"הבנתי שמישהו שומע אותי": איך הרב שלום ארוש עשה תשובה?

רבים חייבים לרב שלום ארוש את חייהם הרוחניים. הרב כתב עשרות ספרים מחזקים שהפכו לרבי מכר, הקים את מוסדות "חוט של חסד", הפך לאחר הרבנים הבולטים והמשפיעים, ותוך כדי זכה לכינוי "שר החיוך".

בשיחת עומק נדירה שהעניק לערוץ הידברות, תיאר הרב ארוש כיצד שינה את חייו מהקצה אל הקצה, ותוך כדי שיחה העניק מספר טיפים שישדרגו לכולנו את איכות החיים.

"לא שמרתי אפילו מצווה אחת"

הרב ארוש נולד במרוקו למשפחה שומרת תורה ומצוות. כשהיה בן 13 עלתה משפחתו לארץ, והילדים נשלחו ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי. "למדנו שם בנים-בנות", סיפר. "בהמשך אני והאחים שלי התנתקנו מהדת. אבא שלי היה בוכה בשבת, לא היינו הולכים איתו לבית הכנסת, אלא נוסעים לים. לא ידענו כלום מהעולם הבא". הנער המשיך לתיכון חילוני, כאשר אביו מיצר על כך מאוד.

"בתקופה הזו התרחקתי מהדת כל כך, הייתי אוכל חמץ בפסח, טריפות ונבלות רחמנא לצלן, ולא נותרה בי שום נקודה יהודית", ציין הרב בצער. "אני לא זוכר שקיימתי אפילו מצווה אחת. הדבר היחיד שנותר לי היה שלא להדליק אש בשבת. מישהו נתן לי סיגריה ואני אמרתי לו: 'מה פתאום, בשבת?', אבל זה לא הפריע לי לנסוע ולחלל שבת בכל דרך אחרת. עם הזמן גם עקרון זה שלא להדליק אש בשבת הלך ודעך, והפכתי לחילוני לכל דבר".

שירת בחיל האוויר בתור חובש קרבי מוטס. לאחר השחרור החל בלימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב. "הייתי סטודנט מצליח באוניברסיטה. היה לי רכב, הייתי עם שערות ארוכות וג'ינס, והייתי שקוע רק בחיים שלי", אמר. עד שבגיל 23 התרחש מאורע שגרם לו לזעזוע עמוק.

"המאורע ששינה את החיים: הלוויות של חברים מהיחידה"

"זה היה ב-1973, כאשר בתאונה חמורה נפל מסוק של צה"ל בחרמון, ומספר חברים מהיחידה שלי נהרגו באותה תקרית", תיאר הרב את המאורע ששינה את חייו לחלוטין. "קיבלתי לאוניברסיטה מברק, ובו הודעה על הלוויות החברים שלי, ואני, לא חשבתי בכלל על המשמעות האמתית של ההלוויות הללו.

"תכננתי ללכת להלוויה, אבל לא חשבתי על ההלוויה אלא בעיקר על עצמי, 'אני אפגוש שם את ההוא וההוא'. ברור שכאשר הגעתי להלוויה עצמה, הייתה הפסקה מעטה בדיבורים. בכל זאת התנהגנו בדרך ארץ, בכבוד לנפטרים. אבל לא התרגשנו יותר מדי.

"יותר מזה: בהפסקה שבין שתי הלוויות אני וכמה חבר'ה אחרים מהשירות נסענו לאכול ביפו. לא דיברנו בכלל על שחברים שלנו נהרגו, אלא כל אחד עדכן את האחר במה שהוא עוסק. אחרי האוכל עוד נסענו לראות תערוכת ציורים בתל אביב. הראש של כל אחד היה מונח בעצמו, וכל זה כשאנחנו ביום הלוויות של החברים הכי טובים שלנו.

"בסוף כל היום הזה היה לי זמן לשבת עם עצמי לבד ולחשוב על כל מה שהיה. בכל זאת, ברוך השם יש לי נפש יהודית, וכשישבתי עם עצמי, פתאום הבנתי מה עשיתי היום. התחלתי לשאול: 'מה קורה איתי?!'. התחלתי להצטער ממש על מה שהיה. אלו היו אנשים ששירתו איתי בצבא שלוש שנים, ומה קרה פה היום?

"מצאתי את עצמי לבד והתחלתי לחשוב על המוות, מהו המוות, מה זה אומר להיות מת. ישבתי וחשבתי על החברים שלי, איך צחקנו, אכלנו, נלחמנו יחד - והכל קיבל ממד אחר. מה זה המוות, זה סוף החיים? שאלתי את עצמי. גם אני אמות, ואם אני אמות, מה אני עושה פה? אנשים חיים סתם, אנשים מתים – אז מה הטעם לחיים הללו אם המוות תמיד מגיע בסוף? מה הטעם לכל המרוץ הזה? בסופו של דבר אני אהיה פרופסור למתמטיקה, אבל אז אמות, ומה עשיתי פה? אני אהיה מיליונר ואמות, אז מה היה שווה הכל?

"באותו לילה הכל התנפץ. כל מה שידעתי עד אז על החיים התמוגג, ופתאום באה לי מחשבה: 'אולי יש בורא לעולם, ואולי הוא שומע אותי', ובאותה נשימה התחלתי לדבר עם בורא עולם, הרגשתי שהוא נמצא לידי.

'בורא עולם, אני רוצה להאמין בך, אני יודע שאני לא יכול לראות אותך בעיניים גשמיות, אבל אני רוצה שתפעל למעני דברים שאני אדע שאתה בעל הבית בעולם'. ביקשתי ממנו שיעשה לי ניסים, אפילו שלא ידעתי אז להשתמש במונח הזה, 'נס', אבל ביקשתי כל מיני בקשות, אפילו פעוטות, וכולן התגשמו. לדוגמה, ביקשתי מבורא עולם שיכניס לראש של אחי דוד, שיבוא לבקר את אמא. אמרתי לו 'אם אתה בעל הבית על המחשבות - תכניס בראש שלו רצון לבוא לבקר את אמא'. כאשר כאב למישהו הראש ואפילו הכדורים לא הועילו, אמרתי לעצמי, 'אני אתפלל עליו לפני בורא עולם, הוא בעל הבית, והוא יכול לקחת ממנו את הכאבים'. באוניברסיטה, לפני שהתקיימו מבחנים חשובים, הייתי מתפלל ואומר 'בורא עולם' – כך הייתי מכנה את הקב"ה, לא השם, ולא כל כינוי אחר, רק בורא עולם – 'אתה הרי יודע מה יהיו השאלות במבחן, תעשה שאני אלמד את החומר שעליו יהיה'. וכך היה. במבוא לכלכלה, שבו נכשלים 60% מהסטודנטים, הצלחתי להוציא ציונים גבוהים, 96-97, והבנתי שמישהו שומע אותי".

הרב שלום ארוש בשיחת עומק נדירה עם דודו כהן. צפו:

הרב ארוש המשיך לתאר כיצד הגיע באופן הזה לאמונה. "התחלתי להגיד תודה לבורא עולם. הייתי קם בבוקר- תודה לך בורא עולם, מתיישבים לאכול- תודה לך בורא עולם על האוכל. ככה באופן טבעי הייתי מדבר איתו ומבקש ממנו.

"אמרתי לבורא עולם- תראה, תכוון אותי, או לספרים או לבני אדם, שאני אדע מה תכלית הבריאה הזאת,  בשביל מה בראת את העולם הזה...", הוסיף הרב ותיאר.

"באותו רגע החלטתי: זהו. אני מקיים את התורה והמצוות בתמימות"

אז בהתחלה היה את העניין של הדיבור עם ה' שמאוד התחזק אצלי והפך לטבעי. אבל קיום המצוות- לא. אם אני לא מבין, אני לא יכול לקיים…

אבל פתאום, באחד ההתבודדויות כשאני מדבר עם ה', פתאום נכנסה בתוכי מחשבה, מה, אתה מחזיק מעצמך יותר חכם ממשה רבנו, יותר חכם משלמה המלך? מה זה אם אתה תבין, סימן שזה טוב וזה אמת ואם אתה לא מבין זה לא אמת? ואז התביישתי. אמרתי מה אני יותר חכם ממשה רבינו שהיה בשמיים, משלמה ומכל הצדיקים?

באותו רגע החלטתי, זהו. אני מקיים את התורה והמצוות בתמימות. ואז גזרתי את הקוקו. הנחתי תפילין, נכנסתי לישיבה.

"זה כל כך פשוט: קשר עם בורא העולם. זהו. החיים יפים"

הרב ארוש המשיך והסביר כי בעבודת ה' יש 2 עקרונות בסיסים: שמחה בקיום כל מצווה וחיבור פנימי לבורא.

כאשר התייחס לתופעת הנשירה, הסביר כי שורש העניין הוא אווירה בבית של שמחה בקיום המצוות. "אם ההורים לא מראים שמחה, ומראים איזו זכות זו להיות בשמחה ואיזו זכות זה לשמור, להתפלל וכו' – אז הנוער לא מרגיש שמחה בקיום המצוות".

עוד המשיך הרב והסביר כי נקודה חשובה מאוד היא החיבור הפנימי לבורא עולם. "כתבתי זאת בספרי 'בגן החינוך'", אמר. "אתה לא יכול להעביר דבר שלא קיים בתוכך. אם אתה חי את האמונה ומרגיש חיות מכל קשר עם ה', ובכל מצווה שאתה מקיים מביע שמחה - זה יעבור למשפחה".

"אדם שחי בלי שמחה - זה לא חיים, וזה עיקר המלחמה עם היצר בעולם הזה", הוסיף ואמר. "התבודדות - בלי זה אי אפשר לעבור את החיים בעולם הזה בשלום ואדם לא יכול להגיע ולמלא את תפקידו", אמר בלהט.

"הקשר עם בורא עולם, זה כל כך פשוט", אמר. "החיים יפים, מתוקים. החיים ממש יפים. אנחנו ממש נהנים לעבוד את ה'. שמחים לעבוד את ה', שמחים במצוות, שמחים בתורה- תענוג! זה חיים יפים, מלאים. כל מצווה זה תענוג אחד גדול, כל תפילה, כל עבודת ה'.

"מה זה אמונה?", שאל הרב והשיב: "האמונה זה: כל שנייה אני חי את ה', ישבתי, דיברתי עם בורא עולם, כל רגע אני מדבר עם בורא עולם. בורא עולם נמצא פה. כל שנייה. זה לא פתאום מופיע".

לשאלת המראיין: "הקושי הוא שאנחנו לא שומעים בחזרה את התשובה של בורא עולם", השיב הרב: "אם אדם מאמין שבאמת אין יסורים ללא עוון – הוא ישמע את בורא עולם בחזרה. זה אצלי היה נקודת המפתח בתשובה שלי: אין ייסורים ללא עוון. אם אתה מאמין שאין ייסורים ללא עוון, אתה לא מתרעם על הקשיים שלך בחיים, אלא בא ואומר: 'בורא עולם, אני רוצה לעשות תשובה', ומקבל על עצמך לעשות תשובה – מיד אתה רואה ישועה!', קורא הרב.

"אם אדם הוא חזק, בורא עולם עונה לו בלב", חוזר הרב ואומר בתוקף. "בורא עולם שומע אותנו ועונה לנו. לכן אני כל יום רואה נסים, כי כל יום יש לי דברים שאני מבקש, כל יום יש לי דברים שאני מתפלל עליהם.

הרב ממשיך ונותן דוגמה לתפילה על מציאת חניה. "אני נוסע עם משהו לתוך מרכז ירושלים, הוא אומר לי: 'אתה יודע, אין פה חניות', אמרתי לו: 'מה זאת אומרת אין חניות?! בורא עולם, תזמין לנו חניה בדיוק ליד המשרד'. הוא שומע אותי מתפלל הוא אומר לי: 'מה, אתה מתפלל על חניה?!' אמרתי: 'מה זאת אומרת?! יש השגחה פרטית'.

"אנחנו מגיעים. אחד יוצא - אנחנו נכנסים. ובעל המשרד, שנסע איתי, נדהם: 'פעם ראשונה שמצאתי חניה פה', ומאז הוא התחיל להתפלל ומספר שמאז שהוא מתפלל על חניה – ה' שולח לו את מבוקשו", המשיך הרב לתאר בחיוך.

הרב שלום ארוש מסביר איך לדבר עם ה' במילים פשוטות. אל תחמיצו: