הרב יצחק יוסף לפרשת קדושים - הלכות ספירת העומר

דעת הרמב"ם

א. כתב הרמב"ם (פ"ז מהלכות תמידין ומוספין הלכה כד): מצוה זו – של ספירת העומר – על כל איש מישראל, ובכל מקום ובכל זמן, ונשים ועבדים פטורים ממנה. כלומר שלדעת הרמב"ם ספירת העומר נוהגת מהתורה בכל מקום בין בארץ ובין בחו"ל, וכן נוהגת מהתורה גם היום שאין בית המקדש קיים, ואינה תלויה במצות קרבן העומר. אלא שלהלכה אנחנו נוקטים שמצוה זו מדרבנן בזמן הזה, כדעת מרן השלחן ערוך (סימן תפט סעיף ב, ד, ו).

הזמן גרמא

ב. מה שכתב הרמב"ם שנשים פטורות ממצות ספירת העומר, זהו לפי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי ספירת העומר מתחילה מט"ז ניסן עד ה' בסיון, ואינה נוהגת כל השנה, והרי זו ככל מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות. וכן כתב המאירי (סוף פסחים). וגם על פי הקבלה מצוה זו אינה שייכת לנשים אלא לאנשים, וכמבואר בזוהר הקדוש (פרשת תצוה דקפ"ג ע"א, וברעיא מהימנא פרשת אמור דצ"ז ע"ב), ואפילו בלא ברכה טוב שלא יספרו את העומר, וכמו שכתב בשו"ת רב פעלים ח"א (בקונטרס סוד ישרים סי' יב בד"ה ועוד).

שתים רעות

ג. שמעתי שיש סמינרים חרדיים שהבנות סופרות שם את העומר בברכה. 'שתים רעות עשו', מה שמברכות בבוקר, והרי אפילו איש שלא ספר בלילה סופר ביום בלי ברכה, וכמבואר בשלחן ערוך (סימן תפט סעיף ז). ובכלל אין לבנות לברך על העומר, שהרי הן פטורות ממצוה זו. וגם לפי מה שאנחנו נוקטים להלכה שמצות ספירת העומר בזמן הזה דרבנן, מכל מקום נשים פטורות גם ממצוות דרבנן שהזמן גרמא, כי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ואמנם יש שרוצים לדייק מדברי רש"י (ברכות כ רע"ב) שבמצוות דרבנן נשים חייבות, הגם שהזמן גרמא, כי שם אמרו במשנה שנשים חייבות בתפלה, והלוא זו מצוה שהזמן גרמא[1], וכתב רש"י, דתפלה רחמי נינהו, ומדרבנן היא, ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים. ויש שהבינו שמכיון שהיא מדרבנן לכן נשים חייבות אף על פי שהזמן גרמא. אבל אין זה מוכרח, כי יש לפרש בדעת רש"י, שעיקר הטעם לחייב הנשים בתפלה הוא משום שרחמי נינהו, וכי 'גברי בעי חיי נשי לא בעו חיי'?! (ע"פ קידושין לד.), וכי נשים לא צריכות את כל הבקשות שאנחנו מבקשים בתפלה, על דעת ורפואה ופרנסה?! אבל לעולם בשאר מצוות דרבנן שהזמן גרמא נשים פטורות.

אמן יתומה

ד. כך מוכח גם בגמרא מגילה (ד.): אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה[2], שאף הן היו באותו הנס. וכן במסכת שבת (כג.): אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. וכן בפרק ערבי פסחים (פסחים קח סע"א): אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בארבע כוסות, שאף הן היו באותו הנס. וכל מצוות אלו הן מצוות דרבנן, ואף על פי כן הוצרכו לטעם שאף הן היו באותו הנס, הא לאו הכי היו פטורות. והוא הדין בספירת העומר שנשים פטורות גם למאן דאמר ספירת העומר בזמן הזה דרבנן. ואשה שמברכת על ספירת העומר הרי זו ברכה לבטלה, ואין לענות אחריה אמן שהרי זו אמן יתומה, וכל העונה אמן יתומה יתייתמו בניו (ברכות מז.), ויכול לומר רק ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

מנהג האשכנזיות

ה. החיד"א בברכי יוסף (סימן תפט ס"ק כב) מביא בשם מהר"ש שער אריה שערער על הנשים שמברכות על ספירת העומר. וכתב החיד"א שאותן נשים שנוהגות כדעת רבינו תם לברך על מצות עשה שהזמן גרמא כגון בלולב וסוכה, יכולות לברך גם על מצות ספירת העומר, בלילה כמובן. וכן כתב הגאון רבינו זלמן (בשלחן ערוך שלו סימן תפט סעיף ב). כי ידוע שנחלקו רבינו תם (בתוס' קידושין לא. ד"ה דלא) והרמב"ם (פ"ג מהל' ציצית ה"ט, ופ"ו מהל' סוכה הי"ג) אם נשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, לדעת הרמב"ם אין לה לברך, ואיך תאמר אשר קדשנו במצוותיו "וצונו", והלוא אינה מצווה. ולדעת רבינו תם יכולה לברך, כי מה שאומרת "וצונו" הכוונה שיש ציווי על כלל ישראל, והיא חלק מעם ישראל. ומרן השלחן ערוך (סימן יז סעיף ב, וסימן תקפט סעיף ו) פסק כדעת הרמב"ם, שנשים לא מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, והרמ"א (שם) פסק כדעת ר"ת שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, וכן מנהג האשכנזיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, כמו סוכה ולולב ושופר. ולפי דברי הגר"ז והחיד"א הוא הדין שהן יכולות לברך גם על מצות ספירת העומר.

מצוה שאין בה מעשה

ו. אולם באמת גם לאשכנזיות יתכן שאין להן לברך על העומר, כי כתב הרמ"א (ס"ס רצו) שמאחר שיש מחלוקת אם נשים חייבות בהבדלה[3], על כן לא יבדילו לעצמן, רק ישמעו הבדלה מן האנשים. והלוא הרמ"א סובר שנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא? ותירץ המגן אברהם (ס"ק יא) שזהו דוקא במצוה שיש בה עשיה, כמו אכילה בסוכה ונטילת לולב וכן על זה הדרך, אבל הבדלה שאין בה עשיה אין להן לברך. ולפי זה כתב הפרי מגדים (שם), שאין לנשים האשכנזיות לברך ברכות קריאת שמע, שהרי הן פטורות מקריאת שמע כדין מצות עשה שהזמן גרמא, וזו מצוה שאין בה עשיה[4]. ולפי דבריו יש לומר גם במצות ספירת העומר שהיא מצוה שאין בה עשיה, אלא אמירה בלבד, שאין לנשים לברך עליה.

לעתיד לבוא

ז. שאלה מהקהל: כאשר יבוא המשיח, האם אז תהיה מצות ספירת העומר מהתורה?

תשובת הרב: כאשר יבוא המשיח ויבנה בית המקדש, תחזור מצות קצירת העומר וקרבן העומר, וממילא גם ספירת העומר תהיה מצוה מהתורה לכל הדעות.

חידושו של הרמב"ן

ח. הרמב"ן (קידושין לד.) כתב שמצות ספירת העומר אין הזמן גרמא, שם אמרו בברייתא דוגמאות למצוות עשה שאין הזמן גרמא, מזוזה, מעקה, אבידה, ושילוח הקן. וכתב הרמב"ן שמה שלא מנה ביניהן מצות ספירת העומר, זהו משום שתנא ושייר. והוא פלא, הרי זו מצות עשה שהזמן גרמא? וכבר עמד בזה בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן שפד). ומרן זצ"ל (בחזון עובדיה יום טוב עמ' רכא) הביא תירוץ, שספירת העומר אינה תלויה בתאריך, אלא בטבע הקצירה שהוא בט"ז ניסן, ולכן סובר הרמב"ן שאינה בגדר מצות עשה שהזמן גרמא.

ברכת האילנות בחודש אייר

ט. כיוצא בזה כתב הטורי אבן במגילה (כ:), שמצות ביכורים אינה מצות עשה שהזמן גרמא, מכיון שאין זה תלוי בתאריך, אלא מצד המציאות שאין פירות חדשים לקיים בהם מצות ביכורים. והוא הדין ברכת האילנות שאינה תלויה בחודש ניסן דוקא, אלא בדרך כלל האילנות מלבלבים בחודש ניסן, אבל מי שלא בירך בחודש ניסן, ובחודש אייר ראה אילנות מלבלבים, יכול לברך ברכת האילנות. והוא הדין שהיה אפשר לברך ברכת האילנות בחודש אדר, בפרט בשנה זו שהיא מעוברת, והיתה פריחה כבר בחודש אדר, אלא שלכתחילה ממתינים לחודש ניסן.

לדון לכף זכות

י. בראש חודש ניסן הייתי בארגנטינה, ושם אין לבלוב בתקופה הזו, ואמרו לי שהם לא מברכים כלל ברכת האילנות, כי אצלם הלבלוב בחודש תשרי וחשון, ואמרתי להם שינהיגו לברך ברכת האילנות בחול המועד סוכות, כי אין ברכת האילנות תלויה בחודש ניסן דוקא, ובכל מקום יכולים לברך לפי זמן הפריחה אצלם. והשבוע הייתי בבית שמש, וראיתי שם אילנות מלבלבים ובירכתי עליהם ברכת האילנות. והיו שתמהו עלי מדוע לא בירכתי בראש חודש ניסן, הרי זריזים מקדימים למצוות, אבל צריך לדון לכף זכות, הייתי בארגנטינה.

ברכת האילנות ברחוב צפניה

יא. כאמור, ברכת האילנות אינה תלויה בזמן, אלא במציאות הפריחה, ולכן אינה בגדר מצות עשה שהזמן גרמא, ועל פי זה פסק בחזון עובדיה (פסח עמ' י), שגם אשה תברך ברכת האילנות. יש ברחוב צפניה גינה עם אילנות, ובעל הגינה בכל שנה היה תולה שם קרטון עם הברכה, לזכות את הרבים, גם אשה שעוברת שם ורואה את האילנות תברך.

מעלת הבית יוסף

יב. ומכל מקום כל הפלפול הזה הוא רק ליישב דברי הרמב"ן, שהוא אחד מהראשונים, ומצוה עלינו ליישב דבריו. אבל להלכה אנחנו פוסקים שספירת העומר היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכדעת הרמב"ם והמאירי. וגם מרן הבית יוסף (סימן תפט בבדק הבית) הביא להלכה את דברי הרמב"ם, וכתב על זה: וכן בדין. ואמנם בשלחן ערוך לא הביא מה שכתב הרמב"ם שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל כבר נודע שיש כמה הלכות שמרן לא כתב בשלחן ערוך, וסמך על מה שכתב בבית יוסף. גם בחזון עובדיה יש כמה הלכות חשובות שכתובות רק בהערות למטה, ולא נמצאות בהלכות למעלה, בפרט בחזון עובדיה סוכות[5] שמרן זצ"ל כתב הרבה פרטי הלכות רק בהערות למטה, ופעם שאלתי את מרן: מדוע הוא לא כותב את החידושים הללו בהלכות למעלה? אמר לי: אני רוצה שילמדו גם את ההערות למטה. גם מרן הבית יוסף רצה שילמדו גם את הבית יוסף, ולא רק את השלחן ערוך. וכבר כתב המהרש"א (סוטה כב.) שמי שמורה הלכות מתוך שלחן ערוך וספרי קיצורים, הוא בכלל מבלי עולם. כגון זה שיראה שמרן לא כתב בשלחן ערוך שנשים פטורות מספירת העומר, יחשוב שאין זו מצות עשה שהזמן גרמא, וזו טעות, כיון שהוא לא ראה בית יוסף.

מי שלא לומד בית יוסף בא לידי טעות

יג. לאחרונה הגיע לידי ספר מתלמיד חכם מפורסם, ספר גדול, אבל חלש, רואים בספר שהוא לא למד בית יוסף, הוא יודע משנה ברורה, ויודע פסקי רבי ניסים קרליץ, אבל טועה הרבה בהלכה, כי כנראה הוא לא למד בית יוסף. בשו"ת שבט הלוי ח"ב (סי' נז אות ד ד"ה ועיון) כתב, שפעם אמר לו החזון איש: כשהייתי בן שמונה עשרה, הייתי לומד הרבה בית יוסף הלכות שבת והלכות ברכות וכו', צחקו עלי חברי והיו אומרים מה יצא מהבטלן הזה, ולבסוף תראה מה יצא ממני ומה יצא מהם, הם משכימים לפתחי לשאול אותי שאלות בהלכה, וכל זה בזכות לימוד הבית יוסף! כשהייתי פעם אצל הרב ואזנר, הוא אמר לי שהחזון איש דיבר אתו בחריפות גדולה יותר נגד דרך הלימוד היום בישיבות, שאלתי אותו אם כן מדוע הוא לא כתב כל מה שאמר לו החזון איש? הוא חייך, וענה לי: אתה יודע היכן אני גר...

דברי רבי עזרא עטיה

יד. כשהיינו קטנים בגיל 12 למדנו בישיבת פורת יוסף, וראש הישיבה רבי עזרא עטיה זצ"ל היה הולך בין התלמידים ואומר לנו: תלמדו הרבה בית יוסף, כל מעיינכם יהיה בלימוד הבית יוסף. אמנם היינו צעירים, אבל כאשר לומדים הסוגיא עם הראשונים, טוב לראות אחר כך גם איך הבית יוסף למד את הסוגיא עם שיטות הראשונים, עד שמגיע למסקנת ההלכה.

גם בחורי ישיבות ילמדו בית יוסף

טו. מרן זצ"ל סיפר לי, שכשהוא למד בפורת יוסף, היו לומדים לפני החגים בית יוסף הלכות חג בחג. אמנם צריך לשמוע לראש הישיבה בסדר הלימוד, מה ללמוד על הסוגיא. אבל טוב שגם בחורי ישיבות בפרט בישיבה גדולה, בערב לאחר הסדר ילמדו בית יוסף, עד השעה שתים עשרה או אחת בלילה, לא צריך לישון יותר מוקדם, בחורי ישיבות הם לא תרנגולים... יש נושאים קלים כמו הלכות ברכות השחר וקריאת שמע ותפלה, שיכולים ללמוד גם בחורים בישיבה, ולאחר החתונה ילמדו את ההלכות הקשות כמו איסור והיתר, ואבן העזר.

תספורת וגילוח בעומר

טז. נוהגים שלא להסתפר בימי העומר, כי אנחנו מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא שמתו בימים אלה. אמנם יש מקילים בגילוח הזקן, אבל ראוי להחמיר גם בגילוח הזקן, וכן נוהגים להזהר בני התורה. ורק אנשים נכבדים שנהגו להקל בגילוח הזקן מפני שיש להם אילוצים שונים, אין למחות בהם כי יש להם על מה לסמוך.

חס ושלום פאה

יז. יש נשים שרגילות להסתפר, כי חוששות שלא יצא להם שערות מחוץ למטפחת, ובודאי לא תחבוש פאה חס ושלום, ולכן רוצה לספר עצמה, או בזמן של מצוה, כל שיש צורך יכולה להסתפר בימי העומר. כי לא יהיה חמור יותר מאבלות חדשה, שאשה מותרת בתספורת לאחר שבעה (שלחן ערוך יורה דעה סימן שצ סעיף ה). וכן פסקו בשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סימן קלז) ובשו"ת להורות נתן ח"ב (סימן לב), להקל במקום צורך.

יש להם בעיה

יח. הספרדים נהגו מאז ומעולם שנשים מכסות את הראש רק במטפחת או בכובע ולא בפאה, יש שחושבים שמי שלובשת מטפחת היא כמו המזרחי, אבל זה לא קשור כלל, תמיד נהגנו במטפחת או כובע, ורק בארבעים שנה האחרונות יש מהספרדיות שלמדו מהאשכנזיות להקל בזה. וגם אצל האשכנזים רוב ככל הפוסקים אסרו פאה נכרית. אמנם יש שהסתמכו על דברי השלטי הגבורים (שבת כד:), אבל זו טעות, כי הוא דיבר בחצר ולא ברשות הרבים. הארכנו בזה בילקוט יוסף החדש הלכות קידוש (סימן רעא) לגבי מי שעושה קידוש ויש שם אשה עם פאה נכרית, אם יש בזה איסור משום שער באשה ערוה, ובהערות הסתעפנו לבאר עצם דין פאה נכרית לאשה נשואה, שיש לאסור בהחלט. מרן זצ"ל היה רגיל להתריע על זה הרבה, ובזכותו נשים רבות שינו מפאה למטפחת. כבר בילקוט יוסף הראשון שיצא בשנת תשל"א, לפני 45 שנה כתבנו בזה, אמנם זה היה ספר קיצור הלכות, אבל אהבו את הספר כי הוא היה מלא הלכות, גם אבן העזר וחושן משפט. ושם כתבנו שני עמודים על איסור פאה נכרית. הרב שטרנבוך ראה את זה ולא מצא חן בעיניו, אז הוא לא היה עדיין בעדה החרדית, הוא היה רק "מחבר ספר מועדים וזמנים", והוא חיבר על זה חיבור שלם "דת והלכה", וכתב על הכריכה: לדחות מה שכתב בילקוט יוסף על הפאה. הוא פחד ממרן זצ"ל, ולכן התעסק אתי... וטען, שהרי החתם סופר אוסר לגלות אפילו שערה אחת, ובמטפחת מצוי שיש קצת שערות מגולות, ותקף אותנו. הרב בעדני נבהל, ושלח לי שליח: למה כתבת לאסור את הפאה? אז מה אתה רוצה שאני אעשה, שאכתוב שמותר?! אבל הוא לא בקי בדברי הפוסקים כמו מרן זצ"ל. הרשב"א (ברכות כד.) ומהר"ם אלשקר (סימן לה) כותבים שמותר לגלות קצת מחוץ לצמתה, כפי שרגילות בארצות המזרח. וכן דעת הרב תשורת שי ח"ב (סימן לח). מי לנו גדול מהרשב"א שמרן הבית יוסף (יו"ד סימן קה, וסימן קי) כותב עליו שהיה אורו של עולם, כמעין המתגבר, עמוד העולם, אשר באורו נראה אור. ומהרשד"ם (חחו"מ ס"ס מג) – היה סמוך לדורו של מרן הבית יוסף – כתב בשם רבו מהר"י טאיטצאק על הרשב"א, שסברתו שקולה כדעת רוב הראשונים. וכך נהגה הרבנית ע"ה הלכה למעשה לגלות עד שיעור שתי אצבעות. ופעם אחת כאשר ישבנו בשלחן שבת, והמטפחת שלה ירדה והיתה נראית כמו "נטורי קרתא", מרן זצ"ל אמר לה: מה קרה, נהיית נטורי קרתא?! תרימי קצת. יש 'להם' בעיה שהם לא בקיאים במקורות שלנו, לכן נשים לא ילכו עם פאה חס ושלום, אלא עם מטפחת, ואם מתגלה מעט מהשערות עד שיעור שתי אצבעות הדבר מותר.

תמכור לשחקניות

יט. שאלה מהקהל: אשה שקנתה פאה, ועכשיו וחזרה בתשובה, האם מותר לה לשרוף את הפאה, או שזה "בל תשחית"?

תשובת הרב: שתמכור את הפאה לגויות באמריקה, יש שם הרבה שחקניות שיקנו ממנה...

שילוח הקן בשבת

כ. הזכרנו בתוך הדברים שמצות שילוח הקן אין הזמן גרמא, אמנם בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סימן ק) כתב שאין לקיים מצות שילוח הקן בשבת, ואפילו אם אינה מחוסרת צידה, מכל מקום יש בזה איסור משום מוקצה[6]. ולפי דבריו לכאורה זו מצות עשה שהזמן גרמא, שאינה נוהגת בשבת? אולם מלבד מה שבספר מנחת פתים (סי' תרנה) ועוד, חולקים וסוברים שמותר לקיים מצות שילוח הקן בשבת, כי יבוא עשה דאורייתא וידחה לאיסור מוקצה דרבנן.

ועוד, שגם לדברי החתם סופר זהו איסור צדדי מדרבנן שמונע ממנו לקיים המצוה, אבל מי ששילח הקן בשבת ודאי קיים מצוה, ואינה נחשבת מצוה שהזמן גרמא.

תלמיד טועה ברבו תולה

כא. באור לציון ח"ג (עמ' קפו) כותב דבר תמוה, הוא מקשה על הרש"ש (בהגהותיו על עץ חיים פרק טו שער ג) שכתב שעל פי הקבלה אין לקיים מצות שילוח הקן בימי העומר[7], וכן בחודש תשרי עד לאחר שמיני עצרת, והלא כתב בספר החינוך (מצוה תקמה) שמצות שילוח הקן נוהגת בין בזכרים בין בנקבות, כלומר שגם אשה חייבת במצוה זו, והלא זו מצוה שהזמן גרמא, כיון שאין לקיימה בימי העומר. וכתב שאולי יש חילוק בין קודם החורבן או לאחר החורבן, והניח ב'צריך עיון'. לפי דבריו היה לו להקשות מדברי הגמרא בקידושין (לד.), ששילוח הקן היא מצוה שאין הזמן גרמא. אבל גם הגמרא וגם החינוך היו לאחר החורבן... אם נאמר שלא חכם בן ציון זצ"ל כתב דברים אלו, מובן, אבל אם הוא כתב, זה קשה מאוד, לא מכובד לומר על אדם גדול שכתב דברים אלו, אלא תלמיד טועה ברבו תולה, כמו הרבה הלכות שם שבודאי לא אמר אותן חכם בן ציון.

קושיא מעיקרא ליתא

כב. האמת שקושיא מעיקרא ליתא, אמנם על פי הקבלה אין לקיים שילוח הקן בימים אלה כי מבלבל בזה את העולמות למעלה, אבל מי שעשה שילוח הקן בודאי שקיים מצוה, גם לפי דברי הרש"ש, בשמים ירשמו לו שקיים מצוה, רק שעשה 'בלאגן'. ואינו דומה לשאר מצוות שהזמן גרמא, למשל אם מישהו היום יטול לולב או יתקע בשופר, לא עשה כלום.

ואת הבנים תקח לך

כג. שאלה מהקהל: מי שקיים מצות שילוח הקן, אבל הוא לא רוצה את הביצים, האם צריך לקחת הביצים?

תשובת הרב: יקח את הביצים לאחר שישלח את האם, ואם אינו רוצה אותם יכול להחזיר אותם לקן. [א.ה. ע"ע בזה בשו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סימן לב אות ג].

ראיה נפלאה

כד. יש ראיה מפורשת שניתן לקיים מצות שילוח הקן גם בשבת, ממדרש רבה (קהלת פרשה ז): "שובו אלי ואשובה אליכם", חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע כחי ומרד בי, ומהיכן היה לו, ראה אדם אחד שעלה לראש הדקל בשבת ונטל האם על הבנים וירד בשלום, ובמוצאי שבת ראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל הבנים ושלח את האם וירד והכישו נחש ומת. אמר: "כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" היכן טובו של זה והיכן אריכות ימיו של זה?! ולא ידע שדרשה רבי עקיבא: למען ייטב לך, בעולם שכלו טוב, והארכת ימים, לעולם שכלו ארוך. ומבואר שאפשר לקיים מצות שילוח הקן בשבת, רק שהראשון לא עשה טוב שנטל האם על הבנים, אבל אם משלח את האם ואחר כך לוקח הבנים, מקיים מצוה, כי עשה דאורייתא דוחה מוקצה דרבנן. וכך ההלכה למעשה, וכמו שפסק מרן זצ"ל (בחזון עובדיה שבת ג' עמ' קכה).

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן