הרב יצחק יוסף לפרשת בא - הלכות חשמל בשבת

מעלית שבת

א. בשיעור הקודם דברנו בענין מעלית בשבת, והסברנו שמעיקר הדין מותר לעלות בה בשבת, ואף על פי שהנכנס למעלית זו הוא גורם שיצאו ניצוצות, וכן יש הגברת זרם החשמל, מכל מקום הוצאת ניצוצות אלו וכן הגברת הזרם אסורים מדרבנן, ומכיון שאינו מתכוין לכך, הרי זה בגדר פסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן ומותר. אלא שמרן זצ"ל החמיר על עצמו ממדת חסידות שלא לעלות במעלית שבת, למרות שהוא כתב להתיר להשתמש במעלית שבת.

מודעה רבה

ב. לפני כמה שנים פרסמו מודעה בעיתון אחד, שהיום אין להתיר בשום אופן להשתמש במעלית שבת, וכתבו בלשון חריפה שיש במעלית חשש איסור תורה, ולכן גם המתירים יודו לאסור במעליות החדשות, וחתמו על מודעה זו הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי שליט"א. אני התקשרתי לנאמן ביתו של אחד מגדולי הדור, ושאלתי אותו: איזה חידוש יש במעליות הללו, שהוא אוסר לכולי עלמא? והוא השיב לי: שהיום יש במעלית מחשב שנרשם בו משקל האנשים שבמעלית, ואם עברו את המשקל המותר המעלית לא עולה, כדי שלא תעצר. ורישום המספרים במחשב הרי זה כתיבה גמורה האסורה מהתורה, ולכן לכל הדעות אין להתיר להשתמש במעליות אלו בשבת. והוסיף ואמר, בפרט שלפי החזון איש (אורח חיים סימן נ אות ט) המדליק חשמל עובר שלשה איסורי תורה, משום מבשל, שמחמם את הברזל, וכשיש חוט להט שנעשה גחלת עובר גם משום מבעיר, וכן משום בונה, שהרי מחבר את החוט החיובי והשלילי ועל ידי זה מפעיל את החשמל, ומכיון שהחוטים מחוברים לבנין הרי זה בונה במחובר שאסור מהתורה. ולפי דעת החזון איש בכל הדלקת חשמל יש איסור תורה.

אין חדש תחת השמש

ג. אבל באמת גם המעליות החדשות הללו מותר להשתמש בהם בשבת. שהרי כתיבה זו אינה איסור מהתורה אלא מדרבנן, כמבואר במשנה שבת (קד:): כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים, ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. ובגמרא שבת (ג.) אמר שמואל, כל פטורי דשבת פטור אבל אסור. ופירש רש"י, שפטור מחטאת אבל אסור מדבריהם לכתחילה. כלומר שבדרך כלל כשכתוב "פטור" בהלכות שבת הוא איסור דרבנן. וכן כתב הרמב"ם (פ"א מהלכות שבת ה"ג), שכל מקום שנאמר בהלכות שבת פטור, הרי זה אסור מדברי סופרים. וכן בנידוננו פסק הרמב"ם (פי"א מהלכות שבת הט"ו) שהכותב בדבר שאינו מתקיים פטור. ואם כן גם לגבי הכתיבה במחשב שאינה מתקיימת כמו כתיבה על קלף או נייר, מפני שהמספרים משתנים בכל רגע, אין כאן איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן. ומצד מה שכתב החזון איש שיש איסור דאורייתא בהדלקת החשמל, זה שייך גם במעליות הישנות שיש בהן הגברת זרם בעלייתו למעלית, ומי שחושש לדברי החזון איש אינו עולה בשום מעלית של שבת, אבל מי שנוקט שחשמל בשבת הוא איסור דרבנן, גם במעליות החדשות יש את ההיתר של "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן", ומה התחדש לאסור?!

להזהר כשחולקים על גדולי הדור

ד. החזון איש היה גדול הדור, פאר הדור והדרו, וצריך להזהר שלא להזדרז ולחלוק על גדולי הדור בלי סיבה מוצדקת, אלא במתינות רבה ועל ידי ראיות חזקות. בדין חשמל בשבת משמע מדברי כל האחרונים שדנו בזה, שלא סוברים את חידושו של החזון איש שיש בזה איסור בונה. בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רמז) דן בהרחבה באיסור הדלקת חשמל בשבת מצד מלאכת מבעיר, ולא נגע ולא פגע ולא רמז לחשש משום בונה. וכן מוכח בשו"ת מי יהודה (חאו"ח סימן לה). וכן דעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), וכתב גם כן, שכל הפוסקים שדיברו בדין חשמל לא סוברים את חידושו של החזון איש ששייך בזה בונה וסותר.

ירחון קול תורה

ה. בזמנו היה ירחון "קול תורה" שהיו כותבים בו גדולי התורה, כמו הגאון רבי עזרא עטיה, והראשון לציון הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, והרב הרצוג, ורבי עובדיה הדאיה, ועוד. ירחון זה היה יוצא על ידי הרבנות הראשית לישראל, אולי גם היום מנכ"ל הרבנות הראשית יחזיר עטרה ליושנה, להוציא לאור חוברת כזו שיכתבו בה גדולי ישראל[1]. ובאותו ירחון הגאון רבי צבי פסח פראנק כתב סדרת מאמרים בענין החשמל, שיש מקום להתיר הדלקת חשמל ביום טוב. והנה החזון איש קרא את המאמרים הללו, והבין לאן הוא חותר, שלח החזון איש שליח מיוחד לרב פראנק ואמר לו שיפסיק לכתוב מאמרים אלו, כי זה עלול לגרום פרצה חמורה בחומת השבת. הרב פראנק נענה לדרישתו של החזון איש והפסיק לכתוב בענין זה. היה גאון אחד מהדור הקודם שלא זכה לבנים תלמידי חכמים, וכשנפטר הוציאו את כל ספריו למכירה בככר השבת, וקניתי את כל הירחונים קול תורה ושם ראיתי את מאמריו של הרב פראנק. על כל פנים גם הרב פראנק לא הסכים לחידושו של החזון איש שיש דין בונה בהפעלת זרם חשמלי.

דעת רבי עזרא עטיה ומרן בחשמל בשבת

ו. אני זוכר לפני שנים רבות שמרן זצ"ל שאל את רבו רבי עזרא עטיה זצ"ל – שהיה גדול הדור הקודם – "היכן כבודו עומד בויכוח הזה בדין חשמל בשבת אם שייך בו דין בונה וסותר"? ורבי עזרא השיב לו בערבית מצרית, כי גם רבי עזרא היה רב במצרים וידע ערבית, ואמר לו: בונה זה כשאתה דופק מסמר בקיר, וכשאתה מוציא את המסמר זהו סותר, אבל כשסוגר מעגל חשמלי אין לזה שייכות לדין בונה. וגם מרן זצ"ל (בשו"ת יביע אומר ח"ז חאו"ח סימן לו אות ג) היתה דעתו שאין איסור דאורייתא של בונה בהדלקת חשמל בשבת.

בני ברק וכל העולם

ז. בבני ברק רבים נוהגים להחמיר כדעת החזון איש, מפני שהוא היה כמו מרא דאתרא. אבל רוב העולם אינם מחמירים בזה, ונוהגים לחשוב את החשמל כדין איסור דרבנן בלבד מדין איסור מוליד בשבת. ומכיון שהמעגל החשמלי שנוצר בכניסה למעלית שבת הוא איסור דרבנן, גם הכתיבה וגם הניצוצות, הרי זה בגדר פסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן שמותר.

מד מים דיגיטלי

ח. יש עוד דבר חדש בדורנו שיש לדון בו אם הוא מותר בשבת, בענין מדי מים דיגיטליים, כל פעם שאדם פותח ברז מים הוא משלם על המים הללו, המים לא בחינם כמו במקסיקו שהמים שם בשפע, כאן זו ארץ זבת חלב ודבש, לא מים... בדרך כלל היה שעון מיכני שמודד את צריכת המים, ולפי זה עושים את החשבון לתשלום עבור המים. אבל לאחרונה התקינו מדי מים דיגיטליים שפועלים על ידי חשמל, ובתל אביב וערים נוספות העבירו את כל הבתים למדי מים הללו, והתעוררה שאלה אם מותר לפתוח את ברז המים בשבת, כי כשפותח את הברז וצורך מים, המד החשמלי מתחיל לעבוד ורושם את כמות הצריכה שלו. יש מקומות שדאגו לכך שהמד יהיה למהדרין ללא חשש חילול שבת כלל, יש חברות שבשבת ויום טוב המד לא עובד כלל, ורק במוצאי שבת וחג הוא מחשב ורושם, וסידרו ל-25 שנה קדימה שהמחשב יודע מתי יש שבת ויום טוב, והוא מפסיק לעבוד בשבתות וימים טובים. ויש חברות שהמד שלהם עובד באופן של גרמא, אבל אין זה ברור שיש להתיר גרמא כזה, כאשר זו דרך פעולתו באופן קבוע. ומכל מקום בערים רבות אין את הפתרונות הללו, והמד עובד מיד כשפותח את הברז, האם ניתן להשתמש במים אלו, או שצריך להכין דליי מים מערב שבת. כמובן שלכתחילה לא כדאי להסתמך על היתרים באופן קבוע, ויש להתחבר למדי מים בצורה מהודרת בלי חשש חילול שבת, כעין מה שאומר החזון איש לגבי שימוש בחשמל המיוצר בשבת שיש בזה חילול ה' ליהנות מחילול שבת, וגם בנידוננו יש בזה כמו חילול ה' שמסתמכים באופן קבוע על היתרים, ולכן מצד ההנהגה ראוי להתחבר למד מים מהודר. רק השאלה שלנו אם מעיקר הדין יש להקל להשתמש במים כשיש מד מים דיגיטלי שמודד את צריכת המים בשבת.

טחינה ממילא

ט. כאמור בדין מעלית שבת, הוא הדין גם במד מים דיגיטלי, שזרם החשמל המופעל על ידו אסור מדרבנן, וגם הכתיבה אינה מתקיימת ואסורה מדרבנן. ויש צד נוסף לומר שזהו איסור דרבנן, על פי מה שכתב המגן אברהם (סימן רנב ס"ק כ) לגבי הנותן חיטים בריחיים של מים, ועובר שם נהר עם זרם מים חזק והוא מסובב את הריחיים, שאפילו אם נותן חטים בריחיים בשבת אין כאן איסור דאורייתא, כיון שהחטים נטחנים ממילא. והסביר הקרבן נתנאל (פ"ק דשבת סי' לג) את טעם הדבר, מכיון שכל מלאכות שבת למדנו מהמשכן, ומלאכת טוחן במשכן היתה בידים, אבל כשטוחן בדרך זו שלא היתה במשכן הרי זה איסור דרבנן. ואמנם בספר אבן העוזר (סימן שכח) חלק על המגן אברהם ולדעתו הטוחן בריחיים של מים עובר איסור דאורייתא, כיון שיש דרך לטחון כך. וכן דעת הרבה אחרונים. מכל מקום בספר תוספת שבת (סי' רנב ס"ק כד) הצדיק את המגן אברהם. וכן כתב במרכבת המשנה (במהדורא בתרא פ"י מהל' שבת הל' כב). וכן כתב היעב"ץ בספר מור וקציעה (סי' רנב). וגם הגאון רבי צבי פסח פראנק בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' רל, רלא) נראה שנשען על דברי המגן אברהם. והוא הדין בנידוננו שפותח את הברז, והכתיבה נעשית במחשב שבמד הדיגיטלי, כתיבה כזו שנעשית ממילא לא היתה במשכן, ואסורה מדרבנן לדעת המגן אברהם וסיעתו.

כתיבה ממילא

י. הגאון רבי דוד אופנהיים בשו"ת נשאל דוד (חאו"ח סימן ט) נשאל בדין דומה, לגבי מי שכתב על נייר במי בצלים, או במי לימון, באופן שאי אפשר לקרוא מה שכתוב בו אלא על ידי קרוב הנייר סמוך לתנור, ועל ידי החום חוזר ונפלט הכתב[2], ויהיה רישומו ניכר, האם מותר לקרב הנייר בשבת אצל התנור, או יש בזה איסור משום כותב. והשיב, שמכיון שאינו עושה שום מעשה של כתיבה, רק ממילא נפלט הכתב מכח חימום, אין בזה איסור כלל. וקצת ראיה לזה ממה שאמרו במדרש שמואל (ילקוט שמעוני שמואל רמז קל), שהמעשה של דוד שבא אצל אחימלך, ושאל לו באורים ותומים, היה בשבת, ומבואר ביומא (עג:) שהיה נדלק כמו אור באבני החושן והאותיות היו מאירות, וכמו שהיה אצל חנה שדיברה על לבה ועשתה תנועות משונות, ויחשבה עלי לשכֹרה, כי ראה אותיות אלו בולטות בחושן, אמרה לו אלו אותיות כְּשֵׁרָה, או כְּשָֹרָה. ומכיון שהיו נכתבות אותיות בחושן איך אחימלך שאל באורים ותומים בשבת, אלא ודאי שאין כאן איסור, כיון שהאותיות נכתבות מאליהן, ולפי זה הוא הדין שמותר להניח בשבת נייר עם כתב של מי בצלים כנגד האש, ועל ידי החום האותיות נראות. ולדבריו כל שכן בנידוננו שיהיה מותר לפתוח הברז של המים, שהרי הוא לא מתעסק עם הכתיבה והיא נעשית ממילא.

פסיק רישיה בתרי דרבנן

יא. וגם אם נאמר שכתיבה זו יש בה איסור דרבנן, מכל מקום מאחר שאינו מתכוין לכך הרי זה פסיק רישיה בתרי דרבנן, ובזה לכל הדעות יש להתיר, וכמו שכתב המשנה ברורה בשער הציון (סימן שטז ס"ק יח) בשם הפרי מגדים. ומן הסתם לא ניחא ליה שיהיה רישום צריכת המים, כי אז לא יצטרך לשלם... וכאן יש לפחות תרי דרבנן, שכתיבה זו נעשית מאליה, ואינה עשויה להתקיים, וכמו שהתירו בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סימן כט) ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יד (סימן לא) להשתמש במד חום של רצועה שמניחים על המצח והמספרים מאירים, שאין בזה איסור, לפי שאינו עשוי להתקיים. וכן בנין עראי מותר בשבת, כמו שמותר לילדים לבנות משחקים של לגו וקאפלה, מאחר שזהו בנין לשעה. ומכל מקום כתבנו במכתב לפני כמה שנים שטוב להחמיר להשתמש במדי מים למהדרין, שלא להזדקק להיתרים אלו באופן קבוע, היכא דאפשר.

משחק הוא מוקצה

יב. ההיתר לשחק בלגו זהו לקטנים, אבל גדולים אין להם לשחק בשום משחק משום מוקצה, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (סימן שח סעיף מה). ורק כאשר הקטן בוכה ורוצה להרגיעו, מותר לגדול לתת לו את המשחק שישחק בו. יש חכם אחד שאמר ברדיו בשם מרן זצ"ל, שמותר לשחק בכל המשחקים מלבד כדור. אבל זה לא נכון! מרן זצ"ל כתב בפירוש בחזון עובדיה (ח"ג עמ' ק) שכל המשחקים מוקצה. ולכן ביום שבת צריך לעסוק בתורה, ולא לשחק במשחקים. מה שאין כן לילדים אין צורך להחמיר, שהרי מרן הבית יוסף (סי' רסט) הביא את מחלוקת הפוסקים אם מותר לעשות קידוש בבית הכנסת בליל שבת, שהרי אינו מקום סעודה, ומסקנת הבית יוסף שיתנו לקטן לטעום, שמאחר שיש מתירים אפשר לתת לקטן. וכך ראיתי שנוהגים בפנמה לעשות קידוש בליל שבת, לזכות את אותם מסורתיים שלא עושים קידוש בבית, ונותנים לקטן לטעום. והוא הדין כל איסור דרבנן השנוי במחלוקת, אף שאנחנו מחמירים, יש להקל לקטן, שהרי נחלקו הראשונים אם מותר לתת לקטן איסור דרבנן בידים, הרמב"ם (פי"ז מהל' מאכלות אסורות הכ"ז) פסק שאסור לתת לקטן אפילו איסור דרבנן. אולם להרשב"א (שבת קכא.) והר"ן (ריש יומא) מותר לתת לקטן איסור דרבנן. ומרן השלחן ערוך (סימן שמג) פסק כדעת הרמב"ם שאין לתת לקטן איסור דרבנן, ולכן אין לתת לקטן איסור דרבנן כמו בישולי גוים, אבל כשיש מחלוקת אם זה אסור, הרי יש לנו ספק ספיקא להקל.

פתרון מעשי

יג. שאלה מהקהל: אם הילדים פיזרו את המשחקים בבית בשבת, מה יעשה?

תשובת הרב: יכול לטאטא אותם, שזהו טלטול מן הצד.

הכושי חליפתו

יד. יש מקומות כמו בתי מלון שכאשר נכנס לחדר נדלקת שם מנורה, לכתחילה צריך למצוא פתרון מערב שבת שלא יבוא לחילול שבת, אבל אם לא ידע ונכנס לחדר, האם מותר לו לצאת? וכן מקומות בחוצה לארץ שיש תא טלפון שכאשר נכנס לשם נדלקת מנורה, והנה הוא ברח מהגשם ונכנס לתא, ולפתע ראה שנדלקה מנורה, האם מותר לו לצאת משם? אם ראה כושי שעבר שם יקרא לו לדבר אתו, וכשיכנס לתא, יצא היהודי, והכושי יהיה חליפתו ותמורתו... אבל אם היה זה בשעה מאוחרת בלילה ואין שם עוברים ושבים, מה יעשה? לפי הדין מותר לצאת משם, שהרי כיבוי מנורה חשמלית אינו אסור אלא מדרבנן, כדין גחלת של מתכת [ע' שלחן ערוך סוף סימן שלד], ומכיון שאינו מתכוין לכבות, הרי זה בגדר פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן שמותר. כמבואר בתוס' שבת (קג.) וכתובות (ו.). ונראה שכן דעת מהר"ם מרוטנבורג בתוס' יומא (לה.). וכן פסקו הגאון שואל ומשיב (קמא ח"א סי' רי). והגאון רבי יצחק אלחנן (בשו"ת באר יצחק חאו"ח סי' טו ענף ה). ועוד. אם כי החזון איש (סימן נ אות ה) כותב, שלא התירו התוס' פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן אלא באיסור קל כמו מיעוט ענבי הדס, אבל בשאר איסורי דרבנן אסור. אבל הוא עצמו (בסימן נו סק"ה) הדר תבריה לגזיזיה, חזר בו שם וכתב בפשיטות להתיר פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן.

ארבעים יכנו

טו. היה יהודי אחד בסאן פאולו שגר בקומה ארבעים, וסיפר לי שהרב שלו התיר לו לעלות ולרדת במדרגות בשבת, למרות שבכל קומה נדלקת מנורה, ארבעים מנורות, 'ארבעים יכנו'... אבל זה לא נכון, אין להתיר אלא בכיבוי שהוא דרבנן, ולא בהדלקה שהיא אסורה מהתורה. דברתי עם אותו רב ושאלתי אותו: זה נכון שהתרת? כן, זה גרמא. הסברתי לו שאין לומר בזה גרמא, אחר שכך היא דרך פעולת המנורה. ודברים חמורים כאלה אין להתיר מסברא, אלא בהתייעצות עם גדולי הדור. הוא שמע לי, וביקש שאסדר לו פגישה עם מרן זצ"ל, וביקש שלא אכין את מרן מראש לומר לו מה דעתי, הסכמתי, אני לא פוליטיקאי... ואכן כשהגיע לארץ דיבר עם מרן, ומרן אמר לו בדיוק כפי שאמרתי לו, שאין להקל אלא בכיבוי. אותו חכם שמע, וקיבל, וחזר בתשובה.

ההיתר של הרשב"א

טז. לפני כמה שנים הייתי בבורו פארק, הלכתי להתפלל מנחה בבית מדרשו של האדמו"ר מבאבוב, וכשהמתנתי עד שיגיע זמן מנחה ראיתי שם חוברת "מבית לוי" שיוצאת לאור ע"י בית מדרשו של הגר"ש ואזנר זצ"ל, והנה ראיתי שם את אותה שאלה הנ"ל, וכתב להתיר, ע"פ דברי הרשב"א (שבת קז.) לגבי צבי שנכנס לחדר, וסוגר הבית כדי שלא יבאו גנבים וחתולים, לכאורה זה פסיק רישיה ואסור, אך הרשב"א מתיר כיון שעושה גם מעשה היתר של נעילת הבית, וגם כאן אין לו שום כוונה למנורה רק לעלות במדרגות. אח"כ ראיתי בשבט הלוי ח"ט (סי' סט) שחוזר על הפסק הזה. מרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר בכמה מקומות (ח"ד חאו"ח סי' לה אות יב והלאה, וח"ט חאו"ח סי' לה אות ו, ועוד) מביא את ההיתר של הרשב"א, וכותב שמדברי מרן הבית יוסף (ס"ס שטז) משמע שלא מסכים לקולא זו, אלא גם זה בגדר פסיק רישיה ואסור, ואין לצרף את דברי הרשב"א להקל אלא באיסורי דרבנן.

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן