הרב יצחק יוסף לפרשת וישב - הלכות חנוכה

נר איש וביתו

א. למנהג הספרדים בעל הבית מדליק נר חנוכה, ופוטר את כל בני ביתו הסמוכים על שלחנו. ומנהג האשכנזים שכל אחד מדליק נרות חנוכה בעצמו. אולם גם למנהג האשכנזים האשה לא מדליקה נרות חנוכה, אלא בעלה פוטר אותה. וגם אם אחד מבני הבית לא נמצא בבית, הוא יוצא ידי חובתו. ולכן אם האשה מתעכבת אינו צריך להמתין לה, אלא ידליק בזמן, וכשהיא תגיע יפייס אותה. ומכל מקום גם אשה חייבת בנר חנוכה, אלא שיוצאת ידי חובה על ידי בעלה, אבל אשה שגרה לבד חייבת בהדלקה. וכן אם בעלה לא נמצא, יכול למנות אותה לשליח להדליק נר חנוכה במקומו. יש נשים שמפחדות, וכי אני אלמנה שצריכה להדליק נר חנוכה, אני מחכה לבעלי. כמו המשיח, אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו... אולם נשים פטורות מהלל של חנוכה, ואינן יכולות לברך עליו, כמו שפטורות מכל הלל. ומברכות רק על ההלל של ליל פסח.

בחורי ישיבות

ב. גם בחורי ישיבות הלנים בפנימיה יוצאים ידי חובה בהדלקת הוריהם בבית, כדין שאר בני הבית הסמוכים על שלחן אביהם. כך כתב בפירוש רש"י – מלפני כ-900 שנה – במחזור ויטרי (סימן רלח) בזה הלשון: אם הוא במקום אחר, כגון הבאים ללמוד חוץ לביתם, או אורח, אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או אביו ואמו מדליקים במקומם. וכן כתב בספר הפרנס (סימן קנב) שהיה תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג. וכן כתב בספר התרומה (סימן רכט) שהיה לפני כ-800 שנה.

רבי זירא

ג. חכם אחד טען שבחורי ישיבות צריכים להדליק בישיבה, וחשב להביא ראיה מהגמרא במסכת שבת (כג.): אמר רבי זירא, קודם נישואי הייתי מתאכסן אצל בעל הבית והייתי משתתף אתו בהוצאות השמן, אבל עכשיו לאחר נישואי איני צריך, כיון שמדליקים עלי בביתי. ומשמע שהדלקת ההורים לא מועילה לפטור את הבן הלומד בישיבה. יש כאלה שלמדו מהחזון איש להביא ראיות מגמרא, וכי אתה חזון איש?! איך אפשר להביא ראיה מגמרא, ועל פי זה לחלוק על ראשונים כמלאכים שכתבו בפירוש שהדלקת ההורים פוטרת את הבן. וראיה זו אינה נכונה, שהרי מבואר בירושלמי (פ"א דקידושין הלכה ז) שרבי זירא היה יתום, ומתחילה אמר חבל שאין לי הורים לכבד אותם ולרשת גן עדן, אך לאחר שלמד כמה חמורה מצות כיבוד אב ואם, אמר ברוך ה' שאין לי אב ואם כי לא יכולתי לכבד אותם כל כך. בירושלמי הוא נקרא "רבי זעירא", אבל כתב הרב חיד"א (בעין זוכר מערכת ז אות יד) בשם רב האי גאון, שאחר כך קראוהו "רבי זירא" מלשון זר זהב, ולא זעירא מלשון זעירות וקטנות.

השבנו על כל דבריו

ד. הרב יהודה עדס בספר שיעורי חנוכה (סימן יד) חלק על מרן זצ"ל, וכתב שבחור ישיבה ספרדי צריך להדליק נרות בישיבה. אבל במחילה מכבוד תורתו בילקוט יוסף (מהדורת תשע"ב סימן תרעז הערה ד) השבנו על כל דבריו. איך הוא יכול לפסוק לבחורים שלו נגד הראשונים?! ובפרט שיש כמה צירופים לפטור אותם, כדלהלן.

כשאני הייתי ראש ישיבה

ה. מלבד מה שהבחור סמוך על שלחן הוריו, יש לומר עוד שהבחור סמוך על שלחן ראש הישיבה, ובהדלקת ראש הישיבה גם הבחורים יוצאים ידי חובה. כשאני הייתי ראש ישיבה – עד לפני שנתיים וחצי – הייתי מכוין בהדלקה שלי לפטור את כל הבחורים. ואף על פי שאכסנאי – אורח – חייב להשתתף עם בעל הבית בהוצאות הנר, אבל כתב הגאון רבי אברהם הלוי בעל שו"ת גינת ורדים בספרו גן המלך (סימן מא), שזהו דוקא באכסנאי שמחשב עמו על כל דבר שאוכל ושותה, כמו היום בבית מלון, שהתשלום כולל רק את הסעודות, אבל אם רוצה בקבוק שתיה צריך לשלם, וכן משלם על כל דבר ששותה ואוכל מעבר למה שמוגש בסעודה, ולכן צריך לשלם גם על השמן של נר חנוכה. מה שאין כן אכסנאי הסמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, וכל מחסורו עליו, מדוע לא יזכה לו גם מעט שמן של נר חנוכה?! ומסתמא מזכה לו חלק, ואינו צריך להשתתף בפרוטות.

ההדלקה בבית המדרש

ו. יש צד נוסף לפטור את בחורי הישיבה על ידי ההדלקה בבית המדרש בהיכל הישיבה. הראשונים נחלקו בטעם ההדלקה בבית הכנסת, הריב"ש (סימן קיא) כתב שנהגו להדליק בבית הכנסת משום פרסומי ניסא לרבים, כי נהגו היום להדליק בתוך הבית, וההדלקה בבית הכנסת יש בה פרסום הנס לרבים. וכן כתב הריטב"א (שבת כג.), שהוא משום פרסום הנס לרבים. אבל מרן הבית יוסף (סימן תרעא) הביא בשם הכל בו (סימן מד) – שהוא כעין קיצור לספר ארחות חיים – שכתב טעם נוסף, שההדלקה בבית הכנסת באה להוציא את מי שאין לו בית להדליק. וכן כתב הארחות חיים (הלכות חנוכה סימן יז) שלכן נהגו להדליק בבית הכנסת להוציא ידי חובה את מי שלא מדליק אחר כך. ולפי טעם זה בחורי הישיבה יוצאים ידי חובה גם בהדלקה זו של בית המדרש.

ברכה על מנהג

ז. בדרך כלל אין מברכים על מנהג, כמו שאיננו מברכים על חביטת ערבה ועל קריאת ההלל בראש חודש. ואילו לגבי חנוכה, מרן השלחן ערוך (סימן תרעא סעיף ז) מביא להלכה שנוהגים להדליק בבית הכנסת בברכה. ולכאורה יש כמו סתירה בדברי מרן אם מברכים על מנהג. התירוץ הפשוט הוא, שהוא מנהג חשוב לפרסם את הנס, וראוי לברך עליו. ועוד, שבאמת יש באותו יום מצוה להדליק בבית, וגדול כח המנהג להמשיך את המצוה גם לבית הכנסת. מה שאין כן חביטת ערבה וקריאת הלל בראש חודש, שבאותו יום אין "מצוה" לעשות כן, והכל מנהג. ולכן נהגו להדליק נרות חנוכה גם בשאר מקומות ציבוריים. פעם הזמינו את אחי הגדול רבי יעקב זצ"ל להדליק נרות חנוכה ברחבת "המשביר" ברחוב קינג ג'ורג', וכשהגיע לשם ראה שאין עשרה אנשים שעומדים ויראו את ההדלקה, אלא כולם עוברים ושבים, ביקש שיעצרו את התנועה, ועלה במנוף והדליק את הנרות.

אשר לא ידע את יוסף

ח. ומאחר שהתבארו כל הטעמים לפטור את בחורי הישיבה מהדלקה, מי יכול להורות לבחורים להדליק ולברך על ההדלקה. יש שמייעצים לבחורים שיכוונו שלא לצאת ידי חובה על ידי ההורים, וכך יוכלו להדליק ולברך, בזה חשבו שמצאו פתרון שהבחורים יוכלו לברך על ההדלקה. אבל גם זה לא מועיל! וכי הם לא יודעים ממחלוקת מרן הבית יוסף ותרומת הדשן?! התרומת הדשן (סימן קא) כבר כתב את העצה הזו, שאכסנאי שמדליקים עליו בביתו יכול לכוין שלא לצאת ידי חובה, ולהדליק בברכה. וכן כתבו בשו"ת מהרי"ל (סימן קמה), ובשו"ת מהר"י מברונא (סימן נ). אבל מרן הבית יוסף (סימן תרעז) הביא דברי תרומת הדשן, וכתב עליו: ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה. כי מצות נר חנוכה אינה כמו לולב ומגילה שהיא מצוה על כל אחד ואחד, אלא המצוה היא חיוב על הבית, וכיון שמדליקים בבית, כל בני הבית יוצאים ידי חובה, את אשר ישנו שם, ואת אשר איננו בבית. ומתחילה לא היה צורך שיכוין לצאת ידי חובה על ידי הדלקת אביו, וממילא גם כשמכוין לא לצאת ידי חובה הרי הוא יוצא בעל כרחו. ואם כן איך אפשר להורות נגד דעת מרן ששכינה דיברה מגרונו, וממאתים רבנים נסמך, וקבלנו הוראותיו.

