הפרדוקס המסוכן שבדוגמא האישית: למה שהילדים ירצו להיות כמונו?

אם אשאל "באיזה משחק ילדים קטנים הכי אוהבים לשחק?", התשובה תהיה כמעט חד משמעית – "לשחק באבא ואמא".

גם בגן וגם בבית אנחנו רואים את הילדים שלנו "מתחפשים" לאמא ולאבא, נועלים נעליים גדולות, שמים כובע על הראש, הבנות מתקשטות בתכשיטים ונועלות נעלי עקב, מדברות בטלפון ומרגיעות את הבובה.

בהיותי גננת, ידעתי הרבה דברים מהנעשה בבית הילדים (כמובן בעירבון מוגבל...) ע"י ההתבוננות בילדים המשחקים במרכז הבובות, משחק "אבא ואמא".

זהו מקום נפלא לראות את הילדים מחקים התנהגויות, תנועות וצורת דיבור שהם רואים סביבם בבית ובחיים.

"בוא חמודי לאכול, הכנתי לך חביתה" (שומעים את הקול הרך והאוהב).

ילדה שמדברת בטלפון: "תבוא כבר הביתה, כמה זמן לוקח לך..." (שומעים את אמא כועסת על אבא).

"זה שלי ואת לקחת לי את זה, תביאי לי את זה מיד" (שומעים את חוסר הסבלנות והכעס).

"בואי, מתוקה שלי, נלך לרופא והוא יביא לך תרופה, אל תדאגי, זה לא כואב" (שומעים את הדאגה).

לעומת זאת שמעתי מהרבה הורים שהילדה שלהם אוהבת להיות בבית "הגננת יוכי".

הילדה חובשת כובע, לוקחת תוף מרים, מסדרת בחדר את הכיסאות והבובות כמו ריכוז בגן ומתחילה לשיר, וכמובן גם ל"חנך"...

מדוע ילדים אוהבים לשחק ב"אבא ואמא", וילדות אוהבות להיות גננות?

לילדים יש רצון ולפעמים דחף לחקות מבוגרים, לכן הם אוהבים לחקות את הוריהם או את הגננת.

אנו, המחנכים, מהווים דוגמא אישית, כי רק התנהגות זו מעוררת בילד את דחף החיקוי.

עוד בהיותם קטנים, ואפילו תינוקות, הילדים משתמשים בדוגמא האישית ללמידה. ילד לומד לדבר ע"י כך שהוא מחקה את הוריו: "תגיד אבא", "תגיד סבתא"...

התהליך מתרחש מעצמו, והילד לא מודע ולא שם לב לכך שהוא רוצה לחקות את המבוגר. הילד לוקח דוגמא אישית – הכוונה היא שהוא לוקח דוגמא מהתנהגותו של המבוגר.

מכיוון שהילד לא מודע למה שהוא עושה, הוא מחקה את מה שהוא קולט – כי הקליטה שלו היא שיוצרת את הדחף לחקות.

אתן דוגמא: כמה שנחנך את הילדים לאיסור לשון הרע, הלימוד והחינוך יהיו מופנמים וחזקים יותר מכך שהילד שלנו יראה אותנו נמנעים מלדבר או קמים ולא משתתפים בשיחת לשון הרע.

גם כשילד בא לספר משהו שקרה לו בכיתה (וצריך לשתף את אמא ואבא, ואפילו עם שמות הילדים, כי לשם חינוך חשוב מאד שההורים ידעו עם מי הילד שלהם מתחבר), אין זה מתיר לאח השני לשמוע את הסיפור ואת שמו של הילד. לכן אם את רוצה להקשיב לילד שלך, הגידי לו, "יוסי, אני רוצה לשמוע אותך, אך לא ליד יואב, כי זהו לשון הרע שיואב יידע מי עשה לך כך וכך".

כך זכית לשמש דוגמא אישית ממש, כיצד נמנעים מלשמוע לשון הרע.

חינוך לערכים ולמצוות מופנם עמוק בדרך של דוגמא אישית.

אם כן, כיצד יתכן שאבא שמוסר את נפשו ולומד תורה מבוקר עד ליל בניו לא ילכו בדרכו ולהיפך, רצונם יהיה לעבוד ולהרוויח כמה שיותר? כיצד יתכן שהורה שכל כך חשובה לו מידת האמת בנו יהיה שקרן? הרי אין דוגמא אישית נפלאה מזו?

התשובה לכך היא המשמעות הנוספת לדוגמא האישית, דוגמא שהילד לוקח מעצמו, בלי מודעות, מהתנהגותו האישית של המבוגר.

מכיוון שדוגמא אישית מתבססת על מה שהילד קולט, חשוב לשים לב למה שאנחנו משדרות ואומרות. לפעמים אין כוונתנו להעביר מסר מסוים, והילד מבין אותו מעצמו, כי זה מה שהוא קלט.

אמא שתמלא את תפקידיה בבית, תכבס, תבשל, תנקה, תחנך, תעבוד, תגהץ וכו' – על אף מסירות נפשה ורצונה הטוב שהכל יהיה כיאות וכראוי, אם בו בזמן תשפוך את ליבה ותתאר את סיבלה וקשייה בפני ילדיה, גם אם התכוונה להציג דוגמא אישית שתשפיע עליהם לנהוג כמוה, להתגבר על קשיים ולהסתדר בכל מצב – ברוב המקרים התוצאה תהיה הפוכה לגמרי. הילדים יקלטו את הקושי ולא ינהגו כמוה, אלא יסיקו לעצמם שצריך לעשות משהו אחר כדי לא לסבול כמו אמא. אולי אפילו לא כדאי להתחתן (קרו מקרים מעולם...).

ילד שרואה את אביו לומד תורה ונאנק לפרנסת ביתו, דואג, לא שמח, לחוץ וכו' – הילד קולט שלימוד תורה אומנם חשוב, אך לא כדאי, ובתת מודע מבטיח לעצמו שהוא ינהג אחרת.

הדוגמא האישית איננה הדוגמא שהמבוגר מבקש להציג בפני הילד, אלא הדוגמא שהילד לוקח בעצמו. לכן דרושה שימת לב רבה.

לכל אמא חשוב מאד חינוך ילדיה. כל אמא תעשה הכל על מנת שהילדים שלה ילכו בדרך הישר, אמרה לי פעם אמא, "שיצאו "לפחות" כמוני...".

אם את רוצה שבתך תדבר בנועם ולא תצעק, שימי לב כיצד את מדברת.

אם את רוצה שבנך יברך בכוונה, תקפידי את לברך בכוונה וכו'.

ההפנמה הכי חזקה בחינוך היא ע"י הדוגמא האישית. כשילד רואה את אמא ואת אבא מתנהגים כראוי, מתייחסים יפה לזולת, מברכים בכוונה, מקיימים מצוות בשמחה (ובלי קיטורים) – הילדים יקבלו את הרושם האמתי והנכון של הדברים ושל ההתנהגויות. ממילא נהווה דמות חיקוי נכונה עבורם, ודחף החיקוי יגרום להם לרצות לחקות אותנו, במודע ובלא מודע.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il