עין הרע, צהבת וכאבי לב: סגולות מפתיעות שבאמת עוזרות

סגולות האתרוג והערבות

זרע של קיימא - מעלות וסגולות רבות ישנן באתרוג שברכו עליו בכוונה בנטילת הלולב בחג הסוכות. ובדוק ומנוסה שמועיל גם לנשים עקרות, שבעזרת ה' יתברך תזכינה לפרי בטן. (חזו"ע סוכות תמט)

עוד סגולה להיפקד בזרע של קיימא, לקחת את הערבות שחובטים אותן בחג הסוכות ביום "הושענא רבה" בבוקר, ולבשלם במים ולשתותם. (פסקי תשובות ו תנא)

לידה קלה - סגולה לנשים מעוברות, שינשכו את הפיטם של האתרוג לאחר חג שמחת תורה, ויתנו צדקה לעניים, ותתפללנה שיהיה להן הריון קל, ושתלדנה לחיים טובים ולשלום, בריווח ולא בצער. (חזו"ע סוכות תמט)

אתרוגי הישועות

סיפר יהודי יקר שזכה להיות מהמקורבים למרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל: מעשה באחותי שתחיה שלא זכתה לפרי בטן במשך שנים ארוכות לאחר נישואיה, היא המתינה בכיליון עיניים לילדים במשך 10 שנים ארוכות. לפני כ-17 שנה, בעיצומם של הימים הנוראים, הם באו אל מרן זצ"ל לשאול האם לעשות טיפול. והרב ענה: "אתם לא זקוקים לשום טיפול, קחו אתרוג שבירך עליו תלמיד חכם". התלמיד חכם החשוב ביותר היה כמובן מרן... לקחתי את האתרוג של מרן ונתתי לה. יחד עימה נתתי מאותו האתרוג לעוד כמה משפחות שייחלו לילדים. באותה השנה נפקדו כל המשפחות הללו!

מאז, בכל שנה ושנה, היינו לוקחים את האתרוגים שמרן בירך עליהם, חותכים אותם לחתיכות קטנטנות ומחלקים אותם למבקשים הרבים. ידוע לי על משפחות רבות שנושעו ("המון משפחות"!) בזכות סגולת אתרוגיו של מרן זצוק"ל.

סגולות ללב בריא

סגולה למי שיש לו כאב לב, שיקח את האתרוג שברכו עליו בחג הסוכות, ויבשל אותו עם מעט כמון, ויסנן את המים וישתה שבע לגימות כנגד שבעת ימי החג, ויהיה לו לב בריא וחזק לעבודת ה' יתברך. (סגולות ישראל. לבוש יוסף)

סגולתו של בבא מאיר אביחצירא זיע"א נגד כאב לב

פעם בא לפני מורנו ורבנו רבי מאיר אביחצירא זצוק"ל אדם שהיה חולה בלבו וביקש שיברכהו הרב ברפואה שלימה. יעץ לו רבנו: היה זהיר במצות ציצית! אמת שגם אם ניתק אחד החוטים, הציצית עדין כשרה, אבל מוטב שתקפיד על החוטים כולם שיהיו שלמים. הבן נא, בציצית ישנם 32 חוטים כמנין 'לב'... כשכל החוטים כראוי, אף הלב פועל כשורה. ("אביר יעקב" עמוד 543)

"יהא שמיה רבא מברך" - קורע גזר דין

אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה "אמן, יהא שמיה רבא מברך" בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה". (מסכת שבת קיט ע"ב, תיקוני הזוהר ד ע"ב) "ובכל כוחו", היינו שיכוון בו היטב, ויענה בקול רם, ועל ידי זה תתעורר כוונתו. ומכל מקום לא יגביה קולו יותר מהשליח ציבור, אך אם כוונתו לעורר את הציבור לענות, רשאי להגביה קולו. (בית יוסף ושלחן ערוך סימן נו ס"א, סימן קכד ומשנ"ב ס"ק מז)

וכתב בספר שומר אמונים: "כיון שעל ידי עניית הקדיש בכוונה ובקול רם, גורמים לבטל גזירות קשות ורעות וניצולים אנשים ממיתה, אם כן דמם ודם זרעם תלויים בך שאתה עונה בכוונה ובקול רם, כי הצלת אותם וגרמת להחיותם, ויש לך חלק בכל המצוות שהם עושים בתמידות עד סוף כל הדורות."

וכתב החפץ חיים: "ומן התימה על האנשים שמחפשים סגולות, ומוציאים מכספם כמה וכמה מאות ואלפים כל אחד לפי עושרו, ומעותיהם לטמיון יורדים על סגולות חיצוניות שלא יועילו ולא יצליחו, ולריק מְכַלִים כוחותיהם, הלוא יותר טוב שיעשו הסגולות שנמצאו בחז"ל". והנה לפנינו סגולה נפלאה בהישג יד כמה וכמה פעמים ביום, ובזכות זה קורעים לו גזר דין של 70 שנה, שאפילו אם נפסקו עליו לרעה חס ושלום, נהפך הכל לטובה. וכן כתב בספר שבט מוסר: "אין לנו כמו הסגולה החשובה והמזדמנת ביותר, כעניית "אמן יהא שמיה רבא" המסוגלת לאין שיעור. וביותר ניתן לתמוה על האנשים שמחפשים סגולות, קמיעות, סיגופים ותעניות לכפרת עוונותיהם, ומוציאים עליהם כמה וכמה אלפים, הלוא יותר טוב שיחזיקו בקביעות במצות עניית "אמן יהא שמיה רבא" הבאה לידם בקלות, ומסוגלת לכל הישועות לפרט ולכלל". (ילקוט יוסף פסוקי דזמרה שעב, שעג, שעד)

לחש לעין הרע

ישנו לחש נגד עין הרע, שתיקן הגאון החיד"א זצ"ל, כמובא בספרו עבודת הקודש (כף אחת אות לא), ומותר גם בשבת לאומרו, ואין בזה חשש איסור רפואה בשבת.

לחש למי שבלע עצם

אדם שנתקעה עצם בגרונו, גילו חז"ל (מסכת שבת סז ע"א) לחש מסוים שיעשהו וינצל. וכיצד עושה? יקח עצם מאותו המין שנתקע לו [עוף או בהמה], ויניחה על ראשו, ויאמר כך: "חד חד נחית בלע, בלע נחית חד חד". ואם זו עצם של דג, יאמר בלשון זו: "ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס, שייא שייא". ואף בשבת מותר לומר כן.

סגולה לחולה צהבת

החולה בצהבת, ישנה סגולה לרפאותו על ידי שלוקחים יונה ממין זכר לחולה זכר, ויונה ממין נקבה לחולה נקבה, ומושיבים את היונה על הטבור, באופן שפי הטבעת של היונה יהיה על טבור החולה, והיונה תשאב לתוכה את המחלה ותמות, והחולה יתרפא לחיים טובים ולשלום, ולפי חוזק החולי צריך לקחת מספר רב יותר של יונים. ומותר לעשות כן, ואין בזה משום איסור "צער בעלי חיים", כיון שהוא לצורך רפואת האדם. (א נז)

ואם יש צורך לעשות כן לחולה צהבת בשבת, אזי אם החולה אין בו סכנה, מותר לומר לגוי לצוד יונים בשבת ולהניחם על החולה בשבת, אבל אם הצהבת קשה ויש בה סכנה, המיקל לצוד היונים ולהניחם על ידי ישראל, יש לו על מה לסמוך.

"מגלה" עתידות

אסור ללכת למגלי עתידות, שכל מעשיהם הם מעשי גויים ונגד התורה, וכל דבריהם שקר וכזב, הבל ורעות רוח, וכל מטרתם היא רק לסחוט כספים מאנשים תמימים ונשים תמימות, או מאותם משועממים שאינם יודעים היאך להשתמש בכספם, ואמונתם בה' יתברך ובתורתנו הקדושה חלושה מאוד מאוד, והולכים ותולים מבטחם בבני אדם, וכבר הזהירה תורה (דברים יח ט): "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם... תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". ונאמר בנביא (ירמיה יז ה): "כֹּה אָמַר ה', אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ. וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב... בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה', וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי."

ומה נמלצו דברי הרמב"ם שכתב בענין זה (הלכות עבודה זרה פרק יא הל' ד, טז): אין מנחשים שנאמר "לא תנחשו", כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פִתִּי מפי או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשים. או הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני אדם רמאי. וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני... ודברים האלו כולם דברי שקר וכזב הם, ועובדי עבודה זרה הקדמונים הטעו בהם לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהם, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהם, שנאמר (במדבר כג כג): "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל", ונאמר (דברים יח יד): "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם, אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". וכל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהם, וחושב בלבו שהם אמת ודבר חכמה אלא שהתורה אסרתם, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הקטנים שאין דעתם שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ." ע"כ.