תושב חו"ל

ט. בחור ישיבה תושב חו"ל שלומד בארץ, הוא יכול להדליק בברכה, אם לא הגיע עדיין זמן החיוב של ההדלקה אצל הוריו, בארץ הלילה מגיע שבע שעות קודם הלילה באמריקה, בפנמה זה שמונה שעות מאוחר יותר מהארץ, ומכיון שעדיין לא הגיע זמן חיוב ההדלקה של הוריו, ואצלו כבר הגיע החיוב, הוא יכול להדליק בברכה, מה שאין כן כשהוריו בארץ.

בא עם שרשרת היום הוא אב"ד

י. לפני כשלשים שנה הייתי עם מרן זצ"ל באמריקה, והתארחנו אצל עשיר אחד, ישב לידי נכדו של העשיר, ובירכתי אותו שיגדל בתורה, אמרתי לו: "יהי רצון שעוד תעלה מעלה מעלה, ותזכה לבוא לארץ ישראל, ותלמד אצלנו בישיבה". עדיין לא היתה לנו את ישיבת "חזון עובדיה", אלא רק את הכולל "חזון עובדיה", אבל אמרתי לו כך כדי לעודד אותו. והנה בשנת תשנ"ג כשפתחנו את הישיבה, קבלתי טלפון מאותו העשיר, אמר לי: אתה אמרת לנכדי שילמד אצלך בישיבה, לכן אנחנו שולחים אותו לארץ שילמד אצלך. ומכיון שהבטחתי איני יכול לחזור בי, אני לא שר בממשלה... אני חייב לקיים. טוב, שיגיע. והנה בראש חודש אלול הוא בא לישיבה, עם חולצה צבעונית, ונעלי ספורט, ושרשרת זהב, ושערו מסורק לשני הצדדים... המשגיח דאז נבהל, אמר לי: הוא לא מתאים לאופי הישיבה, כל הבחורים כאן לבושים שחור לבן, אמרתי לו: אל תדאג יהיה בסדר. ראיתי שיש לו מדות טובות, הוא היה מנשק את ידי החכמים ומתנהג בעדינות. למחרת לקחתי אותו לחנות בגדים ב"גאולה", והלבשתי אותו בבגדים חדשים מכף רגל ועד ראש, והכל על חשבוני. וגם לקחתי ממנו את השרשרת, לבסוף החזרתי לו... ולאחר כמה שנים חיתנתי אותו, וערכנו לו בישיבה שבע ברכות, ומרן זצ"ל השתתף גם כן. היום הוא גאון בתורה, הוא מכהן כאב בית דין בחו"ל, רב של קהילה גדולה, יש שם רבנים גדולים שיכולים להיות תלמידיו, וכל זה בזכות שלא דחינו אותו. ובכל שנה הייתי מקפיד לתת לו להדליק את נרות החנוכה בישיבה, כיון שבשעת ההדלקה עדיין לא הגיע זמן ההדלקה של הוריו.

בחדר האוכל

יא. יש ישיבות שמדליקים נרות חנוכה גם בחדר האוכל של הישיבה, ואם כן יש צד נוסף לומר שיוצאים ידי חובה בהדלקה זו. [ע' בשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מג בסוף ההערה. ודו"ק].

חזקת חיוב

יב. ראש ישיבה אחד טען, שאין לסמוך על כמה ספיקות לפטור את בחורי הישיבות מהדלקת נרות חנוכה, משום שיש להם חזקת חיוב להדליק, ואפילו כמה ספיקות לא יועילו לפוטרם עד שידליקו בפועל. אבל זה לא נכון, שהרי מבואר בגמרא (ברכות כא.) לגבי המסופק אם קרא קריאת שמע, כנראה כאשר קם היה מטושטש, ולאחר איזה זמן אינו זוכר אם כבר קרא קריאת שמע, למאן דאמר קריאת שמע דרבנן, אינו חייב לקרוא מספק. והלוא יש לו חזקת חיוב, ואף על פי כן אומרים ספק דרבנן לקולא. וכן בירושלמי פרק קמא דברכות (בדף הראשון בעמוד השני) אמרו לגבי מי שמסופק אם בירך ברכת המזון, שחייב לברך מספק. וכתב הכסף משנה (פ"ב מהלכות ברכות הלכה יד) שהוא מטעם ספק דאורייתא לחומרא, שמכיון שאכל ושבע חייב בברכת המזון מהתורה. אבל אם אכל כזית ולא שבע, שחייב בברכת המזון מדרבנן, והוא מסופק אם בירך, לא מברך מספק. ומוכח מכל זה שאומרים ספק דרבנן להקל גם במקום שיש חזקת חיוב, וכמו שכתב הרשב"ץ (בראש ספרו זוהר הרקיע בשורש הראשון), שכאשר חכמים תיקנו איזו תקנה, לא דיברו אלא בודאי ולא בספק. וכל שכן בנידוננו שיש כמה ספיקות לפטור את הבחורים, שאין להתחשב בחזקת חיוב.

לא כל אחד זוכה

יג. מרן זצ"ל (בשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מג) כתב תשובה לפטור את בחורי הישיבות מהדלקת נרות חנוכה, וכתב שבשום אופן אין לבחורי ישיבה ספרדים לברך על ההדלקה הזו. ובאו כל ראשי הישיבות לנסות לדחות את דבריו, כמו שהדבורים באים על הדבש, אבל בילקוט יוסף הנ"ל דחינו את כל טענותיהם. ובפרט את מה שכתב בספר שיעורי חנוכה הרב יהודה עדס ראש ישיבת "קול יעקב". שם אסור להם להכניס את ספרי מרן זצ"ל בשום פנים ואופן יהי רצון שה' יתברך יפתח להם את העינים ויזכו ללמוד בספריו, לא כל אחד זוכה לכך. הבחורים שם מסכנים, לא יודעים מה שכתב מרן זצ"ל, ולכן הם מקבלים מה שאומר ראש הישיבה שלהם, אילו היו יודעים היו אומרים לו, הרי מפורש בדברי הראשונים לפטור את בחורי הישיבה.

אנוסי ספרד

יד. הבחורים לא צריכים לשמוע בנושא זה לראש הישיבה. אמנם בחור בישיבה צריך לכבד את ראש הישיבה! עליו לקום מפניו, וכן לשמוע בקולו וללמוד המסכת שלומדים בישיבה, ולשמור על סדרי הישיבה, כדרישת ראש הישיבה. פעם היה לנו בחור בישיבה, שכאשר כולם למדו מסכת גיטין, הוא למד מסכת ברכות, זה יותר קל , וגם יותר מענין, כשהוא לומד הלכות ברכות הוא מרגיש שהוא אוכל אבטיח ואננס... שאלתי אותו: מדוע אתה לא לומד כמו כולם מסכת גיטין? טען לי: "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" (עבודה זרה יט.), אמרתי לו תראה מה פירש רש"י שם, שיבקש מרבו ללמוד מה שחפץ. אבל אם רבו לא רוצה, שיחפש לו רב אחר... ומכל מקום אין חובה לשמוע לראש הישיבה בעניני הלכה, ובפרט אם הוא לא בקי בספריו של מרן זצ"ל, ואינו בקי בהלכה. חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל היה אומר לבחורי ישיבה שרצו להדליק בישיבה, שחבל על השמן שילך לאיבוד בחינם. ובחור שחושש שיוציאו עליו לעז שהוא לא ממושמע לראש הישיבה שמחייב להדליק בברכה, יעשה בערמה, יאמר: "ברוך אתה ה' [בקול רם] למדני חוקיך [בלחש] להדליק נר חנוכה" [בקול רם]...

כשלמדנו בישיבת חברון

טו. באולם בית המדרש מדליקים נרות בברכה מדין בית הכנסת. בישיבת "חזון עובדיה" הנהגנו בחנוכה שממשיכים בסדרי הישיבה כרגיל, מתחילים סדר ב' בשעה 16:00, לומדים בלי הפסק עד 19:00, ואז מדליקים נרות חנוכה לפני תפלת ערבית. יש ישיבות שמפסיקים בצאת הכוכבים להדליק נרות חנוכה, ונגרם ביטול תורה, כי אחרי ההדלקה רוקדים, איני יודע למה רוקדים, וכי יש חתן וכלה?! כשלמדנו בישיבת "חברון" היו מאות בחורים, ובחנוכה היה בא בחור חזק בשעה 17:00 ודופק על התיבה בחזקה, תוך שניות ספורות בית המדרש היה מתרוקן, והבחורים היו יורדים להדליק נרות חנוכה, ורק מעטים היו חוזרים ללמוד, רוב הבחורים היו הולכים למסיבות חנוכה, או שהולכים להורים, לאחים, לגיסים, עד שהיו חוזרים 'משוט בארץ ומהתהלך בה'. דוקא בחנוכה צריך להרבות בתורה, שהרי היוונים גזרו "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". ולכן המנהג הטוב כמו בחזון עובדיה ללמוד כרגיל עד השעה 19:00. והיינו מוכרים את זכות הדלקת הנרות בדפי גמרא, לכל המרבה במחיר. פעם היה בחור שקיבל על עצמו ללמוד 2,000 דף, אבל לא הסכמתי לו, ידעתי שאינו יכול לעמוד בזה, כל אחד יקנה כפי יכולתו.

