מרן: אמא המחנכת את ילדיה לתורה, "אי אפשר לתאר את מעלתה בעולם העליון"

ראייתו של החוזה מלובלין

היה גאון אחד בעיר לובלין שבפולניה ושמו ר' יעקב יצחק הורביץ. הגאון הזה היה מקובל בעל רוח הקודש, עד שקראו לו "החוזה מלובלין". 'חוזה' זה נביא, והיה אומר כמה דברים כמו נבואה.

בעודו צעיר כבן עשרים שנה, וכבר אז היה צדיק וחסיד מלא תורה וחדור יראת שמים, הלך ללמוד תורה אצל ר' בער ממזריטש תלמידו של ר' ישראל בעל שם טוב. אלפי חסידים היו באים להסתופף אצל הצדיק ממזריטש והוא היה כאחד מהם. בערב שבת עקבו אחריו כמה חברים והנה ראו אותו נכנס למטבח כשהטבחיות היו מולחות את הדגים לכבוד שבת, אמר להן: תסלחו לי, אני נוהג בביתי למלוח בעצמי את הדג לכבוד שבת. בגמרא מובא שהיו כמה חכמים שבערב שבת היו בעצמם טורחים להכין לכבוד שבת.

- יש אלפי אנשים ואלפי חתיכות, מאיפה תדע שזו החתיכה שלך?

- זה לא עסקכן, תנו לי רשות למלוח את הדג שלי.

- בבקשה, תיכנס.

נתנו לו מלח, לקח חתיכה אחת ומלח אותה כפי הצורך.

היה עמו עוד חבר ששמו רבי זלמן, מחבר ספר 'התניא', שהיה ראש חסידי חב"ד, והוא היה סקרן לדעת איך הרב בטוח שהחתיכה תיפול בגורלו מתוך אלפי אנשים. הלך וקשר חוט אדום בקצה הדג לראות מה יהיה בסופו של דבר.

ביום שבת באו המלצרים חילקו את כל המנות, ורבי זלמן סוקר ועוקב אחריו, והנה הוא רואה שהחתיכה הזו נפלה בגורלו של זה שיושב ממול ר' יעקב יצחק. רק הוא נטל את המזלג ובא לאכול את החתיכה אחזתו חרדה, אמר, אין לי כוח איני רוצה לאכול אני לא מרגיש טוב. בא ר' יעקב יצחק, אמר לו: אינך מרגיש טוב? תן לי את הדג הזה, ואכל את החתיכה...

כבר מקטנותו ידעו שהוא דבר מיוחד במינו.

הקדיש המרומם

אחרי שגדל כבר והיה שמו גדול ומפורסם בתורה, ואלפי חסידים היו נוהרים אצלו 'יום ולילה לא ישבותו'. היה לו שמש גבאי שעומד על יד הפתח, שהרי יש תור ואנשים רוצים להקדים ולאחר, והוא היה הסדרן. והרב נתן לו הוראה: "יש לי שלש שעות מתשע בבוקר עד שתים עשרה בצהרים שאני לומד קבלה עם עשרה חכמים גדולים, בשעות אלה תעמוד איתן ואל תכניס שום בריה בעולם, אני צריך להתרכז בלימודי ואי אפשר להפריע לי, ורק אחר כך תכניס את כולם". וכך היה, במשך שנים היה אותו שמש עומד על המשמר, והרב לומד עם עשרה מקובלים גדולים דברי קבלה ומעשה מרכבה.

יום אחד השמש הזה מתפרץ נכנס בזעם וצועק: "אני לא יכול יותר לסבול, אין לי כוח יותר".

- מה קרה לך, מה אתה צועק?

- יושבת שם איזה סבתא אחת, בוכה ומנדנדת לי שהיא רוצה דוקא להכנס. אני אומר לה, גברת יגמרו את הלימוד נכניס אותך. והיא: לא! אני רוצה דוקא עכשיו להכנס! יושבת ובוכה לי, כוחי תשש כבר ממנה.

- למה אתה מתעצבן. תכניס אותה, פעם אחת נעשה לפנים משורת הדין.

הכניסו אותה.

והנה נכנסת לאט לאט זקנה בת תשעים שנה, שואלת אותו: רבי, אתה מכיר אותי? אמר לה, לא, איני מכירך. מהיכן יכיר זקנה כזו.

אמרה, אם כן אני אציג את עצמי.

- אני המינקת שלך. כשנולדת לאויר העולם לא היה לאמך חלב להניק אותך, ואביך שהיה צדיק יסוד עולם רצה שבנו יהיה גדול בישראל, ולכן חיפש לא סתם מינקת אלא אחת שלא מכניסה פירור לפיה בלא ברכה, אינה שותה גמיעה אחת בלי לברך, מפני שהחלב נעשה מהמזון שהאשה אוכלת, והוא רצה חלב כשר למהדרין מן המהדרין. ואני מעידה עלי שמים וארץ, מימי לא הכנסתי דבר לפי בלא לברך עליו, ואביך הכיר אותי וזכיתי להניק אותך. וברוך ה' זכיתי שהאיש שהנקתי אותו נעשה גדול עולם.

- באתי לבקש ממך, היא לא זכתה וכל בניה מתו בחייה ואין מי שיאמר עליה קדיש, ולכן אם זכיתי להניק אותך רק תאמר עלי קדיש.

- גברת, בכל הכבוד נעשה כך בעזרת ה' יתברך. ה' יתן לך אריכות ימים. והיא יצאה שמחה וטובת לב.

כנראה הרגישה שימיה ספורים, וכעבור יומיים נפטרה, באו סיפרו לרב. הרב הפסיק מלימודו, הלך ללויה וספד לה כמו שאדם בוכה על אמו, אמר דברי תורה לעלוי נשמתה, וגם קדיש בבכיה כמו שהיא בקשה ממנו. יום יום היה מתפלל שמונה עשרה עם הקדישים לעלוי נשמתה, נותן צדקות לעלוי נשמתה, עולה לספר תורה עושה השכבה לעלוי נשמתה, פותח ספר ללמוד בו אומר לעלוי נשמתה, זכרה לא מש מנגד עיניו, ממש כמו אמו.

בליל השלשים ואחד, הלך הרב לישון על מטתו, והנה רואה אותה בחלומו, פניה מאירות כזוהר החמה ובגדיה לבנים מבהיקים מסוף העולם ועד סופו. באה אליו מנופפת באצבעה, "תפסיק לומר עלי קדיש"!

- מה, הקדיש שלי לא טוב?

אמרה לו, להיפך, הקדיש שלך יותר מדאי טוב...

כשאתה אומר קדיש באים אלי המלאכים, "גברת תעלי לקומה שניה", עוד קדיש שוב פעם מעלים אותי, עוד לא הספקתי להכיר את הנשים ששמו אותי איתן כבר מעלים אותי למדרגה יותר גבוהה... כעת אני יושבת עם נשים צדקניות שאפילו איני מבינה את השפה שלהן, מחר תאמר עוד הפעם קדיש ושוב פעם יעלו אותי? תודה רבה לך, אין צורך שתאמר יותר קדיש.

אנו בני האדם נמצאים בארץ, האדם אינו יודע איזה פעולות נעשות בשמים ממעשיו, 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה', אך נאמנים עלינו דברי רבותינו, כל דבריהם אמת, רק הגוף נשאר בקבר, והנשמה יש לה השארת הנפש, מקבלת עונש אם עשתה רע, ושכר אם עשתה טוב, וכמו שנאמר 'האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו'. רבינו האר"י כותב, שכל קדיש מעלה את ההורים ממדרגה למדרגה, כמו שאמרו בגמרא, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר 'ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון'.

שכרה של אמא!

ואם זה כך רק בתינוק שינק ממנה חלב, אדם שאמו הרתה וילדתו ובאמת גידלה אותו לתורה, איזה שכר יש לה! אין ערוך אליה! כל מה שהילד הזה לומד יותר, כל מה שהוא מחדש יותר, כל מה שהוא עושה מצוות ומעשים טובים, מחזיר אנשים בתשובה, אין ערוך אליו! האיש הזה מזכה את הרבים, בחינת משה רבינו שזכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלויה בו. גם היא זכותה גדולה, והולכת מחיל אל חיל. אי אפשר לתאר את מעלתה בעולם העליון.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן