"בסדנאות רוחניות שונות יש השפעות של עבודה זרה"

שעת ערב, בית הקברות המוסלמי הממוקם בלב הישוב עראבה הסמוך לסכנין. שני חסידים, בעלי תשובה טריים, רוקדים ומתפללים על ציון קברו של התנא רבי חנינא בן דוסא, ובין פרק תהילים לסבב ריקודים מדליקים, עם דמעות קטנות בעיניים ופרפרים גדולים בבטן, עוד ועוד נרות נשמה.

שלושה שבועות בדיוק לפני כן, גם בשעת ערב, הדאגה בבית משפחת בילר לשלומה של בתם התינוקת הולכת וגוברת. אילו רק ידעו שתוך זמן קצר התמונה תתהפך. "כשאשתי ואני חזרנו מאחד הטיולים במזרח הרחוק עברנו לגור בקיבוץ קטן בשם לוטם, בגוש משגב שבגליל", מספר הרב אסף משה בילר (46), נשוי ואב לחמישה המתגורר בישוב אור הגנוז הסמוך למירון.

סחף התשובה – דווקא בקיבוץ לוטם

כיום משקיע הרב בילר את רוב ככל זמנו בלימוד התורה ובקירוב רחוקים, ואף מכהן כראש ישיבת "אור הגנוז" לבעלי תשובה וכמנהל המגמה להכשרת מורות ליוגה ברוח היהדות של מכללת אילמה, אך בתקופת מגוריהם בלוטם היו הרב ואשתו רק בתחילת דרכם בעולם התורה, כפי שמעיד הרב בעצמו. "לוטם הוא קיבוץ חילוני שהיו בו המון דירות ריקות. בעבר הדירות שמשו את צעירי הקיבוץ, אבל הם עזבו.

"בגלל שהיו שם הרבה דירות, המחיר היה זול, ולחבר'ה שרק חזרו מהמזרח זה התאים. ככה לאט לאט נבנתה שם קהילה. עם הזמן הגיעו עוד ועוד זוגות שהכרנו, ואחר כך גם חברים של חברים, ופתאום קלטנו שהתקבצו בלוטם לא מעט חבר'ה שחזרו ממסעות ממושכים בעולם. ושם, דווקא בלוטם, התחלנו להתחזק ממש בתורה ומצוות.

"מה שבעיקר מעניין בסיפור הזה", מוסיף הרב בילר, "הוא שפשוט התחיל שם גל חזק מאד של חזרה בתשובה. משהו שקשה להסביר. משפחה אחרי משפחה חזרה בתשובה. אני מעריך שמשהו כמו 16 משפחות חזרו בתשובה בזמן קצר מאוד. אחרי שזה קרה, בנינו שם בית כנסת, והסביבה נהייתה מתאימה יותר לתהליכים שעברנו.

"אבל בתוך כל זה, לא מעט פעמים התפלאנו איך זה קרה. איך כל כך הרבה אנשים הגיעו ללוטם, ואיך כל כך הרבה ממי שהגיע חזר בתשובה. היום אני חושב שבזכות מה שקרה לתינוקת שלנו, אולי קיבלנו תשובה. כשהבת הקטנה שלנו הייתה ממש תינוקת, בת שלושה חודשים, היא קבלה איזושהי מחלה. בהתחלה זה היה רק שיעולים והקאות, וחשבנו שזה משהו יכול לקרות ובטח יעבור אחרי יומיים-שלושה.

"אחרי ארבעה ימים התחילו הקאות קשות, וזה כבר נהיה הרבה יותר מפחיד. מעבר להקאות, היא גם נראתה כמו מעולפת כזו. איברים רפויים ועיניים עצומות. מיד נסענו לבית חולים בטבריה, ושם התחילו לטפל בה ולבדוק מה יש לה. אחרי כמה שעות אחד הרופאים אמר לנו שאין להם מושג ממה היא סובלת. לא יודעים מה זה. הילדה עדיין הייתה מעולפת, אבל הגיע הלילה, ואמרו לי לנסוע הביתה ולחזור בבוקר.

"חזרתי הביתה, אבל לא יכולתי להירדם מרוב המתח והלחץ. התפללתי עליה לה', ותוך כדי נזכרתי שלמדתי שטוב להתפלל לזכותם של צדיקים, ועל ידי כך הצדיק יעלה את התפילות. היה לנו בבית ספר על קברי צדיקים בגליל. החלטתי לפתוח את הספר איפה שיצא, ולבקש מאותו צדיק שאליו אגיע להתפלל עליה. הבטחתי שאחרי שהכל יסתדר, בעז"ה אסע לתפילה ולהודיה בקברו".

לדבריו של הרב בילר, הספר נפתח לו בעמוד המספר על רבי חנינא בן דוסא, ואף הובאה  בו אמירה שלו. "בספר נכתב שרבי חנינא היה אומר על עצמו שהתפלל במיוחד על חולים, ושהיה יודע בזמן אמת אם תפילתו התקבלה. אם התפילה הייתה שגורה בפיו, כלומר זורמת חלק, סימן שהתקבלה. שמחתי מאד על ההשגחה הפרטית, ליפול בדיוק על צדיק שאמר על עצמו שהיה מתפלל על חולים. התפללתי, הדלקתי נר וסגרתי את הספר.

"למחרת בבוקר התקשרתי לבית החולים, ואמרו לי שהעבירו אותה לבית חולים אחר כי לא הצליחו להבין מה יש לה. בבית החולים השני ב"ה תוך שעתיים עלו על הבעיה, נתנו לה תרופה והיא חזרה לעצמה. הילדה הייתה ממש בסכנה, אבל ב"ה ניצלה בזכות התפילות.

"אחרי שהכל נגמר סיפרתי לאשתי מה קרה, ואמרתי לה שעכשיו תורי לקיים את חלקי וללכת להתפלל על קברו של הצדיק. לא ידעתי איפה הוא קבור, כי באותו לילה הייתי מרוגש מאד, ולא התעמקתי בפרטים הנוספים שהיו בספר. כשפתחתי אותו ראיתי שהוא קבור בכפר עראבה, שהיה ממש מטרים ספורים מהבית שאז היה שלנו.

"אף על פי שהקבר שלו נמצא בבית קברות מוסלמי, עמוק בתוך כפר ערבי, הבטחות צריך לקיים. אגב, ערבים מעריכים את הצדיקים שלנו, ולכן רוצים להיקבר לידם. אז לקחתי חבר, הלכנו אליו, התפללנו, והדלקנו נרות. עד היום אני חושב שאולי החזרה בתשובה הגדולה בלוטם הייתה בזכות רבי חנינא שקבור בקרבת מקום. בכל מקרה, אחרי שלוש שנים עזבנו את לוטם ועברנו לאור הגנוז".

כוחה של דממה

בעולם התשובה, כידוע, ישנן שתי גישות מרכזיות העוסקות בשאלת פרסום מאורעות החיים הקודמים והעיסוק בהם. יש הסוברים שעיסוק מאוזן בעבר יכול בעיקר להיות חיובי ומחזק, ויש הסוברים שכדאי להימנע מכך באופן די מוחלט. עם הסוברים שכדאי להימנע בעיסוק זה נמנה רבו של הרב בילר ורבה של אור הגנוז כולו, ולכן נציין כאן רק מעט מקורות חייו שקדמו לתשובה, הגם שהם מרתקים.

"נולדתי בירושלים למשפחה חילונית. עברתי את המסלול הרגיל פחות או יותר, ואת שירותי הצבאי עשיתי כלוחם בנח"ל. אחרי הצבא שהיתי תקופה ארוכה במזרח הרחוק, ושם נחשפתי למגוון שיטות ההתבוננות, עבודה פנימית, מדיטציה, וכיוצא בזה.

"מגיל צעיר יחסית הייתי בעניין של חיפוש רוחני, יוגה ועבודת הנפש והמידות. בגיל 28 נחשפתי לשיעורים של הרב יובל אשרוב, ומתוך זה התחלתי להעמיק וללמוד ולהתקרב ליהדות. הכרתי את אשתי בגיל מוקדם. התחתנו בגיל 23, היינו במזרח יחד וגם התחזקנו יחד. בשלב הראשון התחלנו להגיע לשיעורים של הרב יובל, אחר כך ללכת לסמינרים של ערכים, ודי מהר החלטנו לעבור לאור הגנוז.

"שנינו התלהבנו מאד ורצינו את זה", אומר הרב בילר. "וכל אחד קידם את השני. בשנים ההן בעיקר למדתי בכולל בישוב ועבדתי במכללת אילמה, שהרב יובל הקים אצלנו בישוב, ועסקה ברפואה טבעית. בתוך כל זה, אחד הכלים הכי חזקים שלמדתי במזרח היה כוח השתיקה. נחשפתי שם לסדנאות שתיקה, שלמעשה היו עשרה ימים מאוד חזקים של התבוננות פנימית".

לדבריו של הרב בילר, בערה בקרבו תשוקה לקחת דברים שהכיר בעבר, להשתמש בהם באופן טהור ונכון, ולהפיק מהם תועלת גם בעולמו הנוכחי. בבחינת "חכמה בגויים תאמין". מעבר לכך, יש, לדבריו, חשיבות עליונה בהענקת אפשרות נכונה ותורנית לאנשים שנמצאים בחיפוש רוחני ומחפשים סדנאות בתחום זה, ולגרום לכך שלא יקבלו את הדברים השליליים שיש בכל מיני שיטות שונות ומשונות, שאינן יוצאות מהתורה הקדושה.

"כשהתחלתי לחזור בתשובה", מספר הרב בילר, "ראיתי שהרבה חבר'ה, צעירים ולא צעירים, דתיים ושאינם, מחפשים את הדברים האלה והולכים למשל לסדנאות של ויפאסנה. רבים אינם יודעים זאת, אבל בסדנאות האלו יש השפעות של עבודה זרה מכל מיני סוגים. וככל שהעמקתי בתורה ראיתי שיש בה עושר עצום של שיטות התבוננות ועבודה רוחנית פנימית.

"פתאום הבנתי שהמון המון יהודים מחפשים את החוויה הזו בארץ ומחוצה לה. אנשים רוצים להתנתק מהרעש של החיים, לבודד את עצמם, ולהבין מה הם באמת רוצים בחייהם. לחשוב בשלווה לאיזה כיוון הם רוצים ללכת. להכיר את התנועה הפנימית של המחשבה שלהם. ובגלל שאין דבר כזה בתוך היהדות, הם הולכים לרעות בשדות זרים.

"כשנכנסתי לזה יותר ברצינות, הבנתי שיש לסדנאות האלה ביקוש גדול. יש סדנאות שכדי להשתתף בהן צריך לחכות ארבעה חודשים. וכאב לי מאוד שכל כך הרבה אנשים הולכים לשם, כי הם יכלו למצוא את הדברים האלה, באופן מעולה, בתוך התורה והקדושה. אבל הם בכלל לא יודעים שזה אפשרי, והסדנאות האלה מרחיקות אותם מהיהדות. במקום שההתעוררות הרוחנית שלהם תוביל אותם לתורה הקדושה, זה מוביל אותם למקומות לא טובים. הם מסתפקים בחיפוש רוחני שנתקע באמצע.

"אז הרמנו את הכפפה, ויחד עם כמה חברים הקמנו את הדבר הזה. כיום ברוך ה' יש סדנת שתיקה כשרה שנמשכת שישה ימים, ובה דואגים לכל צרכי המשתתפים, כולל כמובן אוכל ולינה. מי שמגיע יכול להתנתק לגמרי מהמרוץ, מהטרדות, מהעבודה, מהמשפחה, וממש להיות בשקט גמור.

"התייעצנו עם הרב שלנו, והוא המליץ לעשות את הסדנה הזו רק פעם בשנה. וזה אכן מה שקורה. כל מה שמועבר שם זה 100% מהיהדות, ומתקיים במשך שבוע אחד בחודש אלול. החלטנו לעשות את זה באלול, כי זה זמן מסוגל להתבוננות וחזרה בתשובה".

הזדמנות נדירה לרפא

מטבע הדברים, ככל שהשיחה אודות הסדנא מתארכת, גוברת סקרנותי לגבי המתרחש בה בפועל. סדנא יהודית של שתיקה היא עניין מיוחד ומסקרן, ואכן, דבריו של הרב בילר שופכים אור בהיר אודותיה. "ביום  הראשון משתתפי הסדנה מוסרים לנו את הפלאפונים שלהם, וכולנו מקבלים על עצמנו שתיקה. הסדנה מתחילה ביום ראשון ומסתיימת ביום שישי, ובמשך הסדנה אנחנו לא מדברים שום דיבורים למעט התפילות והברכות.

"במשך היום יש פעילויות מהבוקר על הלילה. שיעורי תנועה, הרפיה, נשימה, יוגה ברוח היהדות, ועוד. במקביל ישנן שעות בהן יושבים בשקט, ואנחנו מדריכים את האנשים מה ואיך לחשוב. הכל תורני לחלוטין ושאוב מהמקורות. אנחנו עושים התבוננות בשם ה', בעבודת המידות, וכו'. החומרים שאובים מכתבי הקודש של התניא, הרמח"ל, האדמו"ר מפיאסצנה ועוד.

"בשעות אחר הצהריים יש יציאה להתבודדות בטבע, שגם בה הכל מלווה במקורות יהודיים. למשל בחלק הזה אנחנו מלמדים את מה שהרמב"ם אומר על כך שעל ידי התבוננות בטבע אפשר להגיע להתבוננות פנימית, מתוך כך למחשבה על הבורא. מעבר לכך, במהלך הסדנא אנחנו גם מנחים את האנשים לעשות הכנה לתפילה, ומלמדים כיצד לחזק את עבודת התפילה על ידי מחשבה ממוקדת.

"מעבר לכך, לפני הארוחות אנחנו עושים התבוננות בנושא האכילה, וזה מרומם אותה מאד. זה שהכל נעשה בשתיקה, למעשה מעניק לבן אדם יכולת חזקה להיכנס פנימה, לתוך עצמו. הוא לא צריך להגיב לסביבה. מה שקורה אחרי כמה ימים שאדם לא מדבר בהם, זה שהמחשבה יכולה להירגע, והוא מתחיל להיחשף לשקט שבתוכו. זה משהו חזק ומיוחד מאד".

אנשים שהשתתפו בסדנא מדווחים גם על קשיים?

"יש תענית דיבור ויש עונג שתיקה. ביום-יומיים הראשונים השתיקה קשה מאד. חסרה לאנשים התקשורת, ובאמת בהתחלה זה מרגיש כמו תענית. אבל ביום השלישי בדרך כלל הכל מתהפך. האדם הופך מאדם מדבר לאדם שותק. ואז יש הנאה עצומה מהשתיקה. אנשים מוצאים את העומק שבשתיקה, ואת היופי והאור שבה. הדברים האלה חזקים כל כך, עד שהרבה פעמים אנשים רוצים להמשיך לשתוק גם כשנגמרת הסדנא, אף על פי שאחרי שהם מתחילים לדבר, כבר אי אפשר לעצור את הסכר".