אחרי חצי שעה

טז. מעיקר הדין גם בבית יכול להדליק בשעה 19:00. כגון מי שעסוק בחנותו וכדומה, ויש לו קבלת קהל בצאת הכוכבים, ואשתו לא רוצה להדליק בעצמה עד שיבוא בעלה וידליק, או שאשתו גם היא בעבודה, יכול להדליק מתי שיגיע לביתו. ואם כשמגיע בני הבית כבר ישנים, יעיר לפחות את אשתו, אבל לא יעיר את הילדים הקטנים, כי אחר כך יהיה לו קשה להרדים אותם... ואם גם את אשתו אינו יכול להעיר, ידליק ויהיה פרסום הנס לעצמו. הבן איש חי (פרשת וישב הל' חנוכה סעיף ז) החמיר בזה, שצריך שיהיו לפחות שנים ערים. אבל אין זה לעיכובא, וכי מה יעשה אלמן שגר לבד, הוא מדליק לבד, אלא ודאי שפרסומי ניסא שייך גם לעצמו, והוא הדין למי שמדליק בשעה מאוחרת.

עד שתכלה רגל מן השוק

יז. היה חכם אחד חשוב שיודע הלכות, ופסק שאי אפשר להדליק בברכה אחרי חצי שעה, ובשעתו התווכחתי אתו על כך. בגמרא מסכת שבת (שבת כג.) אמרו: הדלקה עושה מצוה, שכן מוכח מלשון הברכה "להדליק נר חנוכה". ובגמ' (כא:) הקשו על כך: ורמינהו – הרי שנינו – מצותה משקיעת החמה [מסוף השקיעה שהוא צאת הכוכבים[1]] עד שתכלה רגל מן השוק, משמע שאם כבתה זקוק לה, שהרי צריך שהנר ידלוק עד שתכלה רגל מן השוק? תירצו בגמ' תירוץ אחד – "דאי לא אדליק מדליק", כלומר, יש חצי שעה שבה אפשר להדליק נר חנוכה, שאם לא הדליק בצאת הכוכבים יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק. תירוץ שני – "ואי נמי לשיעורה", כלומר, צריך לתת שמן בנר שידלוק שיעור חצי שעה, שהוא זמן שיש מצאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק. לתירוץ הראשון זמן ההדלקה מוגבל לחצי שעה, ואי אפשר להדליק לאחר מכן. אבל לתירוץ השני יכול להדליק במשך כל הלילה, רק מפני שעיקר התקנה להדליק בחוץ שיראו העוברים ושבים, קבעו שיתן שיעור של חצי שעה.

זמן ההדלקה בזמן הזה

יח. התוס' (שם ד"ה דאי) כותבים בשם ר"י פורת, שלכן צריך להזדרז ולהדליק בתוך חצי שעה, ובדיעבד שאיחר ועבר זמן ההדלקה לתירוץ הראשון, ידליק מספק, לפי התירוץ השני. ולר"י נראה, שעכשיו אין להקפיד על זמן ההדלקה, כיון שעיקר פרסום הנס הוא לבני הבית, שהרי מדליקים בפנים. ולדברי ר"י פורת שהמדליק לאחר חצי שעה אינו יוצא ידי חובת התירוץ הראשון, לכאורה ידליק בלי ברכה, שהרי ספק ברכות להקל. אלא אם כן נאמר שלדעת התוס' אין איסור לברך מספק, לפי מה שכתבו התוס' ראש השנה (לג. ד"ה הא) שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא מדרבנן, ולפי זה יתכן שיש לומר ספק דרבנן להקל ויוכל לברך אם ירצה. ולכן רצה לומר אותו חכם שאין להדליק לאחר חצי שעה, שהרי לפי התירוץ הראשון לאחר חצי שעה עבר זמן ההדלקה.

מצוה כתיקנה

יט. אולם הרשב"א (שבת כא:) מפרש מה שאמרו בגמרא דאי לא אדליק מדליק, דהיינו שאם מדליק לאחר חצי שעה לא עשה את המצוה כתיקנה. ולדבריו גם לאחר חצי שעה יכול לברך על ההדלקה, רק שלא מקיים אותה בשלימות, וזה כל הנפקא מינה בין שני התירוצים, המדליק לאחר חצי שעה אם מקיים המצוה כתיקנה. וזה מצטרף למה שכתב ר"י שהיום שמדליק בפנים אין להקפיד אם מדליק לאחר חצי שעה. וכן כתב המאירי (שם) שהיום שמדליקים בפנים יכול להדליק כל הלילה. והעיד שכן נהגו בני הישיבה[2], לאחר שסיימו ללמוד בבית המדרש, באים לביתם להדליק נרות חנוכה. וכן כתב הריטב"א (שם) שאם לא הדליק בחצי שעה הראשונה בחוץ, ידליק לאחר מכן בביתו, ויפרסם הנס לבני הבית. שהיום עיקר פרסום הנס הוא לבני הבית. גם האור זרוע (סימן שכג אות ב) מעיד על המנהג להדליק בתוך הבית, אלא שהוא תמה על המנהג.

הואיל ונהגו

כ. בעל העיטור (דקי"ד רע"ד) כתב, שהואיל ובשעת הסכנה נהגו להדליק בפנים, נשארו במנהגם. אם היה זה מנהג של איסור, וכי אומרים על מנהג כזה הואיל ונהגו נהגו? אלא ודאי שמנהג זה הוא נכון על פי ההלכה, שמתחילה היתה סכנה להדליק בחוץ, שהגוים לא הרשו להם להדליק אלא בבית העבודה זרה שלהם, ולכן התירו להדליק בפנים. וגם היום שאין סכנה, הבג"ץ 'עדיין' לא אסר עלינו להדליק נר חנוכה בחוץ... מכל מקום מאותה שעה ואילך תיקנו להדליק בבית, וזהו פרסום הנס, שבכל בתי ישראל מדליקים נר חנוכה, ורק ממדת חסידות טוב להדליק בחוץ. אני מעיד על מרן זצ"ל שבמשך שנים רבות הדליק בבית על שלחנו, כי לא היה לו חלון הפונה לרשות הרבים, מול החלון היתה גרה אשה אלמנה שלא היתה יוצאת כמעט מפתח ביתה. וכך נהגו הרבה מהגדולים.

האמצעי שלם

כא. הרב יהושע אהרנברג הוא קיצוני לצד השני, בספרו שו"ת דבר יהושע (ח"א סימן מ) כותב שהיום מי שמדליק בחוץ לא יוצא ידי חובה, כי חכמים עקרו את המצוה מבחוץ, וקבעו להדליק דוקא בתוך הבית. במחילה מכבוד תורתו הפריז על המדה, והערנו עליו בילקוט יוסף (סי' תרעא אות כד, וסי' תרעז אות ד), שעדיין יש הידור להדליק בחוץ, לפרסם את הנס יותר.

קומה גבוהה

כב. מי שגר בקומה גבוהה מעל עשרים אמה, ידליק בפתח הבית בצד שמאל, וכך ירוויח שיהיה מוקף במצוות, מזוזה בימינו, נר חנוכה בשמאלו, ועליו הציצית, "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד, יב). ואם יש מולו גם בנין גבוה, עדיף יותר שידליק בחלון ביתו או במרפסת, לפרסם את הנס לאותם הדיירים. בסאן פאולו יש רחובות שלמים שכל הבנינים שם הם בני שלשים וארבעים קומות, גם מי שגר בקומה שלשים ידליק בחלון ויעשה פרסום הנס לשכנים שגרים מולו. כך פסק בחזון עובדיה (עמ' לו).

הסכמה על חנוכיה

כג. לפני כעשרים ושתים שנה הגיע אלי יהודי טוב, והביא לי חנוכיה עם ארגז זכוכית ורצה שאכתוב לו הסכמה על החנוכיה, התפלאתי למה צריך הסכמה, והוא טען שאסור להדליק בחנוכיות שהיו מצויות אז בארגז זכוכית, כיון שהדלת שלהם היא בחזית, וכאשר מדליקים אותם בחוץ במקום שיש רוח, צריך מיד לסגור את דלת הארגז כדי שהרוח לא תכבה את הנרות, והלוא הדלקה עושה מצוה, וכשם שאם הוסיף שמן לאחר ההדלקה כדי שידלוק חצי שעה לא יצא, כך אם סגר את הדלת לאחר ההדלקה שלא יכבה מיד לא יצא, והוא עשה ארגז חדש עם דלת מהצד, שהרוח לא שולטת בו, וכך מדליק את הנרות עם נר ארוך. ואכן כתבתי לו הסכמה, שעדיף יותר להשתמש בחנוכיה שלו.

ראיה מרבי חנינא בן דוסא

כד. מעיקר הדין מותר להדליק גם בארגז הישן שהדלת שלו מִקדימה, כי השלטי הגבורים (שבת דף ט ע"א מדפי הרי"ף בשורות הרחבות) הביא בשם הריא"ז, שאם הדליק כנגד הרוח וכבתה צריך לחזור ולהדליק. ומשמע שאם לא כבה יצא ידי חובה. ויש לזה ראיה מהגמרא בתענית (כה.), שם מסופר על בתו של רבי חנינא בן דוסא שהדליקה בערב שבת בחומץ במקום בשמן, והיתה בוכה, אמר לה רבי חנינא: מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק. ודלק עד מוצאי שבת ובירכו עליו בורא מאורי האש. והרי גם בנר שבת הדלקה עושה מצוה, שכן נוסח הברכה "להדליק" נר של שבת, וכאן בשעת ההדלקה לא היה ראוי לדלוק, ואיך נרגעה אם התברר שבירכה ברכה לבטלה? ומשמע שאם לא נכבה מאיזו סיבה יצא, כי התברר למפרע שההדלקה היתה טובה.

עוד סברא להתיר

כה. אלא שממה שכתב מרן (סימן תרעה סעיף ב) בשם הרא"ש (פ"ב דשבת סימן ז), שאם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור, לא יצא ידי חובתו. ומשמע שלא מסכים לסברת הריא"ז. אבל יש לנו עוד סברא להתיר, שהרי בשעה שמדליק הוא עומד מול החנוכיה וחוסם בגופו את הרוח, ואם הוא רזה, יכול לעמוד עם עוד אחד במשך חצי שעה שהנרות דולקים, אלא שהוא רוצה ללכת ולכן הוא סוגר את הדלת. ומכל מקום נמצא שבשעת ההדלקה הנרות היו ראוים לדלוק חצי שעה. ולכן מעיקר הדין ניתן להדליק בחנוכיה עם ארגז זכוכית בחוץ.

דרחים רבנן הויין ליה בנים רבנן

כו. לפני כמעט ששים שנה מרן זצ"ל קיבל במתנה חנוכיה חדשה, הכין לו את החנוכיה רבי בן ציון מרז'וק שהיה פחח, הוא לא היה תלמיד חכם, אבל היה צדיק ואוהב תלמידי חכמים, וזכה לשני בנים תלמידי חכמים, רבי יוסף בר שלום זצ"ל שהיה רבה של בת ים, ורבי עזרא בר שלום שליט"א שהיה חבר בית הדין הגדול. החנוכיה שעשה היתה מקושטת בציצים ופרחים יפה מאוד, בתוך ארגז זכוכית. אנחנו הילדים התלהבנו, אבל מרן הניח אותה בבוידם ולא הדליק בה, אלא המשיך להדליק בתוך הבית בחנוכיה שלו. יתכן שמרן זצ"ל לא רצה לסמוך על הסברות הללו, ולכן העדיף להדליק בפנים.

פרסום הנס מול הקולנוע

כז. הרב מבריסק[3] – שהיה גדול הדור – נהג להדליק בחוץ, אנחנו לא הכרנו אותו, אבל כך העידו עליו מקורביו, שהיה מדליק בפתח ביתו ברחוב שטראוס מול קולנוע אדיסון, והיה שם הרבה שמן כדי שאלו שיוצאים מההצגה בשעה מאוחרת יראו את הנרות דולקים.

לא היה מרביץ תורה כמו מרן

כח. כאמור, היום שמעיקר הדין ניתן להדליק פנים, ועיקר פרסום הנס הוא לבני הבית, אפשר להדליק בברכה גם לאחר חצי שעה. וכך היה נוהג מרן זצ"ל כאשר היה רבה של תל אביב, ואחר כך הרב הראשי לישראל, וגם לאחר מכן, בכל ערב היה יוצא לתת שיעורים ברחבי הארץ, והיה חוזר לביתו בשעה מאוחרת, והרבנית ע"ה היתה מחכה לו עד שיחזור, והיה מדליק נרות חנוכה. לא היה מרביץ תורה כמו מרן, כשהגעתי לעיר נשר אמרו לי: ארבעים שנה לא היה כאן רב ראשי! וכך אמרו לי כשהייתי בקרית ביאליק, הזמינו אותי לסיום ילקוט יוסף שערכו שחקני כדורגל, אני לא סיימתי והם סיימו... וכן כשהגעתי למוצא אמרו לי: מזמן הרב קוק לא היה כאן רב ראשי. וכן כשהייתי במושב אורה אמרו לי: מזמן מרן זצ"ל לא היה פה רב ראשי, מרן היה מכתת רגליו והולך ממקום למקום למסור שיעורי הלכה. לא די בדרשות ומוסר, חשוב מאוד לבסס בכל מקום את הקו ההלכתי של מרן, שקיבלנו הוראותיו של מרן השלחן ערוך, מרן זצ"ל מסר עצמו על זה שיעשו כולם אגודה אחת כדעת מרן. וכי מרן הבית יוסף היה מהמשפחה שלו? וכי היה עירקי? אלא שמרן זצ"ל ראה שכל האחרונים כתבו שקיבלנו הוראות מרן.

מחלוקת במצוה

כט. בסיכום, יש לנו כמה טעמים להתיר להדליק לאחר חצי שעה, שמא כהתירוץ השני בגמרא "לשיעורה", שאין חובה כלל להדליק בחצי שעה הראשונה. ושמא גם לתירוץ הראשון אין ענין להדליק בחצי שעה אלא שתהיה מצוה כתיקנה, ושמא היום שעיקר הפרסום הוא לבני הבית אפשר להדליק גם לאחר חצי שעה. ועוד, שהיום יש אנשים בחוץ גם לאחר חצי שעה. ואין לחוש לספק ברכות להקל, כיון שהמחלוקת היא במצוה, אם יש מצוה להדליק לאחר חצי שעה, וכתב הרדב"ז (סי' רעט, תרכו), שכאשר המחלוקת במצוה ולא בברכה אין אומרים ספק ברכות להקל, כי הברכה נגררת אחר המצוה. ואמנם אנחנו לא נוקטים כהרדב"ז, וגם כשיש מחלוקת במצוה חוששים לסב"ל, כמו בדין קריאת המגילה בחומש, שנחלקו בזה הפוסקים, ופסק מרן השלחן ערוך (סי' תרצא סעיף י) שיקרא מהחומש בלי ברכה. וכן במחלוקת הפוסקים בדין נטילת ידים על דבר שטיבולו במשקה, מרן השלחן ערוך (סי' קנח סעיף ד) פסק שיטול ידים בלא ברכה, אע"פ שהמחלוקת במצוה אם צריך ליטול ידים.

אולם כאשר נחלקו הפוסקים במצוה, ומרן השלחן ערוך מכשיר, בזה אין לומר ספק ברכות להקל, וכמו שכתב מרן החיד"א בספר לדוד אמת (קונטרס אחרון סימן כא) לגבי ספר תורה שאין בו תגין, שמותר לברך עליו כדעת מרן השלחן ערוך (סימן לו סעיף ג). וגם רבינו יונה נבון כתב בספר גט מקושר פשרה זו, שאם המחלוקת במצוה ולא בברכה לא אומרים סב"ל נגד מרן. וכן נראה דעת המגן אברהם (סי' לב ס"ק נא), ועוד אחרונים. וכן פסק מרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' מב) בענין שופר שנסדק לארכו, שנחלקו הפוסקים מה דינו, ומרן השלחן ערוך (סימן תקפו סעיף ח) הכשיר, שמכיון שהברכה נגררת אחרי המצוה יכול לברך עליו.

ולכן בנידוננו שמרן השלחן ערוך (סימן תערב סעיף ב) פסק שמי שלא הדליק בחצי שעה הראשונה, מדליק והולך כל הלילה. ובודאי שאם כוונת מרן היתה שידליק בלי ברכה, היה צריך לכתוב כן בפירוש, כדי שלא להכשיל אותנו. ומכיון שהמחלוקת במצוה, ודעת מרן שידליק בברכה, אין לחוש לספק ברכות להקל. ובפרט שכן המנהג להדליק גם לאחר חצי שעה, ובמקום שיש מנהג אין לומר סב"ל.

תלוי באברכים

ל. כשנפתח הכולל שלנו "חזון עובדיה" בראש חודש אייר שנת תשל"ג, זה היה כולל דיינות, מרן זצ"ל היה מגיע בכל שבוע לכולל למסור שיעור. למדנו אצלו את כל אבן העזר וחושן משפט, וכמה דיינים יצאו מהכולל הזה. גם הגאון רבי יצחק זר שליט"א שהוא היום דיין בבית הדין הגדול למד שם. מרן היה מגיע ונותן לאחד האברכים לקרוא, ואם הוא לא היה קורא טוב היה גוער בו. כך למדנו דיינות משך עשר שנים. וכשהגיע חנוכה שאלתי אותו אם להמשיך ללמוד כרגיל או לסיים מוקדם, ואמר לי שתלוי באברכים, אם ילכו להדליק נרות ולאחר מכן ישבו ללמוד, שילכו להדליק נרות מוקדם לקיים מצוה מן המובחר. אבל אם אחרי ההדלקה ילכו למסיבות חנוכה, או לבקר את קרובי המשפחה, עדיף שימשיכו ללמוד בכולל כרגיל, וידליקו כשיסיימו את הלימוד. ולכן הכל לפי הענין, כי לא כדאי לקיים מצוה מן המובחר על חשבון ביטול תורה.