"איננו יכולים לתאר מה מתרחש למעלה": הרב עובדיה יוסף בסיפור מצמרר

בתלמוד מסכת בבא מציעא מסופר, שהיה חכם אחד ששמו רב חביבא. איש צדיק וחסיד בכל דרכיו, ובכל ערב היה מוסר שיעורי תורה עד שהיה אליהו הנביא מתראה אליו מידי פעם בפעם בהקיץ, ואילו אנחנו אומרים אשרי מי שראה פניו בחלום...

והנה ערב אחד הרב הזה מסר שיעור בבית המדרש, כולם יושבים שומעים ונהנים ממנו, עיניו פקוחות כרגיל. למחרת בבוקר אחרי התפילה היה גם כן רגיל לתת שיעור, והרב בא כשמישהו סוחב אותו, הוא אינו יכול ללכת לבד, עיניו נשרפו נעשו כאילו שמו אותם בתנור, חרוכים ויורדים ממנו דמעות. כולם התפלאו, אתמול בלילה היו עיניו בריאות, אך לא העזו לשאול אותו.

אך היו אנשים מקורבים אליו אחרי השיעור שאלוהו, רבינו מה קרה? אמר להם, אני גרמתי לעצמי.

אתמול אמרתי לאליהו הנביא, צר לי מאוד, עד עכשיו לא ראיתי מה מתרחש בעולמות העליונים, תעשה טובה אתה ידידי, תראה לי לילה אחד מה מתרחש בעולמות העליונים עם הצדיקים שנפטרו, איך הם הולכים מישיבה לישיבה ונהנים מזיו השכינה, כמו שאמרו: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר 'ילכו מחיל אל חיל'.

אמר לו, בסדר, הערב אתה תסתכל ותראה מה שיש בשמים, אך ברצוני להזהירך, יש חכם אחד שאסור לך להסתכל בכסאו, ועל אחת כמה וכמה בפניו, שמו של החכם הזה הוא רבי חייא, הזהר לנפשך.

אמר לו, למה אסור לי להביט בפניו? מה יש?

אמר לו אליהו, רבי חייא מעלתו גדולה מאוד אסור להסתכל בו.

- ומהיכן אדע מי זה ר' חייא?

אמר לו, כל הצדיקים כשהולכים למשל מהישיבה של רבי מאיר, פעם לישיבה של רבי שמעון בר יוחאי פעם לישיבת רבי עקיבא, תראה את מלאכי השרת נושאים את כסאם והולכים מחיל אל חיל, אך הכסא של רבי חייא שום מלאך לא נושא אותו, אלא כמו שיש מעלית אוטומטית כך הוא עולה לבד, מזה תדע שזהו רבי חייא.

- בסדר לא אסתכל, מה יש בכך.

בלילה ואראה והנה 'נפתחו השמים ואראה מראות אלהים', איך הצדיק הזה הולך לישיבה הזאת, והצדיק הזה לישיבה הזאת, כולם שמחים, פניהם מאירות כזוהר החמה. והנה הגיע כסאו של רבי חייא אף מלאך לא מוביל אותו אלא הוא הולך לבדו. אמר, כסא כזה לא ראיתי בחיי, כולו משובץ מרגליות ביופי וטוב טעם, לא יכלתי להבליג ולהתאפק והסתכלתי בכסאו. והנה יצאו כמו שתי אלומות של אש ושרפו את עיניו.

אמרו לו, מה התקנה? אמר שאין תקנה רק ללכת לקברו של ר' חייא לבקש ממנו מחילה. ר' חייא קבור בטבריא ולקחו אותו לשם, השתטח על קברו של רבי חייא התחנן ובכה, "אדוני הרב אני לומד את המשניות של כבודו ומסביר את הברייתות שלך, כך יקרה לי ממך רק בשביל שהסתכלתי בכסאך"? וחזר מסכן כולו בוכה בדמעות שליש. בלילה נפתחו עיניו והיה כאחד האדם, לא צריך ללכת לא לד"ר מיכו ולא לד"ר טיכו... וחזר לאיתנו מחמת שביקש רחמים מרבי חייא.

תראו מה מעלתם של הצדיקים, מלאכי השרת משרתים אותם! איננו יכולים לתאר מה מתרחש למעלה.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן