רוצים לשמור על הבריאות? 10 דרכים חשובות שיסייעו לכם במשימה

1.קור וחום

אמרו חז"ל (מסכת כתובות ל ע"א): "הכל בידי שמים, חוץ מצינים [קור] פחים [חום]", והיינו שכל המאורעות הבאות על האדם, הן לטוב והן למוטב, הרי הם בידי שמים. גם חולי שלא יבוא, הוא בידי שמים מחמת עוונותיו, וכמו שאמרו חז"ל (מסכת שבת נה ע"א): "אין יסורים בלא עוון", אבל חולי הבא מחמת הצטננות או התחממות יתר, אין זה בידי שמים אלא מחוסר זהירות. על כן, ישים לב להתלבש היטב בימי החורף הקרים, ולעומת זאת בימי הקיץ החמים לא ישהה בשמש יתר על המידה, כדי שחלילה לא יקבל מכת חום ויחלה.

2. פת שחרית

יקפיד כל אדם לאכול פת בארוחת בוקר, ולא יזלזל בזה מחמת עצלותו ליטול ידים ולברך ברכת המזון. וכן היה מנהגו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל להקפיד לאכול פת שחרית כציווי חז"ל יום יום.

בגמרא (בבא קמא צב ע"ב, בבא מציעא קז ע"ב) מבואר שאכילת פת שחרית ושתית מים, מצילים מ-83 חולאים. ושלוש עשרה מעלות נאמרו בפת שחרית: מצילה מן החום, ומן הצינה, ומן הזיקים [רוח רעה], ומן המזיקים, ומחכימת פתי, וזוכה בדין, וללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעים, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ואינו טרוד ביצרו, והורגת כינה שבבני מעים, ומוציא את הקנאה ומכניס את האהבה. עיין שם. וכתב הטור (אורח חיים סימן קנה): וטוב שירגיל עצמו בזה. ומצוה להנהיג עצמו במדה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו, כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה.

3. למנוע סיגופים ותעניות

אמרו חז"ל (מסכת תענית כב ע"ב): אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, שנאמר (בראשית ב ז): "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" - נשמה שנתתי בך החייה. על כן, העוסקים בתורה או מלמדי תינוקות, לא יתענו תעניות שאינן חובה, כיון שממעטים הם במלאכת שמים, שמפאת התעניות יחלשו ולא יוכלו לעסוק בתורה וללמד כהוגן. וכן שכיר לא יתענה, שממעט במלאכת בעל הבית. אבל עובד עצמאי, רשאי להתענות בערב ראש חודש או בימי השובבי"ם וכיוצא בהם לכפרת עוונותיו, וכן ביום פטירת אביו או אמו [כמבואר בשלחן ערוך (סימן תקסח ס"ח) שטוב להתענות ביום זה], ובלבד שהוא בכוחותיו ואין התענית מתישה אותו. (חזו"ע חנוכה רנד)

4. איסור השהיית צרכיו

נאמר בתורה (ויקרא יא מג): "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם". ומכאן דרשו חז"ל, שאסור לאדם להשהות את צרכיו בין גדולים ובין קטנים. והמשהה צרכיו בקטנים, מכניס את עצמו לחשש עקרות, חס ושלום.

כתב הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה לא לב): המשהה צרכיו ולא הולך לבית הכסא, הרי זה משקץ את נפשו, לבד מחולאים רעים שיביא על עצמו ויתחייב בנפשו. וכל הנזהר בזה, מביא קדושה וטהרה יתירה לנפשו, וממרק את נפשו לשם הקב"ה, שנאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".

כתב המאירי (מסכת שבת פב ע"א): לעולם יקדש אדם את עצמו בנקיות כמה שאפשר לו, ואל ישהה את נקביו בשום צד, שכל העושה כן רוח רעה ורוח זוהמה שורים עליו. וכתב הגאון רבנו יוסף חיים זיע"א (בן איש חי פרשת ויצא): ענין האכילה הוא, לברר את האוכל מתוך הפסולת, והאוכל שהוא המזון נבלע באיברים, והפסולת נעשה מותר ונדחה למטה, ומזה ניזונים ומושפעים הקליפות [הטומאה - "סטרא אחרא" [=הצד האחר]]. ולכן המשהה נקביו, שמשהה את המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה, הנה הוא משקץ את נפשו ממש, יותר ממה שמשקץ את גופו. ובזה יובן הטעם ששורה על האדם רוח רעה בכניסתו לבית הכסא, מפני ששם נאחזים כוחות הסטרא אחרא, אשר הזוהמה היא מזונם. ולכן צריך האדם להיות נזהר מאוד שלא ישהה נקביו וישקץ עצמו, וכל עת אשר ירגיש שהגיע זמן הפסולת לצאת, יוציאה תיכף בלי איחור ועיכוב כלל. עי"ש.

הצריך לצאת לנקביו, אך אינו יכול מחמת שיש לו עצירות, ילך ארבע אמות [כ-2 מטר] וישב, ושוב ילך ארבע אמות וישב, וכך יעשה עשר פעמים, או שילך עשר אמות [כ-5 מטר] וישב, ויחזור כן ארבע פעמים (ברכות כג ע"ב). וטוב שיאכל תמרים ושזיפים שהם משלשלים. (מסכת גיטין ע ע"א, מסכת תענית ט ע"ב. חזו"ע שבת ג שסט. ועיין "מפתחות לחיים" עמוד 20)

5. איסור קללה

לעולם יזהר אדם שלא להוציא קללה מפיו על שום אדם, שנאמר (ויקרא יט יד): "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". וכתב בספר החינוך (מצוה רלא): הטעם שאסרה התורה לקלל, כי מנענו השם יתברך מהזיק בפינו לזולתנו, כמו שמנענו מהזיק לזולתנו במעשה ההכאה. ואף המקלל את עצמו עובר באיסור מן התורה, שנאמר (דברים ד ט): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד". ויש להזהיר בזה הורים מסוימים, שכאשר מתנהגים ילדיהם שלא כהוגן, מקללים אותם מחמת כעסם, ועליהם לדעת כי הקללה יכולה להזיק להם ולילדיהם חס ושלום.

6. עישון סיגריות

על כל אדם להימנע מעישון סיגריות לגמרי, אחר שרבים מגדולי הרופאים קבעו בהחלט שהעישון מזיק ומסוכן מאוד לבריאות, ומביא לידי מחלות קשות, ומקצר את ימיו של האדם חס ושלום, ואף גורם סיכון לנמצאים בסביבתו של המעשן. ויש מקום לאסור לעשן על פי דין תורה, כפי שהזהירה תורה: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". וכמו שאנו סומכים על חוות דעת הרופאים בענייני פיקוח נפש בשבת וביום הכיפורים ובשאר דינים, כן אנחנו צריכים לשמוע להם להרחיק את עצמנו מדברים הגורמים סכנה לבריאותו של האדם. וכתב הגאון החפץ חיים בספרו "ליקוטי אמרים": המרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ועתיד ליתן את הדין, כי הרופאים גזרו אומר שהעישון מחליש את כוחותיו של האדם, ולפעמים נוגע הדבר גם בנפשו. על כן, שומר נפשו ירחק מכל עישון. ואף מי שהורגל בעישון, חובה עליו לצמצם ולהפחית לאט לאט עד שיפסיק לגמרי. (חזו"ע ארבע תעניות לז. ברכות שלב. הליכות עולם ח"א רסו)

7. הימנעות ממתח נפשי מיותר ומזיק

כחלק מניסיונות האדם במהלך ימי חייו, אמור הוא להימצא מידי פעם במצבים הגורמים למתח וללחץ נפשי ולהתמודד עימהם. לפיכך עשויה נפש האדם באופן שתוכל לעמוד במתחים ולחצים מבלי לקרוס - אולם עד גבול מסוים, שכן אין הקדוש ברוך הוא מביא ניסיון על האדם אלא אם הוא יכול לעמוד בו. ואולם כשם שביד האדם ניתן כח הבחירה לבחור בטוב או ברע, לשמור את מצוות בוראו או לעבור עליהן, להבריא את גופו או להזיק לו, כאשר בסופו של דבר הוא נושא בתוצאות בחירתו הטובה או הרעה, כך ביד האדם לבחור בשמירה על נפשו מנזקי מתחים ולחצים מיותרים או לחושפה להם, כאשר בסופו של דבר הוא נושא בתוצאות בחירתו.

אדם הבוחר להחדיר במוחו ולתודעתו מידע מיותר המותח אותו ומלחיצו - בנוסף למתחים הרגילים שבחיים - באמצעות קריאה בספרי מתח ואימה, או באמצעות צפייה בסרטי מתח ואימה, מחליש את יכולת העמידה שלו בלחצים, ואף גרוע מכך, הוא חי בתחושה מוטעית ושקרית שהעולם מפחיד ומועד לפורענות במידה רבה פי כמה וכמה מהמציאות האמיתית בה הוא חי. שהרי התכנים שהכניס למוחו הציבו בפניו תמונה של עולם שכולו אלימות וצרות, פחד ואימה. וכך, כאשר הוא חווה במרוצת ימי חייו מתח נפשי עז כתוצאה ממשבר כל שהוא, צפות ועולות מתת הכרתו כל התמונות הקשות שאגר במוחו והן מצטרפות יחדיו לאיום דמיוני ענק, עד אשר הוא קורס מבחינה נפשית. ("מפתחות לחיים" עמוד 32)

אמרו רבותינו: "כל הדאגות אסורות, חוץ מהדאגה על הדאגות". והיינו, שאל לו לאדם לדאוג על שום דבר, אלא יבטח בהשם יתברך שהוא עושה אך ורק את הטוב עבורו, בעבר בהווה ובעתיד, כמו שאנו אומרים בברכת המזון: "הוא היטיב לנו, הוא מיטיב לנו, הוא יטיב לנו". ועל ידי אמונה ובטחון אמיתיים בה' יתברך, יהיה כולו בשמחה. אך דאגה אחת מותרת שתהיה לו לאדם, היא הדאגה שיהיה תמיד במצב של שמחה ולא ידאג כלל ועיקר.

כותב רבנו בחיי (חובות הלבבות פ"א שער הביטחון): "מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו שעושה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח עליו".