הרב יצחק יוסף לפרשת וארא - הלכות בישול בשבת

הטעם שאין איסור לבשל בחמה

א. בגמרא מסכת שבת (לט.) מבואר שמהתורה אין איסור בישול בשבת אלא באור ותולדות האור, אבל בישול בחמה מותר בשבת. בספר קרית ספר – לא עיר 'קרית ספר' – (פ"ט מהלכות שבת) מבאר את טעם הדבר, משום שכל מלאכות שבת למדנו מהמלאכות שהיו במשכן, ומכיון שבישול הסממנים במשכן היה באש, אין איסור מהתורה אלא בבישול באש. וכן כתב החתם סופר בספרו תורת משה על התורה (ריש פרשת ויקהל), שנאמר שם: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה', כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת". משה רבינו אסף את עם ישראל לצוות אותם על בניית המשכן, והנה הוא מצוה אותם על השבת, ומכאן למדנו שבא להזהיר אותם שכל המלאכות שנעשו במשכן, אין לעשותן בשבת. ובכלל זה מלאכת מבשל, ומכיון שבמשכן בישלו את הסממנים באש, זו מלאכת מבשל שאסרה תורה, ולא בישול בחמה.

פטנטים חדשים של בישול

ב. לפי האמור אם מבשל בשבת בפטנטים אחרים שאינם אש, כמו מיקרוגל שמבשל על ידי גלים קצרים אלקטרו מגנטיים שמכים בחזקה על המוצר, והחלקיקים והמולקולות רצים שם במהירות עצומה וכך נוצר חום, ובחום זה המוצר מתבשל, אינו עובר איסור מהתורה, כיון שלא היה בישול כזה במשכן, וגם בישול זה לא ניכר כל כך בתבשיל, כגון אם מבשל עוף וכדומה במיקרוגל הוא לא יהיה נראה מבושל, אלא אם כן יש במיקרוגל גופי השחמה, כי יש שבח עצים בפת [ע' פסחים כו ע"ב].

ראה מעשה ונזכר הלכה

ג. לפני כ-25 שנה הזמינו אותי לכנס רבנים בפריז, היו שם כל הרבנים והדיינים מצרפת, במהלך הכנס עשו הפסקה לארוחה, והגישו לכל אחד קופסת שימורים, לא הבנתי מה זה, מנת קרב?!... ישב לידי הרב של צרפת דאז הרב גולדמן, אמר לי: תפתח. פתחתי, הקופסא היתה קרה, והנה לפתע התבשיל בפנים התחמם, לא היה שם אש כלל. הסבירו לי שיש שם חומר כימי, שברגע שהוא מתנגש עם האויר הוא יוצר דחף של כל החלקיקים, ועל ידי זה נוצר חום והתבשיל מתחמם. 'מנה חמה אוטומטית'. היום כבר לא מייצרים את המוצר הזה, כי עשו מחקרים וגילו שהחומר הזה מסוכן לבריאות. באמצע הסעודה הזמינו אותי לדרוש, מה אומר להם מוסר ואגדה? אמרתי להם דבר הלכה: רבותי! עלה בדעתי לחקור על הפותח קופסא זו בשבת, וחלק מהמוצר לא מבושל[1], כמו התבלינים וכדומה, ועל ידי פתיחת הקופסא הם מתבשלים, אם עובר בזה על איסור בישול מהתורה, כי במשכן היה בישול באש או בתולדותיה, אבל בישול כזה לא ראינו.

פתיחת קופסאות שימורים

ד. ראשית היה לנו לדון מצד עצם פתיחת הקופסא, כי יש אוסרים לפתוח קופסת שימורים בשבת, החזון איש (או"ח סימן נא אות יא) אסר לפתוח קופסאות שימורים בשבת, מדין תיקון כלי בשבת. היסוד לדבריהם מהמשנה במסכת שבת (קמו.): שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. כלומר חבית מלאה בתאנים יבשות, מותר לשבור אותה כדי להוציא ממנה את התכולה, שהרי כל המקלקלים פטורים, ומכיון שאין כאן איסור תורה התירו משום עונג שבת. ובגמרא (ביצה לג:) העמידו משנה זו לשיטת רבי אליעזר במוסתקי, כלומר חבית שהיתה שבורה וחזרו ודיבקו שבריה בזפת או בטיט או במסטיק, 'מוסתקי' מלשון 'מסטיק'... שמכיון שכלי רעוע הוא, לא גזרו בו שמא יתכוין לעשות כלי, אבל בחבית שלימה וחדשה לא התירו, שמא יתכוין בשבירתו לעשות לה פתח יפה ונחשב כמתקן כלי. וכתבו התוס' והרא"ש (עירובין לד:) שחילוק זה הוא מוסכם גם לחכמים, שאין להתיר לשבור חבית אלא במוסתקי. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן שיד סעיף א). ולפי זה יש מקום לאסור לפתוח קופסאות שימורים בשבת, שהרי הן קופסאות חדשות, וכדין חבית חדשה שאין לשוברה.

חבית שלמה

ה. אולם הגר"א (שם) העיר מדברי הרשב"א והר"ן (שבת קמו.) שכתבו, שלדעת חכמים אין חילוק בין חבית שלמה לחבית מוסתקי, ובכל אופן מותר לשבור חבית כדי להוציא ממנה את התכולה, ובודאי שהלכה כדברי חכמים, שהרי רבי אליעזר שמותי הוא, ששימתו אותו חכמים [א.ה. ע' בבא מציעא נט ע"ב. ורש"י שבת קל ע"ב]. ורבינו חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" בספרו ראשון לציון על מסכת ביצה (דף צ ע"ד) כתב שכן דעת הרי"ף (שבת קמו.) והרמב"ם (פרק כג מהלכות שבת הלכה ב), ולכן הם השמיטו את האוקימתא של הגמרא במוסתקי. וכן כתב הקרבן נתנאל (שבת קמו.) שלדעת הרי"ף והרמב"ם מותר לשבור כל חבית בשבת, כדעת חכמים, ותמה על מרן הבית יוסף שהחמיר בזה, שהרי בכל מקום הוא פוסק כשני עמודי הוראה. ואם כן לדברי רוב הפוסקים שמתירים לשבור חבית שלמה, הוא הדין שמותר לפתוח קופסת שימורים בשבת, כיון שהוא מקלקל התירו חכמים משום עונג שבת.

שימוש חד פעמי

ו. והגם שאנחנו קבלנו הוראות מרן השלחן ערוך, ולדעתו אין להתיר שבירת חבית שלמה, מכל מקום כתבו כמה אחרונים שלא אסר מרן לשבור חבית שלמה, אלא משום שהיא משמשת לשימוש חוזר, שלאחר שמרוקן את החבית חוזר וממלא אותה בפירות אחרים או ביין, ונמצא שעשה פתח להוציא ולהכניס. מה שאין כן קופסת שימורים דינה כחבית מוסתקי, כיון שלאחר שמוציא את תכולתה הוא זורק אותה לאשפה. ואמנם החזון איש טען שמשתמשים בקופסת שימורים להניח בה מסמרים וכדומה, אבל זה לא שייך בזמננו, וגם אם יש אחד קמצן ששומר את הקופסא להניח בה מסמרים, בטלה דעתו אצל כל אדם. וכן פסק רבי יעקב סופר בכף החיים (סימן שיד ס"ק לח), להתיר לפתוח קופסאות שימורים בשבת. וגם הגאון רבי יצחק וייס גאב"ד העדה החרדית בירושלים בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן פב) התיר.

פינת ההלכה ברדיו מורשת

ז. מרן זצ"ל – לפני קרוב לחמשים שנה – היה לו מדור קבוע ברדיו "מורשת" פינת ההלכה, בכל יום ששי בשעה 15:45-15:59, זהו רדיו שכל כוונתם לזכות את הרבים. ומרן החשיב מאוד את זיכוי הרבים הזה, ובמשך שנים היה הולך לאולפן כדי לשדר את פינת ההלכה, ועד היום יש להם בארכיון סרטי הקלטות של פינת ההלכה. תלמידי חכמים גדולים היו יושבים בכל יום ששי להקשיב לפינת ההלכה. פרופסור אברמסקי – בנו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי – אמר פעם למרן זצ"ל, שבניו של הרב יחזקאל אברמסקי ידעו שאסור להתקשר לאבא ביום ששי בשעה 15:45, כי הוא מקשיב לפינת ההלכה, ואין להפריע לו. מי שיש לו רדיו, בודאי שזה נועד למטרה כזו לשמוע חידושי תורה. גם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך היה שומע את פינת ההלכה ברדיו מורשת, ובאחת הפעמים שמע את מרן זצ"ל מסביר שמותר לפתוח בקבוקים בשבת. הגרש"ז אוירבך שלח מכתב תקיף[2] וחלק עליו, אבל מרן לא נבהל והשיב לו מכתב בחזרה להתיר, וכתב לו: "אני על משמרתי אעמודה" שמותר לפתוח קופסאות שימורים ובקבוקים, אלא שהמחמיר כהחזון איש תבוא עליו ברכה. את חליפת המכתבים ביניהם הבאנו בספר אוצר דינים לאשה ולבת (עמ' תמו).

בישול בחומר כימי, מיקרוגל, ומזלג חשמלי

ח. כאמור, מותר לפתוח את קופסת השימורים, רק יש לדון באותה הקופסא הנ"ל שהתבשיל שבתוכה מתחמם, אם יש בזה איסור משום בישול דאורייתא, שהרי אינו מתבשל בחום של אש, אלא בחומר כימי שלא היה במשכן, וכן במיקרוגל שמבשל על ידי גלים אלקטרו מגנטיים, וכן מזלג חשמלי שהיה בזמנו, שהיה מבשל על ידי כח חשמלי ולא על ידי גוף חימום של אש, בכל אלו לכאורה נראה שאין כאן איסור דאורייתא, ויש לדון אם אסור מדרבנן כדין בישול בתולדות חמה, או מותר כדין בישול בחמה, וכמו שאמרו בשבת (לט.) שגזרו על תולדות חמה אטו תולדות האור, אבל לא גזרו על בישול בחמה, כי חמה באור לא מתחלף.

בישול בגג לוהט מחום השמש

ט. יש שרצו לתלות דין זה במחלוקת האחרונים לגבי בישול על גג שהוחם מהשמש, שהמהרש"ל בתשובה (סימן סא) והפרי מגדים בספרו ראש יוסף (שבת לט.) התירו, משום שלא יטעו להתיר גם תולדות האור, שהרי ניכר שהוא תולדות חמה, ולכאורה לדעתם יש להתיר בישול במיקרוגל וכדומה. ולדעת המגן אברהם (סי' שיח סק"י) ורבי עקיבא איגר שאסרו לבשל על גג כזה, כי לא פלוג רבנן, חכמים אסרו לבשל בתולדות חמה בכל אופן, וכך העיקר להלכה, כי כן הסכימו הרבה אחרונים. ולפי זה הוא הדין בישול במיקרוגל ודומיו שיש לאסור מדרבנן. אבל באמת גם לדעת מהרש"ל יש לאסור בישול במיקרוגל, שהרי הוא דומה לתנור, ואם היו מתירים לבשל בו, יש שהיו טועים להתיר לבשל גם בתנור של אש.

ראיה מהמאירי

י. בשיעור הקודם [פרשת שמות אות יב] הזכרנו את הויכוח בין החזון איש לגרש"ז אוירבך, לגבי בישול במזלג חשמלי, שהרב אוירבך טען שהאיסור הוא מדרבנן כיון שאין בו גוף חימום, והחזון איש סבר שהאיסור הוא מהתורה, כיון שטמון בו כח האש. לפני כ-25 שנה כתבנו בילקוט יוסף (שבת ג עמ' קנג) להביא ראיה לנידון זה, ממה שכתב המאירי (שבת לט.), לגבי השופך מים על סיד, והסיד רותח עד שיוצא עשן מהתנגשות המים עם הסיד, ומבשל על סיד זה: אם נצטנן וחזר ונרתח במים שכבהו, יש מקילים, ואינו כלום, שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו, ולא זזה ממנו רתיחה שמכח האש, אלא שהיא מתוספת בשעת הכיבוי. עד כאן לשון המאירי. ומדברים אלו יש סיוע לסברת החזון איש, ששייך איסור בישול מהתורה גם בדבר שאינו אש ממש, אלא טמון בו כח האש. אך כשאמרתי את הדברים למרן זצ"ל, אמר לי: יש סיוע גם לרב אוירבך מדברי ה"יש מקילים", שהם היו חבריו של המאירי. הבנתי מדבריו שיש כאן ספק ואין לנו הכרעה ברורה, אבל בודאי שיש לפחות איסור מדרבנן, וכמו שכתב בספר שביתת השבת (ס"ק מד) שגם לדברי המקילים, מכל מקום יש איסור מדרבנן.

יו"ר הכנסת

יא. לפני כשלושים שנה היה יו"ר הכנסת אדם עם השקפות פסולות שמקורב לרפורמים, והוא נתן הוראה שיכולים לבשל בשבת במיקרוגל לעובדי הכנסת שנשארים שם בשבת. חברי הכנסת הדתיים מש"ס פנו אליו בטענה איך הוא מתיר לחלל שבת, והשיב להם שכך כתוב בילקוט יוסף. החכי"ם הדתיים שלחו לי מברק לישיבה: 'האם התירו פרושים את הדבר'? (ע"פ סנהדרין פב:), שלחתי להם צילום של ילקוט יוסף, שכתבנו להשתמש במיקרוגל רק לחולה שיש בו סכנה, שעדיף לבשל לו במיקרוגל מאשר לבשל באש, כי בזה הוא ממעט מחילול שבת, שיש מקום לומר שאין בו איסור בישול דאורייתא, והניצוצות שיוצאים בהפעלת החשמל אסורים מדרבנן. אבל אינני יודע אם בכנסת כולם חולים שם... הלכו ליו"ר הכנסת ואמרו לו: בילקוט יוסף התיר רק לחולה שיש בו סכנה! אמר להם: נכון, אבל זה רק דרבנן. וכי מותר לזלזל בדרבנן?! אלו השקפות פסולות! שהרי כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד:).

בישול אחר מיקרוגל

יב. יש שאלה בפוסקים לגבי מי שבישל בערב שבת במיקרוגל, וביום שבת הוא רוצה לחמם את התבשיל על הפלאטה, כי לכאורה אין בישול אחר בישול ביבש. הפרי מגדים (סי' שיח מש"ז סק"ו) דן בכיוצא בזה, לגבי מי שבישל מערב שבת בחמי טבריה, וחזר ובישל בשבת באש אם יש בזה בישול. וכיוצא בזה דן גם המנחת חינוך (מצוה ז) לגבי דבר שהתבשל בתולדות חמה, אם יש בו בישול כשחוזר ומבשל אותו באש. ובילקוט יוסף (שבת ג' עמ' קנו) – שיצא לפני כ-25 שנה – כתבנו להתיר לגבי מי שבישל במיקרוגל, שמותר לחממו בשבת על הפלאטה. אולם לאחר שנים רבות מרן זצ"ל הוציא לאור עולם ספר הליכות עולם ח"ד, ושם (עמ' מג) הסתפק בנידון זה, והניח בצריך עיון. ולכן אף על פי שאנחנו כתבנו להתיר, מאחר שמרן היה מסופק בדבר, אנחנו מורים להחמיר בזה. אמנם מי שעושה כמו שכתוב בילקוט יוסף ומחמם בשבת דבר שהתבשל מערב שבת על ידי מיקרוגל, יש לו על מה שיסמוך, אבל לכתחילה יש לחוש למה שכתוב בהליכות עולם.

