הרב יצחק יוסף לפרשת במדבר - הלכות חג השבועות

תוספת מחול על הקודש

א. בשיעור הקודם [פרשת בחוקותי אות יז] חקרנו בדין המוסיף מחול על הקודש, בערב שבת הוא מתפלל מפלג המנחה, שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, אם זמן זה של התוספת הרי הוא כלילה לכל הענינים, ואין לו להניח תפלין באותה שעה, ומאידך יכול כבר לקדש ולעשות סעודת שבת, וכן על זה הדרך, או שהתוספת היא רק לענין לפרוש ממלאכה, אבל עדיין נחשב יום לשאר דברים. ולמסקנא הרי זה נחשב כשבת לכל הדינים, ומעיקר הדין יוצא ידי חובת סעודת שבת במה שאוכל באותה שעה, ואינו צריך לחזור ולאכול בצאת הכוכבים, אלא שהמחמיר בזה תבוא עליו ברכה.

קידוש של שבועות מבעוד יום

ב. בערב שבועות יש חידוש שכתב בשו"ת משאת בנימין[1] (בחידושי דינים שבסוף הספר, אורח חיים סימן ד), שאין לעשות קידוש בליל שבועות עד צאת הכוכבים, כעשרים דקות לאחר השקיעה, כיון שנאמר "שבע שבתות תמימות תהיינה", ואם יקדש מוקדם הרי הוא מחסיר ממ"ט ימי העומר, ואין זה תמימות. והעתיקו דין זה המגן אברהם (סי' תצד ס"ק א). והפרי חדש (שם). והאליה רבה (שם סק"ג). והשבות יעקב ח"ג (סימן נב). אבל לעומתם בספר יוסף אומץ יוזפא[2] (סימן תתנ) חולק על חידוש זה, וכותב: באמת שלא ראיתי לרבנן קשישאי בעלי מעשים אשר בארצנו ארץ אשכנז שיחושו לזה, אלא גם בליל שבועות היו מקדשים מוקדם. ובפרט אותם המדקדקים העומדים בבית ה' בלילות שעומדים כל הלילה של חג השבועות על עמדם, ללמוד במשך כל הלילה, והמלאכה מרובה לפניהם, והלילה קצר עד מאד בעת ההיא, ואם ימתינו בקידוש וסעודה עד לאחר צאת הכוכבים, יעבור זמן רב, בפרט בארצות אירופה שהלילה קצר, לכן התיר למעשה לקדש בבין השמשות לכל הפחות. ולדבריו ברגע שקיבל עליו את החג מבעוד יום, הרי זה לילה לכל מילי, ואין הוא גורע מהתמימות, כי כבר נגמר היום בשבילו. וגם היעב"ץ (בסידור בית יעקב) – בנו של החכם צבי – לא מסכים עם המגן אברהם, וכותב שאין צורך בחומרא זו שחידשו האחרונים, וגם בערב שבועות אפשר לקדש ולסעוד מוקדם. וכן פסק בשו"ת דגל מחנה אפרים (חאו"ח סימן ג), שאין צורך להמתין בקידוש ליל חג השבועות עד שתחשך. ובשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סימן ו אות ה) דן בנושא אחר, אך בתוך התשובה הוא מסתעף קצת לנידון זה, ומציין לדברי הרב התעוררות תשובה (ח"ג סי' סח אות ד) – מצאצאי החתם סופר – שכתב, שמה שמקדש קודם הלילה אין זה פגם ב"תמימות", כי ברגע שהוסיף מחול על הקודש, כבר נחתמו ימי ספירת העומר, ורק כתב שצריך להמתין בתפלת ערבית עד הלילה מטעם אחר.

בארץ טוב להחמיר

ג. להלכה אפשר להתפלל ערבית בערב שבועות מבעוד יום, ויזכיר בתפלה "זמן מתן תורתנו". וכן יכול לקדש ולסעוד מבעוד יום, וכל שכן בבין השמשות, שהרי בזמננו דין תמימות הוא דרבנן, שכל דין ספירת העומר הוא דרבנן, וספק דרבנן להקל. וכמו שהאריך לבאר בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן ל). וכן כתב עוד בקצרה בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן פא אות ו, וסימן קה בהערה על ח"ד אות ב). וכן נפסק בקיצור בילקוט יוסף מועדים (הלכות חג השבועות). ובפרט זה נחוץ לגרים בחו"ל, שזמן צאת הכוכבים בימים אלה הוא מאוחר מאוד, וקשה מאוד להמתין עד הלילה. ומכל מקום בארץ שצאת הכוכבים אינו מאוחר כל כך, טוב להמתין עד הלילה, ואם התפלל ערבית מוקדם, ישיר בר יוחאי או שירים אחרים עד צאת הכוכבים, ואז יקדש ויסעד. והשנה שחל שבועות במוצאי שבת, בלאו הכי ממתינים עד צאת הכוכבים, ואז מתפללים ערבית.

תיקון ליל שבועות

ד. מנהג טוב וחשוב להשאר ערים בליל חג השבועות, ולעסוק בתורה במשך כל הלילה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת אמור דף צח ע"א, ובהקדמת הזוהר בח"א ד"ח ע"א) שהעוסקים בתורה בליל שבועות, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון. ולכן כדאי שכל אחד ישן בערב החג, כדי שיהיה לו כח לתיקון בלילה.

שינה בשבת תענוג

ה. גם השנה שחג השבועות חל במוצאי שבת, מותר לישון ביום שבת כדי שיהיה לו כח במוצאי שבת, ואין בזה איסור הכנה משבת ליום טוב, שהרי אינו ניכר בזה שהוא לצורך מוצאי שבת, אלא ככל אדם שנח ביום שבת, ואין איסור הכנה אלא כשניכר שהוא לצורך הלילה. אבל צריך לשים לב שלא יאמר בפירוש שהוא ישן כדי שיהיה לו כח בלילה, שלא יהיה כמכין משבת ליום טוב.

איסור הכנה משבת ליום טוב

ו. וכן גבאי בית הכנסת לא יסדרו בשבת את הספסלים והספרים לליל שבועות, כי יש בזה משום הכנה משבת ליום טוב, וכשם שאסור להכין משבת לחול, כך אסור להכין משבת ליום טוב.

הפשרת הפיתות לערב

ז. מי שיש לו פיתות במקפיא, ורוצה להוציא אותם בשבת כדי שיפשירו עד הלילה לסעודת החג, מותר לו להוציא אותם מבעוד יום, ואין בזה משום איסור מכין משבת ליום טוב, וכמו שכתב בשו"ת מהרש"ג ח"א (סימן סא) שאין איסור הכנה משבת לחול, אלא כשעושה כן כדי לחסוך לו זמן מהחול, אבל במקום שלא יוכל לעשות הדבר ההוא במוצאי שבת כלל, מותר לעשות בשבת. ובפרט שאין ניכר שעושה כן כדי להכין למוצאי שבת, שהרי יכול לאכול מהפיתות גם בשבת. וכן מותר לסדר את הבית בשבת, אף על פי שעיקר כוונתו למוצאי שבת, כיון שלא ניכר שהוא לצורך מוצאי שבת, שהרי הוא נהנה מסידור הבית כבר בשבת.

הכנת הנרות מערב שבת

ח. מי שרגיל להדליק נרות שבת ויום טוב בנרות שעוה, צריך להדביק את הנרות בפמוטים ביום ששי, כדי שיהיו מוכנים לו להדלקה בליל שבועות, כי אסור להדביק אותם ביום טוב. אבל אם מדליקים בנרות שמן, מותר להכין את הנרות במוצאי שבת, וגם אם הוא משתמש בפתיל צף, מותר להשחיל את הפתילה בתוך הגלגל ביום טוב, ואין בזה משום תיקון כלי, כיון שהוא דבר חד פעמי, ומיד לאחר השימוש זורקים אותו.

מנהגו של מרן בתיקון ליל שבועות

ט. בענין הלימוד בליל שבועות, אברכים ובחורי ישיבות ילמדו עם חברותא את הלימוד הרגיל שלהם בסוגיות הש"ס והלכה, או ספר המצוות להרמב"ם, עד חצות הלילה, ואז יקראו קריאת שמע, ולאחר מכן ילמדו את התיקון עד הבוקר. כך היה נוהג מרן זצ"ל במשך עשרות שנים, ללמוד רוב הלילה את הלימוד הרגיל שלו בתשובות הפוסקים כמו נודע ביהודה ורבי עקיבא איגר, היה מגיע לבית הכנסת בורוכוב ומוסר להם שיעור על המדרש "ומשה עלה אל האלהים", ועל תרי"ג מצוות, וכשהיו מגיעים לאידרא מרן היה הולך ולומד הלכה עד הבוקר, וכן בליל הושענא רבה כשהיו מגיעים לקריאת תהלים מרן היה הולך לביתו ללמוד. אני לא זוכר את מרן מעולם שקרא אידרא בשבועות או תהלים בהושענא רבה, כי זה נועד בעיקר למי שלא לומד דבר אחר, אבל מי שחפץ יותר בלימוד הלכה, זה יותר חשוב מהכל.

ברכה אחת לכל הלילה

י. נוהגים להביא פירות ושתיה במהלך הלילה לעורר את האנשים שלא ירדמו[3], ובמשך כל הלילה אדם שותה כמה כוסות תה או קפה[4], ויש לדון אם יברך על כל כוס, או על הכוס הראשונה בלבד. דן בזה הגאון רבי חיים אברהם גאגין[5] בספר חוקי חיים בסימן הראשון (חאו"ח סימן א), והוא כותב לברך על כל כוס וכוס, אבל יש חולקים על זה, וספק ברכות להקל, ולכן יברך על הכוס הראשונה בלבד. וכן אם שותה משקאות אחרים כמו טמפו וקולה[6], יברך על הכוס הראשונה בלבד ומועיל לו לכל הלילה.

בית הכסא אינו הפסק

יא. מי שיצא באמצע הלילה לשירותים, האם זה נחשב לו הפסק בברכות הנהנין, וצריך לחזור ולברך כשיוצא וממשיך לשתות? בילקוט יוסף (ח"ג עמ' רלא) שיצא לפני 25 שנה כתבנו בנושא זה מדעתנו, עדיין לא היה אז חזון עובדיה והרבה ספרים של מרן זצ"ל, וכתבנו ששאלנו את מרן זצ"ל על זה, והשיב לנו שמי שלא מברך יש לו על מה שיסמוך. לכאורה זו לשון מוזרה קצת, ותשובה זו אינה ברורה כל כך, וגם בהליכות עולם ח"ב (עמ' מד) מרן זצ"ל כתב שאם היה שותה ויצא לנקביו, כשחוזר מהשירותים צריך לברך. ולאחר כמה זמן הראיתי למרן זצ"ל מה שכתב הרמב"ן במלחמות על מסכת פסחים פרק עשירי (דף כד ע"א מדפי הרי"ף) וזו לשונו: ומיעל לאיפנויי לא הוה הפסק. אבל בעל הלכות גדולות אמר דגברא דחיא הוא, ורבינו האי אמר בית הכסא מפסיק, ולא פשיטא לנא, ודמי דלא מפסיק. עד כאן לשונו. כלומר לדעת בה"ג ורב האי בית הכסא נחשב הפסק באכילה ושתיה, כיון שאדם אינו אוכל שם, אבל הרמב"ן חולק על דבריהם וסובר שאין זה הפסק. אמרתי למרן זצ"ל: בהליכות עולם הבאת אחרונים שפסקו שבית הכסא נחשב הפסק, אבל הרמב"ן הוא מהראשונים ויש לנו לחוש לדבריו ולא לברך. מרן זצ"ל קרא את דברי הרמב"ן פעמיים, ואמר לי: ידעתי את הרמב"ן הזה, אבל השתכנעתי מדברי בה"ג ורב האי, אבל עכשיו אני מתבונן שוב, ואני חוזר בי, כי ספק ברכות להקל, ומי שיוצא באמצע אכילה ושתיה לבית הכסא לא יחזור לברך. והוסיף ואמר לי: תראה את הרדב"ז שבכמה תשובות חזר בו, לא כמו רבנים מסויימים שלעולם לא חוזרים בהם, אם אמר איזו הלכה, כאילו היא הלכה למשה מסיני...

אוכלין ומשקין בבית הכסא

יב. אמנם כאמור לא רגילים לאכול בחדר השירותים, אפילו בשירותים שלנו שהוא נקי, ובחו"ל יש בתים עם בית הכסא גדול נקי ומרווח כמו סלון שלנו, אבל אין זה איסור גמור להכנס עם מאכל או משקה לבית הכסא, וכגון מי שמוצץ סוכריה בפיו, מותר להכנס עם הסוכריה לבית הכסא, וכן בת שיש לה מסטיק בפה וחוששת להשאיר אותו בחוץ שלא יקחו לה אותו... מותר להכנס עם המסטיק לבית הכסא. אלא שלא רגילים לאכול שם מפני רוח רעה שיש שם, וגם לא יוכל לברך על האכילה ושתיה שם. אבל לא משום זה יחשב בית הכסא למקום של היסח הדעת והפסק, שהרי במקום צורך אין איסור להכנס עם אוכל בפיו. וכמו כן במקום הצורך מותר להכנס אפילו עם ספר תהלים, כגון שחושש להשאירו מחוץ לשירותים שלא יקחו לו אותו, מותר להכנס לבית הכסא כשהתהלים בכיסו, כי הכריכה דינה ככיסוי אחד, והכיס הוא כיסוי שני, והמכנסיים עצמו נחשב עוד כיסוי.

בית הכסא שלנו

יג. ובפרט בית הכסא שלנו שהוא נקי, ויש אומרים שאין לו דין בית הכסא, כידוע שנחלקו בזה אחרוני זמננו, לדעת החזון איש (הלכות קריאת שמע סימן יז אות ד) יתכן שאין להחשיבו כדין בית הכסא. וכן דעת האור לציון ח"א (סי' א) וח"ב (פ"א הערה ט) שמותר ליטול ידים בבית הכסא, כי דינו כבית הכסא דפרסאי, שמבואר בגמרא (ברכות כו.) שאין לו דין בית הכסא, כי הלכלוך היה מתגלגל בחפירה והולך רחוק, והוא הדין בבית הכסא שלנו שמורידים את המים והוא נשאר נקי מאוד. אולם מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' א, ב) מחלק בין בית הכסא דפרסאי לבית הכסא שלנו, כי בבית הכסא דפרסאי הלכלוך לא היה שם אפילו רגע אחד, כי מיד היה מתגלגל והולך, אבל בית הכסא שלנו הלכלוך שוהה שם עד שמורידים את המים, ובינתיים יש שם זוהמא ושורה שם רוח רעה, ולכן אין ליטול שם ידים. ומכל מקום מרן זצ"ל מודה שיש להקל בשעת הדחק, וכמה פעמים שהתלוויתי אליו במטוס, היה סוגר את מכסה האסלה ונוטל ידיו בשירותים, כי אין שם מקום אחר ליטול ידים, הרי אם יפתח את החלון יפול המטוס... ואחד הנימוקים להקל בבית הכסא שלנו מפני שהוא נקי, וממילא לא נחשב "גברא דחיא", ואין בית הכסא נחשב הפסק לאכילה ושתיה. ולכן הלכה למעשה, מי שבירך על כוס תה בתחילת הלילה, פוטר את כל מה שישתה במשך הלילה, ואפילו אם יצא לשירותים, אינו חוזר ומברך. ואם תקשו עלי ממה שכתוב בהליכות עולם, כבר הסברנו שמרן חזר בו לאחר דברי הרמב"ן. ולכן גם לפני 25 שנה מרן לא אמר בהחלטיות לברך, אלא כמו שכתבנו בילקוט יוסף בשמו, שמי שאינו מברך יש לו על מה שיסמוך.

אכילה ושתיה עד עמוד השחר

יד. בליל שבועות צריך למנות איש על העדה, שכאשר יגיע עלות השחר לפי לוח אור החיים, ידפוק על השלחן ויכריז שיפסיקו מלאכול ולשתות עד לאחר התפלה. מותר לשתות תה וקפה אפילו עם סוכר, אבל לא כדאי לשתות עם חלב כי הוא מזין, ורק מי שחלש ורוצה להוסיף מעט חלב בקפה יש להקל לו, אבל אדם בריא ישתה קפה שחור, או קפה נמס, או תה, בלי חלב. הבן איש חי (עוד יוסף חי סוף פרשת וישלח) החמיר אפילו בסוכר למי שהוא בריא, אבל היום לא רגילים לשתות בלי סוכר, וכל מטרת הסוכר הוא להעביר את המרירות, ולכן אפשר להקל לשתות עם סוכר. אבל אין לאכול פירות ועוגה או לשתות משקאות ממותקים, ואפילו שהתחיל לפני עמוד השחר, יפסיק לאכול ולשתות בעמוד השחר.

מקוה

טו. יש שהולכים למקוה לפני תפלת שחרית של שבועות, ויש מקום להקל גם במקוה של מים פושרים, אבל מרן זצ"ל לא נהג בזה משום ביטול תורה, מי שהוא בטלן שילך כל שעה למקוה... אבל מי שלומד תורה, ותלמוד תורה כנגד כולם, הוא למעלה מהכל.

ברכות התורה

טז. בהגיע עמוד השחר יזכיר הרב לצבור לברך ברכות התורה. כי מה שבירכנו ברכות התורה ביום שבת בבוקר פוטר את כל מה שלומד במשך היום ובלילה שאחריו, 'כי טוב פטר', אבל בבוקר של חג השבועות הוא יום חדש וצריך לחזור ולברך. כך משמע מלשונו של מרן השלחן ערוך (סימן מז סעיף יב) שכתב בזו הלשון: אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. עד כאן לשונו. אמנם המגן אברהם (סי' מז ס"ק יב, ור"ס תצד) הבין מדברי מרן, שאם לא ישן בלילה אינו צריך לברך גם ביום שאחריו. ולכן נוהגים אחינו האשכנזים להביא לתיבה אדם אחד שישן שינת קבע בליל שבועות, והוא מברך ברכות התורה בקול רם, ומוציא את כולם ידי חובה. וכן היה מנהג החתם סופר (כמובא בשו"ת נטע שורק חיו"ד סימן סג). וכן פסקו הגאון רבינו זלמן (בשלחן ערוך שלו סימן מז סוף סעיף ז). והמשנה ברורה (שם ס"ק כח). אולם הספרדים נוהגים שכל אחד מברך לעצמו ברכות התורה, למרות שלא ישנו בלילה, כי הפרי חדש (סימן מו סעיף ח) פירש דברי מרן, שאם היה ער בלילה, ברכות התורה של הבוקר מועילות ללימוד של הלילה כל זמן שלא ישן, אבל בבוקר מברך אפילו שלא ישן בלילה. וכן כתבו המטה יהודה (סי' מז ס"ק טז), והמאמר מרדכי (סי' מז ס"ק יג) ועוד, שהפירוש הנכון בדברי מרן הוא, שצריך לברך בבוקר אפילו לא ישן בלילה[7].

במקום מנהג אין סב"ל

יז. לכאורה היה לנו לחוש לדברי המגן אברהם ולא לברך בבוקר, כי יש לנו כלל ספק ברכות להקל. אולם במקום מנהג לא אומרים סב"ל, וכאן מעיד הרב חיד"א (בברכי יוסף סימן מו ס"ק יב) ועוד אחרונים, שהמנהג הוא לברך בעמוד השחר למרות שלא ישן כל הלילה. ובפרט שכן הדין גם לפי דברי רבינו האר"י ז"ל והרש"ש, על פי הקבלה. ומאחר שכן המנהג בירושלים, אין לחוש לסב"ל, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". חילוקי מנהגים אלו הם רק בינתיים עד שיבוא המשיח, אחר כך יתקיים בנו 'ויעשו כולם אגודה אחת', כולם יעשו כדעת מרן...

מנהג ירושלים

יח. יש חכם אחד שחיבר ספר, ובהקדמת הספר הוא תוקף את מרן זצ"ל: מדוע מרן זצ"ל מכריח אותנו למנהגי ירושלים, הרי יש עוד מנהגים. כנראה הוא לא כיון טוב בברכת אתה חונן לאדם דעת... הרי מרכז התורה היה בירושלים, ואנחנו קובעים את המנהג לפי חכמי ישראל שהיו בעיקר בירושלים. ועל כן למנהג הספרדים אין צורך להביא מישהו שישן שיברך עבורנו ברכות התורה, אלא כל אחד ואחד יכול לברך לעצמו.

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן