הרב יצחק יוסף לפרשת ויצא - הלכות חנוכה

תילי תילים

א. יש בגמרא מסכת שבת בסך הכל שלשה דפים על הלכות חנוכה, דף כא ע"א-כד ע"א, אבל מאותם שלשה דפים הוציאו תילי תילים של הלכות, ויש ספרים רבים שהתחברו על הלכות חנוכה. זכה דורנו שיש ספר שלם על כל נושא ונושא.

מאי חנוכה

ב. בגמ' שבת (כא:): מאי חנוכה, כלומר מה היה הנס בחנוכה, תנו רבנן, בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

פך קטן

ג. אותו פך שמצאו הכיל שלשה וחצי לוגין, כי היו מדליקים ממנו שבע נרות, וכל בזך היה מכיל חצי לוג, וכמו שדרשו בגמרא (מנחות פט.): תן לה מדתה, שתהא דולקת מערב עד בוקר, סך הכל שלשה וחצי לוגין. והיו מכינים בבית המקדש הרבה פכים כאלו, אשר חתומים בחותמו של כהן גדול, המעיד שיש בו כמות שמן הראויה להדלקת המנורה. וכשבאו היוונים לבית המקדש טימאו את כל השמנים, מלבד פך אחד שהיה בתוך הקרקע, שאין בו חשש טומאת היסט, שלא הזיזו אותו היוונים וטימאוהו, וכמו שכתבו התוספות (שבת כא סע"ב). וכתב בספר האשכול (ריש הלכות חנוכה ופורים) שעצם המציאה הוא נס בפני עצמו, ולכן תיקנו שמונה ימים חנוכה, ולא שבעה ימים. ובאותה שנה של הנס לא ידעו אם יהיה נס, ולכן לא קבעו מיד חג, ורק לאחר שראו שנעשה נס והדליקו מאותו פך שמונה ימים, לשנה הבאה עשו אותם ימים טובים בהלל והודאה.

ראשי תיבות

ד. ושם בגמרא (כא:) נחלקו בית שמאי ובית הלל כיצד מדליקים המהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. וטעמם של בית הלל משום מעלין בקודש ואין מורידין, שביום הראשון מדליק אחד, ומוסיף והולך עד שביום השמיני מדליק שמונה, ונמצא שהעלה ולא הוריד ממספר הנרות. וידוע שהלכה כבית הלל, וכך פסקו כל הפוסקים, ואמרו רמז: חנוכה ראשי תיבות "ח' נרות והלכה כבית הלל". יש אומרים בבדיחותא, חנוכה ראשי תיבות חופש נעשה ונלך כולנו הביתה...

ג'ימי קרטר

ה. חסידי חב"ד נוהגים בכל שנה בחג החנוכה, להדליק נרות חנוכה אצל נשיא ארצות הברית בלילה הראשון של חנוכה. באחת השנים הגיעו אצל הנשיא ג'ימי קרטר, ומכיון שהיה זה ביום הראשון של חנוכה הדליקו רק נר אחד והשמש, אמר להם הנשיא: תדליקו את כל החנוכיה, זה יותר יפה, ולא הצליחו להסביר לו שכך הדין, אמרו לו: בכבוד תדליק את שאר הנרות, והוא הדליק את כל החנוכיה. הוא עשה כבית שמאי...

מעט מן האור

אפשר להסביר את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בדרך דרש, שנחלקו כיצד יש להלחם נגד אותם שבאים לעקור את הדת, תמיד היו כאלו – ההשכלה, הרפורמים, הציונות החילונית, לדעת בית שמאי צריך מיד להלחם בכל הכח, לצעוק ולעשות הפגנות, לכן כבר בלילה הראשון מדליקים שמונה נרות. אבל לדעת בית הלל 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך', תפתח תלמוד תורה, אחר כך כולל, אחר כך ישיבה, אחר כך בית ספר לבנות, וכך מוסיף והולך עד שמנצח. ומכיון שהלכה כבית הלל, יש לנהוג כמותם, להפיץ תורה בכל מקום ומקום, וכך לאט לאט ירבה האור עד שיהיה אור גדול כמו שמונה נרות, וזה טוב יותר ממלחמות והפגנות.

בחוץ הפגנה בפנים תורה

ו. לפני חמשים שנה ויותר, מרן זצ"ל היה מוסר שיעור ביום שבת במשך שלש שעות, שעה וחצי הלכה ושעה וחצי פרקי אבות, בבית הכנסת "אהל רחל" ליד שכונת "שמואל הנביא", ובאותן שעות היו חסידים מחוגי הקנאים מפגינים ומוחים כנגד חילולי השבת. היום כל הכבישים הללו סגורים, מלבד כביש בר אילן, ובעזרת ה' גם אותו יסגרו בקרוב... אבל אז כל הכבישים היו פתוחים בשבת, וגם בככר השבת היו נוסעים בשבת. והיו באים אוטובוסים מלאים בצעירים מקיבוץ 'השומר הצעיר', היו מגיעים עם נבוטים ומרביצים למפגינים מכות רצח. החסידים היו בורחים לשיעור של מרן, ואף אחד מהקיבוצניקים או מהשוטרים לא העז להיכנס, 'מחוץ תשכל חרב ומחדרים תורה'... מרן היה אומר לשומעי לקחו: אפשר להבין את המפגינים, כואב להם, אבל דרכנו להרבות את האור על ידי שיעור תורה ועוד שיעור תורה. ורק במקרים מסויימים צריכים להפגין על ידי הוראה של גדולי ישראל, וגם מרן זצ"ל השתתף בכמה הפגנות, כמו נגד פתיחת בריכה מעורבת, וכביש רמות.

הדלקה עושה מצוה

ז. הגמרא (שבת כב:) דנה אם הדלקה עושה מצוה, או הנחה עושה מצוה. אם נאמר שהדלקה עושה מצוה, בשעה שמדליק צריך שיהיה שמן בשיעור הראוי להדלקה, חצי שעה. וכך פסקו הרי"ף (י ע"א מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פ"ד מהלכות חנוכה הלכה ט) והרא"ש (פ"ב דשבת ס"ס ז), וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן תרעה סעיף א, ב) שהדלקה עושה מצוה, ולכן אם בשעת ההדלקה היה בנר שמן לעשר דקות בלבד, ואחר כך הוסיף עוד שמן, לא יצא ידי חובתו, וברכתו היא ברכה לבטלה.

הזהרו מן 'הצבועים'

ח. היום יש נרות קטנים צבעוניים שמחזיקים בדיוק חצי שעה, אבל בערב שבת לא ידליק בנרות אלו, כיון שצריך שידלוק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, עד השעה 17:30 בערך, ולכן ידליקו בנרות גדולים יותר.

ראיה מהברכה

ט. בגמרא (שבת כג.) הביאו ראיה שהדלקה עושה מצוה, מלשון הברכה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו "להדליק" נר חנוכה, ומשמע שהמצוה היא בהדלקה ולא בהנחה, ולכן אם גוי הדליק את הנרות, ואחר כך היהודי לקח את החנוכיה והניח אותה בחוץ, לא קיים את המצוה.

על פי הקבלה

י. בגמרא הנוסח הוא להדליק נר "של" חנוכה, וכן גירסת הרי"ף (י ע"א מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פ"ג מהלכות חנוכה הלכה ד) והרא"ש (פ"ב דשבת סי' ז). אבל מרן השלחן ערוך (סימן תרעו סעיף א) כתב את נוסח הברכה "להדליק נר חנוכה", בלי תיבת "של". וכן אנחנו נוהגים לברך, כי יש בזה ענין על פי הקבלה, שהוא ראשי תיבות שם קדוש נח"ל היוצא מראשי תיבות של הפסוק "נפשנו חכתה לה'". בדבר כזה שאינו איסור והיתר, אלא נוסח הברכה, הספרדים הולכים על פי הקבלה. ומרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן תרעו סק"א) הוסיף לזה טעם גם על פי הפשט, כי בחנוכה המצוה המעשית היחידה היא הדלקת הנר, ולכן הנר הוא החנוכה. מה שאין כן בשבת יש עוד מצוות מעשיות השייכות לכבוד השבת, קידוש, וסעודות שבת, ולחם משנה, ומיטות מוצעות, ובגדים מכובדים, והנר הוא של שבת, כלומר רק אחת מהמצוות של השבת.

קטן יהדר

יא. נחלקו הפוסקים אם קטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול ידי חובתו בהדלקת נרות חנוכה. ולכן לכתחילה לא יתנו לקטן להדליק נרות חנוכה, אבל יכולים לכתחילה לתת לו להדליק את נרות ההידור. כך מרן זצ"ל היה נוהג, מיום השני והלאה הוא היה מדליק את הנר הראשון, ונותן לקטנים שהגיעו לחינוך להדליק את הנרות הנוספים. קטן שלא הגיע לחינוך, יתן לו להדליק את נר השמש, ואם יש עוד קטן כזה יתן לו להדליק את הנר שמדליקים עמו את הנרות, או את הגפרור, וכך כולם יהיו שותפים במצוה. גיל חינוך הוא בגיל שש בערך, בדרך כלל אדם זוכר מגיל שש, אבל לא מצוי שזוכר דברים מלפני גיל שש, למשל אף אחד לא זוכר את החלאקה שלו.

בשביל ההרגשה הטובה

יב. אם הדליק בחוץ במקום שיש רוחות שהנר לא יוכל לדלוק חצי שעה, ברכתו לבטלה, כיון שהדלקה עושה מצוה. אבל אם הדליק בבית והחלון היה סגור, ולאחר כמה דקות פתחו את החלון, או שהחלון נפתח מרוח שאינה מצויה, והנרות כבו, או שעבר מישהו ונתקל בחנוכיה ונפלה וכבו הנרות, יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולהדליק, כי הדלקה עושה מצוה, וההדלקה היתה כהוגן, אף על פי שלא דלקו חצי שעה, ולא הספיק לאכול סופגניות ולשיר "מעוז צור"... אם רוצה לחזור להדליק בשביל ההרגשה הטובה, יחזור וידליק בלי ברכה.

הדלקת נר שבת

יג. גם בהדלקת נר שבת נוסח הברכה הוא "להדליק" נר של שבת, וכשם שהוכיחה הגמרא לגבי נר חנוכה שהדלקה עושה מצוה מלשון הברכה "להדליק", הוא הדין שיש להוכיח גם בברכת הדלקת נר שבת שהדלקה עושה מצוה. ולכן צריך להקפיד להדליק נר שבת בזמן, ולא יקדים להדליק בעוד היום גדול. וכמו שאמרו בגמרא (שבת כג:): אמר לה ההוא סבא, תנינא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר. אמנם נחלקו הראשונים על מה אמרו כן, המאירי הביא שיש שפירשו על נר שבת ויש מפרשים על נר חנוכה, שלא יקדים ביותר, ולא יאחר עד שתשקע החמה לגמרי. והרמב"ם (פ"ד מהלכות חנוכה הלכה ה) כתב דין זה רק לגבי חנוכה. ואילו התוס' (כה: סד"ה חובה) כתבו בשם רבינו תם שמדובר על נר שבת שצריך להדליקו בשעה הראויה, ואם היה דלוק מוקדם, צריך לכבות ולחזור ולהדליק. וגם מרן השלחן ערוך (סימן רסג סעיף ד) פסק שהמדובר הוא על נר שבת, שלא יקדים להדליקו בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, וגם לא יאחר להדליק ברגע האחרון.

לא יאחר

יד. יש להקדים ולהדליק נרות שבת לפחות רבע שעה לפני זמן השקיעה שכתוב בלוחות השנה, בפרט בירושלים שיש בה הרים וגבעות ויש זמנים שונים שבהם שוקעת השמש, הרב טוקוצ'ינסקי עלה לגג של "עץ חיים" ליד "מחנה יהודה" במשך שנה שלימה, ובדק את זמני הזריחה והשקיעה, מה שאין כן בתל אביב שהיא מישור והזמנים בלוח יותר מדוייקים. ומכל מקום אין להמתין עד סמוך לשקיעה ממש, וכל שכן אם השמש כבר שקעה, לא יסמוך על רבינו תם כדי להדליק נרות, שהרי המנהג הקדום הוא כשיטת הגאונים כבר מאות שנים, וגם בספק אם כבר היתה שקיעה, לא ידליק.

החשמל מציל

טו. אשה שנזכרה מאוחר להדליק נרות שבת, וראתה שכבר היתה שקיעה, ולא הדליקה, יש אומרים שקונסים אותה מכאן ולהבא להדליק נר נוסף. אם היתה רגילה להדליק שני נרות כנגד זכור ושמור, תדליק מכאן ולהבא שלשה נרות. ואם היתה רגילה להדליק שבעה נרות כנגד ימות השבוע, תדליק שמונה נרות. ואם היתה מדליקה נרות כנגד בני הבית, תוסיף עוד נר, ובעזרת ה' יהיה לה עוד ילד... ומכל מקום בדורנו שיש את אור החשמל, בדרך כלל לא שייך קנס זה, כי מן הסתם היה בבית אור החשמל דולק. ולכן אם כלה חדשה שלא רגילה להדליק נרות שבת, שכחה ולא הדליקה, פטורה מהקנס, כיון שסוף סוף לא ישבו בחושך, אלא לאור החשמל.

לא יקדים

טז. כאמור, אין להקדים הרבה בערב שבת להדליק נרות שבת. לכל היותר ניתן להדליק מפלג המנחה, זמן מנחה קטנה הוא שעתיים וחצי, "פלג המנחה" הוא חצי זמן המנחה, כלומר שעה ורבע קודם הלילה, אבל בתנאי שתקבל עליה שבת בהדלקה זו. אם מדליקה בתוך חצי שעה לשקיעה, הרי זה ניכר שהדליקה לכבוד שבת, ואינה צריכה לקבל שבת בהדלקה. אבל המדליקה קודם לכן צריכה לקבל עליה שבת שיהיה ניכר שהדליקה לכבוד שבת.

קבלת שבת לא תלויה בהדלקה

יז. אצלנו – הספרדים – בדרך כלל לא מקבלים שבת בהדלקה, ואמנם לדעת בה"ג, בעל הלכות גדולות, שהוא הספר הראשון שנדפס לאחר הדפסת התלמוד, הוא סובר שאשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, אולם מרן השלחן ערוך (סימן רסג סעיף י) לאחר שהביא דברי בה"ג, כתב שחלקו עליו שלא מקבל שבת עד אמירת ברכו בבית הכנסת, ולדידן אמירת מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו. כלומר שאנחנו מקבלים שבת במזמור שיר – או בבואי כלה – ולא בהדלקה. ואילו האשכנזים נוהגים כשיטת בעל הלכות גדולות שמקבלת שבת בהדלקה, ומטעם זה הם חוששים שמא מקבלת שבת כבר בברכה, ולכן האשכנזיות מברכות לאחר ההדלקה. אולם לספרדים אין שום טעם לברך על הדלקת הנר בערב שבת לאחר ההדלקה, שהרי אנחנו נוקטים שלא מקבלת שבת בהדלקה כלל. ועוד, שגם לשיטת בה"ג, אינה מקבלת שבת אלא בגמר ההדלקה, ולא בתחילת ההדלקה. וכי אם הדליקה נר אחד לא תוכל להדליק עוד נר, כיון שקיבלה שבת בהדלקה?! וכן מפורש בדברי האור זרוע (ח"ב הלכות פסח סימן רנו, דנ"ז ע"ג) שלא מקבלת עליה שבת עד גמר ההדלקה.

נר חשמל ראוי לנר שבת

יח. וכן לאחר שהדליקה נרות שבת, יכולה להמשיך ולהדליק את מנורות החשמל, שהרי גם הם ראויים להדלקת נר שבת. אמנם מי שנמצא בביתו ויש לו נרות רגילים, עדיף יותר להדליק בהם, שניכר בהם שהודלקו לכבוד שבת, וכמו שכתב הגרש"ז אוירבך (בשמירת שבת כהלכתה ח"ב עמ' נב). אבל מי שאין לו נרות רגילים מדליק מנורה חשמלית לנר שבת. וכן מי ששוהה בשבת בבית מלון, ורוצה להדליק בחדרו נר שבת, כיון שאין לברך על הנרות שמדליקים בלובי, אבל בהנהלת המלון לא מרשים להדליק בחדרים מחשש סכנה, יכול להדליק מנורת חשמל בברכה. ואם חושש שיפריע לו האור בלילה, יכול להדליק את המנורה שבחדר השירותים ומשם יכנס לו האור לחדר, יעמוד בחוץ ויברך, וידליק, וכשירצה לישון יסגור הדלת בעדו. וגם מנורת פלורוסנט כשרה להדליק בה נר שבת, כיון שיש בה נורות קטנות שנדלקות, אלא שעדיף יותר להדליק במנורה עם חוט להט. אומרים שהיום כבר לא מייצרים מנורות עם חוט להט, לכן מי שיש לו מנורה כזו ישמור אותה...

נר עם המלצה

יט. המדליק נר שבת בנר חשמלי, עדיף יותר שידליק בנר שעובד על ידי בטריה, שזרם החשמל כנוס שם בתוך המנורה, כמו שמן שכנוס בנר. לאחרונה המציאו נרות יפים כאלו שמתאימים להדליק בהם בבית מלון, ובאו אלי להראות לי, ונתתי להם המלצה.

אין טעם להתעקש

כ. כאמור, למנהג הספרדים שאין מקבלים שבת בהדלקה, בודאי שאין שום טעם להתעקש ולברך לאחר ההדלקה. ובפרט שכמעט כל הראשונים כותבים לברך לפני ההדלקה, ואין לנו אף אחד מהראשונים שכתב לברך אחרי ההדלקה! יש ירחון אחד שמחנכים אותם להקשות, ובחודש אב תשנ"ג ראש כולל אחד מירושלים כתב שם מאמר בדין הדלקת נרות שבת, שצריך לברך לאחר ההדלקה. ובסוף דבריו כתב שכן דעת כל הראשונים, וגם הרמב"ם ומרן השלחן ערוך סוברים שיכולה לברך לאחר ההדלקה. וכל כוונתו שם לדחות את דברי מרן זצ"ל, וכאשר מרן זצ"ל ראה את המאמר הזה כעס מאוד. כמה הנייר סבלן שסובל דברי שקר כאלה בשתיקה... הרי אף אחד מהראשונים לא כתב לברך לאחר ההדלקה, מלבד מהרי"ו (סימן כט) שהיה בתקופה של תחילת האחרונים, והוא כתב שקצת נשים חששו שאם תברך לא תוכל להדליק, ולכן נהגו להדליק ואחר כך לברך. ועל פי זה כתב הרמ"א (סימן רסג סעיף ה) את מנהג אשכנז, וכן הסכימו האחרונים מרבני אשכנז.

לשון הזהב של הרמב"ם

כא. ובאמת איך אפשר לומר שלדעת הרמב"ם מברכת אחרי ההדלקה, והלא הרמב"ם (פ"ה מהלכות שבת ה"א) כתב בפירוש שיש לברך קודם ההדלקה. וכתב הרב המגיד שכן הסכימו כל האחרונים. בודאי שכוונתו על האחרונים שקדמו לו, דהיינו רבותינו הראשונים, שהרי הרב המגיד היה חבירו של הר"ן ותלמידו של הרשב"א. ואותו אחד פירש שכוונת הרב המגיד על עצם הברכה, שהתוס' (שבת כה: ד"ה חובה) הביאו שיש שרוצים לומר שאין לברך על הדלקת נר שבת כלל, כשם שאין מברכים על מים אחרונים שבאים להציל ממלח סדומית כמבואר בתוס' (חולין קה. ד"ה מים), וגם נר שבת בא להציל מהחושך. ועל זה התכוין הרב המגיד שלדעת הרמב"ם ושאר הראשונים מברכים על הדלקת נר שבת, כיון שזו תקנה שיש בה מצוה, כמו שמברכים על בדיקת חמץ שגם היא באה להציל מאיסור בל יראה, או מחשש שמא יבוא לאכול חמץ בפסח. ומה שכתב הרמב"ם לברך "קודם" הוא לאו דוקא. אבל ידוע שאנחנו מדייקים בכל מילה בדברי הרמב"ם, ואיך אפשר לומר "לאו דוקא". ובספר מאמר מרדכי (סי' רסג סק"ד) מבואר שהמנהג הפשוט אצל הספרדים היה לברך ולהדליק. וכן כתבו בספר ויקהל שלמה קמחי (דף כח ע"ב). ובספר שתילי זיתים (סי' רסג ס"ק יא) שהמנהג לברך קודם ההדלקה.

עובר לעשייתן

כב. ובפסחים (ז:) אמרו, כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, חוץ מטבילת הגר שאינו יכול לברך קודם הטבילה, שעדיין הוא גוי. ומרן השלחן ערוך בהלכות גרים (יו"ד סי' רסח סעיף ב) טרח לכתוב שמברך לאחר הטבילה, למרות שיש מעט הלומדים הלכות אלו, ואילו הלכות הדלקת הנר באורח חיים (סי' רסא והלאה) כולם לומדים, והוא דין שמצוי יותר ונוהג בכל שבוע, ואף על פי כן מרן לא ראה לנכון לפרש לנו שמברך לאחר ההדלקה, ומזה מוכח שמברך לפני ההדלקה ככל המצוות. ואדרבה, מרן (סי' רסג סעיף י) כתב לשון "לאחר שבירכו והדליקו" ומבואר שמברכת ואחר כך מדליקה.

אותו ירחון

כג. יש אברך אחד מצפת שהקשה באותו ירחון על מרן זצ"ל, איך הוא אומר שדעת מרן השלחן ערוך לברך קודם ההדלקה, אדרבה, מרן (סימן רסג סעיף ה) כתב: "כשידליק יברך". ומשמע שכוונתו שלאחר שידליק יברך. ומביא ראיה מהלכות ברכות השחר, ששם כתב מרן (סימן מו סעיף א): כשיעוֹר משנתו יאמר אלהי נשמה, כשישמע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה, כשלובש יברך מלביש ערומים, כשיניח ידיו על עיניו יברך פוקח עורים, וכן על זה הדרך. ואם כן גם בדין הדלקת הנר שכתב מרן בלשון כזו, "כשידליק", הכוונה לאחר מכן. אבל באמת אין שום ראיה, והדחיה פשוטה, הלשון "כְּשֶׁ" יכול לשמש גם לפני וגם אחרי, ובכל מקום לפי ענינו, בברכות השחר אין אפשרות שיברך לפני שיעוֹר, אז בודאי הכוונה לאחר מכן, מה שאין כן ברכת הדלקת הנר שהיא מברכות המצוות שצריך לברך עובר לעשייתן. כאשר כותבים באותו ירחון להשיג על מישהו אחר, מיד העורכים עונים לו, אבל כאשר מקשים על מרן זצ"ל לא מעירים כלום.

זה מקומם

כד. כאשר היו חולקים על מרן זצ"ל בדברים נכונים הוא לא היה כועס, אבל כאשר חולקים בדברים שאין בהם ממש, זה מכעיס ומקומם, הרי תורה אמת כתיב בה, "אמת קנה ואל תמכור", וצריך לקבל האמת ממי שאמרו. וכי איך נהגה אשתו של הרמב"ם?! ושל הרשב"א?! ושל הריטב"א?! בודאי בירכה ואחר כך הדליקה. בילקוט יוסף (החדש הלכות שבת סי' רסג הערה נב) הבאנו שלשים ראשונים שכתבו בפירוש לברך לפני ההדלקה, ויש מהם שכתבו שמי שמברך אחרי ההדלקה זו ברכה לבטלה. מי שיתבונן היטב בספר שבלי הלקט (ענין שבת אות נט) יראה שמי שמברך אחרי ההדלקה, זו ברכה לבטלה. וכן מבואר מדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות אישות הלכה כג) בדין ברכות האירוסין, שמי שמברך לאחר עשיית המצוה זו ברכה לבטלה.

שונה ממזוזה

כה. יש שהקשו מאי שנא מהקובע מזוזה ולא בירך, שיכול לברך לאחר מכן. אבל התירוץ הוא, שמזוזה היא מצוה המתמשכת, ובכל רגע שיש מזוזה בפתחו יש לו מצוה ועל זה יכול לברך, מה שאין כן בהדלקת הנר שהמצוה היא בהדלקה.

ארבעים או עשרים

כו. כאמור, מה שלא מקבלת שבת בהדלקה, זהו בתנאי שמדליקה בתוך חצי שעה לשקיעה. האשכנזים נהגו בירושלים להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, מנהג זה התייסד לפי דברי הרב טוקצ'ינסקי, אבל הספרדים יכולים להדליק רבע שעה או עשר דקות לפני השקיעה. לפני כעשרים וחמש שנה קבלתי טלפון מהגאון רבי שלמה זלמן אוירבך: שלום, מדבר שלמה זלמן. ניתן ללמוד מזה מוסר השכל, לדבר בענווה, לא יאמר בטלפון על עצמו מדבר הרב פלוני. גם מרן זצ"ל היה מתקשר ואומר: מדבר פלוני. לקחתי מונית ונסעתי אליו. הוא סיפר לי שפנו אליו לחתום על חרם על ספר 'ילקוט יוסף' שיצא אז, מפני שכתבנו שם שאפשר להדליק עשרים דקות לפני השקיעה, ואין צורך להקדים ארבעים דקות, ובאנו לעקור את 'מנהג' ירושלים. המקור לזה הוא משו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' כא), אבל הם לא הכירו יביע אומר, הם הכירו ילקוט יוסף, והיו כמה רבנים שאמרו שלא יחתמו עד שהרב אוירבך יחתום, והרב אוירבך אומר לי: כתוב "לא תגורו מפני איש", תסביר לי את הנימוקים שלך לפסק, אם לא תשכנע אותי אני יחתום על החרם. הסברתי לרב אוירבך: היכן כתוב שיש כזה 'מנהג ירושלים'? לא בראשונים ולא באחרונים, לא החיד"א – שגר בירושלים – כתב מנהג כזה, ולא הראשונים לציון, ולא קול אליהו ישראל, אף אחד! שאלתי אותו יש לכבודו ספר 'כף החיים'? כן, יש לי. האשכנזים קוראים ל'כף החיים' 'כֵּיף החיים' זה כיף שהוא מביא הכל מסודר... פתחתי לו בכף החיים (סי' רנו סק"ה, וסי' רסא ס"ק כג) והראתי לו שהוא כתב בפירוש שהמנהג בירושלים להדליק עשרים דקות לפני השקיעה. שאלתי אותו: כבודו הכיר את רבי עזרא עטיה? כן, ודאי. הוא אמר לאשתו להדליק רבע שעה או עשר דקות לפני השקיעה, כך נהגו בירושלים. רק בשכונת שערי חסד נהגו כמו שכתב הרב טוקצ'ינסקי להדליק ארבעים דקות לפני השקיעה, אבל בשאר ירושלים ובשאר ערי הארץ לא היה מנהג כזה. כששמע את כל זה, השתכנע, וקרע את הפתק עם הנוסח של החרם.

הגרש"ז אוירבך: למרן היה רוח הקודש

אני כעסתי קצת, האם בשביל זה לעשות חרם? זאת הבעיה של הדור שלנו? מה שנשים הולכות עם פאה נוכרית על זה לא צועקים, על שאר הבעיות של הדור לא צועקים, רק על זה צועקים?! הרב אוירבך רצה להרגיע אותי, סיפר לי סיפור: תראה כמה אביך חשוב בעיני, בשנת תשמ"ו בא אלי גביר אחד מאמריקה, וראה אצלי את ה'יביע אומר', אז היה בסך הכל ששה כרכים, ולא היה אפשר להשיג יביע אומר חדש, אותו הגביר מצא חן בעיניו היביע אומר ורצה לקנות ממני, לא הסכמתי, אני צריך יביע אומר, הוציא הרבה שטרות כסף שם על השלחן, ולא הסכמתי, מה שווה לי הכסף?! אבל הוא התעקש ולא יכולתי לסרב לו ולקח את הספרים, והצטערתי על כך מאוד. והנה באותו ערב דופק בדלת הנהג של מרן, והביא לי סט יביע אומר חדש... איך מרן ידע? רוח הקודש! סיפר לי את זה כדי לפייס אותי.

כבדתי את רצונו של חכם שלום

כז. פעם שאל אותי חכם שלום כהן שליט"א נשיא מועצת חכמי התורה: מה איכפת לך שידליקו ארבעים דקות קודם השקיעה? השבתי לו: פעמים שיש בזה חשש ברכה לבטלה או חשש חילול שבת, שהרי לדעת מרן השלחן ערוך אם מדליקה ארבעים דקות לפני השקיעה צריכה לקבל שבת, ואשה ספרדיה יודעת שאינה מקבלת שבת בהדלקה, ואז או שהיא מחללת שבת לאחר ההדלקה, כגון שצריכה לכבות הבוילר או לחבר הפלאטה, או שההדלקה לא עלתה לה וברכתה היא חשש ברכה לבטלה. חכם שלום הסכים לדברי, אבל ביקש שבכל זאת נביא שיש נוהגים להדליק ארבעים דקות לפני השקיעה. אני כבדתי את רצונו של חכם שלום, ובזמנו כשהוצאנו לוח שנה של "חזון עובדיה", ציינתי שיש נוהגות להדליק ארבעים דקות קודם השקיעה. אבל מי שעושה כן צריכה לשים לב לקבל שבת בהדלקה.

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן