יוצא לתקלט באירועים. האמת שגם זה התחיל די במקרה. יום אחד התקשרו למקום ששידרתי בו ואמרו שרוצים שאבוא לתקלט באירוע. זה היה מוצלח ומשם המשיך להתגלגל. עיקר הקהל שלי מורכב מחוזרים בתשובה, אבל אני מנגן להרבה סגנונות וקהלים, ובלבד שהריקודים יהיו נפרדים כמובן".  

רציתי לדבר מהלב

לצד עיסוקיו הרבים של בן לולו, התכנסנו לשיחה זו לכבוד עלייתה לאוויר של תוכנית חדשה בהנחייתו בערוץ הידברות. התוכנית, 'מדברים שירה', תשודר מדי חמישי בשמונה בערב, ולדבריו תכלול הפתעות רבות. "התוכנית מאוד ייחודית בז'אנר תוכניות האירוח. אחד הדברים המיוחדים בה הוא שבכל פרק אראיין שני אמנים שיש ביניהם קשר כלשהו.

"כמובן שכל אחד גם מספר על עצמו, מכיוון שלכל אחד מהם יש את הקריירה שלו, אבל יהיה גם דיבור חזק וגלוי על הקשר ביניהם ועל הדברים שהם עשו יחד. בנוסף לזה, בכל תכנית תהיה הופעה עם המון רגש ושמחה".

כיצד נערכתם לתוכנית מבחינה הפקתית?

"רוב התוכניות של הידברות מצולמות באולפני הערוץ, אבל כאן הייתה השקעה מיוחדת. התוכנית צולמה במועדון 'הגוּלה' בפתח תקווה, כי יש שם במה, תפאורה מתאימה, וזה נראה הרבה יותר טוב.

"מעבר לכך, זו אחת התוכניות היחידות שמצטלמת בלי טלפרומטר ובלי אוזניות. אין שום טקסט שמוכן מראש. פשוט התיישבנו והתחלנו לדבר מלב אל לב. זה היה לי מאוד חשוב. מעבר לכך, אני מתבלבל כשאני קורא טקסטים. יש לי הפרעות קשב וריכוז. אגב, כשאני לומד תורה הכל משתנה. אני קורא והכל מסתדר ומתחבר לי. מבחינתי זה נס.

"לצוות התוכנית בשלב הראשון הייתה בעיה עם הזרימה שרציתי שתהיה בתוכנית. הם אמרו לי: 'תראה, זה לא עובד ככה, אמנם אתה רגיל לזה ברדיו, אבל רדיו וטלוויזיה הם שני עולמות. למזלנו, ישראל כהן, שהוביל את כל העניין, מאוד האמין בי ואמר להם לתת לי לזרום כמו שאני יודע. וברוך ה', התוצאה לא מאכזבת".

לפי זהות המשתתפים בתוכנית, נראה שאכן יש למה לצפות. "הרבה פעמים תוכניות הולכות על ז'אנר מסוים, אבל החלטנו ממש לגוון בתוכנית הזו. המנעד מאוד עשיר. למשל, יש תוכנית עם דקלון ואהרון ירימי, שבעבר שתפו פעולה בלהקת צלילי הכרם. זה היה מרתק לראיין אנשים שההורים שלך גדלו על השירים שלהם בתור ילדים.

"מעבר לכך", מספר בן לולו, "יהיו פרקים מאוד מיוחדים עם מידד טסה והמנהל המוזיקלי שלו אביעד גיל, שבעצמו היה זמר, ועם האחים יונתן ואהרון רזאל, שלכל אחד מהם יש כידוע קריירה מפוארת משלו, אבל היה מרתק לשמוע אותם מספרים למשל על השכונה בה גדלו, ולשמוע מהם ביצועים יפים שלהם למקאמים מזרחיים".

הסיפור שלא אשכח כל חיי

בשעה שבן לולו משתף ברשימת המרואיינים שהשתתפו בתכנית, ומריץ בראשו את ההיכרות העמוקה עם אותם זמרים ועם אמנים רבים אחרים, גם נובעים ממנו זכרונות ישנים וחדשים הקשורים לדברים שנגעו בעוצמה בלבו, ובמידה מסוימת אף שינו את חייו. "עולים לי המון דברים עכשיו, כשאני מסתכל לאחור. מדובר בדברים מאוד מרגשים עבורי.

"למשל, ממש בתחילת הקריירה, הייתי לדעתי בן 19, שידרתי בתחנת רדיו מסוימת, קטנה יחסית, ושמתי שיר שנקרא 'קרן אור'. חלק מהמילים שם הולכות כך: 'אין דבר זה יעבור, תמיד בחושך מסתתרת קרן אור'. זה שיר שנכתב על פי תורה של רבי נחמן מברסלב. השיר נגע בי, והתחלתי להגיד למאזינים, וגם לעצמי, מילות עידוד וחיזוק. מילים פשוטות כאלה.

"דיברתי ממש מהלב על כך שצריך לשמוח, ושאסור להתייאש, ושה' בוודאי מזמן לנו דברים טובים בעתיד רק שאנחנו עוד לא רואים אותם, ושבטוח הכל לטובה. מיד אחרי התוכנית מאזינה התקשרה לתחנה, ובקשה לדבר איתי על מה שאמרתי. קודם כל מאוד שמחתי שמישהו מאזין לי, אבל מעבר לכך, היא ספרה משהו שלא אשכח כל חיי.

"אותה מאזינה אמרה שיש לה קרובת משפחה שהשידוך שלה התבטל ממש לפני חתונתה. אותה בחורה ששידוכה בוטל נכנסה כתוצאה מכך לדיכאון כבד, ובמשך כמה שבועות לא יצאה מהמיטה. הייתה בן אדם חי מת. המאזינה ספרה שהן שמעו יחד את השיר ששמתי ואת הדברים שאמרתי, וכמה דקות אחר כך אותה בחורה קמה מהמיטה, התלבשה, התחילה ולהתארגן, והכריזה שהיא מחליטה לצאת ממצבה העגום ב"ה. אגב, חודשיים אחר כך היא התחתנה, והזמינה אותי לתקלט בחתונתה. זה היה מאוד מרגש.

"או למשל, בעניין אחר, לפני חמש שנים בחור צעיר ביקש להיפגש איתי. ישבנו אצלי במשרד והוא אמר לי: 'אני יכול להיות זמר טוב. תעזור לי'. באתי, עשיתי לו סדר בראש, ואמרתי לו שאין לו למה למהר. שהוא תמיד יוכל להגשים את החלומות שלו ולהתחיל לשיר. אבל המלצתי לו לחכות עם זה. אמרתי לו שעכשיו הוא בעיקר צריך ללמוד תורה. זה הזמן המתאים למען כך, כי לאחר מכן זה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

"ראיתי שהוא הקשיב למה שאני אומר, אבל על הפנים שלו ראיתי שהוא התחרט שהוא בא. ראיתי על פניו שהוא לא שמע את מה שהוא רצה לשמוע. 5 שנים אחרי אותה שיחה הזמינו אותי לתקלט בחתונה. נפגשתי עם הזוג כדי לדבר על מה אנגן וכו', ופתאום אני קולט שהחתן זה אותו אחד שרצה להיות זמר. כשנפגשנו הוא היה תלמיד ישיבה רציני ביותר, שבכלל כבר לא חשב על קריירה בתחום השירה. הוא אמר לי שבזכותי הוא מתחתן עכשיו כמו בן תורה. בשבילי זה היה דבר עצום.

"כשאתה רוצה לעשות טוב, ופשוט אומר את מה שיוצא לך מהלב, הקב"ה שם לך את המילים בפה. ויוצא מזה המון טוב. אגב, זו אחת הסיבות שלא רציתי שיכניסו לי מילים לפה בתוכנית. רציתי לומר ישירות את מה שהקב"ה ישים בפי.

"ועם זאת, כדי שלא ישתמע אחרת, חשוב לי לומר שאני גם מאוד מעריך את עבודת ה' של האמנים. אני רוצה שהעולם ידע שגם האמנים לומדים תורה ומתקרבים לה'. ובכלל, הרבה פעמים זמר הוא לא רק זמר, אלא הוא גם כותב ומלחין ויוצר. לכל אחד יש את עבודת ה' שלו. וגם אם הוא רק זמר, ולא כותב וכו', זו גם שליחות ענקית, כשהכל נעשה על פי דרך ה'.

"ובכלל, האמת היא שפעם חשבתי אחרת על הקב"ה. אבל היום אני יודע שה' הוא לא מפחיד, אלא הוא טוב. וכל העבודה שלנו היא רק צריך להכניס אותו לחיים שלנו. היום אני אוהב את ה' ברמות הזויות. אנחנו מנסים להרבות כמה שיותר בשמחה, ובאופן אישי חשוב לי מאוד להעביר מסר של יראת שמיים דרך השמחה.

"ואם כבר נפתחתי, ואני מספר פה על הדברים החשובים לי ביותר בחיי, אני מוכרח גם לדבר על מה שיותר חשוב לי מכל - וזו המשפחה שלי. ובמיוחד אשתי כמובן. כשאני רוצה לצאת - זה איתה, כשאני מתייעץ זה איתה, והיא הילדים הם כל עולמי. כל דקה אפשרית אני נמצא איתם. אני לוקח את הילדים לגנים, משחק איתם, ורוצה תמיד עוד ועוד. גם בזמנים הכי מטורפים, אני משאיר לי ערב אחד בשבוע שהוא קודש למשפחה. וזה התענוג הגדול ביותר".