תישאר חזק עם האמת שלך, ותראה שבסוף היא תנצח

פרשת "ראה" נקראת בדרך כלל בתחילת חודש אלול או סמוך אליו. חודש אלול הוא חודש התשובה, חודש השינוי. בפסוק הראשון בפרשתנו טמון עידוד גדול לכל אדם אשר חפץ להשתנות לטובה ולשוב בתשובה על חטאיו. מי שמגלה את הדברים הוא הגאון מווילנה ("קול אליהו", תחילת הפרשה).

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".

לשון הפסוק "ראה אנכי נותן", בלשון הווה, תמוהה מעט. לכאורה, מתאים יותר לומר "נתתי" בלשון עבר, שהרי התורה והבחירה בין הטוב לרע ניתנה שנים רבות לפני המעמד הנוכחי, עוד במעמד הר סיני. מדוע התורה כותבת "ראה אנכי נותן", לשון הווה?

מבאר הגר"א, שהפסוק רוצה להוציא מחשבה מוטעית מלב האדם. יכול אדם לחשוב – אין לי סיכוי להשתנות ולשנות את מעשי ומחשבותי. אני באמצע חיי, כבר מזמן בחרתי את דרכי ומאוחר מידי לשנות אותה. משפחתי חינכה אותי בדרך מסוימת, אני חלק מחברה, איך אני יכול להשתנות ולשנות את הרגלי?

משל למה הדבר דומה? לאדם שנטע עץ. אם הנטיעה הייתה עקומה, תחלוף תקופה קצרה בה הגזע יתעבה, השורשים יעמיקו וכבר יהיה בלתי אפשרי ליישר אותו. הוא יישאר עקום לנצח. כדי שהעץ יצמח ישר, הוא מוכרח להיות ישר כבר מרגע נטיעתו או לפחות ממש בתחילת צמיחתו. אומר אדם לעצמו – "נטעו" אותי עקום, שורשי חדרו עמוק וגזעי כבר חסון ומחוסר יכולת תנודה. אבדו הסיכויים לשנות את מסלול חיי. ככה אני.

כדי להוציא טעות זאת מליבו של אדם, אומרת התורה "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". אל תחיה באשליה שאתה נטול בחירה מחודשת בעקבות העבר שלך. היום אני נותן לך בחירה חדשה בין ברכה לקללה. לא משנה מה עבר עליך, מה עשית או מי היית עד עכשיו, היום בורא עולם נותן לך יכולת בחירה מחודשת.

הגר"א מדגיש בדבריו: "כל ימיך, עד תשלום ימיך, יש לך ברירה לבחור בדרך הטוב, אפילו עד יום המיתה". גם ברגע האחרון של החיים, יש בידך אפשרות בחירה חדשה. הכל הפיך.

הבעיה, גם אם אדם השיג בדעתו את התובנה הנזכרת והוא מאמין שהוא מסוגל לבחור מחדש ולשנות את העתיד, עדיין מנקרת במוחו מחשבה שלא נותנת לו מנוח. מכאן ולהבא אשנה את דרכי, אבל מה יהיה עם כל עברי? האם אני יכול לתקן את העבר? האם מעשיי הרעים ימשיכו ללוות ולהכתים אותי לנצח נצחים?

וכך כותב הגר"א: "ואם אמר יאמר האדם, מה תקנה יש לי אם הייתי רשע עד הנה, מה אעשה עם העבירות שעשיתי ואין לי תקנה? לכן אמר הכתוב 'היום', שהבעל תשובה הוא כקטן שנולד, רק שיעשה אחר כך תשובה וילך בדרך הטוב מכאן ולהבא".

מדהים. אם אדם עושה תשובה אמתית, הוא כאילו נולד מחדש. הוא פותח דף חדש וכל עוונותיו נמחקים.

המילה "עבירה" או "עבריין", היא מלשון עבר. מי ששקוע בעבר הוא בעל עבירה. לעומתו, בעל תשובה הוא אדם שרואה מכאן ולהבא (שמעתי מתלמיד חכם אחד).

אף על פי שאדם מאמין שאפשר להשתנות ולמחוק את העבר, עדיין הוא שואל את עצמו, האם אצליח לעמוד במשימה? אני אמיץ מספיק? האם אצליח להתמודד מול כוחו של היצר הרע שמן הסתם יעמיד מכשולים רבים בדרכי החדשה?

"ואם עוד אמר יאמר האדם, מה אעשה עם היצר הרע שכופה אותי? לכן אמר הכתוב "אנכי", פירוש, אנכי אהיה עמך ואל תירא מן היצר, כמאמר חכמים זיכרונם לברכה: 'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום... ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו'" (סוכה נב ע"א, קידושין ל ע"ב).

אל תדאג, אומר הבורא, אנכי אהיה עמך. אתה לא לבד בתהליך התשובה.

הגר"א מסיים את דבריו ואומר לאדם, שווה לך לעשות את השינוי גם במחיר עזיבת החברה. גם אם אתה מסתכל סביבך והנך רואה שאין עוד שום צדיקים, היצמד לאמת ותלך בדרך הנכונה: "ואילו עוד אמר יאמר האדם דזהו כשיש בעולם צדיקים, אבל מהו אם אני לבד אברור לי דרך הטוב, מה אני? לכך אמר הכתוב 'ראה' בלשון יחיד, ולא אמר 'ראו' בלשון רבים, אלא רצה לומר ראה לפניך ואל תשגיח על העולם".

תפסיק לפחד מהחברה. תישאר חזק עם האמת שלך ותראה שהיא בסוף תנצח.

אלו דבריו של הגר"א.

להשלמת הדברים נראה דבר נוסף.

ישנו פסוק בישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א', י"ח). "שנים" הכוונה לתולעת השני המפיקה צבע אדום, וכוונת הנביא לומר, שגם אם החטאים של עם ישראל יהיו אדומים כמו שני, הם ילבינו כשלג. התלמוד (שבת פ"ט ע"ב) שואל, מדוע הפסוק כותב "שנים" לשון רבים ולא "שני"?, והוא עונה: "אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו, כשלג ילבינו" (שבת פ"ט ע"ב).

הפסוק מרמז מה רב כוחה של התשובה. בכוחה של התשובה להלבין לא רק חטאים מקריים וחד פעמיים, אלא גם חטאים שהיו סדורים שנים רבות. גם אם היו תקופות ארוכות, דורות רבים ושנים ארוכות של חטאים מששת ימי בראשית ועד עכשיו, בכוחה של תשובה אמתית להלבין הכל כשלג.

הבה ננצל את חודש אלול.