ונשמרתם מאוד לנפשותיכם: כיצד אדם ישמור על גופו שלא יחלה?

"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"

כתב הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד הלכה א): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים". ע"כ.

התייחסות חז"ל לשמירת הבריאות

בגמרא (מסכת שבת פב ע"א) מובא ששאל רב הונא את בנו רבה, מדוע אינך הולך לשיעוריו של רב חסדא ששמועותיו מחודדות? השיב הבן ואמר: לשם מה אלך לרב חסדא, הלא כאשר אני הולך אצלו, הוא מדבר איתי במילי דעלמא - עניינים של בריאות הגוף! ענה רב הונא לבנו בתמיהה: הוא עוסק בחיי הבריות, ואתה קורא לכך ענייני העולם?! כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו! הרי לנו, כמה מעלה חשובה יש ללמוד וללמד בעניינים אלו, כי רצון הבורא יתברך בבריאותו של האדם שיהיה בריא ויעבוד אותו בשמחה.

בריאות איתנה

על כל אדם לשמור על בריאות גופו שלא יחלה. על כן, לא יאכל מאכלים שאינם בריאים, וישמור עצמו מהתקררות ומשאר דברים המשחיתים את הגוף, שכן אמרה תורה (דברים ד ט, טו): "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד", וכן נאמר: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". ודרשו חז"ל (מסכת תענית כב ע"ב) על הפסוק (בראשית ב ז): "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" - נשמה שנתתי בך הֲחַיֶּיהָ.

זהירות ממכשול

כתב הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פי"א ופי"ב): כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו, ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד". ואם לא הסיר, והניח המכשול המביא לידי סכנה, ביטל מצות עשה. על כן, לא ישתה מים מגולים, שמא שתה מהם נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר והטיל בו ארס, וישתה וימות. [ואמנם בזמנינו שאין מצויים נחשים במקומות ישוב, מן הדין מותר לשתות משקים מגולים. אך יש נזהרים שלא לשתותם גם בזמנינו.] ולא יתן מעות לתוך פיו שמא יש עליהם זיעה, שכל זיעת האדם סם המות היא חוץ מזיעת הפנים. וכן לא יתן מאכל או משקה תחת המיטה שישן עליה, מפני שרוח רעה שורה עליהם. (שלחן ערוך יורה דעה סימן קטז ס"א ובפתחי תשובה)

דגים עם בשר או חלב

אסור לאכול דגים עם בשר או עוף, מחשש סכנה לצרעת. והאוכל דגים ורוצה לאכול אחריהם בשר, ישטוף פיו וידיו במים, ויטעם משהו, ואחר כך יאכל בשר. ולבני ספרד יש להקפיד גם שלא לאכול דגים עם חלב או גבינה מחשש סכנה. אך בני אשכנז מקילים במאכלי חלב עם דגים. (סימן קטז סעיפים ב, ג. בית יוסף סימן פז)

מאכל מזיק

אב שביקש מבנו שיתן לו איזשהו מאכל או משקה המזיק לו, לא יתן לו, כי אף שיש לאב הנאה רגעית באכילתו, מכל מקום אין ההנאה שווה בנזק הגוף. ואם נותן לאביו, הרי שמפסידו יותר ממה שחושב להרוויחו ולעשות את רצונו, ואינו מקיים בזה מצות כיבוד אב כלל ועיקר. וכל שכן אם המאכל עלול להביאו לידי סכנה. (ספר חסידים, תרומת הדשן, שיטה מקובצת, מהר"ם בן חביב, כנסת הגדולה, ערוך השלחן, באר משה, ציץ אליעזר ועוד. א עג)

שמירת הבריאות - עבודת השם

כתב הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד): לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד. וכשירצה לאכול בשר עוף ובשר בהמה, יאכל בתחילה בשר העוף. וכן כשירצה לאכול ביצים ובשר עוף, יאכל בתחילה ביצים. וכשירצה לאכול בשר בהמה דקה [כבש] ובשר בהמה גסה [עגל], יאכל בתחילה בשר בהמה דקה. כללו של דבר: יקדים את הקל ויאחר את הכבד.

ועוד כלל אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה, ואינו שבע, ומעיו רפים, אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים. אבל כל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו, או מי שמעיו קשים, אפילו אכל מאכלים טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל החולאים, ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים, הוא ששלמה אמר בחכמתו (משלי כא כג): "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ", כלומר, שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ושומר לשונו מלדבר אלא בצרכיו. ועיין שם ברמב"ם עוד הנהגות טובות לבריאותו של האדם. וסיים הרמב"ם: כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורנו, ערב אני לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם, ועומד על בוריו כל ימיו.

ועוד כתב הרמב"ם (הלכות דעות פרק ג הלכה ג): המנהיג עצמו על פי הרפואה, אם שם על ליבו כדי שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד, אין זו דרך טובה, אלא ישים על לבו שיהיה גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישכיל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, מפני שמחשבתו בכל דבריו, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'. ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה ציוו חכמים ואמרו: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", והוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי ג ו): "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". ע"כ.