מעלית שבת

יג. כאמור, בכל חיבור זרם יש ניצוצות שרצים רצוא ושוב, ולכן דנו אחרוני זמננו אם מותר להשתמש במעלית שבת. לפני קרוב לחמשים שנה, מרן זצ"ל נבחר בחודש סיון תשכ"ח לרב ראשי לתל אביב, היה זה ביום ששי בבוקר, ונבחר כמעט פה אחד, מלבד כמה נציגים ממרצ שלא רצו להצביע, לא היה להם זכות לבחור במרן... לאחר שנבחר, פנה אליו יו"ר המועצה הדתית פינחס שיינמן וביקש שיבוא לשבת לת"א, כיון שכל בני העיר מצפים לבואו בהתרגשות גדולה, ויתנו לו חדר בבית מלון, מרן הסכים. והנה ביום ששי בצהריים הרב לוי יצחק הלפרין ראש המכון מדעי טכנולוגי להלכה הגיע לביתו של מרן, והביא בידו קונטרס עב כרס על דין מעלית אוטומטית בשבת, ורצה הסכמה ממרן כדי לפרסם את ההיתר, מרן אמנם היה אז צעיר, בן 47, אבל היה כבר "בעל היביע אומר". מרן אמר לו, אני נוסע לתל אביב, תשאיר כאן, אחר כך נעיין בזה, ותבוא בשבוע הבא. נסענו לתל אביב, והגענו למלון דבורה ברח' בן יהודה בצפון ת"א, ומתברר שקבלנו חדר בקומה תשיעית, ולמטה יש קומת אפס ועוד אפס, זו קומה אחת עשרה, ביקשנו קומה נמוכה, אך לא היה אפשרי כיון שהגענו ברגע האחרון והכל היה כבר תפוס, אבל יש מעלית שבת. מרן אמר איני יודע אם זה דאורייתא או דרבנן, חבל, הביאו לי את החוברת בענין הזה ולא עיינתי, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, באותה שבת הוא סבל מכאבים ברגליו, ואף על פי כן כל השבת עלה וירד במדרגות, עולים ויורדים בו, והבאנו לו כיסא שינוח עליו בין הקומות. אם היה מישהו אחר, היה אומר מן הסתם מותר, קשה לי ברגל, אבל מרן אמר יש לי יראת שמים, אני לא יודע את הדין אני מחמיר. במוצאי שבת מרן הגיע לביתו וישב כל הלילה על החוברת, ולבסוף כתב שהוא מצטרף להתיר, והעתקנו את הדברים בילקוט יוסף שבת כרך ה (עמ' קצב). ואף על פי שמרן היקל בזה, למעשה הוא אף פעם לא היקל לעצמו, לפני כמה שנים היינו בליל הסדר במלון בירושלים, הסעודה היתה במקום אחד והשינה במקום אחר, ומרן לא רצה לעלות ולרדת במעלית אלא במדרגות, אפילו שמיקל לאחרים אבל החמיר לעצמו.

ניצוצות הוא איסור דרבנן

יד. מה טעם ההיתר, הרי יוצאים ניצוצות של אש כשעולים אנשים למעלית, כמו כל מכשיר חשמלי שכשהוא פועל יוצאים ממנו ניצוצות. בשעון הפועל על בטריה מסתבר שאין בו ניצוצות, ובילקוט יוסף (סימן שח עמ' תעב, תפג) כתבנו באריכות רבה מאוד שמותר לענוד שעון יד עם בטריה, ואין בזה איסור משום בסיס לדבר האסור, כי השעון הוא העיקר, ולא הבטריה. ומעשים בכל יום שעונדים בשבת שעון עם בטריה. אם רוצה לכבות שעון מצלצל, כתבנו בילקוט יוסף (שבת א' עמ' פט) לפני עשרות שנים שיש להחמיר. אמנם בדקנו עם חשמלאים שמבינים בזה, ונודע לנו שכנראה אין ניצוצות בשעון, וכך משמע באנציקלופדיה תלמודית (ערך חשמל), שכתבו לא לכבות, לחוש לחזון איש שיש איסור בונה וסותר בהפעלת וניתוק חשמל, משמע שאין שם ניצוץ. ורבי עזרא עטיה חלק על החזון איש בזה, שאין לחוש בחשמל לבונה וסותר, וכך היתה דעת מרן זצ"ל, וגם השבט הלוי ח"א (חאו"ח סימן קכא) כתב על דברי החזון איש שהם צריכים עיון. ומכל מקום זה נראה תמוה להתיר לכבות שעון מעורר בשבת, לכן כתבנו להחמיר. כעין זה כתב רבי יעקב ברייש שהיה אב"ד בציריך בשו"ת חלקת יעקב ח"ג (סימן צח,  ובדפוס חדש חאו"ח סימן קכד), שבשו"ת חלקת יעקב ח"א (סימן סא, ובדפוס חדש סימן סג) התיר כמה דברים בענין חשמל בשבת, ואחר כך התחרט על כך, כי אחר כך מי יודע לאן יגיעו. לכן טוב להחמיר בזה.

מרן אמר לי יישר כחך

טו. לפני כמה שנים בא מישהו למרן זצ"ל והתלונן עלי, שכתבתי בילקוט יוסף להחמיר שלא לכבות את צלצול השעון, ומשמע שזה מתורת חומרא, אבל מעיקר הדין מותר. וכשהגעתי למרן, שאל אותי מדוע כתבתי כך. והסברתי למרן שלפי מה שביררתי אין ניצוצות שם, ורק החמרתי מצד הנהגה ולא מצד הלכה. מרן אמר לי: יישר כחך...

יענש בכסא חשמלי

טז. במעלית אוטומטית של שבת יש ניצוצות, ובפרט אם הוא כבד, אבל כותב בשו"ת רב פעלים ח"ג (סי' נג), שאותם הניצוצות שהולכים רצוא ושוב אין בהם איסור דאורייתא, אלא רק איסור מוליד מדרבנן, שהוא דומה למלאכה. גם הגאון חזון איש (סימן נ) כתב שאותם הניצוצות אין בהם איסור דאורייתא, אלא שלדעתו יש איסור תורה אחר מטעם בונה וסותר. הרב אוירבך בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' ט וסי' יא) כתב שתי תשובות על חשמל בשבת, במקום אחד הוא דן בחידושו של החזון איש שיש בונה וסותר בחשמל. ובתשובה השניה הוא דן מדוע אסור להוליד זרם חשמל בשבת, בשלמא אם הוא מוציא אש מהחשמל הרי זה איסור תורה ככל אש, וכפי שהסברנו בשיעור הקודם [פרשת שמות אות יד], שאין הלכה כאותם האחרונים שרצו להקל בדבר. מי שמיקל ומדליק אש חשמל בשבת, כשיגיע לשמים אם יטען שחשמל זה לא אש, יושיבו אותו על כסא חשמלי, לבדוק אם זה אש... אבל במכשיר חשמלי שאין בו גוף חימום צריך לבאר את טעם האיסור.

וטעם ההיתר במעלית שבת, מפני שאין לו כוונה להוציא ניצוצות אלו, ומכיון שכל איסור הבערת הניצוצות הוא מדרבנן, הרי זה כדין פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן שהוא מותר, וכמבואר בתוס' שבת (קג.), וכתובות (ו.). וכמו שכתבו הגאון רבי יצחק אלחנן (בשו"ת באר יצחק חאו"ח סי' טו ענף ה), והדברי מלכיאל (ח"ב חיו"ד סי' מב אות לא), והשואל ומשיב (קמא ח"א סי' רי), ועוד.

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן