הרב יצחק יוסף לפרשת ויקרא - הלכות קריאת מגילה

חיוב קריאת המגילה

א. בגמרא מסכת מגילה (ד.): אמר רבי יהושע בן לוי, חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה, ולחזור ולשנותה ביום, שנאמר "אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". ולכן הרב של בית הכנסת או השליח צבור יכריז קודם קריאת המגילה, שיכוונו לקיים מצות קריאת המגילה, ויכוונו לצאת ידי חובה, והוא מכוין להוציאם.

העיקר הכוונה

ב. למרות שקריאת המגילה היא מצוה מדרבנן, מכל מקום גם מצוות דרבנן צריכות כוונה. ואמנם המגן אברהם (סי' ס סק"ג) הביא בשם הרדב"ז (ח"ד סימן אלף צד) שמצוות דרבנן אינן צריכות כוונה. אולם הרמב"ם (פ"א מהל' ברכות הי"א) כתב על כל הברכות, שצריך לכוין לצאת ידי חובה. וכן כתב מרן השלחן ערוך (סימן ריג סעיף ג) על כל הברכות, שאם המברך כיון להוציאו, והשומע התכוין לצאת, יצא ידי חובתו. והרי רוב ככל הברכות הן מדרבנן, ואף על פי כן צריכות כוונה. כי מה שצריך כוונת שומע ומשמיע זהו מדין מצוות צריכות כוונה, כפי שמוכח בגמרא ראש השנה (כט.): אמר ליה רבי זירא לשמעיה, איכווין ותקע לי. וכן מבואר מדברי מרן הבית יוסף לגבי ברכת הגומל, כי הטור (סי' ריט) כתב שאם יש אחד שמברך, וכיון השומע לצאת ידי חובה, יצא. וכתב מרן בבית יוסף: מה שכתב רבינו "אם כיון לצאת" זה למאן דאמר מצות צריכות כוונה. ומבואר מזה שגם מצוות דרבנן צריכות כוונה, שהרי ברכת הגומל היא דרבנן ככל הברכות, חוץ מברכת המזון.

ראיה מש"ע שמצוות דרבנן צריכות כוונה

ג. באור לציון (ח"ב פרק מה אות ד) כותב שבמצוות דרבנן לא צריך כוונה. אולם כאמור מדברי מרן הבית יוסף (סי' ריג, וסי' ריט) מבואר שלא כדבריו. וגם בהלכות קריאת המגילה כתב מרן השלחן ערוך (סימן תרצ סעיף יד) שצריך הקורא לכוין להוציא את השומע, וכן השומע צריך לכוין לצאת ידי חובה. ואין לדחות שקריאת המגילה היא מדברי קבלה, ודינה כדברי תורה. שהרי במשנה מסכת מגילה (כ:) לא מוזכר דין קריאת המגילה בלילה, אלא רק ביום, ורק בגמרא (מגילה ד.) נאמר חיוב מקרא מגילה בלילה. וכתב הטורי אבן (מגילה ד.) שחיוב קריאת המגילה ביום הוא מדברי קבלה, אבל חיוב קריאת המגילה בלילה הוא מדרבנן בלבד. ובשו"ת בנין שלמה (סי' נח) כתב עוד, שבזמן המשנה עוד לא היתה התקנה לקרות המגילה בלילה, ורק בימי רבי יהושע בן לוי התקינו שיקראו גם בלילה.

פורים כדברי תורה לענין השמחה

ד. ובפרט שמה שאמרו על פורים שדברי קבלה כדברי תורה, זה נאמר רק לגבי השמחה בפורים, שאונן יכול לאכול בשר ולשתות יין כיון שפורים הוא מדברי קבלה, ודוחה אנינות, יבוא עשה של שמחה דרבים, וידחה לא תעשה של אבילות דיחיד, ומכל מקום דין קריאת המגילה הוא דרבנן.

ראיה מהתוס' שמקרא מגילה דרבנן

ה. יש ראיה לזה מדברי התוספות במסכת מגילה (יט: ד"ה ורבי יהודה), שהקשו על מה שנאמר שם שקטן אינו יכול להוציא ידי חובה את הגדול בקריאת המגילה, והלוא מבואר בברכות (כ:) שקטן מוציא את הגדול במצוה דרבנן, כיון שהקטן חייב בחינוך מדרבנן, והגדול גם כן חייב מדרבנן, ואם כן מדוע אין הקטן מוציא את הגדול במצוה דרבנן של קריאת מגילה. ותירצו, שחיוב הקטן במגילה הוא "תרי דרבנן", אבל הגדול הוא "חד דרבנן", וכיון שחיוב הקטן הוא פחות מחיוב הגדול, לכן אין הקטן מוציא את הגדול. ומוכח מדברי התוספות שגם קריאת המגילה דינה כמצוה דרבנן, ואף על פי כן צריך לכוין, כיון שמצוות דרבנן צריכות כוונה.

שומע כעונה

ו. מי שיש לו מגילה כשרה ורוצה לקרוא בעצמו, הרשות בידו, כי לדעת הפרי מגדים (בפתיחה כוללת ח"ג) דין שומע כעונה הוא מדין שליחות, ומצוה בו יותר מבשלוחו. ולדעת החזון איש הגדרת שומע כעונה אינה מדין שליחות, אלא כהתחברות של השומע והעונה. ומכל מקום כל זה שיכולים יחידי הקהל לקרוא בעצמם מהמגילה שבידם, זהו דוקא בתנאי שהוא יודע לקרוא את המגילה בדקדוקיה כהוגן, אבל אם אינו בקי בקריאת המגילה כראוי, יקשיב לקריאת השליח צבור בשתיקה.

טעה מחזירים אותו

ז. יש טעויות בקריאת המגילה שאינן מעכבות, כגון שקרא "יהודיים" במקום "יהודים", במקרה כזה יצא ידי חובה, שהרי טעות זו אינה משנה את המשמעות. אולם אם טעה בדבר שמשנה את המשמעות, כגון שקרא "ומרדכי יָשַב בשער המלך" במקום "ומרדכי יֹשֵב בשער המלך", וכן אם אמר "והמן נָפַל על המטה" במקום "והמן נֹפֵל על המטה", לא יצא ידי חובתו וחייב לחזור ולתקן. לכן צריך לבחור שליח צבור שיודע לקרוא את המגילה עם דקדוקיה בטוב טעם ודעת. אמנם אנחנו נזהרים לכתחילה לא להפסיק באמצע קריאת המגילה, אלא לקרוא ברצף, שהרי המגילה נקראת אגרת, ואגרת קוראים אותה בלי הפסק, מכל מקום צריך לקרוא את המגילה בצורה ברורה ובהירה, וכמו שדרשו על הפסוק "צוהר תעשה לתיבה" (בראשית ו, טז), שכל תיבה תהיה מאירה כצהרים.

אפילו מילה אחת מעכבת

ח. אם לא שמע אפילו מילה אחת מהמגילה לא יצא. הרשב"א (בתשובה סי' תסז) והר"ן (במגילה יח.) מביאים ראיה ממה שאמרו במסכת מגילה (שם): הלועז ששמע אשורית יצא, והא לא ידע מאי קאמר? אמר רבינא: וכי אנחנו יודעים הפירוש של כל המגילה? מה זה "האחשתרנים בני הרמכים"? אלא ודאי שהעיקר שמבינים באופן כללי את ענין הנס של המגילה, אע"פ שלא מבינים מילה במילה יוצאים ידי חובה. ואם נאמר שאם דילג כמה מילים לא מעכב את קריאת המגילה, מה הראיה מ"האחשתרנים בני הרמכים", תחשוב כאילו דילג שלש תיבות אלו, אבל לעולם הלועז שלא הבין את רוב ככל המגילה לא יצא, אלא ודאי שאסור לדלג שום מילה, רק לא חייב להבין. ולכן גם כן צריך להזהיר שלא לחלום בשעת קריאת המגילה, אלא להקשיב לכל הקריאה.

אסיפת האמל"ח

ט. ולכן יזהירו את הקטנים שלא ירעישו בשעת קריאת המגילה, שהרי אפילו אם לא שמע רק מילה אחת לא יצא ידי חובה. כאשר מרן זצ"ל היה קורא את המגילה בבית הכנסת 'בורוכוב' לפני למעלה מחמשים שנה, קודם קריאת המגילה היה מסתובב בעצמו בין הילדים ואוסף את כל הקפצונים כדי שלא ירעישו באמירת 'המן', והיו מוסרים בידו את כל כלי הנשק שלהם, ומרן היה מניח את הקפצונים על התיבה, ובמשך כל הקריאה היתה דממה מוחלטת, ובסוף קריאת המגילה לפני 'ארור המן' היו באים ולוקחים כל אחד את כליו, זה בא באקדחו וזה בא בחביתו... והיו מכים.

הספרדים למדו מהאשכנזים

י. המהר"ם שיק (חיו"ד ס"ס רטז) פקפק קצת במנהג זה, וכתב שאצל הספרדים לא היה מנהג זה, ולכן מרן השלחן ערוך לא הביאו. מנהג זה יש בו חילול השם לעשות רעש גדול כזה בבית הכנסת, וכי כך עושים – להבדיל אלף אלפי הבדלות – בכנסיה ומסגד?! אבל היום גם הספרדים מרעישים, למדו מהאשכנזים, וצריך להזהיר לבטל מנהג זה.

קיבלו עליהם לנהוג כהוראת גדולי הדור

יא. לפני כ-150 שנה היה הגאון רבי רפאל יצחק ישראל אב בית הדין בירושלים, וכשקרא את המגילה בפורים לא יכלו לשמוע טוב מחמת הרעש בהכאות של המן, הדבר לא מצא חן בעיניו, ורצה לתקן תקנה שלא ירעישו במגילה. הגבאים לא רצו לשמוע בקולו, שהרי יש רמז 'והיה אם בן הכות הרשע' סופי תיבות 'המן', לרמוז שמכים את 'המן'. זו חוצפה, שהרי הרב רוצה לתקן תקנה, ומה הם צריכים להתווכח, ולכן הרב היה בצער, אבל נהג עמהם בסבלנות, כי הם עם קשה עורף, 'איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם', ושלח מכתב לראשון לציון רבי רפאל מאיר פאניז'יל ולסגנו רבי יעקב שאול אלישר[1], וביקש שיעזרו לו בתקנה זו. והשיבו לו הראשון לציון וסגנו במכתב לחזק את ידיו לבטל מנהג זה. וכן שלח גם לרבי אברהם פלאג'י, בנו בחירו של רבי חיים פלאג'י, וגם הוא השיב לו לחזק את ידיו בתקנה זו, ודבריו נדפסו בספרו אברהם אזכור (מערכת פורים דמ"ה ע"ד), שהוא ספר חשוב במערכות לפי סדר א' ב'. ואז כולם קיבלו עליהם לעשות כדברי גדולי הדור.

גם בלילה גם ביום

יב. צריך להזהיר גם את הנשים שישמעו קריאת המגילה, שהרי במגילה (ד.) אמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס, אף על פי שקריאת המגילה היא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל הן היו באותו הנס, המן גזר להשמיד להרוג ולאבד גם את הנשים. אם הנשים יכולות לבוא לבית הכנסת, מוטב, אבל נשים שיש להן ילדים קטנים שעלולים להפריע ולהרעיש, לא יבואו לבית הכנסת, אלא בעלה ידאג לקרוא לה את המגילה בבית, או שתלך לבית הכנסת או למקום שקוראים לנשים.

אין מקור למנהג הזה

יג. רבי יוסף משאש זצ"ל (בשו"ת מים חיים ח"א סימן ש) כתב, שמנהג מרוקו שנשים פטורות מקריאת מגילה ביום, כיון שעסוקות במשלוח מנות, והעוסק במצוה פטור מן המצוה. וכן הביאו בספר ילקוט שמש בשם רבי שלום משאש זצ"ל. ובמחילה מכבוד תורתם מה המקור למנהג זה? לא בגמרא ולא בראשונים! אדרבה, כאמור, מצות הקריאה ביום היא יותר עיקרית, ולכן כל הנשים – מרוקאיות תימניות ואשכנזיות – חייבות בקריאת המגילה, בין בלילה בין ביום.

עיירות וכרכים

יד. בכל הארץ קוראים את המגילה בי"ד באדר, השנה זה בליל חמישי וביום חמישי. וכן מבשרת ציון דינה ככל הארץ וקוראים ביום חמישי, וכן בבית שמש קוראים ביום חמישי. ובירושלים פורים בט"ו באדר, השנה זה בליל ששי וביום ששי. וכמעט כל השכונות החדשות בירושלים קוראים בט"ו, כגון שכונת בית וגן, ועין כרם, ונוה יעקב, וכן על זה הדרך.

רמות

טו. היתה לנו בעיה עם שכונת רמות בירושלים. לפני 23 שנה – בשנת תשנ"ג – מרן זצ"ל נזקק לענין הזה, וכתב בענין זה בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן נח, נט), ומסקנתו היתה שצריכים לקרוא בשכונת רמות בי"ד, כיון שהיא היתה מנותקת מירושלים. למרות שהיו לפני מרן זצ"ל כמה ספיקות, מכל מקום לא רצה לסמוך על הספיקות. וזה היה קשה מאוד לתושבי רמות, כי יש משפחות בירושלים שיש להם בנים וחתנים ברמות, ורוצים לשלוח מנות זה לזה אבל לא יוצאים ידי חובה, כיון שזה שייך לי"ד וזה שייך לט"ו. וכן לא יכולים לעשות סעודת פורים ביחד, כיון שכל אחד חוגג את פורים ביום אחר, ולכן חשוב למצוא להם תקנה. ובפרט שברמות עצמה יש שקוראים בי"ד ויש שקוראים בט"ו.

דעת גדולי ישראל בדור האחרון

טז. הגרי"ש אלישיב זצ"ל סבר ששכונת רמות דינה כשאר ירושלים, מאחר שהיא מחוברת בעירוב חצרות לירושלים. וכן היתה דעת הרב משאש זצ"ל רבה של ירושלים (בשו"ת שמש ומגן סימן נא), וצירף עוד טעם, שכיון שתושבי שכונת רמות משלמים מסים לעיריית ירושלים, הרי היא חלק מירושלים. אבל מרן זצ"ל לא סמך על זה, כי טעמים אלו אינם חזקים דיים, ואינם מפורשים בשלחן ערוך. ולמעשה הרבה מהמרוקאים היו קוראים בט"ו כדעת הרב משאש. וגם הגרש"ז אוירבך סובר שבשכונת רמות חוגגים את פורים בט"ו, ואחד הטעמים הוא, שתושבי רמות נוסעים בתחבורה צבורית בכרטיסיה עירונית של ירושלים, והרי הם כתושבי ירושלים לכל דבר. וכאמור, לעומתם דעת מרן זצ"ל היתה לקרוא בי"ד. וכן היתה דעת הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל (בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סימן סב). ותלמידי מרן זצ"ל בשכונת רמות היו מקפידים לקיים את מצוות הפורים בי"ד באדר, עד שנה שעברה.

אין כמונו נאמנים למרן זצ"ל

יז. ידוע לכולם כמה אנחנו נאמנים לפסקיו של מרן זצ"ל, מי עוד כמונו שעמלים על פסקיו של מרן זצ"ל, להסביר את דבריו ולבאר את כוונתו, ולכן הורנו תמיד לתושבי רמות לעשות את פורים בי"ד [א.ה. ע' בילקוט יוסף פורים מהדורת תשע"ג]. והנה בשנה הראשונה שנכנסנו לרבנות בשנת תשע"ד, באו אלי אברכים תושבי שכונת רמות, וביקשו ממני לפרסם מכתב שבשכונת רמות עושים את פורים בט"ו. אמרתי להם: וכי אני יחלוק על מרן זצ"ל?! והם טענו שיש ראיות חדשות להחשיב את שכונת רמות כמו ירושלים, ואם מרן היה רואה ראיות אלו היה מסכים. אחת מהטענות שלהם היתה, שמקברו של שמואל הנביא יש רצף לשכונת רמות, והלוא שמואל נקבר ברמה, וזו היתה עיר מערי חומה וכמו שכתב הגר"א בפירושו לספר יהושע (פרק יח פסוק כח). קראתי לרבי אברהם דניאל שליט"א שהוא מרא דשמעתא בענין זה של פורים בשכונת רמות, ועברנו יחד על דבריהם וראינו שהם לא צודקים, כי רבי בנימין מטוליטולא כותב, שקברו של שמואל הנביא היה במקום אחר ואחר כך העבירו אותו לשם. וכן כתב בספר שלשלת הקבלה, שהנוצרים העבירו את קברו של שמואל הנביא למקום שהוא נמצא בו היום. וגדולה מזו כתב הרב יוסף שוורץ מחבר ספר דברי יוסף, ששמואל הנביא לא קבור בציון המפורסם היום בתור קבר שמואל הנביא. ואמנם אנחנו סומכים על מה שמעידים בשם האר"י ז"ל שקבר זה הוא אכן קברו של שמואל הנביא, מכל מקום היה קשה לסמוך על זה לענין קריאת המגילה בט"ו, ולכן בשנת תשע"ד פסקנו להם לקרוא בי"ד, כמו שכתוב ביביע אומר.

דעת מרן במציאות החדשה

יח. בשנה שעברה באו אלי כמה תלמידי חכמים מחברי ספרים חשובים בהלכה, ורצו לדון שוב בענין שכונת רמות, כי טענו שיש נתונים חדשים, כגון שהניחו מבנים בין ירושלים לשכונת רמות ובזה יצרו רצף וחיבור לירושלים. הזמנתי אותם ללשכה כדי שנוכל לדון בנחת ובישוב הדעת, ושוב קראתי לרבי אברהם דניאל וישבנו על המדוכה, והגענו למסקנא שרמות מחוברת לירושלים, וכמו שפסק מרן זצ"ל במכתב שכתב לרבי אברהם דניאל, ומכתב זה נדפס בשו"ת ברית אברהם (ח"ד סימן לה). ושם הוא כתב שיש להשתדל בכל עוז ותעצומות לאכלס את המבנים. כלומר גם בלא אכלוס המבנים די במה שהם ראויים לדירה, רק לכתחילה יש להשתדל בכל עוז לאכלס אותם. קראתי לראש העיר ואמרתי לו: הרי תושבי רמות משלמים לך כסף, ואתה צריך לדאוג להם להתחבר לירושלים, והביאו מבנים גבוהים 2.60 מטר, ובאורך 3 מטר על 2.5 מטר רוחב, והיו ראויים לדירה, ואף על פי שאין בהם שירותים, מכל מקום מי שדר שם יכול להתפנות בשדה. והיו בחורי ישיבות שהלכו לישון שם, והנה באמצע הלילה בא אחד עם גרזן לשבור את המבנים כדי להרוס את הרצף לירושלים, קמו עליו הבחורים, כשראה אותם ברח... ואמנם המבנים הללו אינם מחוברים לחשמל, אבל יכולים להשתמש שם בנרות של שמן. לאחרונה הייתי בלונדון, ויש שם בית כנסת עתיק מלפני למעלה מ-300 שנה, ויש שם כמה לוסטרות עם נרות של שמן.

רוח הקודש נזרקה בו

יט. אנחנו נאמנים למרן זצ"ל, אין כמונו בזה! גם כאשר כתבנו בילקוט יוסף הלכה מסויימת, ולאחר כמה שנים מרן זצ"ל פסק אחרת, הרי אין לנו רוח הקודש לדעת מה מרן יפסוק בעוד כמה שנים, אבל מיד אני חוזר בי, וכותב את ההלכה כדעת מרן זצ"ל, אנחנו מתבטלים לפסקיו. אבל בענין זה ברור לנו שגם לדעת מרן צריך לקרוא ברמות בט"ו, וכמה מרן זצ"ל היה בצער על כך שחלק קוראים בי"ד וחלק בט"ו ורצה שתהיה תקנה טובה כמו שעשינו וכולם יקראו בט"ו. ויש על זה כמה עדויות, מרן קרא בזמנו לר' אליעזר שמחיוף שיהיה בריא והנחה אותו כיצד לפעול, ואכן הוא הכין תכניות של מהנדס העיר היכן יניחו כל מבנה, ומרן זצ"ל חתם בכתב ידו על התכנית. וכן מרן קרא לר' יהושע פולק שהיה סגן ראש העיר וביקש ממנו להעמיד שם מבנים. וכן מעיד ר' שלום סעדון שמרן ביקש ממנו לפעול בנושא, אבל לא הסתייע הדבר. עד שבאנו ופעלנו במרץ בכמה מישורים עד שהסתדר הדבר, והלכתי בעצמי ביום ששי וראיתי שהניחו כמה מבנים ובין מבנה למבנה אין 35 מטר, שהוא שיעור עיבורה של עיר, שבעים אמה ושיריים. וכשעברתי שם לבדוק את המבנים הללו, ראיתי זקן אחד שהיה חסר בית שנכנס לגור שם עם בקבוקי מים. כאשר מרן זצ"ל אמר שיגורו שם אנשים שזקוקים לדירה, רוח הקודש נזרקה בו...

י"ג מדות של רחמים

כ. ומלבד הצבת המבנים יש לנו עוד כמה וכמה צירופים, הבאנו בכתובים (בשו"ת הראשון לציון ח"א חאו"ח סימן ס, עמ' רמב) שלשה עשרה צירופים, 'י"ג מדות של רחמים', לרחם על תושבי רמות שיהיו יחד עם כל ירושלים... כי יש מפרשים שאם יש מקום שנראה מהכרך אפילו כמה מילין מצטרף לכרך, והלכתי לרחוב מנחם משיב בקרית מטרסדורף, וראיתי משם את כל שכונת רמות פרושה לנגד עיני. וגם אם נאמר שצריך להקפיד שלא תהיה רחוקה מיל, ולכן בשנת תשנ"ג מרן כתב שרמות מנותקת מירושלים כיון שהיא רחוקה מיל, אולם במרוצת השנים השתנה הדבר, ובדקנו כמה פעמים ומצאנו שבין הר חוצבים לרמות אין מיל, לפי כל סוגי המדידות. ולאחר שהעמידו שם את המבנים הללו, ויש שם דלת ומפתח, ובחורי ישיבה שלנו ילכו לישון שם, והמבנים הללו ישארו גם לאחר פורים, הרי בודאי שרמות התחברה לירושלים בלי ספק, ובזה קיימנו גם מה שכתב מרן זצ"ל "להשתדל בכל עוז לאכלס את המבנים".

העיר שחוברה לה יחדיו

כא. ולכן אנחנו אומרים בצורה ברורה: דעת מרן זצ"ל שעל כל תושבי רמות לקרוא את המגילה בט"ו, ולא יעשו אגודות אגודות, אלא יעשו כולם אגודה אחת, כי מי שנאמן למרן זצ"ל זה אנחנו. התורה שלנו תורת אמת, וקבל האמת ממי שאמרו. ומה שיש טוענים שעדיף לקרוא בי"ד, זו לא חומרא אלא קולא, שהרי לדעת פוסקים רבים ירושלמי שקרא בי"ד לא יצא ידי חובתו, וברכותיו ברכות לבטלה.

מרן התפלל בדמעות ביום הבחירות

כב. כשהרב אברהם דניאל התחיל לטפל בנושא, אמרתי לו ללכת לרבנים אחרים ולשמוע את דעתם, אבל הם לא רצו להביע דעה, וחזר אלי כדי שנפסוק את ההלכה, וכך עשינו, הכל על פי דעת מרן זצ"ל. הרי לשם כך מרן שם אותנו ברבנות הראשית, כדי שנלך בדרכו. ביום הבחירות לרבנות מרן קרא תהלים בבכיות כדי שניבחר, אני לא זוכר מעולם את מרן שקרא כך תהלים, אפילו לא ביום שהרבנית נפטרה, וכאשר באו להודיע לו על התוצאות, ביקש להמתין עד שיסיים את הפרק, ושמח שמחה גדולה ואמר נשמת כל חי.

צום שלשה ימים

כג. שאלה מהקהל: האם צריכים לשמוע למה שמפרסמים לצום שלשה ימים לפני פורים?

תשובה: לא תשמע להם. זה ביטול תורה, מי שצם אינו יכול ללמוד תורה בישוב הדעת. גם כשצמים בתענית אסתר לומדים פחות, ולכן בליל תענית אסתר ילמד תורה כל הלילה, ואחר כך יתפלל בנץ וילך לנוח, זו דרך טובה.

מדברי הרב הגאון רבי אברהם דניאל שליט"א מחבר שו"ת ברית אברהם, אשר היה מקורב למרן זצ"ל, ולפני כ-35 שנה למד בכולל "חזון עובדיה" במשך 13 שנה, וגם כיהן כשליח צבור אצל מרן זצ"ל.

ברשות מרן הראשון לציון שליט"א. בענין פורים בשכונת רמות בירושלים, שיש נתק מסויים בין ירושלים לשכונת רמות, אני באתי לספר עובדה אחת שהייתי עד לה.

כידוע, לפי פסיקתו של מרן זצ"ל, תושבי שכונת רמות נהגו לחגוג את פורים בי"ד אדר, והנה לפני כ-9 שנים, בשנת תשס"ז, פנו כמה עסקנים למרן זצ"ל בשאלה, אם ניתן למצוא פתרון כדי לצרף את שכונת רמות לירושלים שיקראו את המגילה בט"ו. מרן זצ"ל קרא לי באותה שנה וביקש ממני לעיין בנושא ולראות אם יש פתרון הלכתי לענין זה, וב"ה ישבנו על המדוכה והעלנו שאפשר להניח באותו הקטע שבין שכונת רמות לירושלים מבנים שיש בהם שיעור בית, ארבע אמות על ארבע אמות, וזה יועיל לחבר את רמות לירושלים גם אם לא יגורו באותם מבנים. ולאחר שערכנו את התשובה בכתב הגשנו את הדברים למרן זצ"ל, ולאחר שמרן עיין בתשובה, קרא לי לאחר כמה ימים והתעניין בכל הפרטים, ואז הוא שאל אם אפשר לאכלס את המבנים, מרן זצ"ל ברוב רחמיו על עם ישראל הציע להביא לשם אנשים שזקוקים לדיור, אבל הדבר לא היה אפשרי מבחינה מעשית, ואף על פי כן מרן זצ"ל פסק בזמנו שמבנים אלו מועילים לחבר את רמות לירושלים, וכתב תשובה בכתב ידו שמסכים לחבר את רמות ירושלים לענין פורים על ידי מבנים אלו. ובעקבות זה כמה עסקנים שהיו שליחיו של מרן זצ"ל בעיריה השיגו תקציב והכינו תכניות למבנים הללו על פי ההוראות שקיבלו ממרן, אלא שהיתה התנגדות של ארגוני הירוקים ועוד מניעות שונות ולא עלה בידם. בשנה שעברה באו אנשים טובים שעשו יוזמה פרטית וקיבלו את ההנחיות בדיוק כדעת מרן זצ"ל, והעמידו מבנים בשטח שיצרו רצף בין ירושלים לשכונת רמות, ולכן פסק מרן הראשון לציון שליט"א לקרוא בשכונת רמות בט"ו. ובשנה הזו שיכללו עוד את הדברים לפי הוראותיו של מרן זצ"ל, וברוך ה' הכל נעשה על פי דעת מרן זצ"ל על הצד הטוב ביותר, ולכן בודאי שגם בשנה זו ברמות עושים את פורים בט"ו, וכן מרן הראשון לציון שליט"א בדק את הענין מכל ההיבטים, וסמך את ידו על הוראה זו לקרוא ברמות בט"ו.

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן